זוהר תורה
פרשת תולדות

עוד בענין תחיית המתים ממדרש הנעלם פרשת תולדות

יחזקאל ל"ז

כה אמר אדני אלהים מארבע רוחות באי הרוח וגו'. תנן ארבע רוחות העולם מנשבן. ועתיד הקב"ה להתעורר רוח אחד לקיים הגוף שיהא כלול מד' רוחות. הה"ד מארבע רוחות באי הרוח. בארבע לא כתוב אלא מארבע רוחות העולם שיהא כלול מארבעתם. ותנא אותו הרוח הוא רוח המוליד. הוא הרוח האוכל ושותה. ואין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד. ואין בין עולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה. רב נחמן אמר ואריכת ימים. א"ר יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא. א"ל לא. דתנן בית המקדש קודם לקבוץ גליות. קבוץ גליות קודם לתחיית המתים. ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם. מנא לן. דכתיב בונה ירושלים ה'. נדחי ישראל יכנס. הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. זו היא תחיית המתים שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם. בונה ירושלים תחלה. ואחריו נדחי ישראל יכנס. והרופא לשבורי לב אחרון על הכל: תנן מ' שנה קודם הקבוץ גליות לתחיית המתים. א"ר כהנא א"ר ברוקא מקבוץ גליות עד תחיית המתים כמה צרות כמה מלחמות יתעוררו על ישראל. ואשרי הנמלט מהם. דכתיב (דניאל י"ב) בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר. רבי יהודה אמר מהכא יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים. רבי יצחק אמר מהכא (זכרי' י"ג) וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב. ובאותן הימים יהיו ימים אשר יאמרו אין לי בהם חפץ. ומשעה שיעברו הצרות עד תחיית המתים מ' שנה. רב הונא אמר כתוב (יהושע ה') כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר וגו' אשר לא שמעו בקול ה'. כהאי גוונא הכא. א"ר יוסף כל אלין חד מלה אמרו. ולבסוף מ' שנה שהצרות יעברו  והרשעים יכלו.  יחיו המתים שוכני עפר. מאי טעמא. משום דכתיב (נחום א') לא תקום פעמים צרה. ודי להם במה שעברו. ומזמן תחיית המתים יתיישב העולם בישובו. הה"ד ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

פרשת תולדות

זוהר דף קלה ע"א

ואלה תולדות יצחק בן אברהם. א"ר יוסי מפני מה עד כאן לא כתוב בן אברהם ועתה אמר. אלא אע"פ שכתוב ויברך אלהים את יצחק בנו[א] עתה שמת אברהם צורתו היתה בו ונשארה בו ביצחק. שכל מי שראה ליצחק היה אומר זה אברהם בודאי. והיה מעיד ואומר אברהם הוליד את יצחק.

זוהר דף קלו ע"ב

ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגו'. א"ר יצחק בן ארבעים שנה. למה בא למנות כאן שהיה בן ארבעים שנה כאשר לקח את רבקה. אלא ודאי לרמז שנכלל יצחק בצפון ודרום באש ומים[ב] ואז היה יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה. כמראה הקשת ירוק לבן אדום[ג] בת שלש שנים התחבר עם רבקה. וכאשר הוליד היה בן ששים כדי שיוליד כראוי[ד] לבעבור שיצא יעקב שלם מבן ששים שנה כראוי. וכל זה השיג יעקב אחר כך ונעשה אדם שלם. בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן האמרי. מה נוגע זאת לנו כל כך. שהרי כבר נאמר ובתואל ילד את רבקה וגו'. ועתה אמר בת בתואל הארמי. ואח"כ מפדן ארם. ואח"כ אחות לבן הארמי. אלא ביארו שהיתה בין רשעים. והיא לא עשתה כמעשיהם. שהיתה בת בתואל ומפדן ארם ואחות לבן. וכלם רשעים להרע. והיא העלתה מעשים טובים ולא עשתה כמעשיהם. עתה יש להבין. אם רבקה היתה בת עשרים שנה או יותר או בת שלש עשרה. אז הוא שבח שלה שלא עשתה כמעשיהם. אבל עד עתה בת שלש שנים היתה. מה זה שבח שלה. א"ר יהודה בת שלש שנים היתה. אבל הלא עשתה לעבד כל מעשה ההוא כגדולה[ה] א"ר יצחק אע"פ שכל זה עשתה. לא נודע עוד מעשיה אם הם כשרים או לא[ו] אלא בוא וראה כתיב (שיר השירים ב') כששונה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. כשושנה. זו כנסת ישראל. שהיא בין חילותיה כששונה בין החוחים. וסוד הדבר שיצחק בא מצדו של אברהם שהוא חסד העליון. ועשה חסד עם כל הבריות. אע"פ שהוא דין הקשה. ורבקה באה מצד הדין הקשה. ונסתלקה מעמהם ונתחברה ביצחק. שהרי רבקה מצד הדין הקשה באה. ואע"פ שהיא מצד הדין הקשה. רפה היתה. וחוט של חסד תלה בה. ויצחק הוא דין הקשה והיא רפה. לכן כשושנה בין החוחים היתה. ולולא שהיא רפה לא היה יכול העולם לסבול דין הקשה של יצחק. וכדמיון זה הקב"ה מזווג זווגים בעולם. אחד קשה ואחד רפה. כדי שיתתקן הכל וינעם העולם.

זוהר דף קלז ע"א

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו. מה ויעתר. א"ר יהודה שהקריב לו קרבן והתפלל עליה. ואיזה קרבן הקריב. עולה הקריב. שכתיב ויעתר לו ה'. כתוב כאן ויעתר לו ה'. וכתוב שם (שמואל ב' כ"ד) ויעתר ה' לארץ וגו'. מה שם קרבן אף כאן קרבן. כתבו ויעתר יצחק וכתוב ויעתר לו. שיצא אש מלמעלה כנגד האש שלמטה[ז] דבר אחר ויעתר יצחק. שהתפלל תפלתו וחתר חתירה למעלה אצל המזל על בנים[ח] שהרי במקום ההוא תולה הישועה של בנים.שכתוב (שמואל א') ותתפלל על ה'[ט] ואז ויעתר לו ה'. אל תקרא ויעתר לו אלא ויחתר לו. חתירה חתר לו הקב"ה וקבל תפלתו. ואז ותהר רבקה אשתו. בוא וראה עשרים שנה נשתהה יצחק עם אשתו ולא הולידה. עד שהתפלל תפלתו. לפי שהקב"ה רוצה בתפלת הצדיקים. כאשר מבקשים לפניו בתפלתם על מה שצריכים. מה הטעם. בשביל שיתרבה ויתוסף שפע קודש לכל מי שנצרך לזה ע"י תפלת הצדיקים. ובוא וראה אברהם לא התפלל לפני הקב"ה שיתן לו בנים. אע"פ ששרה היתה עקרה. ואם תשאל הלא כתיב הן לי לא נתתה זרע. זה לא בשביל תפלה אמר. אלא כמי שמספר לפני רבונו. אבל יצחק התפלל על אשתו. לפי שהי' יודע שאין הוא עקר אלא אשתו. שיצחק היה יודע בסוד החכמה שיעקב עתיד לצאת ממנו בי"ב שבטים. אבל לא ידע אם מאשה זו או מאחרת. וע"כ לנכח אשתו ולא לנכח רבקה. אמר עלם ההוא בנו של רבי יהודה. אם כן מפני מה לא אהב יצחק ליעקב כל כך כמו לעשו. הואיל שהיה יודע שעתיד יעקב להקים ממנו י"ב שבטים. א"ל יפה אמרת. אבל דע שכל מין אוהב את מינו. ונתמשך והולך מין אחר מינו. בוא וראה עשו יצא אדום. כמו שכתוב ויצא הראשון אדמני כולו כאדרת שער. והוא מין של יצחק שהוא הדין הקשה שלמעלה. ויצא ממנו עשו דין הקשה למטה הדומה למינו. וכל מין הולך למינו. ולכן אהב לעשו יותר מיעקב. כמו שכתוב ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו. כתוב כאן כי ציד בפיו. וכתוב שם על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני ה'.

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את ה'. (זוהר דף ק"נ ע"א) בוא וראה מהו למה זה אנכי. אלא כל יום ויום ראתה רבקה אור השכינה. כי היתה השכינה במשכנה והתפללה שם[י] כיון שראתה צורת שלה במיעיה. מה כתבו ותלך לדרש את ה'. יצאה ממדרגה זו למדרגה אחרת שהוא שם הוי"ה. (זוהר דף קלז ע"ב) ר' יצחק אמר ותלך לדרש את ה'. לאיזה מקום הלכה. לבית מדרש של שם ועבר. ויתרוצצו הבנים בקרבה. כי שם הי' עשו הרשע מתגיר מלחמה עם יעקב. ויתרוצצו. נשתברו.  כמו שאמרו רצץ את מוחו. נשתברו זה מזה ונתחלקו. בוא וראה זה הוא מצד רוכב נחש[יא] וזה הוא מצד הרוכב על כסא שלם וקדוש[יב] מצד השמש לשרת את הלבנה[יג] ובוא וראה לפי שנמשך עשו אחר נחש ההוא. הלך עמו יעקב בעקמימות. כנחש שהוא ערום והוא הולך בעקמימות. כמ"ש והנחש היה ערום וגו'. חכים. ומעשיו של יעקב אליו היו לו כנחש. וכך נצרך לו. בשביל להמשיך לו לעשו אחר נחש ההוא ויפרד ממנו. ולא יהיה לו חלק עמו בעולם הזה ובעולם הבא. ולמדנו הבא להורגך השכם להורגו. כתוב (הושע י"ב) בבטן עקב את אחיו. שהשרה אותו למטה בעקב ההוא. זש"כ וידו אוחזת בעקב עשו [יד]שהניח ידו על עקב ההוא להכניע אותו. דבר אחר וידו אוחזת. שלא הי' יכול לצאת ממנו מכל וכל. אלא וידו אוחזת בעקב עשו. זהו הלבנה שנחשך אורה בשביל עקב עשו[טו] וע"כ נצרך לו ללכת עמו בחכמה. בשביל לדחותו למטה ויתדבק במקומו.

זוהר מצורע נה ע"ב

ויצא הראשון אדמני. א"ר אלעזר ויצא הראשון. אפשר תאמר שיעקב טפה ראשונה הי'. לא כן. שהרי כתוב ויצא הראשון. ולא כתוב ויצא ראשון[טז] ולפי שיצחק בא מצד דין הקשה יצא עשו אדמוני. אדום. שאם יעקב היה הבכור מטפה הראשונה. טפה שניה ההיא איך יצאה כך אדומה[יז] אבל יעקב טפה שניה היה. ולפיכך לא יצא כך אדום. שהרי מצד הרחמים היתה טפה ההיא. מצד זה ומצד זה[יח] וטפה של עשו לא היתה כטפה של יעקב. שזה שלם וזה לא שלם. ובשעה ההיא יצחק היה מהרהר בסיום הדין הקשה. שהוציא בצד שלו בחקיקת אורות של פרצוף באיבריו[יט] ולפיכך עשו היה הזוהם מפסולת הזהב. וע"כ למדנו שצריך האדם להרהר באותה השעה ברצון רבונו. כדי שיוליד בנים קדושים לעולם. ואפשר תאמר שיצחק לא הי' מהרהר כך. אין כן. אלא שהי' מהרהר בקדושה. והרהורו הי' בסיום מקום הדין. ונמצא כשיצאה טפה הראשונה הי' הרהורו במקום ההוא ממש. וע"כ כתבו כלו כאדרת שער.. אבל יעקב היה הבכור מעשו. ולא מפעולת הטפה. אלא בעבור שכוונת רצון יצחק היתה בעץ הגדול והתקיף[כ] ועשו בא מהרהור מקום ההוא של סיום הכל. ולפיכך כתוב (עובדי' א') הנה קטון נתתיך בגוים בזוי אתה מאד.

זוהר משפטים קיא ע"א

ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו. מאי בעקב עשו. וכי תעלה על דעתך שהיתה ידו אוחזת ברגל עשו. לא כן. אל אידו אוחזת בזה שנעשה עקב. ומי הוא. זה עשו. שהרי עשו נקרא עקב מאותה השעה שעקב לאחיו. ומיום שנברא העולם עקב קרא לו הקב"ה. שכתוב הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב. אתה שנקראת עקב תשופנו בתחלה. ולבסוף הוא יסיר ראשך מעליך.. ולפי שאמר יעקב לעשו. קח אתה עולם הזה בתחלה ואני אחר כך. לקח עשו עולם הזה בתחלה. וזהו הסוד שכתוב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל. וזהו הסוד שאמר שלמה המלך (משלי כ') נחהל מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך. בסוף העולם -.

זוהר דף קלח

ויקרא שמו יעקב. א"ר יצחק הקב"ה קראו יעקב בודאי. בוא וראה שכתוב הכי קרא שמו יעקב. נקרא שמו לא כתוב אלא קרא שמו. ויעקבני בודאי. ראה לו הקב"ה שהרי זה נחש הקדמוני הוא חכם להרע. וכיון שבא יעקב. אמר הרי זה בודאי חכם כנגדו. ולפיכך קרא לו יעקב. והרי ביארנו בכל מקום שכתוב ויקרא סתם. זו היא מדרגה האחרונה[כא] כמו שכתוב ויקרא אל משה וגו'. וכן כאן ויקרא שמו יעקב.. ובוא וראה יעקב הי' ידוע שעשו  יהי' נדבק בנחש עקלתון ההוא. ועל כן בכל מעשיו נמשך עליו כנחש עקלתון אחר. בחכמה של ערמימות. וכך נצרך לו. וזה מתאים עם מה שאמר רבי שמעון בהכתוב ויברא אלהים את התנינים הגדולים. שזה יעקב ועשו. ואת כל נפש החיה הרושמת. אלו שאר המדרגות אשר ביניהם. ודאי נעשה יעקב חכם כנגד אותו נחש האחר. וכך נצרך.  ועל כן בכל חודש וחודש נקרב שעיר אחרד. כדי להמשיכו למקומו ויפרד מן השכינה. וכן ביום הכפורים להקריב שעיר ההוא. וזה נעשה בחכמה למשול עליו ולא יוכל להרע. שכתבו ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה. וביארו שזהו עשו שהוא שעיר. והכל בחכמה וברמאות אליו. מה הטעם. לפי שכתוב (תהלים י"ח) ועם עקש תתפתל. לפי שהוא נחש רע. רוח עקלתון. חכם להרע. מסטין למעלה ומסית למטה. לפיכך ישראל מקדימים ומנצחים אותו בחכמה של ערמימות. כדי שלא יוכל להרע ולמשול. וע"כ יעקב שהוא בסוד האמונה. כל מעשיו אשר כנגד עשו היה בשביל שלא ליתן מקום לנחש ההוא לטמא המקדש. ולא  יקרב אליו. ולא ימשול בעולם -.

זוהר דף קלח ע"ב

ויגדלו הנערים. צד של אברהם גרם להם להתגדל. וזכותו עזרה להם. הוא היה מחנכם במצות. שכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'. לרבות יעקב ועשו[כב] ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד וגו'. א"ר אלעזר כל אחד ואחד נפרד למקומו. זה לזה האמונה. וזה לצד הע"ז. וכן היה במעיה של רבקה. כי שם כל אחד הלך לצדו. שכאשר היא נתיגעה במעשים טובים. או שעברה אצל מקום טוב לעשות מצות התורה. היה יעקב שמח ודחק עצמו לצאת. וכאשר הלכה קרוב למקום ע"ז. הי' רשע ההוא מבעט לצאת. וזה נתבאר. ולפיכך כאשר נבראו ויצאו לעולם. כל אחד נפרד והלך ונמשך במקומו הראוי לו. וע"כ ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה. יודע ציד. כמו שכתוב שם הוא היה גבור ציד. איש שדה. לגזול מן האנשים ולהרוג אותם. והוא אמר שהתפלל בשדה. והי' מרמה לאביו בפיו. איש שדה. לפי שחלק גורלו אין הוא במקום ישוב. אלא במקום חרוב במדבר בשדה. וע"כ הוא איש שדה. ואם תשאל איך לא ידע יצחק כל מעשיו הרעים של עשו. והרי השכינה היתה עמו. שאם לא שרתה עליו השכינה איך הי' יכול לברך את יעקב בשעה שברכו. אלא ודאי שהשכינה היתה שורה עמו בבית. ושכנה אצלו תמיד. אבל לא הודיעה לו. בשביל שיתבךר יעקב בלי דעתו. אלא בדעתו של הקב"ה. וכך נצרך. שבאותה השעה שנכנס יעקב לפני אביו. נכנסה עמו השכינה. ואז הבין יצחק בדעתו שראוי יעקב להתברך. ונתברך מדעת השכינה. (דף קפד .) רבי יהודה אמר בוא וראה מצד הדין הקשה יוצא רוגז לשני צדדים. אחד של ברכה ואחד של קללה. אחד ברוך ואחד ארור. כדמיון זה מצד של יצחק יצאו שני בנים. אחד מבורך ואחד שנתקלל למעלה ולמטה. זה נפרד לצד שלו. וזה נפרד לצד שלו. זה מדורו בארץ הקדושה. וזה מדורו בהר שעיר. שכתוב איש ידוע ציד איש שדה. זה מקומו במקום מדבר וחרבן ושממה. וזה יושב אוהלים. והכל כמו שנצרך. ולפיכך שתי מדרגות הן. ברוך וארור. זה לצד שלו וזה לצד שלו. מזה יוצאות כל הברכות של העולמות למעלה ולמטה. וכל הטובות וכל האורות וכל הגאולות וכל ההצלות. ומזה יוצאות כל הקללות וכל חרבן וכל דם וכל שממה וכל רעות וכל טומאות שבעולם.

זוהר דף קנט ע"א

ויזד יעקב נזיד וגו'. א"ר אלעזר ויזד יעקב. הרי ביארו שזה בשביל אבלותו של אברהם היה. אבל ויזד יצחק נזיד צריך לומר. אלא ויזד יעקב נזיד. שהוא היה יודע העיקר שלו בצד ההוא שנדבק בו עשו. ולפיכך עשה תבשיל אדום. עדשים זה תבשיל אדום. שתבשיל זה משבר הכח והתוקף של דם האדום. והיינו בשביל לשבר תוקפו וכחו של עשו. ולפיכך עשה לו בחכמה כדמיון ההוא תבשיל אדום. ועל תבשיל ההוא נמכר לו לעבד. ומכר בכורתו ליעקב. ובאותה שעה הבין יעקב שבשביל שעיר אחד שיקרבו ישראל אל המדרגה שלו. יתהפך לעבד לבניו ולא יקטרג להם. ובכל הלך יעקב נגד עשו בחכמה. בשביל מדרגת הערמימות של עשו. א"ר יהודה וכן בלבן נראה כך. לפי שהרי הוא היה מכשף. כמו שכתוב נחשתי ויברכני ה' בגללך. ואע"פ שיעקב נקרא איש תם. בשביל זה היה תם. שהרי עם מי שנצרך לו ללכת עמו ברחמים היה הולך כך. ועם מי שנצרך לו ללכת עמו בדין קשה ובערמימות. היה הולך כך. לפי ששני חלקים היו בו. ועליו כתוב (תהלים י"ח) עם חסיד תתחסד וגו'. עם חסיד בצד של חסד. ועם עקש בצד של דין קשה. הכל כראוי.

זוהר דף קמ ע"א

ויהי רעב בארץ וגו' וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה. ר' יהודה פתח ואמר כתוב (תהלים י"א) ה' צדיק יבחן וגו'. הקב"ה מדקדק עם הצדיקים תמיד בכל מעשיהם שהם עושים. כדי שלא יסירו לימין ולשמאל. ולפיכך הוא מנסה אותם. ולא בשבילו. שהרי הוא יודע יצרם ותוקף האמונה שלהם. אלא בשביל להרים ראשם בכל העולם.. בוא וראה כאשר ברא הקב"ה לאדם פקד עליו להטיב לו. נתן לו חכמה ונתעלה במדרגתו למעלה. כאשר ירד למטה ראה התאוה של היצר הרע ונדבק בו. ושכח כל מה שהסתכל בכבוד העליוןש ל רבונ. בא נח. בתחלה כתוב נח איש צדיק תמים היה. ואח"כ ירד למטה וראה יין חזק שאינו צלול מיום אחד[כג] שתה ממנו ונשתכר ונתגלה. כמ"ש וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. בא אברהם נתעלה בחכמה והסתכל בכבוד רבונו. אח"כ ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם וגו'[כד] אח"כ מה כתוב ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו. נתעלה למדרגתו הראשונה שהיה בה בתחלה. נכנס בשלום ויצא בשלום. בא יצחק מה כתוב. ויהי רעב בארץ וגו'. הלך יצחק ונתעלה משם אח"כ בשלום. וכל הצדיקים מנסה אותם הקב"ה. בשביל להרים ראשיהם בעולם הזה ובעולם הבא.

זוהר דף קמ ע"ב

וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחותי היא. כמו שאמר אברהם. לפי שהשכינה היתה עמו ועם אשתו. ובשביל השכינה אמר כך. שכתוב (משלי ז') אמור לחכמה אחותי את. ועל כן התחזק ואמר אחותי היא. ועוד שאברהם ויצחק כך ראוי להם. שבודאי בשביל המקרא שכתוב אחותי רעיתי יונתי תמתי. ובשביל זה בודאי ראוי להם לומר אחותי היא. ולכך מתחזקים הצדיקים בהקב"ה.

ויהי כי ארכו לו שם הימים וגו' וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. את דוקא. זו השכינה שהיתה עם רבקה. דבר אחר וכי תעלה על דעתך שיצחק היה משמש מטתו ביום. הרי ללמדנו שישראל קדושים הם ואין משמשים מטתם ביום. ויצחק שהיה קדוש היה משמש מטתו ביום. אלא ודאי שאבימלך חכם היה. והוא הסתכל באצטגנינות שלו. שהוא נקרא חלון. כתוב כאן בעד החלון. וכתוב שם (שופטים ה') בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא. מה שם באצטגנינות. אף כאן גם באצטגנינות. וראה שלא הוא כמו שאמר יצחק. אלא ודאי שהוא מצחק עמה והיא אשתו. אז ויקרא

זוהר דף קמ ע"ב

ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר וגו'. ר' יוסי אמר אבימלך היה מבקש לעשות ליצחק כמו שעשה לאברהם[כה] אלא שהרי הוכיח לו הקב"ה בתחלה. בוא וראה כתוב כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה. א"ר אבא בשביל זה אמר אחותי היא. כדי להתדבק עם השכינה. שכתבו אמרו לחכמה אחותי את. מה הטעם לפי שלא היתה בהם האמונה. שאם האמונה היתה נמצאת ביניהם לא נצרך לזה. אבל מתוך שלא היתה ביניהם אמונה אמר כך. ובשביל זה אמר כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה. אין יראת אלהים. זו האמונה. אמר ר' אלעזר לפי שלא שרתה השכינה מחוץ לארץ הקדושה. ועל כן אין יראת אלהים במקום הזה. שאין כאן מקומו ואינו שוכן כאן. ויצחק התחזק עם האמונה. כי ראה שהרי השכינה עם אשתו שורה.

זוהר דף קמא ע"א

ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנוגע באיש הזה וגו'. בוא וראה כמה האריך הקב"ה להרשעים. בשביל הטובה ההיא שעשו עם האבות הראשונים. שהרי בשביל זה לא שלטו בהם ישראל עד אחר דורות האחרונים. יפה עשה אבימלך שעשה טוב עם אברהם. שאמר לו הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב. ועם יצחק שאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת. רבי יהודה אמר וי להם להרשעים שהטובה שלהם אין היא בשלמות. בוא וראה עפרון. בתחלה אמר. אדני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה. ואח"כ אמר ארץ ארבע מאות שקל כסף וגו'. וכתוב וישקל אברהם לעפרון וגו' עובר לסוחר. ואף כאן כתוב בתחלה הנה ארצי לפניך וגו'. ולבסוף אמר לו ליצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. א"ל ר' אלעזר זו היא הטובה שעשה עמו. שלא לקח אבימלך משלו כלום ושלחו בכל ממונו. ואח"כ הלך אחריו לכרות עמו ברית.

ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. א"ר אלעזר יפה עשה יצחק. שהרי לפי שידע סוד החכמה. התיגע וחפר באר מים. בשביל להתחזק בהאמונה כראוי. וכן אברהם התיגע וחפר באר מים. יעקב מצא הבאר מתוקנת וישב אצלה. וכלם הלכו אחריו והתיגעו. בשביל להתחזק באמונה השלמה כראוי[כו] ועתה ישראל מתחזקים בהאמונה על ידי הסודות של מצות התורה. דהיינו שבכל יום ויום מתחזק האדם בציצית של מצוה שמתעטף בטלית. כן גם בתפלין שמניח על ראשו  וזרועו. שהם סוד עליון כראוי. לפי שהקב"ה נמצא אצל האדם שמתעטר בתפלין ומתעטף בציצית. והכל הוא סוד האמונה העליונה. וע"כ מי שאינו מתעטף בציצית. ואינו מתעטר להתחזק בתפלין בכל יום. יחשב לו שאין שורה עמו האמונה. ותסיר ממנו יראת רבונו. ותפלתו אינה תפלה כראוי. ולפיכך היו האבות מתחזקים בתוך האמונה העליונ.ה לפי שהבאר העליונה סוד האמונה השלמה שורה בה[כז].

זוהר דף קמא ע"א

ויעתק משם ויחפר באר אחרת וגו'. א"ר חייא בוא וראה באר מים חיים זה הוא סוד עליון בתוך סוד האמונה. באר שיש בה מוצא מים. וזו הבאר מתמלאית מן מוצא מים ההוא. והן שתי מדרגות שהן אחת. בחינת זכר ובחי' נקבה ביחד כראוי[כח] ובוא וראה מוצא מים ההוא ובאר ההיא הן אחד. והכל נקרא באר. שהרי מקור ההוא שנכנס בה ואינו פוסק לעולם והבאר מתמלאית. ומי שמסתכל בבאר זו מסתכל בסוד עליון של האמונה. וזהו הענין של האבות שהתיגעו לחפור באר מים תוך סוד עליון. ואין להפריש בין המקור והבאר והכל אחד[כט] ויקרא שמה רחובות. רמז שעתידים בניו לעבוד ולתקן באר הזאת כראוי בסוד הקרבנות והעולות. כדמיון מה שכתוב וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, אלו הקרבנות והעולות. ובשביל זה יתפשטו מעינותיו לכל הצדדים[ל] כמ"ש (משלי ה') יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים. ולפיכך ויקרא שמה רחובות.

ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. א"ר שמעון כתיב ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה. זה הכתוב כבר נתבאר. אבל בוא וראה כל מעשי הקב"ה הם דברים של אמת. והכל בסוד עליון. וכל דברי התורה כלם הם עניני האמונה וסודות עליונים כראוי. ובוא וראה לא זכה יצחק כאברהם שלא נחשכו עינו ולא כהו. אבל סוד עליון יש כאן. סוד של אמונה. כמו שאמרו במה שכתוב ויקרא אלהים לאור יום. זה אברהם. שהוא אור היום. והאור שלו הולך ומאיר ומתחזק בתקון הים. ולפיכך מה כתוב ואברהם זקן בא בימים. באלה האורות המאירים. והוא כשהזקין היה הולך ומאיר. כמ"ש (משלי ד') הולך ואור עד נכון היום. ולפיכך ויקרא אלהים לאור יום. ולחשך קרא לילה. זה יצחק שהוא בבחינת חשך[לא] והי' הולך לקבל בחינת לילה בקרוב. ולפיכך כשהזקין מה כתוב. ויהי כי זקן יצחק ותכהן עיניו מראות. כך הוא בודאי שבקש להתחשך ולהתדבק במדרגתו כראוי. בא ר' אלעזר בנו ונשק ידיו וא"ל טוב הדבר. אברהם האיר מצד המדרגה שלו. יצחק נחשך מצד המדרגה שלו. יעקב למה. שכתוב ועיני ישראל כבדו מזקן. א"ל כך הוא בודאי. כבדו כתוב ולא כהו. מזוקן כתבו. ולא מזקנו אלא מזוקן. מזוקן של יצחק מצד ההוא כבדו. ולא יוכל לראות. להסתכל כראוי. אבל לא כהו. אבל יצחק כהו ודאי מכל וכל ונעשה חשך. שהרי אז נדבק בו בחינת לילה. ונתקיים ולחשך קרא לילה.

זוהר דף קמב ע"א

ויקרא את עשו בנו הגדול וגו'. א"ר אלעזר בוא וראה יעקב כל מעשיו היו לשמו של הקב"ה. ולפיכך היה הקב"ה עמו תמיד ולא זזה ממנו השכינה. שהרי בשעה שקרא יצחק לעשו בנו. יעקב לא היה שם. והשכינה הודיעה לה לרבקה. ורבקה הודיעה לו ליעקב. ר' יוסי אמר בוא וראה אם חס ושלום בזמן ההוא היה נתברך עשו. לא הי' שולט יעקב לעולם. אלא מעם הקב"ה היה. והכל בא על מקומו כראוי.

לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים וגו'. בזמן ההוא ערב פסח היה. ונצרך לבער היצר הרע ולהשליט השכינה שהוא סוד האמונה. וע"כ עשתה שני תבשילין[לב] ר' יהודה אמר כאן נרמז שעתידים בניו של יעקב להקריב שני שעירים. אחד לה' ואחד לעזאזל ביום כפור. ולפיכך הקריבה שני גדיי עזים. אחד בשביל מדרגה העליונה. ואחד בשביל להכניע מדרגתו של עשו שלא ישלוט על יעקב. וע"כ שני גדיי עזים. ומשניהם טעם יצחק ואכל. ויבא לו יין וישת. ויבא לו יין. רמז היה מרמז שממקום רחוק קרב אליו[לג] ר' אלעזר אמר זה מרמז על יין ההוא שכל השמחות נמצאות בו[לד] בשביל לשמח לו ליצחק. שנצרך לשמחה כמו שנצרך שמחה לשמח צד שלו[לה] ועל כן ויבא לו יין וישת.

זוהר דף קמב ע"ב

ותקח רבקה את בגדי עשו וגו'. אלו הם הבגדים שגזל עשו מן נמרד. והם מלבושי כבוד שהיו מן אדם הראשון ובוא ליד נמרד. ובהם היה צד נמרד צידה. שכתבו הוא היה גבור ציד לפני ה' וגו'. ועשו יצא לשדה והתגר מלחמה בנמרד והרגו. וגזל אלה הבגדים ממנו. זש"כ ויבא עשו מן השדה והוא עיף. וביארו כתוב כאן והוא עיף. וכתוב שם (ירמי' ד') כי עיפה נפשי להורגים. ועשו היה מטמין אותן הבגדים אצל רבקה. ובהם היה יוצא וצד צידה. וביום ההוא לא לקחם ויצא לשדה ונתעכב שם. וכאשר היה עשו לבושם לא היו מעלים ריח כלל. וכיון שיעקב לובשם אז חזרה האבדה למקומה והעלו ריח טוב. לפי שיופיו של יעקב יופיו של אדם הראשון היה. ולפיכך חזרו בשעה ההוא למקומם והעלו ריח טוב. א"ר יוסי יופיו של יעקב שהוא יופיו של אדם הראשון איך אפשר. והרי למדנו תפוח עקבו של אדם הראשון הי' מכהה גלגל חמה. ואפשר תאמר שכך היה יעקב. א"ל ר' אלעזר ודאי שכך הי' בתחלה. וטרם שחטא אדם הראשון לא הי' כל בריה יכולה להסתכל ביופיו. כיון שחטא נשתנה יופיו ונשפל גובהו. ונעשה בן מאה אמות. ובוא וראה יופיו של אדם הראשון סוד הוא. שהאמונה העליונה תולה ביופי ההיא. ולפיכך כתוב ויהי נועם ה' עלינו. וכתוב לחזות בנועם ה'. וזהו יופיו של יעקב בודאי. והכל סוד עליון הוא.

זוהר דף קמג ע"א

ויאמר יצחק על יעקב גשה נא ואמשך בני. א"ר אלעזר בוא וראה שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני. שירה זו אמר יעקב בשעה שאמר לו אביו גשה נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא. שהרי אז היה יעקב בצרה גדולה. שנתירא שיתודע לאביו ויהי' ניכר לפניו. מה כתוב ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ויברכהו. אז אמר אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני. ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה. זו היא המדרגה שעשו שורה בה שהיא שפת שקר. בשעה שהביא זה הנחש קללות על העולם. ובערמה ומרמה הביא קללות שנתקללה העולם. בוא וראה בשעה שאמר יצחק לעשו וצא השדה וצדוה לי צידה. בה"א[לו] וזה נתבאר. ויצא עשו בשביל שיתבךר מיצחק שאמר לו ואברככה לפני ה'. שאילו אמר ואברככה ולא יותר. הי' טוב. כיון שאמר לפני ה'. בשעה ההיא נזדעזע כסא הכבוד של הקב"ה. אמרה האם יצא הנחש מאותן הקללות וישאר יעקב בהם. בשעה ההיא נזדמן מיכאל ובא לפני יעקב והשכינה עמו. וידע יצחק מזה וראה הגן עדן שנכנס עם יעקב וברכו לפניו. וכשנכנס עשו נכנס עמו הגיהנם. ועל כן ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. כי חשב שלא היה עשו בצד ההוא. פתח ואמר ואברכהו גם ברוך יהיה. ולפיכך נזדמן יעקב בחכמה ובערמה. שהביא הברכות על יעקב. שהוא כדמיון אדם הראשון. ונלקחו מן נחש ההוא שהוא שפת שקר. שהרבה שקרים אמר והרבה עניני שקר עשה. בשביל להטעות ולהביא קללות על העולם. לפיכך בא יעקב בחכמה והטעה לאביו. כדי להביא ברכות על העולם. ולקחת ממנו מה שמנע מן העולם. מדה כנגד מדה היה. וע"כ כתוב (תהלים ק"ט) ויאהב קללה ותבאהו ואל חפץ בברכה ותרחק ממנו. עליו כתבו ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה. ונשאר בארור לדורי דורות. ובא יעקב ונטל ממנו הברכות. ומן ימי אדם נזדמן יעקב לקחת מן נחש ההוא כל הברכות האלה. והוא נשאר בהקללות ולא יצא מהן -.

זוהר בא לט ע"א

וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני וגו'. א"ר שמעון וירח את ריח בגדיו. משמע שאותן הבגדים היו מעלים ריח טוב. ואחר כך סר מהם ריח ההוא. עתה יש לעיין. כתבו ריח בגדיו וכתבו ריח בני. ולא אמר ריח הבגדים אלא ריח בני. אלא למדנו כיון שנכנס יעקב נכנס עמו גן עדן. ולמדנו שאותן הבגדים היו שלא דם הראשון. שכתוב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.. כתרגומו לבושין דיקר. והוציאם מגן עדן והיו מעלים ריח מבושם העדן.. ומה שאמרו שאלה הבגדים באו לזה עשו הרשע. שגזל אותם מן נמרד. קשה הדבר. שאם כן הרי כתבו לאדם ולאשתו. בגדים לאדם ובגדים לחוה. בגדי חוה מה נעשה בהם. ועוד שאם כן במה נקברו. התעלה על דעתך שהם עזבו והשליכו מהם זוהר עליון שנתן להם הקב"ה. אלא אותן הבגדים שנתלבשו בהם אדם ואשתו לא נתלבש בהם איש אחר. שבואתן הבגדים נדמו כדמיון שלמעלה. ואפשר תעלה על דעתך שהם נתלבשו מעצמם בהם. בוא וראה כתוב וילבישם. שהקב"ה הלבישם אשרי חלקם.. אלא במה ביארנו החמודות אשר אתה בבית. החמודות. היינו בגדי מלכות ממשי וזהב. ודרך העולם לגונזם בבשמים וריח טוב לכבוד הלובשם. בוא וראה וירח את ריח בגדיו בתחלה. וכשהרגיש אמר ראה ריח בני. שידע שבו תולה הדבר ובעבורו עולה הירח. כריח שדה אשר ברכו ה'. וכי מאין ידע יצחק ריח שדה אשר ברכו ה'. אלא שני ענינים יש בזה והכל אחד. שכתוב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. וכי לא הי' לו בית או מקום אחר להתפלל. אלא אותו השדה היה אשר קנה אברהם סמוך למערה. שכתוב השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת. ובשעה שהיה יצחק נכנס אליו ראה השכינה עליו. ועלה ריח עליון קדוש. ולפיכך היה מתפלל שם וקובע לתפלתו.. וענין האחר הוא. שהרגיש הריח של הר המוריה. ולמה נקרא מוריה. על שם המור הטוב שהיה שם. והכל הי' שם. והגן עדן שנכנס עמו. וברכו. ולפיכך לא תלה הדבר בהבגדים אלא ביעקב ממש. שהבין שבו היה תולה הדבר. וזכותו עלה להתברך. ולפיכך כאשר נתרעם עשו. אמר גם ברוך יהיה. (דף קמב:)  ר' אלעזר אמר וירח. את ריח בגדיו. שכיון שהלבישם יעקב העלו ריח טוב באותה השעה. וטרם שהריח ריח בגדיו לא ברוכ. שהרי אז ידע שראוי הוא להתברך. שאם לא היה ראוי להתברך. לא היו מעלים כל כך ריח קדוש עמו. זש"כ  וירח את ריח בגדיו ויברכהו. ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. ויאמר. דבר סתום הוא. יש מפרשים שהשכינה אמרה. ויש מפרשים שיצחק אמר. כריח שדה אשר ברכו ה'. ויאמר. דבר סתום הוא. יש מפרשים שהשכינה אמרה. ויש מפרשים שיצחק אמר. כריח שדה אשר ברכו ה'. איזו שדה. זה שדה התפוחים[לז] שדה שהאבות העליונים תומכים אותו ומתקנים אותו. (קדושים פ"ד.) ר' אבא אמר. ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. משמע שנכנס עם יעקב הגן עדן. שהוא שדה התפוחים הקדושים. וכי איך הי' יכול הגן עדן לכנוס עמו. הלא הגן עדן כמה גדול הוא ברחבו ובארכו. כמה מיני היכלות עליונים קדושים. מדרגות על מדרגות. מדורים על מדורים יש שם. אלא גן אחר עליון קדוש יש לו להקב"ה. ואותו הגן הוא חמדתו ונדבק בו. ואינו נשמר אלא בשביל הקב"ה בלבדו שהוא נכנס בו[לח] וזאת הנחיל הקב"ה שיהי' נמצא תמיד עם הצדיקים. וכל שכן שיהי' נמצא בו ביעקב. וזאת הזמין לו הקב"ה ליכנוס עמו לעזור לו. (ויחי רכד ע"ב) ר' יהודה אמר וירח את ריח בגדיו  ויברכהו. בגדיו. בגדי עשו צריך לומר. שהרי לא שלו היו. אלא של עשו היו אותן הבגדים. שכתוב ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות. אלא כך ביארנו וירח. כלומר הביט הלאה וירח ריח בגדיו של עולם הבא. אז ברכו. ועל זה כתבו ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. זהו שדה התפוחים הקדושים. אמר הואיל שזכית באותן מלבושי כבוד. ויתן לך האלהים מטל השמים. איך נשמע[לט] לפי שבשדה התפוחים הקדושים ההוא נוטף טל בכל יום ממקום ההוא שנקרא שמים.. (ויחי רכח.) רבי אלעזר אמר בוא וראה בשעה שברך יצחק ליעקב. לא ברכו עד שברך להקב"ה בתחלה. וכיון שברך להקב"ה בתחלה. ברכו ליעקב. מניין זאת. שכתוב ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'. כאן נמצא ברכה להקב"ה. שכתוב אשר ברכו ה'. נתברך השדה בקיום הברכות[מ] ואחר זה כתבו ויתן לך האלהים מטל השמים. שכיון שאותו השדה נתקיים בקיום הברכות. מיד ברוכ ויתן לך האלהים. סוד שדה ההוא הוא שיוצאות ממנו ברכות לעולם. לאחר שהוא נתקיים בברכות.

זוהר יתרו פג

ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'. א"ר שמעון ברכו בברכה. שעתידים בניו של יעקב להחיות בטל השמים ההוא לעתיד לבוא. שכתוב ויתן לך האלהים. לך ולא לאחר. מטל השמים. שבו עתידים המתים להחיות לעתיד לבוא.. (דף קמג.) ר' אלעזר אמר ויתן לך האלהים מטל השמים ושממני הארץ. הרי זה מלמעלה ולמטה בחבור אחד. ורוב דגן ותירוש. ככתוב (תהלים ל"ז) נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. בוא וראה זה המקרא שרו של עולם אמרו וכו'. ולפיכך אמר ורוב דגן ותירוש[מא] יעבדוך עמים. בזמן שימשיל שלמה המלך בירושלים. שכתוב (דברי הימים ב' ט') וכל מלכי הארץ וגו' מביאים איש מנחתו וגו'. וישתחוו לך לאומים. בזמן שיבוא מלך המשיח. שכתוב וישתחוו לו כל מלכים. ר' יהודה אמר הכל מוסב על הזמן שיבוא מלך המשיח. ככתוב וישתחוו לו כל מלכים כל גוים יעבדוהו. הוה גביר לאחיך. הוה ולא אמר היה או תהיה. אלא זה סוד עליון של האמונ.ה שאלה האותיות הן סוד האמונה[מב] ה למעלה. ו באמצע. ה אחר כך. ולפיכך אמר הוה גביר לאחיך. למשול עליהם ולהכניעם בזמן שיבוא דוד המלך. ר' יוסי אמר הכל מוסב על הזמן שיבוא מלך המשיח. שהרי לפי שעברו ישראל על דברי התורה. אז ופרקת עולו מעל צואריך[מג] עוד א"ר יוסי כל אלה הברכות מצד חלקו של יעקב היו. ומשלו לקח. ואלה הברכות הי' מבקש יצחק לברך את עשו. ולפיכך עשה הקב"ה וגרם לו ליעקב שיקח משלו. בוא וראה בשעה שהנחש ההוא הביא קללות על העולם ונתקללה הארץ. מה כתוב. ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו' ארורה האדמה בעבורך וגו'. שלא תהי' עושה פירות ותבואות כראוי. כנגד זה ומשמני הארץ. בעצבון תאכלנה. כנגד זה מטל השמים. וקץ ודרדר תצמיח לך. כנגד זה ורוב דגן ותירוש. בזעת אפך תאכל לחם. כנגד זה יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים. שהם יעבוד הארץ ויחרשו בשדה. כמ"ש (ישעי' ס"א) ובני נכר אכריכם וכרמיכם. והכל לקח יעקב זה כנגד זה ומשלו לקח. והקב"ה גרם לו ליעקב שיקח אותן הברכות להתדבק במקומו וחלקו. וגם עשו יתדבק במקומו וחלקו. א"ר חזקיה והלא אנו רואים שמשמני הארץ וטל השמים אותן הברכות לקח עשו אח"כ. כמ"ש הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל. א"ר שמעון אין זה כזה ולא זו כזו. כמה הן מחולקות המדרגות. ביעקב כתוב ויתן לך האלהים. ובעשו כתוב יהיה[מד] ביעקב כתוב מטל השמים ומשמני הארץ. בעשו כתוב משמני הארץ ומטל השמים מעל[מה] הרי שאין זו כזו. והמדרגות מחולקות כמה וכמה. לפי שבזו של יעקב כתוב ויתן לך האלהים מטל השמים. זה טל העליון שנמשך מעולם היותר עליון שנקרא טל השמים. השמים שלמעלה. טל שנמשך במדרגה של שמים. ומשם לשדה תפוחים הקדושים. ומשמני הארץ. זו ארץ החיים שלמעלה. וירשנה בארץ שלמעלה ובשמים שלמעלה. ולעשו כאן בארץ שלמטה וכאן בשמים שלמטה. יעקב למעלה למעלה. עשו למטה למטה. ועוד שיעקב הוא למעלה ולמטה. ועשו למטה. ואע"פ שכתוב והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך. היינו מזו שבכאן למטה. אבל למעלה כלל לא. שכתוב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. בוא וראה בשעה שהתחילו לקחת הברכות שלהם יעקב ועשו. לקח יעקב חלקו למעלה. ועשו לקח חלקו למטה. ר' יוסי בר' שמעון בן לקוניא אמר לר' אלעזר. כלום שמעת מאביך למה לא נתקיימו הברכות שברך יצחק ליעקב. ואותן הברכות שברך יצחק לעשו נתקיימו כלן. א"ל כל אותן הברכות מתקימות. וכן ברכות האחרות שברך הקב"ה ליעקב. אבל יעקב לקח מיד למעלה. ועשו לקח למטה. ואח"כ כשיקום מלך המשיח. יקח יעקב למעלה ולמטה ויהי' נאבד עשו מהכל. ולא יהי' לו חלק ונחלה וזכר בעולם. כמו שכתוב (עובדי' א') והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש וגו'. לפי שיהי' נאבד עשו מהכל. ויעקב ינחל שני עולמות. עולם הזה ועולם הב.א ועל אותו הזמן כתוב ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלכוה.. ובזמן ההוא יקח מכל העמים המלכות. ותהי' הכל שלו. שכתוב והיתה לה' המלכוה. לו בלבדו. כמ"ש והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד.

זוהר דף קמג ע"ב

ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו. רבי שמעון אמר אך יצא יצא. שתי יציאות הללו למה. אלא אחת של השכינה ואחת של יעקב. שהרי כשנכנס יעקב נכנסה השכינה עמו. ולפי השכינה נתברך. שיצחק היה אומר הברכות והשכינה היתה מודה לו עליה. וכשיצא יעקב יצאה השכינה עמו. זש"כ אך יצא יצא יעקב. שתי יציאות ביחד. ועשו אחיו בא מצידו. מן הציד לא כתוב אלא מצידו. שהוא ציד שלו. שלא היתה בו ברכה. ורוח הקודש צועק ואומר (משלי כ"ג) אל תלחם את לחם רע עין.

זוהר דף קמד ע"א

ויעש גם הוא מטעמים וגו' יקום אבי. דבורו היה בעזות ברוח גבוה. דבור שאין בו טעם. יקום אבי. בוא וראה מה בין יעקב לעשו. יעקב אמר בבושה לפני אביו ובהכנעה. מה כתוב ויבא אל אביו ויאמר אבי. מה בין זה לזה. אלא שלא רצה להבעית לו. לכך דבר בלשון תחנונים. קום נא שבה ואכלה מצידי. ועשו אמר יקום אבי. כאלו אינו מדבר עמו לנוכח. בוא וראה בשעה שנכנס עשו נכנס עמו גיהנם. ויצחק הי' נבהל ונפחד. שכתבו ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. מה עד מאד. אלא שלא הי' פחד ואימה גדולה שנפל על יצחק מיום שנברא. ואפילו בשעה ההוא שנעקד יצחק על גבי המזבח וראה הסכין עליו. לא נזדעזע כמו בשעה זו שנכנס עשו וראה גיהנם שנכנס עמו. אז אמר בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך  יהיה. לפי שראה שהשכינה הסכימה על אותן הברכות. דבר אחר כשאמר יצחק ואברכהו. יצא קול ואמר גם ברוך יהיה. וכשבקש יצחק לקלל ליעקב. א"ל הק"בה יצחק לעצמך אתה מקלל. שהרי כבר אמרת לו אורריך ארור ומבריכך ברוך. בוא וראה כולם הסכימו על אותן הברכות. עליונים ותחתונים. ואפילו זה החלק שהוא גורלו של עשו הודה עליהן וברכו. מניין. שכתוב ויאמר שלחני כי עלה השחר. ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני.. כי אם ברכתני. כי אם תברכני צריך לומר. כי מה אם ברכתני. אם תודה לי על אותן הברכות שברכני אבי. ולא תהיה מקטרג לי בשבילן.. מה כתוב ויברך אותו שם. מהו ויברך אותו שם. שהודה לו על כל הברכות שברכו אביו.

זוהר דף קמד ע"ב

ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא. מהו מי אפוא. מי הוא זה צריך לומר. אלא מי אפוא שעמדה השכינה שם כאשר ברך יצחק ליעקב. ועל זה אמר מי אפוא. מי הוא שעמד כאן והסכים על אותן הברכות שברכתי אותו. ודאי גם ברוך יהיה. שהרי הקב"ה הסכים באותן הברכות. ר' יהודה אמר ויחרד יצחק חרדה גדולה. מהו גדולה. כתוב כאן גדולה. וכתוב שם (דברים י"ח) ואת האש הגדולה הזאת וגו'. שנכנס עמו גיהנם. עד מאד. מהו עד מאד. כתו בכאן מאד. וכתוב שם והנה טוב מאד. זה מלאך המות. אז אמר מי אפוא. ובשביל חרדה ההיא שהחריד יעקב ליצחק אביו. נעשה יעקב בעונש של יוסף. שחרד חרדה כזו בשעה שאמרו לו זאת מצאנו. יצחק אמר מי אפוא. ובאיפה נענש יעקב. שכתוב איפה הם רועים. ושם נאבד יוסף ונענש יעקב. ואע"פ שהקב"ה הסכים על ידו באותן הברכות. הוא נענש כל עונש ההוא.

זוהר דף קמה ע"א

כשמע עשו את דברי אביו וגו'. א"ר חייא כמה רעות גרמו אותן הדמעות. שבכה והוציא עשו לפני אביו בעבור שיתברך ממנו. לפי שהיה מחשיב דברי אביו ביותר. הכי קרא שמו יעקב. קרא שמו זה שקרא לו. הוציא ניצוץ של רוק בדרך בזיון. הכי נקרא שמו לא כתוב. אלא קרא שמו. ויעקבני זה פעמים. מהו זה. ויעקבני פעמים צריך לומר. אלא שתיבה אחת נאמרה על שני אופנים. בכר"תי נהפכה לו פעם אחר על ברכ"תי. זה הוא שני פעמים.. בכרתי לקח. והנה עתה הפך התיבה ולקח ברכתי.

הן גבי רשמתיו לך וגו' ולך אפוא מה אעשה בני. ולך איפוא. אין עומד כאן מי שיסכים עליך. מה אעשה בני. אז ברכו בעולם הזה. נסתכל במדרגתו ואמר ועל חרבך תחיה. שהרי כך ראוי לך לשפוך דמים ולעשות מלחמות. ועל זה אמר מה אעשה בני. ר' אלעזר אמר ולך אפוא מה אעשה בני. כיון שאמר ולך. למה בני. אלא אמר לו ולך אפוא מה אעשה. שאתה בדין ובחרב ובדם אני רואה אותך. ולאחיך אני רואה בדרך שלום. אלא בני. בני ודאי. אני גרמתי לך לפי שאתה בני[מו] וע"כ על  חרבך תחיה ואת אחיך תעבד. ועדיין לא נתקיים. שהרי לא עבד עוד עשו ליעקב. לפי שיעקב לא היה מבקש אז הברכות. והוא חזר וקרא לו אדני כמה פעמים. לפי שהסתלק למרחוק והעלה הברכות לסוף הימים כמו שאמרנו.

זוהר לך צה ע"ב

ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך וגו'. למה הזכיר אל שדי. אלא הוא השם שהברכות יוצאות ממנו. הוא המושל על כל כתרים התחתונים. וכלם מאימתו מפחדים ומזדעזעים. (דף קמו.) א"ר יוסי בוא וראה כמה ברכות נתברך יעקב. אחד של אביו ע"י ערמה ההוא והרויח כל אותן הברכות. ואחד של השכינה שברכו הקב"ה כאשר בא מלבן. שכתוב ויברך אלהים את יעקב. ואחד שברכו מלאך ההוא הממונה של עשו. ואחד ברכה אחרת שברכו אביו כאשר הלך לפדן ארם. שכתוב ואל שדי יברך אותך וגו'. ובזמן ההוא שראה יעקב את עצמו בכל אותן הברכות. חשב באיזה ברכה מהן אשמש עתה. אמר בזו החלושה מהן אשמש  עתה. ואיזה היא. זו האחרונה שברכו אביו. ואע"פ שהיא חזקה. אמר אין היא חזקה בממשלת עולם הזה כברכה הראשונה. אמר יעקב אקח עתה ברכה זו ואשמש בה. ואסתלק כל ברכות האחרות לזמן שיצטרכו לי ולבני אחרי. מתי. בזמן שיתאספו כל העמים להאביד בני מן העולם. שכתוב כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם. סבוני גם סבבוני וגו'. סבוני כדבורים וגו'. הרי כאן ג' צרות נגד ג' ברכות הנשארות. א'. אותן ברכות הראשונות של אביו. ב'. אותן הברכות שברכו הקב"ה. ג'. אותן הברכות שברכו מלאך ההוא. אמר יעקב לשם הן נצרכות. לנגד המלכים וכל העמים שבעולם. ואסלק אותן לשם. ועתה נגד עשו די לי בזו. משל למלך שהיה לו הרבה חילות גבורים. הרבה שרים מגירי מלחמה. להתגר מלחמות העתידות להתעורר נגד מלכים גבורים להתגר בהם מלחמה. בתוך כך שמע שבאו גזלנים ורוצחים. אמר אלה שומרי השערים ילכו שמה. אמרו לו מכל החילות שלך אין אתה שולח שמה אלא אלה. אמר נגד גזלן ההוא די להלחם באלה. שהרי כל מחנותי ושרי מלחמה אסלק נגד אותן מלכים הגבורים ביום המלמה. אף כך אמר יעקב. לנגד עשו די לי עתה בברכות האלה. אבל לזמן ההוא שיצרכו בני להלחם נגד כל מלכים ושרים שבכל העולם אסלק שאר הברכות. שכאשר יגיע זמן ההוא יתעוררו אותן הברכות מכל הצדדים. ויתקיים העולם על קיומו כראוי.. ר' חייא אמר כך נשמע מכאן. שכתוב (ישעי' י') שאר יושב שאר יעקב. אלה ברכות האחרות שנשארו. וכתוב (מיכה ה') והי' שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים וגו'. שארית יעקב. אלה ברכות האחרות שנשארו. בגוים בקרב עמים רבים. בגוים כלם ולא בעשו בלבדו. יהיו כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

רועה הנאמן

זוהר אמור צט ע"ב

ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות. ביום של ראש השנה יוצא יצחק בלבדו. וקורא לעשו להטעים לו תבשילין של כל העולם. כל אחד לפי דרכו. שהרי בשעה ההיא ותכין עיניו מראות. שיצא ממנו מי שמחשיך פני הבריות. ונפרש ושוכב על מטה של דין. וקורא לעשו ואומר. וצודה לי ציד ועשה לי מטעמים והביאה לי ואוכלה. ורבקה אמרה על יעקב בנה חמדת נפשה. בנה האהוב שנמסר לה מיום שנברא העולם. ופוקדת עליו שיתעורר הוא באותן המטעמים שלו. ויעקב נתעורר מלמטה מתלבש בתפלות ובתחנונים. והקול קול יעקב. בקול שופר העולה למעלה. ונתעורר יעקב אליו ומתקרב אצלו. ויגש לו ויאכל. ונכלל זה בזה. כיון שנכלל עמו ויבא לו יין. זה יין דמשומר. יין שהוא שמחת הלב. סוד עולם הבא. אז וירח את ריח בגדיו.תפלות ותחנונים העולים ויברכהו. נח הרוגז והלב שמח והכל הוא רחמים. כיון שיצחק נכלל ביעקב. כל אותן המחנות והגבורים ובעלי רוגז שהוכנו לעשות דין. נפרדו ואין נמצאים שם. וישראל יוצאין מן הדין בשמחה ובברכות. ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו. ביום הזה בשמחה ובברכות עליונות. ועשו בא מצידו. נושא משאות מן מעשי העולם. ויעש גם הוא מטעמים. חורץ לשונו לטעון טענות מכין עדים ויבא לאביו ויאמר יקום אבי. יתעורר בדין ויאכל כמה מעשים רעים מכל העולם אשר מצאתי. ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. שהרי אינו יכול להפרש מכללו של יעקב שהוא בשמחה. ויאמר מי איפה הוא הצד ציד בכמה תפלות ותחנונים. ואוכל מכל בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה. כשמוע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה וגו' . שרואה כי צידו לא פעל כלום. עד לאחר שאמר לו הנה משמני הארץ יהי' משובך. אלה הגבורים והחילות של שאר העמים. וזה קשה לו מן הכל וישטם עשו את יעקב ללכת אחריו ולקטרג לו תמיד. ויעקב הולך באלה הימים שבין ר"ה ליום הכפורים. ובורח להנצל ממנו. שב בתשובה. וישם את נפשו בצום. עד שבא יום כפור. אז ידע ישראל שעשו בא ועמו ארבע מאות איש. כלם מקטריגים המוכנים לקטרג להם. מיד ויירא יעקב מאד וייצר לו. ומרבה בתפלות ובתחנונים. ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם וגו'. עד שנוטל עצה ואומר. כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני. ויקח מן הבא בידו מנחה וגו'. עזים מאתים ותישים עשרים וגו'. גמלים וגו'. כך הוא צד שלו גמלים. היינו נחש כמין גמל. שבשעה שפתה סמאל לאדם וחוה. הי' רוכב על נחש כמין גמל. והיינו שלמדנו מי שרואה גמל בחלום. מיתה נקנסה עליו מלמעלה והנצל ממנה. ואז חזר עשו להיות אפטרופוס ליעקב. אבל יעקב אינו רוצה לא דובשו ולא עוקצו. ואומר לו יעבר נא אדוני לפני עבדו. אז וישב ביום ההוא עשו לדרכו. מתי. בשעת נעילה. שהרי נפרד מעם הקדוש. והקב"ה מוחל לעונותיהם ומכפר עליהם. כיון שהמקטרג ההוא הולך במתנה ההיא ונפרד מהם. מבקש הקב"ה לשמח עם בניו. מה כתוב. ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית וגו'. על כן קרא שם המקום סכות. כיון שישבו בסכות הרי ניצלו מן המקטרג. והקב"ה משמח עם בניו. אשרי חלקם בעולם הזה ובעולם הבא. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.