פרשת וישב

זוהר דף קעט ע"ב

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. פתח ר' שמעון ואמר (איוב ג') לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז. בוא וראה כמה צרות סובלים הצדיקים בעולם הזה. צרות על צרות. מכאובים על מכאובים. בשביל לזכותם לעולם הבא. יעקב כמה סבל צרות על צרות תמיד. כמו שנדרש בהכתוב לא שלותי בבית לבן. שלא יכלתי להנצל ממנו. ולא שקטתי מעשו. מצער ההוא שציערני אותו הממונה שלו. ואח"כ פחד של עשו. ולא נחתי מן דינה ומן שכם. ויבא רגז. זה הרוגז והצרה של יוסף שהוא קשה מכלן. ומתוך אהבתו של יעקב אל יוסף שהוא סוד הברית הלך למצרים. בשביל שתהי' נמצאת השכינה שם עמו. ככתוב אח"כ ואזכר את בריתי[א]. ר' יוסי אמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו. (דף קפ.)  בוא וראה שיעקב מובחר שבאבות היה. והוא היה ראוי להיות בגלות. אבל לפי שהי' צדיק נתעכב הדין שלא שלט בעולם. שהרי כל ימי יעקב לא שרה הדין על העולם והרעב נתבטל. וכמו כן בימי יוסף שצורתו כצורת אביו. לא התחילה הגלות. לפי שהיה מגין עליהם כל ימיו. כיון שהוא מת מיד התחילה עליהם הגלות. ככתוב וימת יוסף וכל אחיו וגו'. ונסמך לו הבה נתחכמה לו. וכתוב וימררו את חייהם בעבודה קשה בחמר ובלבנים וגו'. כדמיון זה בכל מקום ששורה צדיק בעולם. בעבורו הקב"ה מגין על העולם. וכל זמן שהוא קים אין הדין שורה על העולם. בוא וראה וישב יעקב בארץ מגורי אביו. מהו מגורי אביו. כמו שכתוב (ירמי' ו') מגור מסביב. שכל ימיו היה נתירא והיה מפחד. ר' אלעזר אמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו. שנקשר וישב במקום ההוא שנאחז בחשך[ב] ארץ מגורי אביו דוקא. בארץ כנען. שנקשר המקום במקום שורשו[ג] מגורי אביו זה דין הקשה. בארץ מגורי אביו. כמו שאמרו שזהודין הרפה שהיא הארץ הנאחזת מן הדין הקשה[ד] ובו נתישב יעקב ונדבק בו:

 

זוהר דף קפ ע"א

אלה תולדות יעקב יוסף וגו'. לאחר שנתישב יעקב בארץ הזאת ונזדווג השמש עם הלבנה[ה] אז התחיל לעשות תולדות. ומי הוא זה שעושה התולדות. חוזר ואומר. יוסף[ו] שהרי הנהר ההוא הנמשך ויוצא הוא עושה התולדות. לפי שאין פוסקים מימיו לעולם. והוא עושה תולדות בארץ הזאת. וממנו יוצאים התולדות להעולם. שהרי השמש אע"פ שנתקרב להלבנה אינו עושה פירות. מלבד מדרגה ההיא שנקרא צדיק[ז] ויוסף הוא מדרגתו של יעקב לעשות פירות ולהוציא תולדות לעולם. ולפיכך כתוב אלה תולדות יעקב יוסף. ועוד אלה תולדות יעקב יוסף. שכל מי שהיה מסתכל בצורת יוסף. היה אומר שזו היא צורתו של יעקב. בוא וראה שבכל בני יעקב לא כתוב אלה תולדות יעקב ראובן. מלבד יוסף שצורתו דומה לצורת אביו. בן שבע עשרה שנה. א"ר אבא רמז לו הקב"ה. שהרי כשנאבד ממנו יוסף בן שבע עשרה שנה היה. וכל אותן ימים הנשארים שלא ראה את יוסף היה בוכה על אותן שבע עשרה שנה[ח] וכמו שהיה בוכה עליהן כך נתן לו הקב"ה שבע עשרה שנה אחרות. שנתקים בארץ מצרים בשמחה בכבוד ובשלמות הכל. בנו יוסף היה מלך וכל בניו לפניו היו. אותן שבע עשרה שנה היו חיים טובים אליו. ולפיכך נזכר שיוסף בן שבע עשרה היה כאשר נאבד ממנו:

 

זוהר דף קפב ע"ב

ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. הרי ביארו שהיה אומר לאביו עליהם. שהיו אוכלים אבר מן בעלי חיים בעוד שהן חיים. [ושהם מזלזלים בבני השפחות]. ואם תשאל הלא במנין השבטים היו בני השפחות. ואיך היו מזלזלים בהם בני לאה. ואיך היו אוכלים אבר מן החי והיו עוברים על מצות רבונם. שהרי צוה על בני נח מצוה זו. כמו שכתבו אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. והם היו אוכלים אותו ועברו על מצות רבונם. אלא שיוסף אמר כך לפי דעתו[ט] ועל זה נענש. רבי יהודה אמר את דבתם רעה. כמו שביארו שנותנים עיניהם בבנות הארץ. וזו היא דבתם רעה. להניק לכל אותן מדרגות שאינן קדושות הבאות מצד הטומאה:

וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתנת פסים. א"ר אלעזר בוא וראה שהקב"ה בשביל האהבה שהוא אוהב לישראל והקריבם אליו. כל שאר עמים עובדי עכו"ם שונאים להם לישראל. לפי שהם מרוחקים וישראל מקורבים. ובוא וראה בשביל האהבה שאהב יעקב ליוסף יותר מאחיו. אע"פ שכלם היו לו אחים. מה כתוב. ויתנכלו אותו להמיתו. כל שכן עמים עובדי עכו"ם לישראל. בוא וראה כמה גרמה לו אותה האהבה שאהב לו יותר. שגרם לו שהגלה מאביו. וגלה אביו עמו. וגרם לכלם גלות וגם להשכינה שהגלתה ביניהם. ואע"פ שכך נגזרה הגזרה מכבר. הרי ביארו שבשביל כתנת פסים שעשה לו יותר. מה כתוב ויראו אחיו וגו' וישנאו אתו וגו'[י]:

 

זוהר דף קפג ע"א

ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו וגו'. א"ר יהודה מכאן שאין נצרך לו לאדם לספר חלומו. אלא לזה האיש שאוהב אותו. ואם לא. הוא גורם לו או שחלום ההוא נהפך לאופן אחר. או שהוא גורם לסלקהו לאחר זמן. בוא וראה שיוסף בעבור שאמר החלום לאחיו. על כן גרמו לו לסלק החלום שתים ועשרים שנה שנתעכב. רבי יוסי אמר מניין. שכתוב ויוסיפו עוד שנא אותו. מהו שנא אותו[יא] שגרמו לו קטרוג בזה. מה כתוב ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי. שבקש מהם שישמעו אליו. והוא הודיע להם חלום ההוא. שאילו הם היו מהפכים את החלום לאופן אחר כך הי' נתקים. אבל הם השיבו ואמרו המלוך תמלך עלינו אם משל תמשל בנו. מיד אמרו לו פתרון החלום וגזרו גזרה לעכבו. ולפיכך כתוב ויוסיפו עוד שנא אותו[יב]:

 

זוהר דף קפג ע"ב

וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. רבי שמעון אמר לרעות צאן אביהם צריך לומר. מהו א"ת וגם נקוד למעלה. אלא לרבות עמהם השכינה שהיתה שורה עמהם. לפי שהם היו עשרה. שהרי  יוסף לא היה עמהם. ובנימין שהוא הקטון הי' בבית. ולפיכך הם היו עשרה. וכאשר הלכו היתה השכינה ביניהם. וע"כ נקוד למעלה. ולפיכך בזמן שמכרו את יוסף נשתתפו כלם עם השכינה/ והשתתפו לה עמהם כאשר עשו השבועה. ועד שנתגלה דבר יוסף לא שרתה השכינה על יעקב. ואפשר תאמר שהשכינה לא נמצאת עמהם. בוא וראה שכתוב (תהלים קכב) ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה'. כלם צדיקים וחסידים. קיום של כל העולם. קיום הם למעלה ולמטה:

 

זוהר דף קפד ע"א

ויאמר  ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם. וכי יעקב התם שאהב את יוסף מכל בניו. והיה יודע שכל אחיו היו שונאים אותו. למה שלח אותו אליהם. אלא הוא לא חשד אותם. שהיה יודע שכלם צדיקים. אלא שהקב"ה גרם כל זה. בשביל לקיים הגזרה שגזר בית הבתרים. נמצא בספרי הקדמונים שנצרכו אלה בני יעקב לשלט על יוסף. טרם שירד למצרים. שאילו היה יורד למצרים והם לא היו שולטים בו תחלה. היו יכולים המצרים לשלט לעולם על ישראל. ונתקים בו ביוסף שנמכר לעבד שהם שלטו עליו. ונתגלגל אח"כ שיוסף נעשה מלך והמצרים היו עבדים לו. נמצא עי"ז שישראל מושלים על כלם. בוא וראה שיוסף הוא סוד ברית העליון[יג] כל זמן שנתקיים הברית. נתקימה השכינה עם ישראל בשלמות כראוי. כיון שנסתלק יוסף סוד ברית העליון מן העולם. אז השכינה וישראל כלם יצאו בגלות[יד] והרי ביארנו שכתוב ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף[טו] והכל היה מן הקב"ה כראוי. בוא ורא הוימצאהו איש. זה גבריאל. וביארו שכתוב כאן וימצאהו איש. וכתוב שם (דניאל ט') והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה. והנה תועה בשדה. תועה בכל. תועה שבטח על אחיו. שהיה מבקש אחוה שלהם ולא מצא. והיה מבקש אותם ולא מצא. ועל כן תועה בכל. ועל זה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש:

ויאמר האיש נסעו מזה. א"ר יהודה בוא וראה יוסף אע"פ שאחיו לא היו לו כאחים כאשר נפל בידם. הוא היה להם כאח כאשר נפלו בידו. והרי ביארו שכתוב וינחם אותם וידבר על לבם. בכל דבר על לבם. ובוא וראה מה כתוב ויאמרו איש אל אחיו. זה שמעון ולוי. שהם היו אחים ודאי בכל. לפי שהיו באים מצד דין הקשה. ולפיכך הרוגז שלהם הוא כעס של רציחה בעולם. כמש"כ ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה:

 

זוהר דף קפה

ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה. א"ר יצחק אם נחשים ועקרבים היו בו. למה כתוב בראובן למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו. וכי לא חשש ראובן לזה. שאותן נחשים ועקרבים יזיקו לו. ואיך אמר להשיבו אל אביו. וכתוב למען הציל אתו. אלא ראה ראובן שהנזק מצוי בידי אחיו. לפי שידע כמה הם שונאים לו והרצון שלהם להרג אותו. אמר ראובן מוטב להפילו לתוך הבור של נחשים ועקרבים. ולא ימסר בידי משנאיו שלא ירחמו עליו. מכאן אמרו יפיל אדם עצמו לאש או לבור של נחשים ועקרבים. ולא ימסר בידי משנאיו. לפי שבזה המקום של נחשים ועקרבים. ואל ימסר בידי משנאיו. לפי שבזה המקום של נחשים ועקרבים. אם הוא צדיק. הקב"ה יעשה לו נס. ולפעמים זכות אבות תעזר לו לאדם וינצל מהם. אבל כיון שנמסר בידי משנאיו. מועטים הם שיכולים להנצל. ולפיכך אמר למען הציל אותו מידם. מידם דוקא. ולא כתוב למען הציל אותו ולא יותר. אלא אמר ראובן ינצל מן ידיהם. ואם ימות בבור ימות. ולפיכך כתוב וישמע ראובן ויצילהו מידם. בוא וראה כמה חסידותו של ראובן. שלפי שידע ששמעון ולוי ההשתתפות והתחכמות והתחברות שלהם קשים הן. שכאשר התחברו בשכם הרגו כל זכר. וזה לא הי' די להם אלא שלקחו הנשים והטף. וכסף וזהב וכל הבהמות וכל כלי יקר. וכל מה שנמצא בעיר. ולא הי' די להם כל זה אלא שאפילו כל מה שבשדה לקחו. שכתוב ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו. אמר ומה עיר גדולה כזו לא יכולה להנצל מהם. אלמלי נער זה יפול בידיהם לא ישאירו ממנו עצם בעולם. וע"כ אמר טוב להצילו מ הם. שהרי לא ישאירו ממנו שיריים בעולם. ולא יראה אביו ממנו כלום לעולם. וכאן אם ימות בבור לא יאכלו אותו וישאר כל גופו שלם. ואשיבנו לאבי שלם. וע"כ כתוב למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו. אע"פ שימות שם. ולפיכך אמר הילד איננו. ולא אמר איננו חי. אלא אמר איננו אפילו מת. בוא וראה מה שעשה. שהוא בחכמה היה משתתף עצמו עמהם. שכתוב לא נכנו נפש. ולא כתוב לא תכוהו נפש. והוא לא היה שם כשנמכר יוסף. שהרי כלם היו משמשים לאביהם כל אחד ואחד יום אחד. ויום ההוא של ראובן היה. וע"כ רצה שביום ההוא שהיה השמוש שלו לא יהי' נאבד יוסף. ולפיכך כתוב ושיב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו. הנה אין יוסף דוקא אפילו מת. מיד וישב אל אחיו ויאמר הילד איננו. ואפילו ראובן לא ידע ממכירה ההיא של יוסף. והרי ביארו שנשתתפה עמהם השכינה. וע"כ לא ידע ראובן ממכירה ההיא של יוסף ולא נתגלה לו. עד הזמן ההוא שנתגלה יוסף לאחיו:

 

זוהר דף קפה ע"ב

ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים וגו'. הרי ביארו שבשביל שדם השעיר דומה לדם אדם. אבל בוא וראה אע"פ שהענין עולה כהוגן. שהקב"ה מדקדק בהם בהצדיקים אפילו כחוט השערה. יעקב הגם שעשה מעשה כהוגן. במה. בשביל שהקריב אצל אביו שעיר. שהוא צד הדין הקשה. ועם כל זה לפי שהוא הקריב שעיר. ורימה בזה לאביו שהוא צד שלו[טז] נענש בשעיר אחר הזה שהקריבו לו בניו הדם שלו. בו כתוב ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו. לפיכך ויטבלו את הכתרת בדם. הקריבו לו הכתנת לרמות לו. והכל זה לעומת זה. הוא גרם מה שכתוב ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד. לפיכך גרמו לו שחרד חרדה בזמן ההוא. שכתוב הכר נא הכתנת בנך היא אם לא. רבי חייא אמר בו כתוב האתה זה בני עשו אם לא. אצלו כתוב הכתנת בנך היא אם לא. לפי שהקב"ה מדקדק בהם בצדיקים בכל מה שהם עושים. (דף קמד:) רבי יהודה אמר בשביל חרדה ההיא שהחריד יעקב ליצחק אביו. נענש יעקב בעונש יוסף. שחרד חרדה כזו בשעה שאמרו לו זאת מצאנו. יצחק אמר מי אפוא. ובאיפה נענש יעקב. שכתוב איפה הם רועים. ושם נאבד יוסף ונענש יעקב. ואע"פ שהקב"ה הסכים על ידו באותן הברכות. הוא נענש כל עונש ההוא:

 

זוהר דף קפו ע"א

ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו. א"ר אבא כיון שראו כל השבטים צער ההוא של אביהם התנחמו בודאי. ונתנו לבם על יוסף שיפדוהו אם ימצאו אותו. כיון שראו שאין יכולים. חזרו אצל יהודה והעבירו אותו מעליהם. לפי שהוא היה מלך עליהם. ואז העבירוהו מעליהם:

וירא שם יהודה בת איש כנעני. וכי כנעני היה. אלא הרי ביארו זה החברים[יז] ותהר  ותלד בן ויקרא את שמו ער. שלשה בנים הוי לו ליהודה. ולא נשארו מהם אלא בן אחד. וזה הוא שלה. א"ר יוסי לרבי אלעזר למה כתיב בבני יהודה לראשונה ויקרא את שמו ער. ובשנים האחרים כתוב ותקרא את שמו אונן. ותקרא את שמו שלה. א"ל בוא וראה פרשה זו סוד עליון היא. והכל הוא כראוי. וירד יהודה מאת אחיו. שהרי נתכסה הלבנה[יח] וירדה ממדרגת התיקון לתוך מדרגה אחרת שנתחבר בה הנחש[יט] כמש"כ ויט עד איש עדולמי ושמו חירה. ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ע"ר. והיינו ר"ע והכל אחד. שבא מצד של יצר הרע. ולפיכך ויקרא את שמו ולא כתוב ויקרא שמו. ביעקב כתוב ויקרא שמו יעקב. שהקב"ה קרא לו יעקב. וכאן א"ת לרבות מדרגה אחרת של זוהם הטומאה שנולד. וזהו ע"ר ר"ע. והכל אחד. אח"כ לא נמתק ונתקן המקום עד שבא שלה. שהוא העיקר של כלם. מה כתוב ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'. כתוב כאן רע. וכתוב שם כי יצר לב האדם רע מנעריו. רע שהי' שופך דם. שהשליך הזרע על הארץ. ולפיכך וימתהו ה'. (דף נז.) א"ר יהודה רע לא נקרא אלא מי שמשחית דרכו. מטמא עצמו ומטמא לארץ. ונותן כח וגבורה לרוח הטומאה שנקרא רע. שכתוב רק רע כל היום. ואינו נכנס בהיכל העליון ואינו רואה פני השכינה. לפי שבזה נסתלקה השכינה מהעולם. וכתוב לא יגורך רע. (דף סב.) רבי שמעון אמר בוא וראה כל חטאי האדם וכל השחתות שלו תולין בתשובה. והחטא של המשליך זרע על הארץ ומשחית דרכו ומוציא זרע על הארץ. משחית עצמו ומשחית הארץ[כ] ועליו כתוב (ירמי' ב') נכתם עונך לפני. וכתוב בו כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. מלבד בתשובה רבה. (ויחי ריט:) ר' יצחק אמר כתוב (ישעי' ג') אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. כיון שכתוב אוי לרשע. למה רע. אלא וי לרשע ההוא שהוא רע. שעושה עצמו רע. כי גמול ידיו יעשה לו. להכליל לזה שמנאף בידו להוציא ולחבל זרע שלו לבטלה[כא] ולזה מענישים בעולם ההוא יותר מהכל. עליו כתוב לא יגורך רע. כלם עולים וזה אינו עולה. ואם תשאל למה יגרע משאר רשעים שהרגו אנשים. בוא וראה כלם עולים והוא אינו עולה. מה הטעם. הם הרגו אנשים אחרים. וזה הרג בניו ממש. שפך דמים רבים. בוא וראה בשאר רשעי עולם לא כתוב וירע בעיני ה'. וכאן כתוב וירע בעיני ה' אשר עשה. מה הטעם בשביל ושחת ארצה-:

 

זוהר דף קפו ע"ב

ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם או תה. א"ר שמעון בוא וראה הקב"ה עשה את האדם כדמיון שלמעלה. הכל הוא בחכמה. שאין לך אבר ואבר באדם שאינו מתקיים בחכמה העליונה. שהרי כיון שנתתקן כל הגוף באברים כראוי. נשתתף הקב"ה והכניס בו נשמה קדושה. כדי ללמוד לאדם שילך בדרכי התורה ולשמר מצוותיו. בשביל שיתתקן האדם כראוי. וכל עוד שיש בו הנשמה הקדושה צריך האדם להרבות דמותו של המלך העליון בעולם[כב] וסוד הדבר שהרי נהר ההוא שנמשך ויוצא אין נפסקים מימיו לעולם[כג] וע"כ נצרך לו לאדם שלא יפסיק הנהר והמקור שלו בזה העולם.. הואיל שהאדם עומד למטה כדמיון שלמעלה. מי שמקורו יבש מלעשות פירות. כגון זה שאינו רוצה לישא אשה.. אין לו תקנה לעולם. מעות לא יוכל לתקן. לפי שלא רצה לישא אשה ולהשתדל בפריה ורביה. וזה שהשתדל ונשא אשה ולא יכל. זה מתתקן בגאולת הקרוב אליו. שהוא אחיו. וזה שמת בלא בנים. כאשר יוצא מזה העולם. איש הזה אינו נכנס לפנים מן הפרוכת[כד] ואינו נוטל חלק בעולם ההוא. ונשמתו אינה נכללת בהמקום שכל הנשמות נכללות ושנלקחה דמותו משם. זש"כ ונכרתה הנפש ההיא מלפני. וכיון שכן הוא. ברא לו הקב"ה גואל שיגאל אותו מידי המחבלים. וזהו אחיו הקרוב אליו. שנאמר (דברים כ"ה) כי ישבו אחים יחוד וגו'. וכתוב בא אל אשת אחיך ויבם אותה וגו'. לפי שנשמתו אינה נכנסת לפני הקב"ה. אלא שהיא עומדת מבחוץ. לפי שלא זכה להאיר בזה העולם בגוף ההוא. מי שאינו זוכה במקום הזה יצא למקום אחר ויזכה בו. כדמיון זה עץ הדולק והאור אינו עולה. מכים בו להזיזו ממקומו ויעלה בו האור ויאיר. עץ הוא האדם. שכתוב (דברים כ') כי האדם עץ השדה. אם נזדווג באשה ולא זכה לבנים. זה הוא עץ הדולק והאור אינו עולה. כלומר נשמתו לא זכתה בזה הגוף להאיר. אלא שהיא בחשך.. ובוא וראה אע"פ שהאדם עוסק בתורה יומם ולילה. אם מקורו ומעינו קים בו על חנם. אין לו מקום ליכנ לפנים מן הפרוכת..(דף קפז:)  בוא וראה כמה חס הקב"ה על מעשיו. לפי שרוצה שיתתקן האדם ולא יהי' נדחה מעולם הבא.. הקב"ה נטע עצים בזה העולם אם הצליחו מוטב. ואם לא הצליחו עוקרם ושוב נוטע אותם אפילו כמה פעמים. ולכן כל דרכי הקב"ה כלם לטוב ולתקן העולם. מה שכתוב בא אל אשת אחיך ויבם אותה. שהרי יהודה וכל השבטים היו יודעים זאת. ועיקר הדבר והקם זרע. לפי שזרע ההוא נצרך לתקן הדבר. שיהי' נעשה גוף לתיקון. שלא יהי' נפרד הגזע משרשו כראוי להיות. זש"כ (איוב ל"ד) ואדם על עפר ישוב[כה] וכאשר מתתקנים אח"כ כראוי. אלה הם שנשתבחים בעולם ההוא. לפי שהקב"ה רוצה בהם. ולפיכך כתוב (קהלת ד') ושבח אני את המתים שכבר מתו דוקא[כו] מן החיים אשר המה חיים עדנה. מהו עדנה. כמש"כ אחרי בלותי היתה לי עדנה[כז] וכתוב (איוב ל"ג) ישוב לימי עלומיו -:

 

זוהר דף קפח ע"א

וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אותו. א"ר חייא בוא וראה כמה צריך האדם להזהר מחטאיו. ולהזהר במעשיו לפני הקב"ה. לפי שהרבה שליחים והרבה ממונים יש בעולם. שהולכים ומשוטטים ורואים מעשי האנשים ומעידים עליהם. וכלם בספר נכתבים. ובוא וראה בכל החטאים שנטמא בהם האדם בזה העולם. זה הוא החטא שנטמא בו האדם יותר בעולם הזה ובעולם הבא. מי שמשליך זרעו לבטלה. ומוציא זרע על חנם ביד או ברגל ונטמא בו. כמו שכתוב (תהלים ה') כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. ובעבור זה אינו נכנס לפנים מן הפרוכת. ואינו רואה הוד פני השכינה. כמו שלמדנו כתוב כאן לא יגורך רע. וכתוב ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה'. ולכך כתוב (ישעי' א') ידיכם דמים מלאו. אשרי חלקו של אדם הירא מרבונו והוא נשמר מדרך הרע. ומטהר עצמו להשתדל ביראת רבונו -:

 

זוהר דף קפח ע"א

ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף  ותתעלף וגו'. בוא וראה תמר בת כהן היתה. וכי תעלה על דעתך שהיא הלכה בשביל לזנות עם חמיה. הלא היא צניעות נמצאה בה תמיד. אלא היא צדקת היתה ובחכמה עשתה זאת. שהרי היא לא הפקירה עצמה אליו. אלא לפי שידיעה ידעה וחכמה הבינה. ועל כן היא באה אליו לעשות חסד ואמת. ועבור זה באה והשתדלה בעסק זה. והקב"ה עשה סיוע שם במעשה ההוא ונתעברה מיד. והכל היה ממנו. ואם תשאל מפני מה לא הביא הקב"ה בנים האלה מאשה אחרת. למה מזו. אלא ודאי שהיא נצרכה למעשה הזה ולא אשה אחרת. שתי נשים היו שמהן נבנה זרע יהודה. ובאו מהן דוד המלך ושלמה המלך ומלך המשיח. ואלו שתי נשים זו כזו. תמר ורות שמתו בעליהן בתחלה. והן השתדלו למעשה הזה. תמר השתדלה אצל חמיה שהוא קרוב יותר לבניו שמתו. מפני מה היא השתדלה אצלו. שכתוב כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה. ובעבור זה השתדלה במעשה הזה אצל חמיה. רות מת בעלה ואח"כ השתדלה במעשה זה אצל בועז. שכתוב ותגל מרגלותיו ותשכב. והשתדלה עמו ואח"כ ילדה את עובד. ואם תשאל למה לא יצא עובד מאשה אחרת. אלא ודאי היא נצרכה לזה ולא אשה אחרת. ושמתי אלה נבנה ונתיסד זרע יהודה. ושתיהן בכשרות עשו לעשות חסד עם אותן המתים. שיתתקן העולם אח"כ.. והקב"ה עזר במעשה ההוא. והכל היה כראוי:

 

זוהר תזריע ע"א ע"ב

ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה. א"ר יהודה מעזות של צדקת אחת יצאו הרבה טובות לעולם. ומי היא. תמר. שכתוב ותשב בפתח עינים. א"ר אבא פרשה זו מוכחת שהתורה נסתר ונגלה. הרי חפשתי בכל התורה ולא מצאתי מקום שנקרא פתח עינים. אלא הכל נסתר וסודי סודות הוא. ולמדנו מה ראתה צדקת זו למעשה זה. אלא שידעה בבית חמיה דרכי הקב"ה. איך מנהג זה העולם עם האנשים[כח] ולפי שידעה זאת. הקים הקב"ה דבר זה על ידה. וענין זה מתאים כמו שלמדנו שמזומנת היתה בת שבע מן ששת ימי בראשית להיות אמו של שלמה המלך. אף כאן מזומנת היתה תמר לזה מיום שנברא העולם. ותשב בפתח עינים. מהו פתח עינים. כמו שכתוב והוא יושב פתח האהל[כט].. רבי אלעזר אמר פרשה זו ביארנו בסוד עליון בכמה אופנים. ויובן רק לאחר העיון. ממנה יש להבין סודות דרכי הקב"ה ודיניו בכל מקום. והיא ידעה והקדימה עצמה לדבר זה להשלים דרכי הקב"ה. בשביל שיצאו ממנה מלכים ושרים. העתידים למשל בעולם. וגם רות עשתה כך:

 

זוהר דף קפח ע"ב

ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר וגו'. מהו הורד. שהסכים הקב"ה במעשה ההוא. לקים גזרה שלו שגזר בין הבתרים. שכתוב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו'. ויקנהו פוטיפר. לענין חטא קנאו.. ובוא וראה מיום ההוא של מכירת יוסף. נפרד יעקב מן תשמיש המטה ונשאר אבל. עד היום ההוא שנתבשר בשורת יוסף:

 

זוהר דף קפט ע"א

ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח וגו'. א"ר יוסי בוא וראה בכל מקום שהצדיקים הולכים הקב"ה שומרם ואין עוזבם. דוד אמר גם כי אלך בגיא צלמות לא אירע רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני. בכל מקום שהצדיקים הולכים השכינה הולכת עמהם ואין עוזבם. יוסף הלך בגיא צלמות. והורידוהו למצרים. השכינה היתה עמו. זש"כ ויהי ה' את יוסף. ולפי שהיתה עמו השכינה. בכל מה שהיה עושה היה מצליח בידו. שאפילו מה שהיה בידו. והיה מבקשו רבונו הדבר באופן אחר. היה הדבר נהפך בידו לאופן ההוא שרצון רבונו היה בו. כמו שכתיב וירא אדניו כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו. מצליח בידו ודאי כי ה' אתו. בוא וראה וידע אדניו כי ה' אתו לא כתוב. אלא וירא אדניו. שהרי בעיניו היה רואה מעשה נסים בכל יום. שהקב"ה עשה בידו. ועל כן ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. הקב"ה שומר את הצדיקים. ובעבורם שומר הרשעים. שהרי הרשעים מתברכים בעבור הצדיקים.. יוסף נתברר אדונו בעבורו. והוא לא יכול להנצל בזכותו ממנו ולצאת לחירות. שאח"כ הכניסו בבית הסהר. כמש"כ (תהלים ק"ה) ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. עד שאח"כ הוציאו הקב"ה לחירות והשליטו על כל ארץ מצרים:

 

זוהר דף קפט ע"ב

ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף. א"ר אלעזר ויהי אחר הדברים האלה מה הוא. אלא ביארו שמקום זה שהיצה"ר מקטרג הוא מדרגת אחר הדברים[ל] לפי שיוסף נתן לו מקום לקטרג. שהיה יוסף מסלסל בשערו ומיפה את גופו ומקשט אותו. אז ניתן מקום ליצר הרע לקטרג עליו. שאמר והלא אביו מתאבל עליו. ויוסף הוא מתיפה ומתקשט ומסלסל בשערו. אז נתגרה בו הדוב וקטרג עליו:

 

זור דף קצ ע"ב

ויהי כדברה אל יוסף יום יום וגו'. א"ר אבא יצה"ר הוא ההולך ומפתה לאנשים. בשביל לעקש דרכיהם ולהתדבק בהם. בכל יום ויום ובכל שעה ושעה מתעה לאדם מדרך האמת. כדי להדיחו מדרך החיים ולהמשיכו לגיהנם. אשרי לזה השומר דרכיו ומסילותיו בשביל שלא יתדבק בו. זהו שכתוב ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה. במה שהיתה אומרת לו כל יום. שהרי רוח הטומאה יצר הרע הוא מפתה לו לאדם בכל יום. לשכב אצלה תוך הגיהנם ולהיות נידון שם. בוא וראה כאשר האדם מתדבק בצד הטומאה. נמשך אחריה ונטמא עמה בעולם הזה. ונטמא עמה בעולם אחר. בוא וראה זה צד הטומאה מנוול הוא לכלוך הוא. ככתוב (ישעי') צא תאמר לו. צואה ממש. ובו נידון מי שמסיר דרכו מן התורה. ובו נידונו אותן רשעי העולם שאין להם אמונה בהקב"ה. מה כתוב ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית. ויהי כהיום הזה. יום שהיצה"ר שולט בעולם ויורד להסטין לאנשים. אימתי. יום שבא האדם להשיב בתשובה על חטאיו. או להשתדל בתורה ולעשות מצות התורה. ואז באותו הזמן יורד היצה"ר בשביל להסטין לבני העולם. ויבא הביתה לעשות מלאכתו. בשביל לעסוק בתורה  ולעשות ולקיים מצות התורה. שזהו מלאכת האדם בזה העולם. וכיון שמלאכת האדם בזה העולם היא עבודת הקב"ה. צריך האדם להיות גבור כארי בכל הענינים. כדי שלא ישלט עליו צד הטומאה ולא יוכל לפתות אותו. מה כתוב. ואין איש. אין איש שיוכל לעמד נגד היצה"ר להתגר בו מלחמה כראוי. מה דרכו של היצה"ר. כיון שרואה שאין איש עומד כנגדו להתגר בו מלחמה. מיד ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. ותתפשהו בבגדו. לפי שכאשר שולט היצה"ר על האדם מיפה אותו ומקשט לו בגדיו ומסלסל בשערו. זש"כ ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי. התחבר עמי. מי שהוא זכאי מתגבר כנגדו להתגר בו מלחמה. מה כתוב. ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה. יעזבנו ויתגבר כנגדו ויברח ממנו. כדי שינצל ממנו ולא ימשל עליו:

 

זוהר דף קצא ע"ב

ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים וגו'. א"ר יצחק בוא וראה גלגל הקב"ה גלגולים בעולם בשביל להרים ראש הצדיקים. שהרי בשביל שישא יוסף ראשו בעולם על שנמצא צדיק לפניו. הרגיז לאדון על עבדיו. כמש"כ חטאו משקה מלך מצרים והאופה לאדניהם למלך מצרים. והכל בשביל להרים ראש יוסף הצדיק. ובוא וראה שעל ידי חלום נדחה מעם אחיו. ועל ידי חלום נתגדל על אחיו ונתגדל על כל העולם:

ויחלמו חלום שניהם וגו'. בוא וראה שהרי אמרו שכל החלומות הולכים אחר הפה. יוסף כאשר פתר להם החלום. מפני מה פתר לזה פתרון טוב. ולזה פתרון רע. אלא שאלה החלומות על יוסף היו. ולפי שהבין הדבר על עקרו והשורש שלו. לפיכך פתר להם החלום כמו שנצרך. לכל אחד ואחד פתר להם פתרון להשיב הדבר על מקומו. מה כתוב ויאמר אליהם יוסף הלא לאלהים פתרונים ספרו נא לי. מה הטעם. לפי שכך נצרך לו להפותר חלום למסור הפתרון להקב"ה. לפי ששם הוא קיום הכל ובו קים הפתרון. בוא וראה הרי אמרו שמדרגת החלום למטה היא. והיא מדרגה השישית. לפי שהרי מהמקום שהנבואה שורה עד מדרגה זו של חלום שש מדרגות הן. ועולה הפתרון ממדרגת החלום למדרגה אחרת. חלום הוא מדרגה שלמטה והפתרון קים עליהם. פתרון קים בדבור. וע"כ בדיבור קים הענין[לא] שכתוב הלא לאלהים פתרונים. הלא לאלהים ודאי:

 

זוהר דף קצב ע"א

ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף וגו'. א"ר אלעזר בוא וראה כל מי שמסתכל במה שלומד מרבו ורואה אותו. יכול באותה החכמה להתוסף יותר ברוח ההוא. בוא וראה שהרי יוסף בכל מה שהיה עושה היה רואה ברוח חכמה לצורה היא של אביו. ובה היה מסתכל.  ולפיכך עלה בידו הדבר כהוגן. ונתוסף לו רוח אחר בהארה עליונה יותר. בשעה שאמר לו רשע ההוא והנה גפן לפני נזדעזע יוסף. שלא היה ידוע על מה מוסב הדבר. כיון שאמר ובגפן שלשה שריגים. מיד נתעורר רוחו ונתוסף בהארה והסתכל בצרות אביו. אז האיר בו רוחו והבין הדבר. מה כתוב. ובגפן שלשה שריגים. אמר יוסף זו ודאי בשורה של שמחה בשלימות היא. מפני מה. לפי שזה הגפן על כנסת  ישראל נראה לו. ונתבשר יוסף בזה. ובגפן שלשה שריגים. אלה הם שלש מדרגות העליונות מזה הגפן. כהנים לוים וישראלים. והיא כפורחת עלתה נצה. שהרי בעבורם תעלה כנסת ישראל ותתברך מאת מלך עליון. הבשילו אשכלותיה ענבים. אלו הם צדיקי העולם. שהם כענבים מבושלים כראוי. דבר אחר הבשילו אשכלותיה ענבים. זהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. עד כאן נתבשר יוסף בחלומו. מכאן ולהלאה החלום לבעל החלום הוא. לפי שיש חלומות לו ולאחרים. ואקח את הענבים. זה היה לו לעצמו. למדנו כל מי שראה ענבים לבנים בחלום סימן יפה לו. שחורים לא. מה הטעם. לפי שזה סוד של שתי מדרגות הידיעות. שהן שחור ולבן[לב] זה הוא טוב. וזה הוא לא טוב. וכל הענבים בסוד האמונה תולים[לג] ועל כן נפרדים הם בהחכמה הן לטוב והן לרע. אלו נצרכים לרחמים. ואלה השגחת הרחמים[לד].. וע"כ יוסף הבין הדבר והסתכל בהעיקר. ופתר החלום על בוריו. ולפי שנתבשר בחלום הזה כראוי. פתר הפתרון לטוב ונתקיים כך:

וירא שר האופים כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי וגו'. בוא וראה ארורים הם הרשעים שכל מעשיהם כלם הם לרע. וכל אותן הדברים שהם אומרים כלם להרע ולהיצר. כיון שפתח פיו באף. מיד נתירא יוסף. וידע שכל דבריו הם להרע ובשורה רעה בפיו. והנה שלשה סלי חורי על ראשי. אז ידע יוסף שנתבשר על חורבן בית המקדש. ושישראל ילכו בגלות מארץ הקדושה. ראה מה כתוב ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אופה והעוף אוכל אותם מן הסל מעל ראשי. אלה הם שאר האומות שיתאספו על ישראל ויהרגו אותם ויחרבו את ביתם. ויפזרו אותם לארבע צדדי העולם. והכל ראה יוסף וידע שהחלום ההוא על ישראל הוא. כשיהיו חוטאים לפני המלך. מיד פתר לו פתרון לרעה ונתקיים בו. ובוא וראה שתי מדרגות האלה שראה זה ושראה זה. זה ראה כאשר עולה ומודל מדרגה העליונה והלבנה מאירה[לה] וזה ראה כאשר נחשכה ומושל עליה נחש הרע. ולפיכך הסתכל יוסף בחלום ההוא ופתר לו הפתרון להרע. ועל כן הכל בפתרון תולה. וזה וזה ראו באלה שתי המדרגות כאשר זו שולטת וזו שולטת.. אשרי חלקם של הצדיקים שהקב"ה רוצה בהם תמיד. לזכותם לעולם הבא. ולשמחם בשמחת הצדיקים העתידים לשמוח בו בהקב"ה. שכתוב (תהלים ה') וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: