נח
(זוהר נח נ"ט:)
נח למטה כדמיון
שלמעלה
אלה תולדות נח. א"ר אלעזר
למדנו בכל מקום שכתוב אלה פסל את הראשונים. בוא וראה נח למטה בבחינת
יסוד הקודש היה. כעין שלמעלה [א'] וע"כ נקרא איש האדמה.
וסוד למדנו בזה שהרי נח נצרך לתיבה. להתחבר בה ולקים זרע של הבל. שכתוב
לחיות זרע וגו'. מה זאת תיבה. היינו ארון הברית [ב'] ונח
והתיבה למטה כך היו כדמיון שלמעלה. נח כתוב בו ברית. שכתוב והקימותי את
בריתי אתך וגו'. ועד שנתקים בו כח קדושת הברית לא נכנס לתיבה. שכתוב
והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה. ואז היתה התיבה בבחינת ארון
הברית. בשביל זה תיבה ונח הם כדמיון שלמעלה [ג'] כמו שזה
הברית שלמעלה הוא עושה תולדות. כדמיון זה נח למטה הוא עושה תולדות. נח
איש צדיק. כך הוא בודאי כדמיון שלמעלה. וע"ז כתוב (משלי י') וצדיק יסוד
עולם. שהארץ על כח זה מתקימת. הוא העמוד שהעולם עמוד עליו. ומי הוא. זה
צדיק [ד'] ונח נקרא איש צדיק למטה כדמיון שלמעלה. איש צדיק
יסודו של העולם. איש האדמה ודאי [ה'] תמים היה בדורותיו.
הוא היה שלם מכלם. תמים היה שנולד מהול. כמו שכתוב (בראשית י"ז) התהלך
לפני והיה תמים. בשביל זה אלה תולדות נח. אלה ודאי. שהרי היא בבחינת
יסוד העולם. שעשה תולדות להתקים בארץ.
[א'] כי
ספירת יסוד היא בחינת זכור. שעל ידה נמשכת השפע ממעל לספירת מלכות
לצורך עולם הגשמי. לכן ספירת מלכות היא בחינת נקבה. ומי שהוא נוטר
בריתו מן פגם נקרא צדיק כמו יוסף הצדיק ויש בכחו לפעול השפעת השפע
לעולם הגשמי שנקרא ארץ ואדמה כש"כ ויוסף הוא המשביר לכל עם הארץ. ונח
שהיה נוטר בריתו היה בבחינת צדיק. ולכן נקרא איש האדמה כמו בעל האדמה.
[ב']
כוונתו בענין מעלת התבה דכיון שהקפיד הקב"ה על שיעור מידתה בגדולתה
מובן מזה שנעשתה בכונה מיוחדת שתהיה ראויה שיופיע בה אור קדושת השכינה
ששורשה היא ספירת מלכות כדמיון הגן עדן והמשכן והמזבח. ולזאת לא קבלה
התבה בקרבה את החוטאים אפילו מן הבעלי חיים.
[ג'] פי'
כעין יחוד ספירת יסוד עם ספירת מלכות.
[ד']
היינו ספירת יסוד שעל ידה נמשכה השפע לקיום עולם הזה.
[ה'] כמו
בעל האדמה כיון שהוא בזכותו היה מעורר למעלה השפעת השפע לקיום האדמה.
(זוהר נח ס:)
בן חכם ישמח אב
ר' אבא אמר אלה תולדות נח.
מיום שעבר אדם על מצות רבונו. כל בני העולם שנולדו אחר כך נקראו בני
האדם. ולא לשבח נקראו כך. אלא כמי שאומר בניו של זה שעבר על מצות
רבונו. כיון שבא נח נקראו בני העולם על שמו של נח. תולדות נח לשבח
שהקים אותם בעולם. ולא תולדות אדם שהעבירם מן העולם וגרם מיתה לכל. א"ל
ר' יוסי אם כן הרי כתוב אח"כ וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו
בני האדם. בני האדם כתוב. ולא כתוב בני נח. א"ל מפני שאדם חטא לפני
רבונו. מוטב לו שלא היה נברא ולא יכתב עליו מקרא הזה. אלא בוא וראה
כתוב (משלי י') בן חכם ישמח אב. כאשר הבן טוב כל בני העולם מזכירים את
אביו לטוב. וכאשר היא רע הכל מזכירים את אביו לרע. אדם לפי שחטא ועבר
על מצות רבונו. כאשר באו אותן שמרדו ברבונם מה כתוב. אשר בנו בני האדם.
בניו של אדם הראשון שמרד ברבונו ועבר על מצותו. ובשביל זה כתיב אלה
תולדות נח. אלה ולא הראשונים. אלה שנכנסו לתוך התיבה ויצאו והוציאו
תולדות משם. בוא וראה אלו הוציא אדם תולדות מגן עדן לא היו נכרתים
לדורי דורות. ולא היה נחשך אור הלבנה לעולם [ו'] וכלם היו
קימים לעולם. ואפילו מלאכים עליונים לא היו יכולים לעמוד לפניהם באור
וזיו וחכמה. כמש"כ בצלם אלקים ברא אותו. אבל כיון שגרם החטא. ויצא מגן
עדן ועשה תולדות מבחוץ. לא נתקיימו בעולם ולא היו כראוי [ז']
אמר ר' חזקיה וכי איך היו יכולים לעשות תולדות שם. שהרי אלמלא לא נמשך
על אדם יצר הרע וחטא. היה הוא נתקיים בעולם בלבדו ולא הוליד תולדות.
כדמיון זה אלמלא שחטאו ישראל בעגל. והמשיכו עליהם יצר הרע. לא הולידו
תולדות לעולם. ולא היו באים דורות אחרים לעולם. א"ל אלמלא לא חטא אדם
לא היה מוליד תולדות כאלה מצד יצר הרע. אבל היה מוליד תולדות מצד של
רוח הקודש. שאח"כ לא עשה תולדות אלא מצד יצר הרע. ולפי שכל תולדות
האנשים באים מצד יצר הרע. לפיכך אין להם קיום ואין ביכולתם להתקים.
כיון שכח צד הטומאה מעורב בהם. אבל אילו לא חטא אדם ולא נגרש מגן עדן.
היה מעמיד תולדות מצד רוח קודש הקדשים כמלאכים עליונים. קימים לדורי
דורות כדמיון שלמעלה. כיון שחטא והוליד בנים מחוץ לגן עדן. ולא זכה
להוציאם מגן עדן. לא נתקימו אפילו להשתרש בעולם הזה. עד שבא נח שהוא
צדיק ונכנס בתיבה. ומן התיבה יצאו כל דורות העולם. ומשם נתפזרו לכל
ארבע רוחות העולם.
[ו'] אור
הלבנה פי' אור ספירת מלכות והשכינה הקדושה.
[ז'] הגם
דבגמרא מובא שעלו למטה שנים וירדו שבעה קודם החטא שהיו אז עוד בגן עדן.
אבל הזוהר מחולק בזה עם התלמוד.
תוספתא
(זוהר נח נ"ט:)
כל צדיק וצדיק
שבעולם יש לו שני רוחות
נח איש צדיק. מפני מה כתוב
נח נח ב' פעמים. אלא כל צדיק וצדיק שבעולם יש לו שני רוחות. רוח אחד
בעולם הזה. ורוח אחד בעולם הבא. וכך תמצא בכל הצדיקים. משה משה. יעקב
יעקב. אברהם אברהם. שמואל שמואל. שם שם. מלבד יצחק שלא כתוב בו כמו
שכתוב בהם. לפי שיצחק בשעה שנקרב על גבי המזבח. יצאה נשמתו שהיתה בו
בעולם הזה. וכיון שנאמר בו ברוך מחיה המתים [ח'] נכנסה בו
נשמתו של עולם הבא. בשביל זה תמצא שלא היה מיחד הקב"ה שמו אלא על יצחק.
לפי שנחשב כמת. וע"ז מרמז המקרא ואומר (איוב ז') הן בקדושיו לא יאמין
וגו'. ד"א אלה תולדות נח נח. משום שהיה צדיק משבחו שני פעמים. תמים היה
בדורותיו. אבל בדורות אחרים אינו נחשב לכלום. כמו דורו של אברהם ודורו
של משה ודורו של דוד. ד"א ראה מה שעשה נח בדור שכלם רשעים. קל וחומר
אילו היה בדור של צדיקים. ע"כ.
[ח']
גירסת הזוהר כאן היא כיון דאתמר ביה באברהם ברוך מחיה המתים. ואין
פירוש לגירסא זו. ונראה שתיבת באברהם היא ט"ס או שהיא תיבה מיותרת או
שצ"ל ביצחק. והכוונה על פי הידוע שג' ברכות הראשונות של התפלה אבות
וגבורות וקדושת השם הם כנגד אברהם יצחק ויעקב. וברכת מחיה מתים הוא נגד
יצחק. ותרמז על מה שהראה הקב"ה הנס הראשון של תחית המתים ביצחק ושהוא
יהיה השורש והמקור הזה לנס לכל ישראל לעתיד לבוא.
(זוהר שלח קס"ה:)
תמים זהו השומר
בריתו
את האלקים התהלך נח. אמר
ראש הישיבה בכל מקום שכתוב תמים. היינו שנרשם ברושם הקדוש באות יסוד
הברית. ובשביל ששמר הברית נקרא תמים בדורותיו מה שלא היו כלם כך. שהם
השחיתו דרכם. וע"כ כתיב את האלקים התהלך נח. וכי מי יכול לילך עמו. אלא
כל מי ששומר ברית הקדוש. מזדווגת בו השכינה ושורה עליו. וע"ז כתוב
(דברים י"ח) תמים תהי' עם ה' אלקיך. תמים תהיה ואח"כ עם ה' אלקיך בזיוג
אחד. יען כי תשמר ברית זה. עם ה' תהיה ולא תתפרש ממנו. נח מהול היה.
ונקרא תמים ולא תם. שלא היה בשלימות כל כך. כי פריעה לא היתה בו. ומשום
שלא היתה בו פריעה. מה כתוב. את האלקים התהלך נח. ולא אחר האלקים.
לפניו לא היה. לפי שהיה מהול. לאחוריו לא היה. לפי שלא היתה בו פריעה.
איך היה. את האלקים. סמוך לו. ולא היה יכול להסתכל בו. שלא היה כשר כל
כך.
(זוהר נח ס':)
ותשחת הארץ – יש
אומרים בגלוי ויש אומרים בסתר
ותשחת הארץ לפני האלקים.
א"ר יהודה כיון שכתוב ותשחת הארץ. למה כתוב לפני האלקים. אלא כיון שעשו
חטאותם בגלוי לעיני כל. לכן לפני האלקים כתוב. ר' יוסי אמר אני להיפוך
דורש. ותשחת הארץ לפני האלקים. בתחלה חטאו לפני האלקים. שלא היו עושים
בגלוי. לפני האלקים עשו. ולא לפני אנשים. ולבסוף עשו בגלוי. זהו שכתוב
ותמלא הארץ חמס. שלא היה מקום בכל הארץ בלי חטאותם בגלוי [ט']
ולפי זה בשני אופנים יאמר הכתוב.
[ט'] לפי
דברי ר' יוסי יתפרש הכתוב בשני אופנים. ותשחת הארץ לפני האלהים. הוא
אופן אחד. ותמלא הארץ חמס. הוא אופן ב'. ובזה יתורץ למה נכתב ב' פעמים
הארץ.
(זוהר נח ס"א:)
כשחוטאים דוחים
להשכינה מן העולם
וירא אלקים את הארץ והנה
נשחתה. א"ר חייא בוא וראה כאשר האנשים זכאים ושומרים מצות התורה. אז
הארץ מתחזקת וכל שמחות נמצאות בה. מה הטעם לפי שהשכינה שורה על הארץ.
ואז כל העליונים והתחתונים בשמחה. וכאשר האנשים משחיתים דרכיהם ואין
שומרים מצות התורה. וחוטאים לפני רבונם. אז כביכול דוחים לה להשכינה מן
העולם. ונשארת הארץ נשחתה. מה הטעם נשחתה. משום ששורה רוח אחר עליה
המשחית לעולם. וע"כ אנו אומרים שישראל נותנים עוז לאלקים. היינו
שמקימים העולם. אלקים זו השכינה [י'] ואם ח"ו ישראל נמצאים
חייבים. מה כתוב (תהלים נ"ז) רומה על השמים אלקים וגו'. משום שרשת
הכינו לפעמי. כפף נפשי. בסבת חמס ושנאת חנם. כרו לפני שוחה וגו'.
כדמיון דור המבול. שבשביל החמס שהיה ביניהם. שנאה ואיבה היו ביניהם.
[י'] דע
והבן שזה כלל גדול באמונת ישראל וזה כלל גדול בענין העבודה שניתנה
לישראל. תורה ותפלה ומצוות שאין לחשוב בכל זה שהנברא מחזק להבורא ח"ו.
אלא שישראל נותנים בכל זה עוז להשם אלוהים הרומז על השכינה הקדושה שעל
ידה נשפעת השפע לעולם הזה. ואם ישראל עוסקים בתורה ותפלה ומצוות מתחזקת
ע"י זה השכינה הקדושה שיתיחדו עמה הספירות העליונות
(זוהר נח ס"א.)
אם אנשים חוטאים
במה הארץ חוטאת?
בוא וראה כתוב וירא אלקים
את הארץ והנה נשחתה. נשחתה ודאי כמו שאמרנו. שבזמן שנתרבו חטאות האנשים
בגלוי. הארץ תשים פניה כמו נקבה חצופה שאין לה בושה מהכל. כמש"כ (ישעיה
כ"ב) והארץ חנפה תחת יושביה. וע"כ וירא כי נשחתה בודאי. מה הטעם. בשביל
כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ.(זוהר ס"ב.) ר' יצחק שאל לרבי שמעון
זה המקרא שכתוב ותשחת הארץ לפני האלקים. אם אנשים חוטאים הארץ במה
חוטאת. א"ל לפי שכתוב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. וכדמיון זה
כתוב (ויקרא י"ח) ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה. הרי אם אנשים חוטאים
הארץ במה חוטאת. אלא עיקר הארץ הם האנשים. והאנשים משחיתים בחטאותם את
הארץ והיא נשחתת. והמקרא כך מוכיח שכתוב וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה
כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. בוא וראה כל חטאי האדם כל השחתות שלו
תולה בתשובה. וזה החטא שמשליך זרעו על הארץ. ומשחית דרכו להוציא זרע על
הארץ. משחית גופו [י"א] ומשחית הארץ. ועליו כתוב (ירמיה ב')
נכתם עונך לפני. וכתוב בו (תהלים ה') כי לא קל חפץ רשע אתה לא יגורך
רע. ורק תשובה גדולה מועלת. וזה ענין הכתוב (בראשית ל"ח) ויהי ער בכור
יהודה רע בעיני ה' וגו'. וזה נתבאר. עוד שאל לו מפני מה דן הקב"ה את
העולם במים. ולא באש ולא בעונש אחר. א"ל סוד הוא. שהרי הם השחיתו דרכם
ולא התחברו זכר ונקבה כדרך הארץ [י"ב] וכמו שהם השחיתו
דרכם. ומים של זכרים ונקבות לא נתחברו. כדמיון זה מים עליונים ומים
תחתונים לא נתחברו [י"ג] וע"כ נידונו במים. במה שהם חטאו.
והמים היו רותחין והפשיטו העור מהם. כמו שהשחיתו דרכם במים רותחין. מדה
כנגד מדה. זש"כ נבקעו כל מעינות תהום רבה. הרי מים תחתונים. וארובות
השמים נפתחו. זהו מים עליונים. מים עליונים ותחתונים.
[י"א] כאן
מדבר במוציא זרע לבטלה ע"י אבריו שגם כל הרופאים כותבים כן שזאת משחית
ומכלה הגוף והנפש וממקלקל המח. ואני מכיר כמה בחורים שעל ידי זה
נתקלקלו אצלם החושים ונעשו מטורפים בדעתם ואין ראוים עוד לישא אשה
להוליד תולדות.
[י"ב]
כאן מדבר במשחית זרעו עם אשתו ואינו רוצה שתתעבר לקיים מצוות פריה
ורביה כמו שעשו ער ואונן. דש מבפנים וזורה מבחוץ. ודור המבול חטאו
בהשחתת זרע ודור המבול חטאו בשני האופנים. ובזה יובן כל הענין.
[י"ג] יש
כאן בזוהר חילופי גירסאות. וגירסא זו מבוררת. ופי' שע"י חטאם גרמו
למעלה פגם בזה.ודע שמים העליונים רומז על בחינת זכר ונקרא גם מים
דוכרין. ומים תחתונים רומז על בחינת נקבה שנקרא גם מים נוקבין.
מעשה שמצאו עצמות
האנשים שחיו בדור המבול
ר' חייא ור' יהודה היו
מהלכים בדרך והגיעו אצל הרים גדולים. ומצאו בין ההרים עצמות אנשים שהיו
מאותן של דור המבול. ופסעו שלש מאות פסיעות בעצם אחד. נתמהו ואמרו. זהו
שאמרו החברים שהם לא היו יראים מדינו של הקב"ה. כמו שכתוב (איוב כ"א)
ויאמרו לקל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. מה עשו היו סותמים ברגליהם
מעינות התהום. והמים יצאו רותחין. ולא יכלו לעמד בהם. עד שהיו נשמטים
ונפלו על הארץ וימיתו.
(זוהר נח ס"ב:)
רשעי העולם
מקדימים את קצם
ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר
בא לפני וגו'. א"ר יהודה שני קצין הם. אחד לימין ואחד לשמאל. והם שני
דרכים ללכת בהם האנשים לעולם ההוא. קץ לימינא שכתוב (דניאל י"ב) ותנוח
לקץ הימין. וקץ לשמאל. שכתוב (איוב כ"ח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא
חוקר אבן אופל וצלמות. קץ שם לחשך. זה מלאך המות. זה הנחש. קץ כל בשר.
שהרי מצד הפסולת של זהב בא [י"ד] ולכל תכלית הוא חוקר בזמן
שהדין שורה על העולם הוא חוקר. להיות קטיגור לעולם להחשיך פני הבריות.
בוא וראה אף הקב"ה א"ל לנח קץ כל בשר בא לפני. מי הוא. זה הקץ המחשיך
פני הבריות. שהוא קץ כל בשר בא לפני. מכאן למדנו שרשעי עולם מקדימים לו
ומושכים אותו עליהם להחשיך להם. וכיון שנתנה לו רשות נוטל הנשמה. ואינו
נוטל עד שנותנים לו רשות. וע"ז בא לפני לקחת רשות להחשיך פניהם של בני
העולם. ולפיכך והנני משחיתם את הארץ. ר' חייא אמר ג' מאות שנים טרם שבא
המבול. היה נח מתרה בהם על מעשיהם. ולא היו שומעים לו. עד שהקב"ה השלים
הזמן שהאריך להם ונאבדו מן העולם. בוא וראה מה כתוב למעלה. ויהי כי החל
האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם. והיו מהלכים ערומים לעיני כל.
מה כתוב ויראו בני אלקים את בנות האדם וגו'. וזה היה יסוד ועיקר להמשך
בחטאם. עד שגרם להם להכרת מן העולם. ולפיכך נמשכו אחר היצר הרע בגזעו
ושורשו. ודחו להשכינה הקדושה מביניהם ונאבדו. כמו שנתבאר. לפיכך קץ כל
בשר בא לפני ללמד חובה עליהם.
[י"ד] זהב
רומז על גבורה וכסף רומז על חסד. ופסולת הזהב היינו מותרות הדין הקשה.
כחו של עשו וכחו של הנחש.
(זוהר ויקהל קצ"ו:)
בזמן שיש מיתה
בעיר אל יתראה אדם בשוק
עשה לך תבת עצי גפר. א"ר
שמעון בוא וראה וכי לא יכל הקב"ה לשמור את נח באיזה מקום בעולם. שיהיה
מבול בכל העולם. ולא יהיה במקום ההוא. כמו שכתוב בגדעון (שופטים ו')
יהי נא חרב אל הגזה לבדה. או לשמור אותו בארץ ישראל. שכתוב בה (יחזקאל
כ"ב) ולא גשמה ביום זעם. שלא ירדו עליה מי המבול. אלא כיון שהמשחית ירד
לעולם. מי שאין סוגר עצמו בבית ונמצא לפניו בגלוי. נתחייב בנפשו שהוא
הרג את עצמו. מנלן מלוט. שכתוב (בראשית י"ט) המלט על נפשך אל תביט
אחריך. מה טעם אל תביט אחריך. לפי שהמשחית הלך אחר כתפו. ואם יחזיר
ראשו ויסתכל בו פנים בפנים. יכול להזיק לו. ועל כן כתוב בנח ויסגר ה'
בעדו. שלא יתראה לפני המשחית. ולא ישלט עליו מלאך המות. (זוהר ס"ג.) ר'
יהודה אמר בזמן שמיתה יש בעיר. אל יתראה אדם בשוק. לפי שיש לו רשות
להמשחית להשחית הכל. לפיכך א"ל הקב"ה לנח. נצרך לך להסתר. ולא תתראה
עצמך לפני המשחית. שלא ישלט עליך. ואם תשאל מי נמצא כאן משחית. שהרי
מים היו שהתגברו. בוא וראה אין לך דין בעולם. הן כשנמחה הדין. והן כאשר
נמסר העולם בדין. שלא יהיה נמצא משחית ההוא שהולך בתוך אותן הדינים
שנעשים בעולם. אף כך כאן. מבול היה והמשחית הלך בתוך המבול. והוא נקרא
כך שנכלל בשם זה [ט"ו] וע"כ אמר הקב"ה לנח שיסתיר עצמו ולא
יתראה בעולם. ואם תשאל הרי התיבה נראית בתוך זה העולם שהמשחית הלך
בתוכו. אבל כל זמן שלא נתראה פני האדם לפני המשחית. אינו יכול לשלט
עליו. מנלן ממצרים. שכתוב (שמות י"ב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד
בקר. מה הטעם. לפי שהמשחית נמצא ויכול הוא להשחית. ולא נצרך להתראות
לפניו. לפיכך היה גנוז נח וכל אותן שעמו בתיבה. והמשחית לא יכל לשלוט
עליו.
[ט"ו] פי'
מלאך המוות נקרא אז בשם מבול. כי בכל מיני מגפות הבאות לעולם. על דרך
שהמלאכים נקראים בשמות האלה על שם השליחות שנשלחים לעשות.
(זוהר נח ס"ה:)
מלאך המות התהלך
בעולם להשחית
ואני הנני מביא את המבול
מים וגו'. כיון שאמר מביא את המבול אין אנו יודעים שהוא מים. אלא את
המבול. לרבות מלאך המות. שאע"פ שמים היו. משחית היה הולך בעולם להשחית
באותן המים. לשחת כל בשר. כמו שביארנו שזה הוא משחית העולם. כמו שכתוב
(שמות י"ב) ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגף. וזה הוא לשחת כל בשר.
מצד של קץ כל בשר בא לפני. שהרי כיון שהגיע הזמן שהאריך להם הקב"ה עד
שהשלים נח לשש מאות שנה. אז היה לשחת כל בשר.
(זוהר נח ס"ו:)
נתמלאה סאתם של
דור המבול בחטא החמס
והקימותי את בריתי אתך ובאת
אל התבה. א"ר אלעזר כל זמן שהאנשים דבקים בברית הזה. ואין עוזבים אתו.
אין אומה ולשון בעולם שיכלו להרע להם. ונח התחזק בברית זה ושמר אתו.
לפיכך הקב"ה שמרו. וכל בני דורו לא שמרו אתו. לפיכך העבירם הקב"ה מן
העולם. והרי ביארו שבאותו החטא ממש שחטאו. כדמיון זה נמחו מן העולם.
א"ר שמעון אין לך דבר רע בעולם שהקב"ה יתקנא עליו. כמו חטא פגם הברית.
ככתוב (ויקרא כ"ו) חרב נקמת נקם ברית. ובוא וראה שלא נתמלא חטא דור
המבול. אלא לפי שחטאו בהשחתת זרעם על הארץ. ואע"פ שהיו גוזלים זה מזה.
ככתוב ותמלא הארץ חמס. וכתוב כי מלאה הארץ חמס מפניהם. מכל מקום בשביל
ותשחת הארץ לפני האלקים הנני משחיתם. מדה כנגד מדה. הנני משחיתם בחטא
ההשחתה. ויש אומרים שלא נתמלאה סאתם אלא בחטא החמס. שהיו גוזלים זה
מזה. והיו רעים לשמים ולבריות. בוא וראה כמה הם הממונים למעלה. שנפקדו
על הקולות מאלה המוסרים דין על חבריהם. בשביל הרעה שעושים להם. וע"כ
כתיב כי מלאה הארץ חמס מפניהם. ולפיכך והנני משחיתם את הארץ. (זוהר
ס"ז:) ר' אלעזר שאל לר' שמעון אביו. הרי למדנו כי בזמן שהעולם נתמלא
בחטאות האנשים והדין יוצא. וי לזכאי ההוא שנמצא אז בעולם. שהוא נתפס
בחטאי הרשעים בראשונה. ואיך ניצל נח שלא נתפס בחטאותם. א"ל הרי אמרו
שהקב"ה בקש להוציא תולדות לעולם מתוך התיבה. ועוד שהרי הדין לא יכל
לשלט עליו. לפי שהיה נכסה ונגנז בתיבה ונעלם מן העין. (זוהר ס"ח.) ר'
יצחק אמר בכל זמן שרשעי עולם נתרבו. הצדיק שנמצא ביניהם הוא נתפס
בראשונה. שכתוב וממקדשי תחלו. ולמדנו אל תקרא ממקדשי אלא ממקודשי. ונח
איך הצילו הקב"ה בין כל אותן הרשעים. אלא בשביל שיצאו ממנו תולדות
בעולם. שהיה צדיק כראוי. ועוד שהוא התרה בהן כל יום ויום. ולא קבלו
ממנו אזהרתו. וקיים בנפשו המקרא שכתוב (יחזקאל ג') ואתה כי הזהרת רשע
וגו'. וכתוב ואתה את נפשך הצלת. מכאן שכל מי שמזהיר לרשע. אע"פ שלא קבל
ממנו. הוא הציל את עצמו. ורשע ההוא נתפס בחטאו. ועד כמה יזהיר ויוכיח
אתו. עד שיכנו.
(זוהר ויקרא י"ד:)
הקב"ה מחכה לתפלת
הצדיק על הדור כדי להציל אותם
תניא א"ר יוסי בזמן שבני
עולם נמצאים חייבים לפני הקב"ה. צדיק ההוא שנמצא בעולם. הקב"ה מספר
עמו. בשביל שיבין לבקש רחמים על העולם ויתפייס עמהם. מה עושה הקב"ה.
מספר עמו על אדות רשעי העולם. ואומר להטיב לו בלבדו ולהכרית את כלם. מה
דרכו של צדיק ההוא. עוזב את שלו ולוקח עצמו לבקש על כל העולם. כדי
שיתפייס הקב"ה עמהם. מנין ממשה. שא"ל הקב"ה חטאו ישראל (שמות ל"ב) עשו
להם עגל מסכה וגו'. (דברים ט') הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי
עצום ורב ממנו. באותו השעה אמר משה אם בשביל כבוד שלי יכרתו ישראל מן
העולם. מוטב שאמות ולא יאמרו שעזבתי מלבקש על כל העולם בשביל כבוד שלי.
מיד ויחל משה את פני ה' אלקיו. ומסר עצמו למיתה בכמה מקומות בשביל
ישראל. שכתוב (שמות ל"ב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך.
ולמדנו לא זז משה משם עד שמחל הקב"ה לישראל. זש"כ וינחם ה' על הרעה אשר
דבר לעשות לעמו. וכתוב ויאמר ה' סלחתי כדבריך. אבל בנח כתוב ויאמר
אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני וגו'. אמר לו נח. ולי מה אתה עושה. אמר לו
והקימותי את בריתי אתך וגו'. ולא בקש רחמים על העולם. ירד המבול והכרית
בני העולם. ולפיכך מי נח כתוב. מי נח ודאי. שבו היה תולה. על שלא בקש
רחמים על העולם. מכאן א"ר יוסי מה זה שכתוב ויחל נח איש האדמה. ויחל.
כמ"ד לא יחל דברו. שנעשה חול. איש האדמה. שבעבורו נכרתו בני העולם כיון
שלא בקש רחמים עליהם. ד"א איש האדמה. שבזכותו נתקימה האדמה לאחר שנכרתו
כלם מלפניו. שכתוב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה וגו'.
(זוהר נח ס"ח.)
באין לנח זכות
אבות לא יכל להציל הדור
א"ר יהודה אע"פ שצדיק היה
נח. לא היה כדאי שהקב"ה יגין על העולם בשבילו. בוא וראה משה לא תלה
הדבר בזכותו אלא בזכות אבות הראשונים. אבל נח לא היה לו במי לתלות
הזכות כמו משה. א"ר יצחק אע"פ שכן כיון שא"ל הקב"ה והקימותי את בריתי
אתך. היה לו לבקש רחמים עליהם. והקרבן שהקריב אח"כ. היה לו להקריבו
מקודם. פן ישכך הרוגז מן העולם. א"ר יהודה מה היה לו לעשות. הרי רשעי
העולם היו מרגיזים לפני הקב"ה. והוא יקריב קרבן. אלא ודאי נח על עצמו
היה מפחד. בשביל שלא תפגע בו המיתה בתוך רשעי העולם. שהיה רואה מעשיהם
הרעים כל יום. ואיך שהיו מרגיזים לפני הקב"ה כל יום.
(זוהר נח ס"ז)
לא יקבל אדם אורח
לביתו אם הוא חושד שהוא רשע
ויאמר ה' לנח בא אתה וכל
ביתך אל התבה. א"ר שמעון למה בכל הכתובים נזכר אלקים. וכאן ה'. מה
נשתנה כאן שנזכר ה' שם עליון של רחמים. אלא סוד הוא שלמדנו. אין דרך
ארץ שתקבל אשה אורח אצלה אלא ברשות בעלה. אף כך נח בקש לכנוס בתיבה
להתחבר עמה. ולא היה הדבר נאה עד שבעל התיבה יתן לו רשות לכנוס בה
שכתוב [ט"ז] בא אתה וכל ביתך אל התיבה. ולפיכך כתוב כאן ה'.
בעל התיבה. ואז נכנס נח ונתחבר עמה. וכן למדנו שאין לו לאורח רשות
לכנוס לבית. אלא ברשות בעל הבית. זש"כ אחר כך ויבא נח וגו'. בוא וראה
מה כתוב. כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. מכאן למדנו שלא יקבל אדם
אורח בביתו. אם הוא חושד בו שהוא רשע. אלא אם עומד בעיניו לזכאי. שאינו
חשוד בעיניו כלל. זש"כ בא אתה וכל ביתך אל התיבה. מה הטעם. לפי כי אותך
ראיתי צדיק לפני בדור הזה. ולמדנו שאם נותן רשות לו בלבדו. ואין נותן
רשות לכל אותן הבאים עמו. אל יכניסם לבית. זש"כ בא אתה וכל ביתך אל
התיבה. לכלם נתן רשות ליכנס. ומן הכתוב הזה אנו למדים סוד דרך ארץ. א"ר
יהודה בזמן ההוא שנאבדו אותן הרשעים מן העולם. הביט הקב"ה על העולם ולא
ראה מי שיגין עליו. ואפשר תאמר הרי נח שהיה לו להגין על דורו. [הרי
ביארו שנח לא היה יכל להגין על עצמו. ולא ניצל אלא בשביל] להוציא ממנו
תולדות לעולם. זש"כ כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. בדור הזה דוקא
[י"ז] ר' יוסי אמר בדור הזה. זה שבח שלו. שהיה בתוך דור של
רשעים. ונמצא כל כך איש צדיק תמים. כל שכן אם היה בדורו של משה. אבל לא
היה יכל להגן על העולם. לפי שלא נמצאו עשרה זכאים בעולם. כמ"ש (בראשית
י"ח) אולי ימצאון שם עשרה. ולא נמצא שם. אף כאן לא נמצאו עשרה. אלא הוא
ושלשת בניו עם נשיהם. ולא היו עשרה.
[ט"ז]
ענין הדבר הוא כנזכר לעיל שהתבה רמז על סידור השכינה הקדושה שנקראת
אלהים. בחינת נקבה. והשם הוי"ה ב"ה רמז לעולם יותר גבוה שהוא בחינת
זכר. ולפיכך כאן בנתינת רשות ליכנס לתבה כתוב כתוב ויאמר ה'. היינו בעל
התבה המשפיע להשכינה הקדושה.
[י"ז]פי'
בדור של רשעים היה הוא נחשב לצדיק.
(זוהר נח ס"א:)
אף החיות והעופות
השחיתו דרכיהם
כי לימים עוד שבעה אנכי
ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה. א"ר יהודה אלה מ' יום ומ' לילה
מפני מה הם. אלא מ' יום להלקות רשעי העולם. וכתוב (דברים כ"ה) ארבעים
יכנו לא יוסיף. כנגד ד' צדדי העולם. לכל אחד עשרה. לפי שהאדם מן ד'
צדדי העולם נברא. וע"כ ומחיתי את כל היקום. ונצרך ארבעים להלקות ולמחות
העולם. (זוהר ס"ח.) ר' יוסי שאל לרבי שמעון וא"ל. מה ראה הקב"ה להכרית
כל חיות השדה ועופות השמים ושאר הבריות מה חטאו. א"ל לפי שכתוב כי
השחית כל בשר את דרכו על הארץ. כלם השחיתו דרכיהם. עזבו מיניהם והתדבקו
במינים אחרים. בוא וראה אלה רשעי העולם גרמו כך לכל הבריות. ובקשו
להכחיש מעשה בראשית. והם גרמו לכל הבריות להשחית דרכיהם כמו שהם
השחיתו. אמר הקב"ה אתם מבקשים להכחיש מעשה ידי. אני אשלים רצון שלכם.
ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה. אחזיר העולם למים כמו
שהיה בתחלה מים במים. מכאן ולהלאה אעשה בריות אחרות בעולם כראוי להיות.
(זוהר נח ס"ה:)
כשנשלם לנח שש
מאות שנה היה ראוי להכנס לתיבה
ונח בן שש מאות שנה והמבול
היה וגו'. וכי למה בא חשבון הזה לדמנות. אלא אילו לא היה נח בן שש מאות
שנה לא היה נכנס לתיבה ולא נתחבר עמה. כיון שנשתלם בשש מאות שנה אז
נתחבר עמה [י"ח] ועל כן מן היום שנתמלא חובתם של בני העולם. האריך להם
הקב"ה עד שנשתלם נח בשש מאות שנה. ונשתלמה מדרגתו כראוי להיות [י"ט]
והיה צדיק תמים. ואז נכנס לתיבה. והכל כדמיון שלמעלה [כ'] ולפיכך לא
נאמר כבן שש מאות שנה [כ"א].
[י"ח]
מלבד הסוד יש לקרב הענין אל השכל שאז היה בן ת"ר שנה כמו בדורות הללו
בן ס' שנה. וכיון שבן ס' שנה לזקנה כמו בן כן בן ת"ר אז לזקנה. ומי שלא
פגם בריתו עד שהגיע לזקנה בטוח שלא יחטא עוד בזה. וע"כ ראוי הוא זה
להקרא אז בשם צדיק ולזכות לדבקות השכינה.
[י"ט]
היינו כראוי להיות במדרגת צדיק תמים בבירור שלא יפגם עוד בזה.
[כ'] כי
שש מאות שנה רמז על שש הספירות שספירה אחרונה היא יסוד צדיק.
[כ"א] פי'
שאלו היה הכוונה רק על מספר השנים בלבד היה יכול לכתוב כבן שש מאות
שנה. אבל יש כאן כוונה אחרת שנח היה במדרגת שש מאות שנה. היינו שהיה
בבחינת יסוד צדיק שהופיע עליו אור ספירה הששית הנרמזת במספר שש מאות
שנה כי מן חסד עד יסוד יש שש ספירות וכל ספירה כלולה מעשר ועשר מעשר
בפרטיות. לכן בהשתלם ספירה הששית נשתלם המספר שש מאות שנה. ודע כי שנ"ה
בגימטריא ספירה.
(זוהר נח ס"ח.)
בשני דינים נידונו
במבול – במים ובאש
ויבא נח ובניו ואשתו ונשי
בניו אתו אל התבה. א"ר חייא בוא וראה כאשר האדם חוטא לפני רבונו ומושך
עצמו להרע בהסתר. הקב"ה עושה בו דין בגלוי. וכאשר האדם מטהר עצמו.
הקב"ה מסתיר אותו שלא יתראה ביום חרון אף ה'. שבודאי נצרך לו לאדם שלא
יתראה לפני המשחית כאשר הוא שורה בעולם. שלא יסתכל בו. שהרי כל הנתראים
לפניו יש לו רשות להשחיתם. וזהו שאמר רבי שמעון כל אדם בעל עין רעה.
עין המשחית שורה עליו. והוא משחית העולם נקרא. ונצרך לו לאדם להשמר
ממנו שלא יתקרב עמו כדי שלא ינזק. ואסור להתקרב עמו בגלוי. ולפיכך אם
מאיש רע עין נצרך להשמר ממנו. מלפני מלאך המות על אחת כמה וכמה. ובשביל
זה בקש הקב"ה לכסות לנח שיהיה נסתר מן העין. שלא יוכל רוח הטומאה לשלוט
עליו. כדי שלא ינזק. זש"כ ויבא נח וגו' אל התבה. כמו שנתבאר בשביל
שיהיה נסתר מן העין. מפני מי המבול. שהמים דחקו אותו. א"ר יוסי ראה
למלאך המות שהיה בא [כ"ב] ומשום זה נכנס לתיבה ונשמר בה
שנים עשר חדשים. ולמה שנים עשר חדשים. נחלקו בזה ר' יצחק ור' יהודה.
אחד אומר י"ב חדשים שכך הוא דינם של רשעים. ואחד אומר להשתלם במדרגת
צדיק צריך י"ב מדרגות. שיהיה ראוי לצאת מן התבה [כ"ג] ר'
יהודה אמר ו' חדשים נידונים במים. וששה חדשים באש. והרי כאן רק מים
היה. ולמה י"ב חדשים. א"ל ר' יוסי בשני דינים של גיהנם נידונו. במים
ובאש. במים. שהמים שירדו עליהם מלמעלה היו קרים כשלג. באש. שהמים שיצאו
מלמטה היו רותחין כאש. וע"כ בדין של גיהנם נידונו. באש ובמים עד שנכרתו
מן העולם. ונח היה נסתר בתיבה ונעלם מן העין. והמשחית לא קרב אליו.
והתיבה צפה על פני המים. כמ"ש וישאו את התבה ותרם מעל הארץ. ארבעים יום
לקו. שכתוב ויהי המבול ארבעים יום וגו'. ובשאר הזמן של המבול נמחו מן
העולם. זש"כ וימחו מן הארץ. וי להם לאותן הרשעים. שהרי לא יקומו להחיות
עוד בעולם ולעמוד בדין. וימחו. כמש"כ שמם מחית לעולם ועד. שאפילו לעמוד
בדין לא יקומו.
[כ"ב]
והיינו מפני מי המבול כי המלאך המוות היה נקרא אז בשם מבול כנזכר לעיל
[כ"ג]
כיון שנח ותבה הם בבחינת יסוד ומלכות לכן בשביל קיום העולם אח"כ נצרך
שתהיה התקשרות הזאת י"ב חדשים כנגד י"ב צירופי שם הוי"ה ב"ה.
(זוהר נח ס"ח:)
הרשעים דחו את
השכינה מן הארץ
וישאו את התבה ותרם מעל
הארץ. ר' אבא פתח (תהלים נ"ז) רומה על השמים אלקים וגו'. וי להם לרשעים
שהם חוטאים ומרגיזים לרבונם בכל יום. ובחטאותם דוחים את השכינה מן
הארץ. וגורמים שתסתלק מן העולם. והשכינה נקראת אלוקים. ועליה כתוב רומה
על השמים אלקים. בוא וראה מה כתוב וישאו את התבה. שהיו דוחים אותה לחוץ
[כ"ד]. ותרם מעל הארץ. שלא שרתה בעולם ונסתלקה ממנו. וכאשר
מסתלקת מהעולם הרי אין מי שישגיח בעולם. והדין שולט אז עליו. וכאשר
נמחים רשעי העולם ומסתלקים מן העולם. מחזרת השכינה מדורה בזה העולם.
[כ"ד] פי'
שהיו דוחים השכינה מעולם הזה כי לא יכלה לסבול תועבותיהם.
(בהשמטות)
לחנוך וירד היו
נשמות קדושות
כל אשר נשמת רוח חיים באפו
וגו'. שאל ר' חייא לר' אבא. הרי אמרו שהנשמה אינה נכנסת באדם עד שמסתכל
בעבודת הקב"ה. ואז נתנה לו הנשמה. ועוד אמרו שהנשמה היא קדושה ונאצלת
מעליון שעל הכל. א"כ מה זה שאמר הכתוב כל אשר נשמת רוח חיים באפו וגו'.
כיון שהיו להם נשמות הי' להם להנצל. לא ידע להשיב. באו ושאלו לר' אלעזר
בר' שמעון. אמר להם כך הוא. והמקרא הזה מוכיח כן. שכך אמר אבי. כי כאשר
בא המבול לא היה אדם שיעשה הקב"ה חסד בזכותו אלא נח. וזכותו לא היה אלא
להגן עליהם ועל בני ביתיהם. שלא היתה זכותו כל כך להגן על כל הדור.
ואלה מן הקדמונים שהיו צדיקים. כגון חנוך ירד שהיו להם נשמות קדושות.
והיו ראוים שיעשה הקב"ה חסד בזכותם. בחרבה מתו כבר. וזהו שאמר כל אשר
נשמת רוח חיים באפיו. אלה שנשמות קדושות היו בהם. ואל תאמר שעל אותן
שהיו בזמן המבול נאמר. אלא על אלה שהיו מקודם. ולפיכך בא הכתוב ואומר
מכל אשר בחרבה. מתו [כ"ה].
[כ"ה] וכך
יפורש הכתוב מכל אשר בחרבה. אלה הצדיקים בעלי הנשמות שהיו בזמן החרבה
מתו בחרבה קודם המבול. ולא נשאר גם אחד מהם שיוכל להגן על דור המבול.
(זוהר נח ס"ט.)
גם השרים המושלים
הממונים על הארץ נמחו במבול
וימח את כל היקום אשר על
פני האדמה וגו'. א"ר אבא את כל. לרבות כל אותן השרים המושלים שממונים
על הארץ. וזה הוא היקום אשר על פני האדמה. שכאשר עושה הקב"ה דין בבני
העולם. מעביר לאותן השרים הממונים עליהם בתחלה. ואח"כ לאותן היושבים
תחת כנפיהם. שכתוב (ישעיה כ"ד) יפקד ה' על צבא מרום במרום. ואח"כ ועל
מלכי האדמה על האדמה. ואיך מעבירם מלפניו. אלא שמעבירם באש האוכלת.
זש"כ (דברים ד') כי ה' אלקיך אש אכלה הוא קל קנא. אש האוכלת אש
[כ"ו] והיקום ההוא שעליהם העביר באש. ולאלה היושבים תחתיהם במים.
ולפיכך כתוב וימח את כל היקום אשר על פני האדמה. ואח"כ מאדם ועד בהמה
ועד רמש ועד עוף השמים. וימחו מן הארץ. כל הנמצאים למטה. וימחו מן
הארץ. נמחו מן הכל.
[כ"ו] פי'
שהמלאכים שהם של אש מתבטלים במציאות בהאש אכלה של ה' אלהיך. וזהו
העברתם ועונשם. וכמו שאנו רואים אם יתקרב שלהבת קטן של נר דולק אל להבה
גדולה ידלג שלהבת הקטן לתוך הלהב הגדול ותכבה הנר.
הקב"ה עתיד להחיות
המתים לבנות מעצם אחד את כל הגוף ויתגלגלו לארץ ישראל
בוא וראה בזמן ההוא שעתיד
הקב"ה להחיות מתים. כל המתים שיהיו נמצאים בשאר ארצות העמים. הקב"ה
יברא להם גופות כראוי. שהרי עצם אחד שנשאר בו באדם תחת האדמה. עצם ההוא
יהיה נעשה כשאור בעיסה. ועליו יבנה הקב"ה לכל הגוף. ולא יתן להם הקב"ה
נשמות אלא בארץ ישראל. שכתוב (יחזקאל ל"ז) הנה אני פותח את קברותיכם
והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם על אדמת ישראל. שיתגלגלו שמה
תחת הארץ. ואח"כ מה כתוב. ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו'. שהרי בארץ ישראל
יקבלו הנשמות כל אלה בני העולם. מלבד אותן שנטמאו וטמאו את הארץ
[כ"ז]. באלה כתוב וימחו מן הארץ. מן הארץ דוקא [כ"ח]
ואע"פ שהקשו ונחלקו הקדמונים על זה. כי משמעות וימחו היא כמ"ש ימחו
מספר חיים. א"ל ר' שמעון ודאי אין להם חלק לעולם הבא. שכתוב וימחו מן
הארץ. וכתוב לעולם יירשו ארץ [כ"ט]. אבל יקומו בדין. ועליהם
כתוב ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון
עולם. וישאר אך נח. א"ר אבא אך למעט שלא נשארו בעולם מלבד נח ושהיו עמו
בתיבה. ר' יוסי אמר פסח היה נח [ל'] שהכישו ארי בתיבה.
כמו שנתבאר.
[כ"ז]
בהשחתת זרע.
[כ"ח]
היינו ארץ ישראל שלא יזכו להתגלגל שם ולעמד שם בתחיה.
[כ"ט] רמז
לארץ העליונה ארץ חיים הנצחיים. וכן כאן וימחו מן הארץ היינו מן ארץ
החיים הנצחיים.
[ל'] דורש
אך נח מלשון הכאה שנשאר מוכה כמו ואך אותו בדבר.
(זוהר נח ס"ט.)
נזכר שמו של נח רק
אחרי שנעשה הדין
ויזכר אלקים את נח וגו'.
א"ר שמעון בוא וראה בזמן שהדין נעשה לא כתוב בו זכירה. כיון שנעשה הדין
ונאבדו רשעי העולם. אז כתוב בו זכירה. שהרי כאשר הדין שורה בעולם אין
היחוד שלמעלה נמצא [ל"א] והמשחית שורה על העולם. כיון
שנתבטל הדין ונשתכך הרוגז. חוזר הכל למקומו. ולפיכך כתוב כאן ויזכר
אלקים את נח. היינו ששורה בו בחינת זכור. כיון שנח איש צדיק כתוב בו.
[ל"ב] א"ר יהודה נח כאשר היה בתיבה נתירא אולי לא יזכירנו
הקב"ה לעולם. וכיון שנעשה הדין ונאבדו רשעי העולם. אז מה כתוב. ויזכר
אלקים את נח [ל"ג].
[ל"א]
זכירה מרמז על התיחדות העולמות להשפעת שפע.
[ל"ב] לכן
היה בכח לעורר יחוד העולמות
[ל"ג] פי'
שנתקשרה השכינה בספירות העליונות לקבלת השפע הנצרכת לקיום העולם הזה.
ואת נח כמו עם נח. שמרמז על ספירת יסוד צדיק. ואלהים זו השכינה. והיינו
היחוד.
בזמן דין לא טוב
לאדם להזכיר את עצמו שנזכרים עוונותיו
ר' אלעזר אומר בוא וראה
בזמן שהדין שורה בעולם. לא נצרך לו לאדם שיהיה נזכר שמו למעלה. שהרי אם
נזכר שמו יזכרו חטאיו ויבואו להשגיח בו. מנין שכך הוא משונמית. שיום
ההוא יום טוב של ראש השנה היה. והקב"ה דן אז את העולם. ואז א"ל אלישע
(מלכים ב') היש לדבר לך אל המלך. זה הקב"ה שנקרא אז מלך. מלך הקדוש.
מלך המשפט. ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת. אינני רוצה שיזכרו אותי וישגיחו
בי. אלא בתוך עמי. מי שמכניס ראשו בין העם. אין משגיחים עליו. לדון
אותו לרע. לפיכך אמרה בתוך עמי. בוא וראה נח בזמן שהרוגז היה שורה
בעולם לא נזכר. כיון שהדין נתבטל מה כתוב. ויזכר אלקים את נח. עתה נזכר
שמו. ד"א ויזכר אלקים את נח. היינו על דרך הכתוב ואזכר את בריתי
[ל"ד] .
[ל"ד]
היינו כנזכר לעיל שמרמז על היחוד וההתקשרות יסוד צדיק שנקרא ג"כ אות
הברית עם השכינה הקדושה.
(זוהר נח ס"ט:)
העולה באה לכפר על
הרהור הלב
ויבן נח מזבח לה' וגו'.
ויבן נח מזבח. זה הוא המזבח שהקריב בו אדם הראשון. נח למה הקריב עולה.
שהרי עולה באה רק בשביל הרהור הלב. ונח במה חטא. אלא נח היה מהרהר
ואמר. הרי הקב"ה גזר דין על העולם שיחרב. אפשר מפני שהציל אותי נפקע כל
זכות ממני. ולא נשאר לי זכות בעולם. מיד ויבן נח מזבח לה'. מזבח ההוא
שהקריב בו אדם הראשון היה. אם כן למה ויבן [ל"ה] אלא לפי
שרשעי עולם גרמו שלא עמד המזבח במקומו. וכיון שבא נח כתוב בו ויבן
[ל"ו] (בהשמטות) למדנו כאשר יצא נח מן התיבה. וראה איך שנחרב
העולם. התחיל לבכות לפני השמים ואמר. רבון כל העולמים הרי נקראת רחום
וחנון. היה לך לרחם על מעשי ידיך. השיב לו הקב"ה ואמר. רועה שוטה. עכשו
אתה אומר כך. למה לא אמרת כך בשעה שאמרתי לך. כי אותך ראיתי צדיק לפני
וגו'. ואח"כ הנני מביא את המבול מים. ואח"כ עשה לך תיבת עצי גפר. כל כך
עכבתי ואמרתי לך. לבעבור שתבקש רחמים על העולם. ומאז ששמעת שאתה תנצל
בתיבה. לא נכנס בלבך לבקש רחמים על ישוב העולם. ועשית תיבה ונצלת. ועתה
שנאבד העולם פתחת פיך לדבר לפני בקשות ותחנונים. כיון שראה נח כך.
הקריב קרבנות ועולות. שכתוב ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו' וייעל עולות.
[ל"ה] הלא
עמד מוכן מכבר.
[ל"ו] פי'
שהעמידו במקום הראוי לו נגד שער השמים.
מדוע לא בקש נח
רחמים על דורו?
א"ר יהושע מה ראה נח שלא
בקש רחמים על דורו. שחשב בלבו פן לא ינצל. שכתוב כי אותך ראיתי צדיק
לפני בדור הזה. כלומר לפי ערך הדור הזה. ולפיכך לא בקש רחמים עליהם.
א"ר אלעזר אפילו כך היה לו לבקש רחמים על העולם. לפי שטוב לפני הקב"ה
מי שימליץ טוב על בניו. מנין. מגדעון בן יואש. שלא היה צדיק ולא צדיק
בן צדיק. ובשביל שאמר טוב על ישראל. א"ל הקב"ה (שופטים ו') לך בכחך זה
והושעת את ישראל מיד מדין. מה בכחך זה. היינו מה שהמלצת טוב על בני.
(זוהר נח ע:)
בשעה שהקריב נח
הקרבן לה' יצאה הארץ מן הטומאה
ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף
עוד לקלל את האדמה בעבור האדם. א"ר חזקיה מה זה לא אוסיף [ל"ז].
א"ר ייסא כך שמעתי מר' שמעון שאמר. כל זמן שהאש שלמעלה מוסיף להגביר
העשן. שהוא הדין שלמטה. מגביר הרוגז ומכלה הכל. לפי שכאשר יוצא האש אין
לו הפסק עד שנגמר עונש הדין. וכאשר הדין שלמטה לא נתוסף להתגבר בדין
שלמעלה. עושה הדין ופוסק. ואין נגמר עונש הדין לכלות. ולפיכך כתוב לא
אוסיף. שלא אוסיף ליתן תוספת להגביר הדין שלמטה. אמר העלם ההוא שמעתי.
לפי שכתוב ארורה האדמה בעבורך. שאז באותה שעה שנתקללה הארץ בעבור חטא
אדם. נתנה רשות שישלט עליה נחש הרע ההוא. שהוא משחית העולם ומכלה בני
העולם. ומיום ההוא שהקריב נח קרבן וירח אותו הקב"ה. נתנה רשות לארץ
לצאת מתחת נחש ההוא. ויצאה מן הטומאה. ועל כן מקריבים ישראל קרבן
להקב"ה. כדי להאיר פני הארץ [ל"ח] א"ר חזקיה כך הוא. וזאת
היה תולה עד שעמדו ישראל על הר סיני.
[ל"ז]
שהיה די לכתוב לא אקלל עוד.
[ל"ח]
היינו כדי להמשיך אור השפע לעולם הזה באמצעות השכינה הקדושה.
(זוהר נח ע:)
בעל הבית יכניס
והאשה תרשה לצאת
ויברך אלקים את נח ואת בניו
וגו'. א"ר אבא בוא וראה מה כתוב בתחלה. ויאמר ה' לנח בא אתה ולכל ביתך
אל התבה. כמו שנתבאר לבעל התבה נתן לו רשות ליכנס [ל"ט].
אח"כ אמרה לו עקרת הבית לצאת. מתחלה נכנס ברשות בעלה. לבסוף יצא ברשות
האשה. מכאן למדנו שבעל הבית יכניס והאשה תרשה לצאת. זש"כ ויאמר אלקים
אל נח לאמר צא מן התבה [מ'] שהרשות ניתנה בידה שתאמר אל
האורח לצאת. ולא להכניסו. כיון שיצא נתן מתנות יקרות ביד בעלה. שיתן
לאשתו ולשמח בה. ולהרבות לה אהבה בבעלה. זש"כ ויבן נח מזבח לה' ויקח
מכל הבהמה הטהורה ודו' ויעל עלת במזבח [מ"א] אלה המתנות
שנתן ביד בעלה ליתן לאשתו. בשביל להרבות לה אהבה בבעלה. ומכאן למדנו
דרך ארץ לאורח. שיתן מתנות ביד בעלה עבור אשתו ולא יתן הוא בידה. כמו
שכתוב ויבן נח מזבח לה' וגו' ויעל עלת במזבח. הקרבן הקריב לבחינת זכור
להרבות לה אהבה בבעלה. אח"כ היא ברכה אותו. זש"כ ויברך אלקים את נח
וגו'.
[ל"ט]
כנזכר לעיל שלפיכך כתוב בביאת התבה השם הוי"ה ב"ה ורלא השם אלהים.
[מ'] כי
אלהים היינו השכינה הקדושה.
[מ"א] בזה
יובן למה כתוב בפסוק הזה מזבח לה' ולא כתוב אלהים. והקרבנות על דרך משל
כמו מתנות.
(זוהר נח ע'.)
כיון שחטאו בני
האדם נשתנו צורותיהם ופחדו מחית השדה
ומוראכם וחתכם יהיה על כל
חית הארץ. א"ר אבא בוא וראה בתחלה כתוב בצלם אלקים עשה את האדם. וכתוב
בדמות אלקים עשה אתו. כיון שחטאו נשתנו צורותיהם מאותה צורה העליונה.
ונהפכו האנשים לפחד מפני חית השדה. בתחלה כל בריות שבעולם כאשר נשאו
עיניהם וראו צורה קדושה העליונה. זעו ופחדו מפניה. כיון שחטאו נהפכו
צורותיהם בעיני החיות לצורה אחרת. וע"כ נהפך שהאנשים זעו ופחדו מלפני
שאר בריות. ובוא וראה כל אותן האנשים שאין חוטאים לפני רבונם. ואין
עוברים על מצות התורה. זיו הצורה שלהם לא נשתנה ממראה הצורה העליונה.
וכל בריות שבעולם זעים ומפחדים מפניהם. ובשעה שהאנשים עוברים על דברי
התורה. נחלפת הצורה שלהם. וכלם זעים ומפחדים מפני בריות אחרות. לפי
שנחלפה צורה העליונה ונעברה מהם. ואז שולטים בהם חית השדה. שהרי אין
רואים בהם צורה עליונה ההיא כראוי. וע"כ עתה כיון שהעולם נתחדש כמקדם.
ברכם בברכה זו ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ. מכאן ולהלאה יהיה
לכם צורות אנשים. והשליטם על כלם. כמש"כ וכל דגי הים בידכם נתנו. אפילו
דגי הים. ר' חייא אמר בידכם נתנו. מקודם לזה [מ"ב] שכאשר
ברא הקב"ה את העולם מסר כלם בידם. שכתוב ורדו בדגת הים ובעוף השמים
וגו'.
[מ"ב]
יתרץ בזה ב' תיבות בידכם נתנו שהן מיותרות. וגם שאין להם התקשרות במה
שכתוב קודם ובכל דגי הים ולא כתוב וכל דגי הים ולכן יאמר כי בידכם
ניתנו פי' מכבר קודם לזה. וטעם הפסןק כך הוא. מוראכם וחיתכם יהיה גם
ובכל דגי הים אשר בידכם נתנו מכבר. ונתקלקל זאת בחטא דור המבול. עתה
תחזור לכם זאת כבראשונה.
(זוהר נח ע"א.)
בברכות כלל זכרים
ונקבות ביחד
ואתם פרו ורבו וגו'. באלה
הברכות לא נזכרו הנקבות. שכתוב ויברך אלקים את נח ואת בניו. אבל
להנקבות לא אמר הכתוב. א"ר שמעון ואתם. כולל זכרים ונקבות ביחד. ועוד
ויברך אלקים את נח. לרבות אשתו. ואת בניו. לרבות נשים שלהם. ולפיכך
כתוב ואתם פרו ורבו לעשות תולדות. מכאן ולהלאה שרצו בארץ. וכאן נתן להם
הקב"ה שבע מצות התורה. להם ולכל הבאים אחריהם. עד שעמדו ישראל בהר
סיני. ונתנה להם כל מצות התורה ביחד.
(זוהר נח ע"א:)
כשיצאו ישראל מן
הגלות עתיד הקשת להתקשט בגונים מאירים ולהאיר לעולם
ויאמר אלקים זאת אות הברית
אשר אני נותן וגו' את קשתי נתתי בענן וגו'. נתתי מקודם לזה [מ"ג]
(זוהר ע"ב) א"ר יהודה זה הקשת הנראה בעולם בסוד עליון קים. וכאשר
יצאו ישראל מן הגלות. עתיד זה הקשת להתקשט בגוניו. ככלה זו שמתקשטת
לבעלה. והרי אמרו לא תצפה לרגלי המשיח. עד שיתראה זה הקשת בעולם. מתקשט
בגונים מאירים ויאיר לעולם. ואז תצפה לו למשיח. מנין שכתוב וראיתיה
לזכור ברית עולם. ועתה שנראה הקשת בגונים חשוכים. נראה לזכר שלא יבא
מבול. אבל בזמן ההוא שיתראה בגונים מאירים. ומתקשט בתקון ככלה שמתקשטת
לבעלה. ואז לזכור ברית עולם. שיזכר הקב"ה לברית הזה שהוא בגלות ויקים
לו מעפר.
[מ"ג]
יתרץ בזה קושית החוקרים הלא הקשת הוא ענין טבעי מתחלת הבריאה ממה שקרני
אור השמש נשברות בתוך עב הענן המלא מים בשעה שעומד מול השמש. ולכן יאמר
כי נתתי משמעותו מכבר ואין זה דבר חדש.רק שנתחדש שהקשת יהיה סימן לעולם
שלא יהיה מבול. וטעם הפסוק כך הוא. את קשתי נתתי בענן מכבר. מעתה לא
יתראה עוד עפ"י מקרה כמקדם אלא שיתראה עפ"י כונה מיוחדת לאות לעולם
שכאשר והיה בענני ענן על הארץ. פי' שהדור יהיה ראוי להביא עליהם מבול.
אז ונראתה הקשת בענן עפ"י השגחת הבורא. שיסבב להעמיד עב הענן מול השמש
למען יתראה בו הקשת כדי להראות לעולם שרק בשביל השבועה אינו מביא מבול
עליהם. ויתנו לב להטיב מעשיהם.
(זוהר נח ע"ב:)
בני בניו של נח לא
יצאו מן התבה
ויהיו בני נח היוצאים מן
התבה. א"ר אלעזר כיון שכתוב ויהיו בני נח. למה אמר היוצאים מן התבה.
וכי בנים אחרים היו לו שלא יצאו מן התבה. א"ל ר' אבא הן. שהרי אח"כ
הולידו בניו בנים. שכתוב ואלה תולדות שם וגו'. והם לא יצאו מן התבה.
ולפיכך כתוב היוצאים מן התבה שם חם ויפת.
(זוהר נח ע"ג.)
כנען הביא קללות
לעולם
וחם הוא אבי כנען. א"ר
שמעון זה פסולת הזהב הנופל תחת כור הזהב [מ"ד] התעוררת רוח
הטומאה של נחש הקדמוני. ולפיכך מזכיר ואומר וחם הוא אבי כנען. שהביא
קללות על העולם. כנען ההוא שנתקלל. כנען ההוא שהחשיך פני הבריות.
ולפיכך לא יצא מתוך הכלל של כלם אלא זה. שכתוב וחם הוא אבי כנען. זה
שהחשיך את העולם. ולא כתוב בכלל זה ושם הוא אבי כך. או יפת הוא אבי כך.
אלא מיד קפץ ואמר וחם הוא אבי כנען ודאי. ועל כן כאשר בא אברהם מה
כתוב. ויעבר אברם בארץ וגו' והכנעני אז בארץ. שעוד לא היה הקיום של
האבות. ולא באו בני ישראל בעולם. שיצא משם שם כנען ויכנס שם עליון
הקדוש. כאשר היו ישראל זכאים נקראת הארץ על שם זה ארץ ישראל. כאשר לא
זכו נקראת הארץ על שם אחר ארץ כנען. וע"כ כתוב ויאמר ארור כנען עבד
עבדים יהיה לאחיו. שהוא הביא קללות על העולם. ובנחש מה כתוב. ארור אתה
מכל הבהמה. זהו שכתוב עבד עבדים.
[מ"ד]
ידוע שזהב רמז על גבורה ודין והיינו שורש חם. וכנען שיצא ממנו הוא הסיג
והפסולת של הזהב. והיינו מותרות דין הקשה שורש נחש הקדמוני.
(זוהר נח ע"ג.)
רצה נח לחקור בחטא
אדם הראשון ולא יכל
ויחל נח איש האדמה ויטע
כרם. ר' יהודה ור' יוסי. אחד אמר מגן עדן נשלח הענף ונטעה כאן. ואחד
אמר בארץ ישראל היה הענף ועקרה ונטעה. ובאותו היום עשה פירות ויצץ
פרחים וענבים. וסחט אותם ושתה מן היין ונשתכר. רבי שמעון אמר סוד של
חכמה יש כאן במקרא הזה. כאשר בא נח לחקור בחטא ההוא שחקר אדם הראשון.
לא להתדבק בו אלא להבין ולתקן העולם. ולא יכל. סחט ענבים לחקור בכרם
ההוא [מ"ה] כיון שהגיע שמה. אז וישכר ויתגל. ולא היה לו כח
לעמד. ולפיכך ויתגל. נתגלה פרצה של העולם שהיה סתום. בתוך אהלה כתוב
בה"א. ועל זה כתוב (משלי ה') ואל תקרב אל פתח ביתה. בתוך אהלה של כרם
ההוא. כדמיון זה בני אהרן. שלמדנו שתויי יין היו. וכי מי נתן להם יין
במקום ההוא לשתות. אפשר תעלה על דעתך שמחוצפים היו ונשתכרו עם יין.
אינו כן. אלא ודאי מיין ההוא נשתכרו [מ"ו] שכתוב (ויקרא י')
ויקריבו לפני ה' אש זרה. כתוב כאן אש זרה. וכתוב שם (משלי ז') לשמרך
מאשה זרה. והכל ענין אחד. וכן כדמיון זה וישת מן היין וישכר ויתגל. ועל
זה נתעורר חם אבי כנען כמו שנתבאר. וניתן מקום לכנען לשלוט. ומה שהיה
הצדיק הזה בסוד בחינת הברית סרסו. ותניא שהעביר ממנו יסוד ההוא. ולפיכך
אמר ארור כנען. שהרי קללות נתעוררו בתחלה על ידו בעולם. כמש"כ ארור אתה
מכל הבהמה וגו'. הכל יתוקן לעתיד לבוא. והוא לא יתוקן. כלם יצאו לחירות
והוא לא יצא. וזה סוד לאותן היודעים דרכי ושבילי התורה.
[מ"ה] כרם
הזה היינו חכמות חיצוניות כגון כשפים וחקירה הנקראת פילוזאפיא. שכל זה
מתעה לאדם מדרך האמונה הטהורה בבורא יחיד ומביאתן לידי כפירה. ויש
להבין הסוד של משל סחיטת הענבים. דהנה משקה היין הוא דבר שנעשה מאליו
ומתפתח לאט לאטע"י כח התסיסה. ואין דומה כלל הנוזל מן הענבים להיין
שנתפתח אח"כ מן נזילת הענבים ממילא מעצמו. והוא שנברא מן מעצמו מן דבר
אחר הפחות ממנו בכח דרך הטבע. והנמשל הוא חכמת החקירה שיש חוקרים
המכחישים בבריאת העולם ע"י בורא יחיד ולהג בפיהם שכל דבר נברא מעצמו
בכח הטבע מן דבר הפחות ממנו במעלה והתפתח העולם מעט מעט לאט לאט דבר
מדבר במשר רבבות אלפי שנים. ויש ויש מן החוקרים שנפלו לטעות ע"י המביא
לידי גיחוך באשר שהאדם התפתח מן קוף וקוף מן כלב וכלב מן חתול וחתול מן
עכבר ועוד כדומה לשטותים כאלה. והענין של וישכר ויתגל היינו שנכשל
בחכמות ההן ונפל מן האמונה הטהורה.
[מ"ו]
היינו חכמות חיצוניות.
(זוהר נח ע"ג:)
נמרוד קבל את
גבורתו מכך שלבש את בגדי אדם הראשון
הוא היה גבור ציד לפני ה'
וגו'. בוא וראה הוא היה גבור תקיף. בגדי אדם הראשון היה נלבש. והיה
יודע לצוד ציד הבריות בהם. אמר ר' אלעזר נמרוד היה מפתה לבריות ללכת
אחרי עבודת אלילים. והיה שולט בכח אותן הבגדים ונצח לבני העולם. והיה
אומר שהוא המושל בעולם. והשתחוו אליו האנשים. ולמה נקרא שמו נמרד. שמרד
במלך העליון שלמעלה. שמרד בעליונים ומרד בתחתונים. באותן הבגדים היה
מושל על כל בני העולם ומלך בהם. מרד ברבונו ואמר שהוא המושל בעולם.
והיה מפתה לבריות אחריו. עד שהמשיך האנשים להתרחק מן עבודת רבון העולם.
א"ר שמעון באלה הבגדים ידעו החברים סוד עליון.
(זוהר נח ע"ד:)
מצאו בקעה ומשם
לקחו בלבבם לעקור האמונה
ויהי כל הארץ שפה אחת
ודברים אחדים וגו'. א"ר שמעון הרי אז היה העולם ביסוד ועיקר ושורש אחד
ואמונה אחת בהקדוש ברוך הוא בלבדו. מה כתוב. ויהי בנסעם מקדם. מקדמונו
ועקרו של העולם שהיא אמונת הכל. וימצאו בקעה. מציאה מצאו ויצאו בה מתחת
האמונה העליונה. בוא וראה נמרד מה כתוב בו. ותהי ראשית ממלכתו בבל.
שהרי משם לקח להתדבק ברשות אחר
[מ"ז]וכאן כתוב
וימצאו בקעה בארץ שנער. משם לקחו בלבבם לצאת מרשות עליון לרשות אחר.
[מ"ז] פי'
ברשות שליטת השר שבשמים שעל ארץ בבל. שזה השר היה אז מושל בכיפה בין
שבעים שרים שעל שבעים אומות. וכן היה נמרד מושל בכיפה למטה על הארץ.
וכמו שנמרד חשב שהשר שלו בשמים הוא המושל והמנהיג לכל העולם. כן גם דור
ההפלגה חשבו כשראו גדולת זה השר בשמים. לפיכך בקשו להתקשר במציאה זו
שמצאו. וחשבו שעי"ז יצאו מרשות הבורא העליון להיות חפשי במעשיהם לעשות
מה שירצו כפי שרירות לבם.
(זוהר נח ע"ה.)
דור ההפלגה בחכמה
של רשעות באו
ויאמרו הבה נבנה לנו עיר
ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם. א"ר אבא שטות לקחו בלבבם. אבל בחכמה
של רשעות באו. כדי לצאת מרשות עליון לרשות אחר. ולהחליף כבודו בכבוד קל
נכר. ונתגלה להם מקום ממשלה זו. הנאחזת בתוך תהום
הים
[מ"ח]
אמרו הרי מקום לשבת ולחזק הלב ליהנות בו התחתונים [מ"ט] מיד
אמרו הבה נבנה לנו עיר. נתקן במקום זה עיר ומגדל. ונעשה לנו שם. מקום
זה יהיה לנו לאלקים ולא אחר. ונבנה למקום זה עיר ומגדל. למה לנו לעלות
לממשלה גבוה שלא נוכל ליהנות ממנה. הרי כאן מקום מתוקן. ונעשה לנו שם.
אלקים לעבדו שם. פן נפוץ לשרים אחרים ונתפזר לצדדי העולם.
[מ"ח]מקום
אחיזת הטומאה נקרא תהומא דימא או שיפולי דימא.
[מ"ט] כפי
שרירות לבם בלי עול עבודה לרבון העולמים.
(זוהר נח ע"ה.)
השכינה ירדה לארץ
להשגיח בדין
וירד ה' לראות את העיר ואת
המגדל. זהו אחד מאותן עשרה פעמים שירדה השכינה לארץ. אבל מה זה לראות.
וכי לא היה יודע מקודם לזה. אלא לראות להשגיח בדין. כמש"כ (שמות ה')
ירא ה' עליכם וישפט. את העיר ואת המגדל. כאן צריך להבין שהרי לא כתוב
לראות את בני האדם. אלא לראות את העיר ואת המגדל. למה כך. אלא בזמן
שמשגיח הקב"ה בדין. בתחלה משגיח במדרגה העליונה. ואח"כ במדרגה התחתונה.
בתחלה בעליונים ואח"כ בתחתונים. ולפי שענין המגדל נוגע למעלה. השגחה
במה שלמעלה היתה בתחלה [נ'] שכתוב לראות את העיר ואת המגדל
אשר בנו בני האדם. מה בני האדם. בניו של אדם הראשון שמרד ברבונו וגרם
מיתה לעולם. אשר בנו בני האדם. בנין ודאי אמרו ובקשו לבנות למעלה
[נ"א]. (זוהר בא ל"ג:) ועוד א"ר אבא כאן מובן במה שלמדנו שזה מלך
זקן וכסיל. יורד ומסית. עולה ומקטרג. שהוא יכול לקטרג לאדם. מה הטעם.
לפי שהוא נאמן על מעשי האנשים. אבל בוא וראה שכך הוא בדינו של יחיד.
אבל בדינו של העולם כתוב וירד ה' לראות. וכתוב (בראשית י"ח) ארדה נא
ואראה. שלא ניתן להאמין. אלא שהדבר ביד הקב"ה בלבדו. שאינו רוצה
להאביד העולם על פי המקטרג. שחשקות שלו היא תמיד להשחית. מנין שכתוב
(איוב כ"ח) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר. להשחית הכל הוא חוקר.
(זוהר ע"ה.) ר' יצחק היה יושב לפני רבי שמעון. א"ל מה ראו אלה שעשו
שטות זה למרוד בו בהקב"ה. וכלם בעצה אחת עמדו בזה. א"ל הרי אמרו שכתוב
ויהי בנסעם מקדם. שנסעו מלמעלה למטה. נסעו מארץ ישראל וירדו לבבל. אמרו
הרי כאן המקום להתדבק בו. נעשה לנו שם וגו'. ויתדבק העזר שלמטה במקום
הזה. בשביל שכאשר יבא דין לשרות בעולם. הרי מקום זה יהיה כנגדו
[נ"ב] ומכאן יהנה העולם ויהיה ניזון. שהרי למעלה צמצום הוא שיהיה
ניזון העולם ממנו [נ"ג] ולא עוד אלא שנעלה לרקיע ונלחם עמו
מלחמה. שלא ירד עוד מבול בעולם כבתחלה.
[נ']
להכניע מקודם בשמים לזה השר שבקשו לעשות אלוה.
[נ"א]
למעלה בשמים לעבוד לזה השר בשם אלוה.
[נ"ב] כ"כ
טעו לחשוב שזה השר יש לו כח להגן על עובדיו מפני הדין של רשות העליון.
[נ"ג]
ענין הדוחק והצמצום בהשפעת השפע למעלה ברשות הקדושה הוא מה שהשפע צריכה
להמשך לעולם הזה לפי ערך כשרון מעשי התחתונים.
(זוהר נח ע"ה:)
החיל של למעלה אין
יודעים ואין מכירים רק לשון הקודש
ויאמר ה' הן עם אחד ושפה
אחת לכלם. מפני שכלם יחד באחדות. כלם יעשו ויצלחו במעשיהם. תפזרנה
המדרגות כל אחת לצד שלה. ובשביל זה יתפזרו כל אלה שלמטה. מה כתוב ויפץ
ה' אותם משם. ואפשר תשאל לשונם למה נתבלבל. אלא מפני שכלם היו מדברים
בלשון הקודש. לשון ההוא היה עוזר להם. לפי שבמעשה ובדבור הפה תלוים
ענינים האלה שתתדבק בהם כונת הלב. ובזה עשו עזר למקום ההוא שבקשו להקים
[נ"ד]
וע"כ נתבלבל לשונם שלא
יוכלו לחזק רצונם בכח לשון הקודש. כיון שנחלף לשונם לא הצליחו במעשה
הזה. לפי שהחיל שלמעלה אין יודעים ואין מכירים רק לשון הקודש. כל חילות
השמים מכירים בו ומתחזקים בו. ולשון אחר אין יודעים ואין מכירים בו.
ועל כן דור הפלגה כיון שנתבלבל לשונם. מיד ויחדלו לבנות העיר. שהרי
נשבר כחם. ולא יכלו לעשות עוד כלום בהרצון שלהם. (זוהר ע"ה:) ר' חייא
אמר בוא וראה מה כתוב ויהי בנסעם מקדם, מה מקדם, מקדמונו של עולם,
וימצאו, ויראו צריך לומר, מה וימצאו, אלא מציאה מצאו שם מן הסודות של
חכמת הקדמונים,שהיה נשמר שם מן בני המבול,ובחכמה זו עמלו לעשות המעשה
שעשו למרוד בו בהקב"ה, והיו אומרים בפה ועשו מעשה [נ"ה] הן
עם אחד ושפה אחת לכלם. לפי שהם בלב אחד ורצון אחד ומדברים בלשון הקודש.
עתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ואין מי שימנע מעשה שלהם. ומה
בשביל שהיו ברצון ולב אחד ומדברים בלשון הקודש כתוב. לא יבצר מהם כל
אשר יזמו לעשות. והדין שלמעלה לא יוכל לשלט בהם. אנחנו החברים העוסקים
בתורה. ואנחנו בלב אחד ורצון אחד. על אחת כמה וכמה.
[נ"ד]
שבקשו להקים בכח פיהם אל זר ואל נכר בשמים.
[נ"ה]
גזרו בפיהם בהשבעות המלאכים ושדים שיעזרו להם במעשה בנין המגדל.
(זוהר נח ע"ז:)
הרן נשרף ביום
שהשליכו את אברהם לאור כשדים
וימת הרן על פני תרח אביו
וגו'. א"ר יוסי מה משמיענו כאן. אלא שעד יום ההוא לא היה אדם מת בחיי
אביו מלבד זה. וכאשר נשלך אברם לאש נהרג הרן. ומפני זה יצאו משם. מי
הרג לו להרן. אלא כיון שהשליכו לאברם באור כשדים. נתגלה עליו הקב"ה
והצילו. והיה הרן אחיו עומד שם. אמרו הכשדים בשביל זכות הרן ניצל. מיד
יצאה שלהבת אש ושרפה את הרן. זש"כ וימת הרן על פני תרח אביו. ויש
אומרים שהכשדים אמרו אפשר אין אש שולט בזרעו של תרח. נשליך להרן באש.
ואם לא ישרף נדע בודאי שאין אש שולט בזרעו. מיד השליכו להרן באש ונשרף.
והיה תרח אביו עומד שם. זש"כ וימת הרן על פני תרח אביו. ביום ההוא ידעו
כל אומה ולשון. שלא הציל לאברהם אלא הקב"ה. שהוא יחידו של עולם. והיו
מביאים בניהם לבית אברהם ואמרו לו. ראינו אותך שאתה בוטח בהקב"ה שהוא
רבונו של עולם. תלמד לבנינו מדרכיך שאתה יודע. ועליהם אמר הכתוב (תהלים
מ"ז) נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם.
(זוהר שלח קס"ח.)
אברהם ושרה היו
מולידים נשמות לגרים
ותהי שרי עקרה אין לה ולד.
ממה שאמר ותהי שרי עקרה אין אני יודע שאין לה ולד. מה אין לה ולד. אלא
כך אמר ראש הישיבה. ולד לא הולידה. אבל נשמות הולידה. בהתדבקות התשוקה
של שני צדיקים האלה. היו מולידים נשמות לגרים כל זמן ההוא שהיו בחרן.
כמו שעושים הצדיקים [נ"ו] בגן עדן כמו (בראשית י"ב) שכתוב
ואת הנפש אשר עשו בחרן. נפש עשו בודאי.
[נ"ו]
מכאן משמע שיש ענין זיוג רוחני לנשמות הצדיקים והצדקניות בגן עדו שנולד
מזה נשמות חדשות.
(זוהר נח ע"ז:)
תרח חזר לעשות
רצונו של אברהם
ויקח תרח את אברם בנו ואת
לוט בן הרן וגו' ויצאו אתם מאור כשדים. א"ר יוסי ויצאו אתו צריך לומר.
שהרי כתוב ויקח תרח וגו' מה ויצאו אתם. אלא תרח ולוט עם אברהם ושרה
יצאו. שהם היו העיקר לצאת מתוך רשעים האלה. מתוך שראה תרח שאברהם בנו
ניצל מתוך האש. חזר לעשות רצונו של אברהם. ובשביל זה ויצאו אתם תרח
ולוט. ובשעה שיצאו מה כתוב. ללכת ארצה כנען. שהרצון שלהם היה ללכת שמה.
מכאן למדנו כל מי שנתעורר להטהר. עוזרים לו מלמעלה. בוא וראה שכך הוא.
לפי שכתוב ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען. מיד ויאמר ה' אל אברם
לך לך. ועד שהוא נתעורר בתחלה לא כתוב לך לך. בוא וראה ענין שלמעלה לא
נתעורר. עד שנתעורר למטה בתחלה על מה מה שתשרה הענין שלמעלה [נ"ז]
וסוד הדבר. אור השחור אינו יכול להתקשר באור הלבן. עד שאור השחור
נתעורר תחלה. כיון שהוא נתעורר תחלה. מיד אור הלבן שורה עליו
[נ"ח] וע"ז כתוב (תהלים פ"ג) אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט
קל. כדי שלא יפסק אור הלבן מן העולם לנצח [נ"ט] וכן ע"ז
כתוב (ישעיה ס"ב) המזכירים את ה' אל דמי לכם. כדי שיתעורר למטה על מה
שתשרה התעוררות שלמעלה. שהרי כיון שמתעורר איש התעוררות בתחלה. אז
נתעורר התעוררות שלמעלה. ובוא וראה כיון שכתוב ויצאו אתם מאור כשדים
ללכת ארצה כנען. מיד ויאמר ה' אל אברם לך לך.(זוהר בראשית נ"א.) א"ר
שמעון זהו סוד של חכמה בענין ידור הקדוש. ה האחרונה מן השם הקדוש היא
אור של גון תכלת ושחור [ס'] שמתחבר עם יהו שהוא אור לבן
המאיר [ס"א] בוא וראה לפעמים זה אור התכלת הוא ד. ולפעמים
ה. בזמן שאין דבקים בו ישראל למטה. להדליקו שיתחבר עם אור הלבן. אז הוא
ד. ובזמן שישראל מעוררים לו שיתחבר עם האור הלבן. אז הוא ה. מנין שכתוב
(דברים כ"ב) כי יהיה נערה בתולה. נער כתוב בלי ה"א. מה הטעם לפי שלא
נתחברה עם זכר. ובכל מקום שלא נמצא זכר ונקבה. ה"א לא נמצאת. נסתלקת
משם ונשאר דל"ת. וכן הוא כל זמן שאור התכלת והשחור נתחבר עם אור הלבן
המאיר. נקרא ה. שהרי אז הכל נתחבר ביחד. כי היא נדבקת באור הלבן המאיר.
וישראל דבקים בה וקימים תחתיה להדליק אותה [ס"ב] ואז הכל
יחוד אחד. זש"כ (דברים ד') כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא. וכתוב התם ואתם
הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום [ס"ג] ברוך ה' לעולם אמן
ואמן.
[נ"ז]זה
כלל גדול באמונה והעבודה שאתערותא דלעילא תליא באתערותא דלתתא.
[נ"ח] אור
הנר הוא משל טוב לענין התיחדות העולמות בכח עבודת ישראל. באור יש מלמטה
גוון שחור או גוון תכלת. וזה האש אינו מאיר. רק מה שיש ממעל לזה אש
לבנה הוא המאיר. ושני מיני אשות האלה צריכים זה לזה.וכל זה דולק ע"י
השמן.הנמשל הוא שאש השחור או התכלת מרמז על השכינה הקדושה. אש הלבן
מרמז על אור עליון המאיר לארץ. ושניהם הן בבחינת זכר ונקבה. ושניהם
נצרכים להדלקה באמצעות השמן. והשמן היינו עבודת ישראל בתורה ותפלה
ומצוות. והבן זה היטב כי זה הכל.
[נ"ט] אור
הלבן היינו אור שם הוי"ה ב"ה מדת הרחמים.
[ס'] אש
התכלת רמז על השכינה הקדושה. בחינת נוקבא מקבלת השפע.
[ס"א] אש
הלבן הוא המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים. בחינת דוכרא משפיע השפע.
[ס"ב]
ישראל מדליקים המנורה הקדושה ע"י נתינתם השמן שהוא תורה תפלה ומצוות.
וע"ז אמר שלמה המע"ה ושמן על ראשךאל יחסר.
[ס"ג] בה'
אלוהיכם היינו השני אורות הנזכרים לעיל. והדבקות ע"י תורה תפלה ומצוות.
כדמיון השמן שבנר הדבוק בשעת ההדלקה לשני מיני האשות וזהו חיים כלכם
היום היינו שמזה בא לנו החיים.
|