פרשת ויצא

זוהר דף קמו ע"ב

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. רבי חייא פתח ואמר (קהלת א') וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. זה הכתוב נתבאר. אבל וזרח השמש זה יעקב כאשר הי' בבאר שבע[א] ובא השמש כאשר הלך לחרן. שכתוב וילן שם כי בא השמש. ואל מקומו שואף זורח הוא שם. שכתוב וישכב במקום ההוא.. (דף קמז .) רבי שמעון אמר יצא מכללו של ארץ ישראל. שכתוב ויצא יעקב מבאר שבע. והלך לרשות אחר. שכתוב וילך חרנה. מקום שדין ורוגז שם. ארץ של רשות אחר.. וכאשר הגיע לבית אל שהוא ברשות הקדושה מה כתוב. ויפגע במקום וילן שם. (דף מט ע"ב) שנטל רשות בתחלה. מכאן למדנו שמי שמתחבר באשתו צריך לפייס אותה ולהמתיק לה בדברים. ואם לא לא ילין אצלה. בשביל שיהי' רצון שלהם כאחד בלי אונס. וילן שם כי בא השמש. להראות שאסור לו לאדם לשמש מטתו ביום[ב] ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. כאן למדנו שאפילו אם יש למלך מטת זהב ומלבושי כבוד לשכב בהם. והגבירה תכין לו מטה מתוקנת באבנים. יעזוב את שלו וישכב במה שהיא תכין. שכתוב וישכב במקום ההוא. (דף קמז:) רבי חייא אמר ויגפע במקום. איז מקום. זה הוא מקומו שאמרנו. שכתוב ואל מקומו שואף[ג] וילן שם כי בא השמש. כמו שכתוב זורח הוא שם. שהרי בשביל להאיר לו בא. ויקח מאבני המקום. אבני המקום לא כתוב אלא מאבני המקום. אלה הן אבני יקר מרגליות טובות[ד] שהן י"ב אבנים העליונות. כמו שכתוב (מ"א י"ח) שתים עשרה אבנים. ותחת אלה י"ב אלף ורבבות אבני גזית[ה] ולכן נקראות אבנים. לפיכך מאבני המקום ולא אבני המקום. זה הוא המקום שאמרנו[ו] וישם מראשותיו. מראשותיו של מי. אלא מראשותיו של המקום ההוא[ז] מהו מראשותיו. אפשר תאמר כזה שמניח תחת ראשו. לא. אלא מראשותיו לארבעה צדדי העולם. שלש אבנים לצד צפון. ושלש לצד מערב. ושלש לצד דרום. ושלש לצד מזרח. והמקום ההוא עליהם להתתקן בהם[ח] ואז וישכב במקום ההוא. כיון שהוכנה המטה שכב בה. מי שכב בה. השמש[ט] ועל זה כתוב ביעקב וישב על המטה. שהרי לו ראויה המטה ולא לאחר. ועל זה כתבו וישכב במקום ההוא. ולפיכך כתוב וזרח השמש ובא השמש. (פקודי רכט:) ואלה י"ב אבנים הקדושות כלן נעשו לאבן אחת. שכתוב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. קורא להן אבן. מה הטעם. לפי שכל י"ב האבנים נכללו באבן אחת קדושה עליונה. שהיא למעלה מהן[י] שכתוב והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים.

זוהר דף קמט ע"ב

ויחלם והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וגו'. א"ר יצחק בוא וראה ויחלם. וכי יעקב הקדוש שהוא מובחר שבאבות בחלום נגלה אליו. ובמקום קדוש הזה לא ראה אלא בחלום. אלא יעקב בזמן ההוא לא היה נשוי. ויצחק היה קים[יא] ואם תשאל הרי לאחר שנשא אשה כתוב וארא בחלום. שם המקום גרם. ויצחק היה קים. ועל כן כתוב בו חלום. ואחר שבא לארץ הקדושה עם השבטים. והשלימה להם עקרת הבית ואם הבנים שמחה[יב] כתוב (בראשית ל"ה) וירא אלהים אל יעקב וגו'. וכתוב (שם מ"ו) ויאמר אלהים לישראל במראה הלילה. כאן לא כתוב בו חלום. שהרי מדרגה אחרת העליונה היתה.. והנה סלם מוצב ארצה. מהו סלם. זו המדרגה ששאר המדרגות בה תלויות. והוא יסוד העולם[יג] וראשו מגיע השמימה. כך הוא בשביל להתקשר עמו[יד].. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אלו השירם של כל האומות שהם עולים ויורדים בסלם הזה. כאשר ישראל חוטאים נשפל זה הסלם ועולים אלה השרים[טו] וכאשר ישראל מטיבים מעשיהם נתעלה זה הסלם. וכל השרים יורדים למטה. ומתבטלה ממשלה שלהם. הכל תולה בזה הסלם. וכאשר כלם יורדים למטה נעשה הסלם חזק[טז] כאן ראה יעקב בחלומו ממשלת עשו וממשלת שאר האומות-.

זוהר דף קנ ע"א

והנה ה' נצב עליו וגו'. כאן ראה יעקב קשר האמונה ביחד[יז] נצב עליו. וכתוב (מלכים א' כ"ב) ומלך אין באדום נצב מלך[יח] ראה שכל המדרגות מתקימות כלן יחד על סלם ההוא. להתקשר כלן בקשר אחד. ולפי שנתן סלם ההוא בין שני צדדים[יט] ככתוב אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ וגו'. אלה הם שני צדדים ימין ושמאל[כ] ד"א והנה ה' נצב עליו. על יעקב. להיות הכל מרכבה קדושה. ימין ושמאל ויעקב ביניהם[כא] והשכינה שתתקשר עמהם. זש"כ אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. ולא כתוב אלהי יצחק אביך. שכיון שנתקשר בו באברהם. נמצא שהוא באמצע[כב] ואח"כ הארץ אשר אתה שוכב עליה. הרי הכל מרכבה אחת קדושה[כג] וכאן ראה שיהי' מובחר שבאבות. בוא וראה אלהי אברהם אביך. כיון שאמר אברהם אביך. ודאי הוא באמצע. ואלהי  יצחק. כאן נרמז שמקושר לשני צדדים ונדבק להם. מקושר לצד אחד שכתוב אברהם אביך. ומקושר לצד אחר. שכתוב ואלהי יצחק. תוספת וא"ו אצל יצחק. להראות שיעקב נדבק לשני הצדדים. וטרם שיעקב נשא אשה לא נאמר הענין בהתגלות יתירה. ונאמר בהתגלות למי שמבין דרכי התורה. ולאחר שנשא אשה והוליד נאמר לו בהתגלות. זש"כ ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל[כד] מכאן למדנו מי שלא נשתלם למטה לא נשתלם למעלה. ואין כן יעקב. שהוא נשתלם למעלה ולמטה. אבל לא בהתגלות. ואפשר תאמר שנשתלם בשעה ההיא. לא. אלא ראה שישתלם אח"כ. ואם תשאל הרי כתוב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך[כה] אלא שהשגחת הקב"ה ושמירתו לא סרה מן יעקב לעולם בכל מה שנצרך לו בעולם הזה. אבל בעולם העליון עד שנשתלם. (קדושים פד.) רבי אבא אמר הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'. תנן מלמד שנתקפלה לו ארץ ישראל. וכי ארץ ישראל שהיא ת' פרסה על ת' פרסה. איך נעקרה ממקומה ונתקפלה תחתיו. אלא ארץ אחרת עליונה קדושה יש לו להקב"ה. וארץ ישראל נקראת. והוא תחת מדרגת יעקב העומד עליה[כו] והנחילה הקב"ה לישראל בשביל אהבתו אותם. לדור עמהם ולהנהיגם ולהגן עליהם מהכל. ונקראת ארץ חיים.

זוהר דף קנ ע"א

ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן וגו' ואנכי לא ידעתי. וכי זאת פלא שלא ידע. אלא מהו ואנכי לא ידעתי. כמו שנאמר (שמואל א' י"ג) ופני ה' לא חליתי. אמר וכי כל זה נתגלה לי ולא הבנתי לדעת אנ"כי. ולכנוס תחת כנפי השכינה להיות בשלמות.. לפי שהיה בגפו ולא נכנס תחת כנפי השכינה. מיד. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. דבר זה יובן בשני אופנים. מה נורא המקום הזה. אופן אחד על מקום ההוא שאמר תחלה[כז] אופן שני על אות ברית הקדוש. שאין לו להיות בטל. ואע"פ שהם שני אופנים. אבל הם אחד[כח] אמר אין זה כי אם בית אלהים. אין זה להיות בטל. אין זה להמצא בגפו. קיום שלו אין הוא אלא בית אלהים[כט] להשתמש בו ולעשות בו פירות. ולהשפיע בו ברכות מכל אברי הגוף. שזה הוא השער של כל הגוף. זש"כ וזה שער השמים. זה שער הגוף בודאי. שער הוא להשפיע ברכות למטה. דבוק למעלה ודבוק למטה. דבוק למעלה שכתוב וזה שער השמים.[ל] דבוק למטה שכתוב אין זה כי אם בית אלהים[לא] וע"כ ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. והאנשים אין משגיחים בהכבוד שבו[לב] להיות בו בשלמות למעלה ולמטה. (יתרו ע"ט) תניא שאל רבי  יוסי לרבי יהודה הזקן מהו שכתוב ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה. מה ראה שאמר שהוא נורא. אמר לי שראה שלימות השכינה הקדושה שהי' שכיח במקום ההוא כדמיון שלמעלה[לג] ובכל מקום שנמצא זה השלימות נקרא נורא. אמרתי לו אם כן למה תרגומו דחילו ולא שלים. אמר לי אין נורא אלא במקום שהשלימות שכיח. ובכל מקום שהשלמות שכיח נקרא נורא. שכתוב יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו. כך נשמע ממה שאמר כי אין מחסור. כי במקום שאין מחסור שם השלמות שכיח.

זוהר דף קנ ע"ב

וידר יעקב נדר לאמר אם יהי האלהים עמדי ושמרני וגו'. א"ר יהודה כיון שכל כך הבטיח לו הקב"ה מדוע לא האמין. שאמר אם יהי' אלהים עמדי וגו'. אלא אמר יעקב חלום חלמתי. והחלומות מהם אמיתים ומהם שאינם אמיתים. ואם יתקיים אדע שהוא חלום אמת. וע"כ אמר אם יהי' אלהים עמדי וגו' כמו שחלמתי. ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ה' לי לאלהים. אני אמשיך ברכות ממקור כל הנחלים למקום זה שנקרא אלהים. בוא וראה ישראל שהוא באמצע[לד] מקבל הוא כל השפע תחלה ממקור של הכל. ולאחר שתגיע אליו השפע הוא מוציאה וממשיכה ממנו למקום הזה[לה] כך נשמע מהכתוב והיה ה' לי בתחלה. ואח"כ הכל לאלהים[לו] וכמו שאלהים ישמרני ויעשה לי כל הטובות האלה. כן גם אני אמשיך לו ממקומי כל אותן הברכות. ואחבר קשר של הכל בו[לז] אימתי. ושבתי בשלום אל בית אבי. כאשר אהיה במדרגתי ואהי' יושב במדרגה של שלום לתקן בית אבי[לח] ושבתי בשלום דוקא. ואז והיה ה' לי לאלהים. ד"א ושבתי בשלום אל בית אבי. כי שם היא ארץ הקדושה. שם אשתלם והיה ה' לי לאלהים. במקום הזה אעלה ממדרגה זו לדמרגה אחרת כראוי. ושם אעבד עבודתו.. רבי חייא אמר מה שאמר יעקב אם יהיה אלהים עמדי. אפשר תאמר שלא האמין בהקב"ה. לא. אלא שלא האמין בו בעצמו פן יחטא. וחטא ההוא ימנע אותו שלא יושב בשלום. ותסיר השמירה ממנו. ולפיכך לא האמין בעצמו. והי' ה' לי לאלהים. אפילו רחמים כאשר אשוב בשלום אחשב אותו נגדי לדין. לפי שאהי' עובד לפניו תמיד. אר" אחא אמר יעקב עתה אינני נצרך לדין. כאשר אשוב לבית אבי אתכלל בדין ואתקשר בו[לט] א"ר יוסי לא כן. אלא כך אמר. עתה אם יהי' אלהים עמדי. דין נצרך לי לשמרני עד שאשוב בשלום לבית אבי. אבל כיון שאשוב בשלום. אכליל רחמים בדין ואתקשר בקשר נאמן להכליל הכל ביחד.

זוהר דף קנא ע"א

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלהים. שהרי אז יהי' הכל קשר אחד. ואבן הזאת תתברך מימין ומשמאל. ותתברך מלמעלה ולמטה. לפי שאתן מעשר מהכל.. (דף ע"ב.) רבי יהודה אמר והאבן הזאת. זו היא אבן שתיה שמשם נשתל העולם. ועליה נבנה בית המקדש. א"ל יהודי אחד דבר זה איך אפשר. והרי אבן שתיה עד שלא נברא העולם היתה. וממנה נשתל העולם. ואתה אומר שיעקב לקח אותה עתה. ועוד שיעקב בבית אל היה ואבן הזאת היתה בירושלים.. אלא בוא וראה אברהם התקין תפלת שחרית. והודיע הטובות של רבונו בעולם. והתקין לשעה ההיא בתקון שלה כראוי[מ] שכתוב וישכם אברהם בבקר. יצחק התקין תפלת מנחה. והודיע בעולם שיש דין ויש דיין שיכול להציל ולדון את העולם. יעקב התקין תפלת ערבית. ובשביל תפלה זו שהתקין מה שלא התקין אדם מקודם לזה כראוי. בעבור זאת שבח עצמו ואמר. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו' שעד שעה ההיא לא הרימה אחר כמוהו[מא] ולפיכך ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה. מהו מצבה. שהיתה נפולה והקימה. ויצוק שמן על ראשה[מב] שהרי ביעקב תולה הדבר לעשות יותר מכל בני העולם.

סתרי תורה

זוהר דף קמז ע"ב

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. זהו הסוף של המחשבה היינו בא"ר שב"ע[מג] ויעקב נכנס בהתחלה הזאת של האמונה. וכיון שנדבק באמונה זו נצרך לו להבחן במקום ההוא שנבחנו אבותיו. שנכנסו בשלום ויצאו בשלום[מד] אדם נכנס ולא נשמר ונתפתה אחריה. וחטא באשת זנונים ההיא נחש הקדמוני. נח נכנס ולא נשמר ונתפתה אחרי' וחטא. שכתוב וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. אברהם נכנס ויצא. שכתוב וירד אברם מצרימה. וכתוב ויעל אברם ממצרים. יצחק נכנס ויצא. שכתוב וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה. וכתוב ויעל משם באר שבע. יעקב כיון שנכנס בהאמונה נצרך ליכנס לרדת לצד ההיא[מה] לפי שמי שניצל משם הוא האהוב והנבחר של הקב"ה. מה כתוב ויצא יעקב מבאר שבע. זה הצד של סוד האמונה. וילך חרנה. זה הצד של אשת זנונים אשה מנאפת.. נקבתו של סמא"ל הנחש נקראת אשר זנונים. קץ כל בשר. קץ הימים.. היא מתקשטת בכמה תכשיטים כזונה מבושמת. עומדת בפרשת דרכים ושבילים לפתות לאנשים[מו] שוטה שמתקרב אצלה מחזקת בו ומנשקת לו. מוזגת לו יין חזק שבו מרורת פתנים. כיון ששותה מן הכוס של יין נשטה אחריה ומנאף עמד.. והיא מה עושה. מניחת לו ישן במטה והיא תעלה למעלה ומלשנת עליו ונוטלת רשות להענישו ויורדת. כשנתעורר זה השוטה רוצה לצחק עמה כבתחלה. והיא מסירה התכשיטים ממנה. ונהפכת לגבור תקיף עומד לנגדו. מלבוש בלבוש אש לוהט ביראה חזקה. גוף מרתת ונפש ערומה. מלא עינים מפחידות. חרב שנון בידו. טפות מרירות תלויות בחרב ההוא. הורגת לו שוטה ההוא ומשלכת אותו לתוך הגיהנם. יעקב ירד אצלה והלך למקומה. שנאמר וילך חרנה. ראה כל תיקוני ביתה והנצל ממנה. הזכר שלה סמא"ל חרה לו הדבר. וירד להתגר בו מלחמה ולא יכל לו. שכתוב ויאבק איש עמו וגו'. אז הנצל מהכל ונשתלם בשלמות. ונתעלה במדרגה שלמה ונקרא ישראל. ואז עלה במדרגה העליונה ונשתלם בכל ונעשה עמוד התיכון[מז] ועליו כתוב (שמות כ"ו) והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה-.

זוהר דף קמט ע"א

ויחלם והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. חלום הוא מדרגה הששית. מן שתי מדרגות הנבואה עד אותה המדרגה ו' מדרגות הן[מח] ועל כן החלום הוא אחד מששים מדרגות הנבואה. והנה סלם. ראה בניו שעתידים לקבל התורה בהר סיני. סל"ם זה סינ"י. לפי שהוא נעוץ בארץ ונחשב בעליתו השמימה. וכל מרכבות ומחנות העליונים כלם ירדו שמה עם הקב"ה. כאשר נתן לנו התורה. והכל ראה יעקב.. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אלה המלאכים הקדושים הקרובים למלכות עולים. ואותן אחרים שאינם קרובים הם יורדים. ועוד בו עולים ויורידם. כאשר הוא עולה עולים עמו. כאשר יורד יורדים עמו[מט].. ועוד שכל אותן המושלים בממשלת עולם הזה. על ידו עולים. וכל אותן היורדים על ידו יורדים כלם בסלם הזה. הוי"ה משול על הכל. שכתוב והנה ה' נצב עליו. כאשר נתעורר כתוב אין זה כי אם בית אלהים ודאי. וזה שער השמים. בית אלהים ודאי. והוא השער לכנוס לפנים. שכתוב פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה. זה השער לה'. זה שער השמים. הכל אחד: עד כאן מסתרי תורה:

זהר דף קנג ע"א

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. א"ר אבא כל אלה המקראות מוקשים זה לזה. בתחלה כתוב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ולבן בחרן הי' יושב. למה נסע משם. שכתוב וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. ומניין שבחרן היה מדורו של לבן. שכתוב ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו. ויאמר הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו. משמע שמדורו של לבן בחרן היה. אלא יעקב אמר אני רוצה ליכנס בקדושת השכינה. לפי שרצוני לישא אשה. אבי כאשר נשא אשה ושלח לעבוד מצא מעין מים. ואז נזדמנה לו לאבי אשה. והרי במקום הזה לא מצאתי לא מעין ולא באר ולא מים. ומיד וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. ושם נזדמנה לו באר כמו שאמרנו. ונזדמנה לו אשתו.. ובוא וראה יעקב היה תחת רשות הקדושה. כיון שיצא מן הארץ נכנס ברשות אחר. וטרם שנכנס תחת רשות אחר נגלה עליו הקב"ה בחלום. וראה כל מה שראה. והלכו עמו מלאכים הקדושים עד שישב על הבאר. וכיון שישב על הבאר עלו המים אליו. וכן היה במשה שמשם נזדמנה לו אשתו. סוד הדבר שהבאר אינה עולה אלא כשתראה קשר שלה להתחבר עמו[נ].. רבי אלעזר אמר חרן שם היה בודאי. וזאת הבאר בשדה היתה. שאם לא כן למה כתוב ותרץ ותגד לאביה. אלא לפי שהיתה סמוך לעיר. וא"ר אלעזר יעקב שנזדמנה לו על הבאר אשה. למה לא נזדמנה לו לאה. שהרי הקימה לו ליעקב כל אותן השבטים. אלא לאה לא רצה הקב"ה לזווגה לו ליעקב בנגלה. שכתוב ויהי בבקר והנה היא לאה. שהרי קודם לכן לא נתגלה הדבר. ועוד כדי להמשיך עינו ולבו של עיקב ביופיה של רחל לעשות מדורו שם. ובשבילה נזדווגה לו לאה והקימה כל אותן השבטים. ובמה ידע יעקב מי הוא רחל. אלא שאותן הרועים אמרו לו. שכתוב והנה רחל בתו באה עם הצאן.

זוהר דף קנא ע"ב

וירא והנה באר בשדה וגו'. א"ר יהודה סוד הוא. שראה באר זו שלמעלה. זו כדמיון זו. כתוב שלשה עדרי צאן רובצים עליה. אם הם שלשה למה כתוב ונאספו שמה כל העדרים. אלא הם שלשה. דרום מזרח צפון. דרום מצד זה וצפון מצד זה ומזרח ביניהם [נא]ואלו העומדים על באר הזו ואוחזים בה וממלאים לה. מה הטעם. לפי כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים[נב] זהו שכתוב (תהלים ק"ד) ישקו כל חיתו שדי.

זוהר דף קנב ע"א

ונאספו שמה כל העדרים. זהו שכתוב כל הנחלים הולכים אל הים[נג] וגללו את האבן. מעבירים ממנה תוקף הדין הקשה ההוא המגליד ומקריש[נד] שאז נקראת אבן ואין יוצא ממנה מים לחוץ. וכאשר אותן הנחלים באים גובר דרום שהוא הימין[נה] ואין הצפון יכול להקריש המים. כנהר הזה כאשר מימיו רבים אין המים נגלדים ונקרשים כמו הנהר שמימיו מועטים. וע"כ כאשר אותן הנחלים באים גובר דרום שהוא הימין. והמים נפתחים ונמשכים ושותים העדירם כמו שאמרנו. שכתוב ישקו כל חיתו שדי. והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה. לפי שהעולם נצרך לדין שלה. שתהיה בדין להוכיח בו הרשעים. בוא וראה יעקב כשהיה יושב על הבאר. וראה שהמים עולים לנגדו. ידע ששם תזדמן לו אשתו. וכן במשנה כאשר ישב על הבא.ר כיון שראה שהמים עולים לנגדו. ידע שאשתו נזדמנה לו שם. וכך היה לו ליעקב ששם נזדמנה לו אשתו. כמו שכתוב עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה. ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וגו'. משה שכתוב (שמות ב') ויבאו הרועים ויגרשום וגו'. ושם נזדמנה לו צפורה. לפי שהבאר ההיא גרמה להם[נו] בוא וראה באר הזו ז' פעמים נכתבה בפרשה הזאת. לפי שהוא רמז על שבע[נז] וכך נקראת באר שבע. שכתוב וירא והנה באר בשדה. כי מן הבאר ההיא. והאבן גדולה על פי הבאר. ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר. והשקו את הצאן והשיבו את אבן על פי הבאר למקומה. עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר. ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר. הרי שבעה פעמים. ובודאי כך הוא במשה לא כתוב אלא פעם אחת. שכתוב וישב בארץ מדין וישב על הבאר. לפי שמשה נתפרש מכל וכל מהבית שלמטה[נח] ויעקב לא נתפרש כלל. במשה נזכרה פעם אחת. כמש"כ אחת היא יונתי תמתי. אחת היא לאמה. ולפיכך משה אדון הבית היה ונתעלה למעלה[נט] במשה כתוב וישב על הבאר. ביעקב כתוב וירא והנה באר בשדה. ולא כתוב וישב על הבאר.

סתרי תורה

זוהר דף קנא ע"ב

וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה. באר. וזה מדרגה שנקראת אדון כל הארץ[ס] בשדה. היינו שדה תפוחים הקדושים[סא] שלשה עדרי צאן. ג' מדרגות עליונות קדושות מזדמנות על באר ההיא. והן נצ"ח הו"ד ויסו"ד העולם. והן מושכות מים מלמעלה וממלאות לבאר הזאת. לפי שזה המקור יסוד העולם כאשר שורה בתוך הבאר ההיא. עושה פירות ונובע תמיד ומתמלאת באר ההיא ממנו. כיון שנתמלאה אז ודאי כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים. אלה הם כל החילות ומחנות הקדושים. שכלם יונקים ושותים מבאר ההיא. וכל אחד ואחד כראוי לו. והאבן גדולה על פי הבאר. זו האבן שממנה נכשלים בני העולם. אבן נגף וצור מכשול העומדת תמיד על פי באר הזו.  ועל ידי פקודתה לתבוע דין מכל העולם. שלא יושפע מזון וטוב לעולם. (דף קנב .) ונאספו שמה כל העדרים. העדרים לא כתוב אלא כל העדרים. מחנות קדושים למעלה ומחנות קדושים למטה. אלו בשירות ותשבחות למעלה. ואלו בתפלות ותחנונים למטה. אלו  ואלו מיד וגללו את האבן מעל פי הבאר. מגלגלים לה ומעבירים אותה מן הקדושה ונסתלקה מן הדין. מיד והשקו את הצאן. לוקחים שפע מלאכים עליונים למעלה. ולוקחים ישראל למטה. אח"כ והשיבו את האבן. על ידי פקודת באר הוא. להיות מוכן שם לתבע דין העולם שיתנהג העולם בידן. וכך נצרך שהרי אין העולם יכול להתקיים אלא על דין. להיות הכל מתנהג באמת ובזכות. וכיון שנשתלם יעקב לא נצרך לו לאבן הזו עזרת אחר[סב] מה כתוב ויגש יעקב ויגל את האבן. ויגל וגללו. ולא כתוב ויסר והסירו. אלא וגללו. היינו ערבוב השטן שמערבבים אותו שלא יוכל לקטרג. ויעקב בלבדו לא נצרך לעזרת אחר. אלא הוא בלבדו. שהרי מובחר שבאבות היה יעקב. שכיון שיכול לנצח לעשו בעולם הזה. יכול לנצחו גם למעלה. ובכל נצרך פעולה. שני עולמות ירש יעקב. אחד עולם נגלה. ואחד עולם נסתר. כדמיון שלהם ממש למטה. מאחד יצאו ששה שבטים. ומאחד יצאו ב' שבטים. עולם הנסתר הוציא ו' קצוות[סג] עולם הנגלה הוציא שנים. והם שני כרובים אשר תחתיה[סד] ויעקב בין שני עולמות נמצא בתבנותם ממש[סה] ולפיכך כל עניני לאה היו בנסתר. ושל רחל בנגלה. ע"כ.

זוהר דף קנג ע"ב

ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה. א"ר אלעזר וכי מה היתה דעתו של יעקב שלא אמר עשרה חדשים או שנה אחת. אלא ז' שנים למה. אלא יעקב בחכמה עשה. כדי שלא יאמרו שבשביל שתקות יופיה של רחל עבד. אלא בשביל החכמה שהלבנה בת שבע שנים היא[סו] וכל שבע שנים העליונות היו שורות על יעקב טרם שנשא את רחל. לשבת אצלה כראוי. שהרי יעקב לקח לכן בתחלה ואח"כ בא אליה. בשביל שהוא יהי' נחשב שמים והיא ארץ[סז] וסוד הדבר שכתוב ויהיו בעיניו כימים אחדים. מהו כימים אחדים. אלא כל ז' שנים נחשבו בעיניו כאותן ימים העליונים. שהם באחדות שאינם מתפרדים. וכלם אחד שמתקשרים זה בזה. באהבתו אותה. להמצא כדמיון שלמעלה. בוא וראה שאפילו לבן רמז לו באותן שבע. ולא הבין מה שאומר. שפתח ואמר טוב[סח] שכתוב טוב תתי אותה לך. א"ר אבא כך הוא בודאי שעבד ז' שנים כדי להזדווג בשמטה[סט].

זוהר דף קנד ע"א

וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח וגו'. רבי אלעזר פתח. מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה. מושיבי עקרת הבית זו רחל. שהיא העיקר של הבית. אם הבנים שמחה זו לאה. דבר אחר מושיבי עקרת הבית זו שמטה. שהוא העיקר שזה העולם על ידה מתנהג. אם הבנים שמחה. זו יובל. שכל שמחה וכל חדוה של כל העולמות בה תלויות. וזה הכתוב הוא כלל הכל. לפי שהוא כולל הכל בסוד קדוש. ועל כן סוף המקרא הוא הללויה[ע] וירא ה' כי שנואה לאה. וכי למה היא שנואה. והרי בני שנואה אין בנים טובים הם. ואנו רואים שכל אלה בנים הטובים מלאה יצאו. ואתה אומר כי שנואה לאה. אלא ודאי יובל היא תמיד עולם הנסתר. וכל עניניו אינם בהתגלות. ולפיכך יעקב נעלמו ממנו כל פעולותיו[עא] בוא וראה עולם התחתון הוא נגלה. והוא התחלת הכל לעלות במדרגותיו[עב] כמו שחכמה העליונה היא התחלת הכל. כן גם עולם התחתון הוא חכמה[עג] והוא התחלת הכל. ולפיכך נקרא אתה. לפי שהוא שמטה ונגלה. ועולם העליון שהוא יובל נקרא הוא. שכל עניניו בהסתר הם. וסוד הדבר של לאה הוא שכתוב וישכב עמה בלילה הו"א. וע"כ כתוב (במדבר י"ח) ועבד הלוי הו"א[עד] בשביל להמשיך משם ברכות לכל. הו"א נקרא עולם העליון שנסתר תמיד. ויעקב במה שנסתר לא נדבק בו ברצונו. אלא במה שנגלה. וזהו הסוד שכתוב ודבק באשתו.. והכל הי' נסתר מן יעקב. כי עולם העליון אינו נגלה כלל -.

זוהר דף קנד ע"ב

ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן. א"ר אלעזר לאה כאשר ילדה לראובן מה כתוב. ותקרא את שמו ראובן. רא"ו ב"ן סתם. פי שנכלל בשלשה צדדים המחוברים יחד[עה] שמעון ולוי. מה הטעם לוי. כמש"כ (מלכים א' ז') לויות. חבור כל הצדדים[עו] א"ר יהודה מכאן מוכח. שכתוב יתר שאת וירת עז. תרגומו בכירותא כהונתא ומלכותא[עז] ומלכות בצד גבורה היא. ועכ" רא"ו ב"ן סתם. א"ר אבא רא"ו ב"ן סתם. שנכלל בשמעון ולוי. אלה כך היה דעתה. שכתוב הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים. לפי שהם שלשה שמתחברים יחד. ובוא וראה שכך הוא שהרי מרכבה העליונה היא האבות ודוד המלך שמתחבר בהם. וכל הארבעה הם מרכבות עליונות סוד השם הקדוש. וע"כ ראובן שמעון לוי[עח] ואח"כ יהודה שירש המלכות.

זוהר דף קנד ע"ב

ותאמר הפעם אודה את ה' וגו' ותעמד מלדת. א"ר אבא מה הטעם שאמרה אודה את ה' בזה ולא בכלם. אלא לפי שכאן נתיסדו ארבעה עמודים ומכאן מוכח שכל זמן שהשכינה בגלות אין השם הקדוש שלם. בוא וראה אע"פ ששלשה בנים היו. עד שילדה ליהודה לא היה כסא שלם. ולפיכך הפעם אודה את ה' ולא בכלם. וע"כ כתוב ותעמד מלדת. מהו ותעמד. שעמד הכסא על עמודיו-.

סתרי תורה

זוהר דף קנה ע"א

ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן. כל עניני העולם הולכים אחר מחשבה והרהור. וע"כ כתוב (ויקרא י"א) והתקדשתם והייתם קדושים. לפי שכל קדושות העולם נוכל להוציא ולהמשיך בהרהור טוב. מי שנטמא בהרהור רע כאשר בא להזדווג באשתו. ומשים רצונו ומחשבתו באשה אחרת. ומזריע זרע בהרהור אחרת. זה הוא שמחליף מדרגות העליונות שלמעלה. מדרגת הקדושה בעבור מדרגת הטומאה. כמו שמחשבתו עושה חלופין למטה. כן גם עושה חלופין למעלה. וכמו שהגוף של אותו הבן שיוליד נקרא בן תמורה. כן גם בהנפש בן תמורה נקרא. שהרי לא המשיך קדושה בהרהור ההוא. ונפש שלו נחלפה במדרגה אחרת. יעקב המובחר שבכלם נגלה לפני הקב"ה שכל דרכיו באמת היו. ומחשבת אמת הי' מהרהר תמיד בכל. בלילה ההוא ששמש באשתו לאה. מחשבה שלו ברחל היתה. הי' משמש בלאה ומהרהר ברחל. ומקורו באותה המחשבה שלו הלך. ולא לדעתו. שהרי לא היה יודע. לפיכך לא נתעלה ראובן בשם[עט] הקב"ה שהי' יודע זאת הראה אותו ואמר ראובן שנולד בעולם[פ] וע"כ כתוב (ירמי' כ"ג) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. אל תקרא אראנו. אלא אראנו [בפ"ת] שיסתכלו בו. ולפי שנגלה לפני הקב"ה שזאת לא לדעתו היה. ובדרך אמת הי' מהרהר יעקב ברצונו לא נפסל ראובן מתוך השבטים הקדושים. שאם לא כן הי' נפסל. ולפי שהמשחבה היא העיקר ועושה הפעולה. הקב"ה שהי' ידוע מחשבה ההיא. במקום שנדבקה טפה הראשונה ההיא אליו נתנה הבכורה. שכתוב (דה"י א' ה') כי הוא הבכור וגו' נתנה בכורתו לבני יוסף. במקום ההוא שהלכה המחשבה ונדבקה בטפה ההיא. לשם נדבקה ונמסרה בכורה ההיא. ונטלה הבכורה מראובן ונמסרה במקום שהמשחבה נדבקה בו. ברחל הי' מהרהר ונדבק הרצון. וברחל נדבקה הבכורה. והכל חזר והלך אחר ההרהור והמחשבה.. שזה ברור שהכונה והמחשבה משוך השפע ועושה הפעולה בכל מה שנצרך. ועל כן בתפלה נצרך כונה ומחשבה לכוון. וכן בכל אותן העבודות להקב"ה ההרהור והמחשבה  עושה הפעולה. ומושך השפע בכל מה שנצרך. ע"כ.

זוהר ויחי רמד ע"ב

ותאמר לאה בא גד ותקרא את שמו גד. א"ר יצחק אם לא היה גד מבני שפחות היתה עומדת לו השעה להשתלם יותר מהכל. זש"כ בא גד על פי הקרי. והכתוב בגד חסר אל"ף. שהרי השעה עמדה לו להשתלם ונסתלקה ממנו. זש"כ (איוב ו') אחי בגדו כמו נחל. לפי שהנהר ההוא דמשפיע נסתלק באותו השעה. לכך כתוב בגד חסר אל"ף. וע"כ לא זכה בארץ הקדושה ונסתלק ממנה.

זוהר דף קנו ע"א

וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה. רבי יצחק פתח ואמר. מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך.. כל מה שנמצא בארץ כן גם למעלה. ואין לך דבר קטן בזה העולם שאינו תולה באיזה דבר עליון שנפקד עליו למעלה. לפי שכאשר נתעורר הדבר למטה נתעורר כח ההוא שנפקד עליו למעלה. שהכל נאחז זה בזה. בוא וראה כתוב

זוהר דף קנו ע"א

תני נא לי מדודאי בנך. אין הדודאים הולידו לה לרחל. אלא שהקב"ה הי' מגלגל הדבר ע"י אותן הדודאים. כדי שיולד יששכר הדבוק בהתורה יותר מכל השבטים. לפי שהרי רחל החזיקה בו ביעקב ולא הניחה לו אצל לאה. זש"כ המעט קחתך את אישי. וכתוב לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך.  הם גרמו שיולד יששכר בעולם. בשביל שיעלה ריח התורה לפני הקב"ה. זש"כ הדודאים נתנו ריח וגו'. וכתוב וישכב עמה בלילה הוא. הו"א ודאי. והרי ביארנו שעולם העליון נקרא ה"וא. שנסתר ולא נגלה. לפי שהרי התורה מעולם העליון יצאה. ובכל מקום עולם העליון נקרא הו"א. שאינו נגלה. ונתבאר בהכתוב ועבד הלוי ה"וא. כדי להמשיך משם ברכות לכל. ויששכר שם נתקשר. וע"כ נקרא עץ החיים. עץ של חיים העליונים שנקרא הו"א ולא את"ה. ואפשר תאמר שאלה הדודאים פתחו מעיה של רחל. לא. שהרי כתבו וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. הקב"ה ולא דבר אחר. לפי שאותן הדודאים אע"פ שיש להם כח למעלה. בכח ההוא שלהם לא נתמנה הפקידה של בנים. שהרי בנים במזל תולה ולא בדבר אחר. ואפשר תאמר שהרי הם לחנם נבראו. לא. שהרי אפילו לדבר הזה הם עזרה לאותן המתעכבות ללדת. ואין הן עקרות[פא] ולא נגזר עליהן (אלא) במזל.

זוהר דף קנז

ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא וגו'. דבר זה נראה כחציפות. אבל אינו כך. אלא מכאן למדנו ענותנותה של לאה. שלא אמרה לפני אחותה כלום. והיא התקדמה להדרך ואמרה לו בלחש. והודיעה לו שדבר זה ברשוהת של רחל נעשה. שכתוב כי שכור שכרתיך. מרחל נטלה רשות. וכדי שלא ירע הדבר בעיני רחל אמרה לו בחוץ ולא בבית. ולא עוד אלא שפתח אהל לאה יצא לחוץ. והכניסה לו ליעקב בפתח החצון קודם שנכנס לאהל רחל. מה הטעם. כדי שלא תאמר הדבר לפני רחל. ולא תחצף לפני אחותה. ולא עוד אלא שאמרה לאה. אם יכנס יעקב באהל רחל אין שורת הדין להוציאו משם. לפיכך אמרה לו בחוץ. וכל ענין זה למה. אלא לאה רוח הקודש נתעורר בה. וידעה שכל אלה השבטים העליונים שכלם קדושים יולדו ממנה. ודחקה השעה באהבתה להקב"ה. ולפיכך היא קראה להם שמות בסוד החכמה.. (דף קנז ע"ב) רבי יוסי אמר ותצא לאה לקראתו. ממה ידעה שבא יעקב. הרי אמרו שגעה החמור ונודע ללאה ויצאה לקראתו. וגםר החמור שיולד ממנה יששכר. זש"כ יששכר חמור גרם. אל תקרא גרם אלא גרם [בפת"ח] שהחמור גרם לו. אמרה לאה יודעה אני בודאי שאם יכנס יעקב באהל רחל אין נאה לי להוציאו משם. אלא אמתין לו כאן ויכנס באהלי. כי שכור שכרתיך בדודאי בני. מהו בדודאי בני[פב] לפי שיהי' יעקב מרוצה על זה. כיון שהדודאים מסייעים להוליד. ויעקב היה יודע שאין הדבר תולדה בדודאים אלא בלמעלה. פתח ואמר מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה. א"ר חייא רוח הקודש אמר. מושיבי עקרת הבית. זו רחל. אם הבנים שמחה. זו לאה. מושיבי עקרת הבית. זה עולם התחתון. אם הבנים שמחה. זה עולם העליון. לפיכך הללויה. א"ר יהודה כל אלה השבטים תקונים שלמטה הם. וכלם כדמיון שלמעלה. בוא וראה כי שכור שכרתיך לך לגופך ממש. שכור שכרתיך להוליד תמונתך. מכאן נשמע מי שעמל בתורה נוחל עולם הבא. ונוחל נחלת יעקב. נוחל עולם הבא. שכתוב יששכר. י"ש שכ"ר. כמוש כתוב (ירמי' ל"א) כי יש שכר לפעולתך. וכתוב (משלי ח') להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

זוהר דף קנט ע"ב

ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים. שהרי במזל הדבר תולה. ולפיכך כתוב בה זכירה. וה' פקד את שרה. לא מן מזל היה. ואם תשאל שהרי בנים במזל תולה ולא למטה[פג] וכאן בשרה לא במזל הוא. אלא וה' כתוב. הכל ביחד[פד] אם כן מפני מה כתבו פקידה. אלא ודאי שהיתה זכירה מקודם לזה. וכבר נמסר מפתח הזה למטה. כמו שכתוב ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת. וכיון שכבר נזכרה בסוד העליון. נאמר אח"כ בסוד בחינת נקבה פקידה. להיות כלל של הכל ביחד.. אבל כאן בחרל שלא נזכרה מקודם לזה לא נאמר בה פקידה אלא זכירה. והכל בזכירה תולה בסוד המזל.. (דף קס ע"א) א"ר יהודה למדנו שיש זכירה לטוב ויש זכירה לרע. יש פקידה לטוב ויש פקידה לרע.. זכירה ופקידה לטוב. אלה הן מדרגות ידיעות בסוד האמונה. בחינת זכר ובחינת נקבה הוא סוד אחד של זכירה ופקידה. ואלה הן לטוב. זכירה ופקידה לרע. אלה הן של צד הטומאה העומד בסוד אלהים אחרים. ג"כ זכר ונקבה ביחד. זכירה בזה ופקידה בזו. ואלו הם העומדים תמיד להרע. ואלה לעומת אלה. מכאן יוצאים כל סודות האמונה וכל קדושות העליונות כמו שביארנו. וכאן מצד הרע יוצאי' כל מיני רעות וכל מיתות וכל צדדים ומיני רעו' שבעולם. אלה להיפוך מאלה.. ובוא וראה כאשר האדם מתפלל תפלתו אל יאמר על עצמו זכרני ופקדני. לפי שיש זכירה ופקידה לטוב. וזכירה ופקידה לרע. ויש מונים לקחת הדבור מן פיו ולבוא להזכיר חטאי האדם ולענוש אותו. מלבד אם הוא צדיק תמים. שכאשר יחפשו חטאיו אותה הזכירה והפקידה להרע לא ימצאו אותם. כמו עזרא שאמר זכרה לי אלהי לטובה. שהרי בכל מקום שהאדם מתפלל תפלתו יכליל עצמו בין רבים. בכלל של רבים. ובוא וראה השונמית כאשר אמר לה אלישע (מלכים ב' ד') היש לדבר לך אל המלך או אל שר הצבא. יום הוא יום של ראש השנה היה. שמלכות שמים שולטת לדון העולם. והקב"ה נקרא מלך המשפט בזמן ההוא. ולפיכך אמר לה היש לדבר לך אל המלך. מה כתוב ותאמר בתוך עמי אנכי יושבת. אינני רוצה להיות נרשם למעלה בלבדי. אלא להכניס ראשי בין רבים. ולא אוציא עצמי מכלל שלהם. וכך נצרך לו אלדם להתכלל בכלל של רבים. ולא להתיחד בלבדו. כדי שלא ישגיחו עליו להזכיר חטאיו כמו שנתבאר.. (דף קס ע"ב) בוא וראה ויזכר אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה. שני פעמים אלהים אלהים למה. אלא אחד מעולם של בחי' זכר. ואחד מעולם של בחי' נקבה. לפי שבמזל תולה הדבר. וכאשר נתעוררה רחל בשם זה. שכתוב יוסף ה' לי בן אחר. אז ידע יעקב שהיא ראויה להשלים כל השבטים[פה] ושלא תתקיים בעולם. לפיכך בקש ללכת משם ולא יכול. וכאשר הגיע הזמן שנולד בנימין ברח והלך לו. כדי שבארץ אחרת לא יושלם הבית להתקשר עולם הקדוש בו. וזהו שכתוב ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך. מהו ואהיה עמך. אלא אמר לו עד עתה רחל היתה עמך עקרת הבית. מכאן ולהלאה אני אהיה עמך. ואקח הבית עמך בשנים עשר שבטים. וזהו שכתוב ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל. עלי היה ובשבילי היה הדבר. שהיא נדחית. ובא תושב אחר ולקח הבית בשבילי לדור עמי.

זוהר דף קנח ע"א

ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו'. אר" אלעזר מה ראה יעקב ללכת לדרכו כאשר נולד יוסף. וטרם שנולד יוסף לא ביקש ללכת לדרכו. אלא הרי ביארנו שראה שנולד שטנו של עשו. ובוא וראה יוסף השלים מקומו אחרי יעקב. ויוסף זכה למדרגה שנקרא צדיק. והיינו סיום הגוף שהוא הברית[פו] כיון שראה יעקב שנשתלם הגוף ביקש הגוף ללכת לדרכו. ועם כל זה השלים בנימין המספר. שבו נשתלמו שנים עשר. ואם תשאל וכי לא ידע יעקב שעד עתה לא נשתלמו השבטים אע"פ שנולד יוסף. ומפני מה לא המתין עד שיולד בנימין וישתלמו השבטים. אלא יעקב בחכמה עשה והבין הדבר. אמר ודאי אם יושלמו כאן כל השבטים. הרי אני יודע שתקון העליון ישרה עליהם כראוי. ובארץ הזו אינני רוצה שישתלמו אלא בארץ הקדושה. בוא וראה שכך הוא. שכל שנים עשר שבטים תקון של עולם התחתון הם[פז] וכיון שנולד בנימין מתה רחל. ולקח מקומה זה עולם התחתון להתתקן בהם[פח] וע"כ לא נולד בנימין אלא בארץ הקדושה. זש"כ ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך. שם מתה רחל ולקח מקומה זה עולם התחתון להתיישב בבית שלם. וכל זמן שרחל היתה קיימת עולם התחתון לא נתתקן בהם. כיון שמתה רחל אז לקח הבית בשלימות. ואם תשאל לאה למה לא מתה בזמן ההוא. אלא לי שהבית בעולם התחתון הוא. וכלם ממנו נתהוו להתתקן[פט] ולא מעולם העליון. ולפיכך לא מתה לאה בפעם ההיא. וכל מעשי לאה בהסתר הם. לפי שעולם העליון נסתר הוא ואינו נגלה. ולפיכך לא נזכרה מיתת לאה כמיתת רחל. ובוא וראה שכך הוא בודאי. לפי שעולם העליון כל עניניו בהסתר הם.] ועולם התחתון כל עניניו בהתגלות. ולפיכך נסתרה לאה במערת המכפלה. ורחל היא בגלוי הדרך. זה בהסתר וזו בהתגלות. ובדרך נסתר עולם העליון נרשם. שכתוב ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות[צ] ולפיכך קראה שמו אשר.. (דף קנח ע"ב) א"ר יהודה בוא וראה תמימות יעקב. שלא רצה ללכת אלא ברשות לבן. ואם תשאל בפעם אחר למה לא הלך ברשותו. אלא לפי שנתירא יעקב שלא יניחנו. וישתלמו שנים עשר שבטים בארץ אחרת. ועל כן כיון שראה שהגיע השעה שנולד בנימין ברח. כמש"כ ויברח הוא וכל אשר לו. שכיון שנולד בנימין נתקשרה השכינה בכל השבטים. ולקחה הבית עם כלם. ויעקב הי' ידוע בסוד החכמה. שכאשר ישתלמו שנים עשר שבטים. השכינה תתקשט ותתקשר עמהם. ורחל תמות והיא תקח הבית. בוא וראה שכך למדנו. עולם התחתון היה ראוי לו ליעקב כמו שהי' ראוי למשה. אלא שלא יכלה עד שהיו שנים עשר שבטים בבית להתקשר בהם. ואז נדחית רחל ולקחה היא הבית עם כל השבטים. ונעשית עקרת הבית. ואז מושיבי עקרת הבית בודאי. ואמר יעקב הרי הגיע הזמן שנשתלמו י"ב שבטים. ודאי שעולם שלמעלה ירד הוא לבית להתקשר עמהם. ועניה זו תדחה מלפניו. אם תמות כאן לא אצא מכאן לעולם. ולא עוד אלא שבארץ הזאת אין ראוי להשתלם הבית. לפיכך ויהי כאשר ידלה וגו'. טרם שנשתלמו השבטים. שמע רבי שמעון אמר ודאי כל דברי ר' יהודה נכונים. וזה עולה על הלכ. ואם תשאל מדוע לא הלך לו לדרכו מיד. אלא כל זמן שרחל לא נתעברה מבנימין נתעכב שם. כיון שהגיע הזמן של בנימין ברח ולא בקש רשות. כדי שלא יתעכב שם ויתחבר יעקב עם כל השבטים במקום שלא נצרך. ר' אבא פתח וילך משה וישב אל יתר חותנו וגו'. בוא וראה משה רועה צאנו של יתרו חותנו היה. ומדורו הי' עמו. וכאשר בקש ללכת לא הלך אלא ברשות שלו. ויעקב שהי' איש תם. ומדורו היה תמיד עם לבן. מפני מה לא בקש רשות ממנו. אלא הרי אמרו שלא יגלגל לבן עמו גלגולים שיהי' נשאר שם. שהרי בתחלה אמר לו. ומיד גלגל עמו גלגולים ונשאר שם. ועתה נתירא ממנו. אבל יתרו לא היה כך אצל משה. לפי שלבן מכשף היה. ובכשפים היה כל מעשיו אצל יעקב. ועתה לא רצה יעקב להתעכב שם. שהרי הקב"ה א"ל שוב אל ארץ אבותיך וגו'. וע"כ לא רצה להתעכב ולעזוב פקודת רבונו.

זוהר דף קסא ע"א

ויאמר אליו לבן וגו' נחשתי ויברכני ה' בגללך. א"ר אלעזר כמה מיני כשפים עשה לבן ובחן מזלו בשביל יעקב. והיה מוצא בעבור יעקב מאה צאן בכל חודש. ומאה כבשים ומאה עזים יותר על צאנו. רבי אבא אמר אלף צאן ואלף כבשים ואלף עזים הי' מביא לו יעקב יותר בכל חודש וחודש. זש"כ כימעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרוב ויברך ה' אותך לרגלי. וברכה שלמעלה אינה פחותה מאלף מכל מין ומין. מצאן אלף מצא. מכבשים אלף מצא. מעזים אלף מצא. על כל מה ששורה הברכה שלמעלה אינה פחותה מאלף. עד שבעבור  יעקב נתעלה לבן בעושר רב. וכאשר בקש יעקב לקחת שכרו לא מצא אלא עשרה מכל מין ומין. ויעקב הי' מחשב זאת לעשרות גדולה. ראה כמה לקח יעקב משלו ממה שהי' נותן בזכותו ללבן. וכל מה שהעלה לו  יעקב לא היה אלא בזרוע ע"י אותן המקלות אשר השים לפני הצאן. בוא רואה כמה יגע יעקב התם אחר לבן. שכתבו וישם דרך שלשת ימים וגו'. והיה מביא לו כל עושר הזה. ועם כל זה לא רצה לבן שיהי' שכרו של יעקב כך. אלא לקח עשרה מזה ועשרה מזה ונתן לו. ואמר לו קח לך אלו. ואם יולדיו כמו שאמרת באלו הגונים יהי' זה שכרך. זש"כ ותחלף את משכורתי עשרת מונים. עשרה מזה ועשרה מזה. וכתבו ואביכן התל בי והחליף את משכרתי עשרת מונים. ובאותן העשיריות הי' עמל ומבקש מלפני הקב"ה וברכו. ומכל מה שהשוה לבן עם יעקב הי' חוזר בדיבורו וחמס הכל מן יעקב. עד שהקב"ה חס עליו ולקח יעקב משלו בזרוע. וברכו ליעקב בעשירות גדולה.

זוהר דף קס ע"ב

ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה. מהו נקבה. א"ר יצחק רשע ההוא אמר. אני רואה שיעקב לא הסתכל אלא בנקבות. ובשביל זה יעבד אצלי. אמר נקבה שכרך. הלא נקבה שהיא שכרך כבתחלה ואתנה[צא] אמרו לי איזו נקבה הסתכלת בה ואתננה ותעבד אצלי בעבודרה. ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה. אמר יעקב חלילה. שהרי אני כל מה שעשיתי לשם כבוד המלך הקדוש עשיתי. ולא לתאות גופי. וע"כ לא תתן לי מאומה. שהרי אין רצוני בזה. אלא אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר.

זוהר דף קסא ע"א

ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון וגו'. אר" אלעזר כל אלה המקראות להראות חכמה באו. שלמדנו שענינים שלמעלה יש מהם שתולים במעשה. מהם בדבור. ומהם בכונת הלב. ומי שמבקש להמשיך ברכות. הוא בתפלה בדבור וכונה. ומהם שלא בתפלה אלא במעשה תלוים. בוא וראה יעקב התם כל מה שעשה בחכמה עשה. כתוב ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים. הכל בחכמה להמשיך ברכות ממקור של הכל לכל מדרגות העליונות שהן חלקו וגורלו. את המקלות. איזה מקלות. אלו המדרגות שהן הבית דין[צב] אשר פצל. שהעביר מהם הדין. ברהטים. זש"כ מלך אסור ברהטים[צג] שהרי ממלך ההוא באות הברכות לכל העולמות.. בשקתות המים. אלה הם הנחלים שיוצאים ונמשכים עד שמגיעים להמקום שנאספים שם[צד] אשר תבאנה הצאן לשתות. כמש"כ (תהלים ק"ד) ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם ולמקום ההוא שנאספים שם[צה] המים באים כלם לשתות ממנו. ויחמנה. מהו ויחמנה. בוא וראה בשעה שרוח צפונית מנשב[צו] המים נקרשים ולא נמשכים לחוץ ואין שותים. לפי שהדין תולה. והקור של צפון מקריש המים. וכאשר נתעורר רוח דרום מתחממים המים[צז] ועוברת ההקרשה שלהם ונמשכים. אז שותים כלם. לפי שהחום של דרום מזחיל המים. וכלם מתחממים ושמחים לשתות מקרירות צפון שהי' להם בתחלה. זש"כ ויחמנה. והרי כתוב ויחמו[צח] אלא שהן כלן בבחינת נקבה. וע"ז נתכון יעקב לעשות הפעולה בחכמה. וזש"כ ויקח לו יעקב מקל לבנה לח וגו'.. ויקח לו יעקב. יעקב ברר נחלתו וגורלו לחלקו. ועלה למעלה מכל המדרגות. ולקח לו לגורלו מקל לבנה לח. היינו מדרגת הלובן של צד ימין. ולוז וערמון. היינו מדרגת האודם של צד שמאל. ויפצל בהן פצלות לבנות. שהעביר הדין מן צד שמאל וחברו בצד הימין. והוא נכנס ביניהם ולקחם ביחד. ונעשה הכל אחד בשני גוונים. ועם כל זה מחשף הלבן. שיתגלה ויתגבר הלובן על האודם[צט] וכל זה למה. להמשיך למדרגה זו של גורלו ברכות ממקור הכל. ולעשות תקון למדרגה זו שתהי' ממוזגת משלש בחינות ביחד[ק] ברהטים בשקתות המים. כמו שביארנו. ואז ע"י פעולה זו של חכמה נשפעות ברכות למטה. ושותים ויונקים כל העולמות ושורות עליהם ברכות.. ויעקב לקח חלקו מאותן הברכות שנשפעו על ידו למטה. לפי שהוא חלקו וגורלו של הקב"ה. כמש"כ (תהלים קל"ה) כי  יעקב בחר לו יה וגו'. שהקב"ה בחר בו ביעקב לגורלו. כמש"כ (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו.

זוהר דף קסג

ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים וגו'. א"ר אלעזר וי לאותן רשעי העולם שאין יודעים ואין משגיחים בעניני התורה. וכשהם משגיחים בה. יען כי אין להם חכמה. עניני התורה דומים בעיניהם כאלו כלם דברים ריקים ואין בהם תועלת. והכל לפי שהם ריקים מדעת וחכמה. שהרי כל דברי התורה כלם ענינים עליונים ויקרים. ועל כל דבר ודיבור כתוב בה (משלי ג') יקרה היא מפנינים. וכל חפצים לא ישוו בה. וכל אותן הטפשים ערלי לב. כאשר רואים עניני התורה. לא די להם שאינם מבינים. אלא שהם אומרים שדברי תפל הם. דברים שאין בהם תועלת. וי להם כשיתבע הקב"ה מהם עלבון התורה. ויענשו בעונש של מורדים באדוניהם.. בוא וראה מה כתוב ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים וגו'. שיעקב בקש לתקן תפלת ערבית. להאיר להשכינה ולהשקותה להמשיך לה ברכות מכל הצדדים. שכתוב ויצג את המקלות. אלו הדינים והגבורות שיוצאים מגבורה העליונה. ויעקב כשרצה לתקן מדרגה זו. העביר ממנה כל הדינים והגבורות. והקימם ברהטים. באותן ארבע רהטים[קא] העומדים תחת הבאר חפרוה שרים. שנתמלאית מן הנחלים ומעינות העליונים. לפי שכאשר יוצאים המים מזאת הבאר הקדושה. אלה הארבע לוקחים הכל. ועל כן נקראו רהטים. ומשם באים כלם לשתות. ואותן הדינים והגבורות כלם עומדים שם לחלק לכל אחד ואחד כראוי לו[קב] אשר תבאנה הצאן לשתות לנכח הצאן. אלה לעומת אלה. ויחמנה. מהו ויחמנה. שכאשר מתעטרים בדין מתחממים בדין ההוא. והולכים ושטים בעולם. ומחפשים בדרכי האנשים הן לטוב והן לרע. בוא וראה מה כתוב אחריו. ויחמו הצאן אל המקלות. לפי שאותן המקלות הם מתחממים ומשגיחים בדיני העולם. ונפקדים עליו ונידונים האנשים על ידיהם. כמש"כ (דניאל ד') בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא..(דף קס"ג) רבי חייא אמר כתוב והכשבים הפריד יעקב וגו'. בוא וראה יעקב הוא מובחר האבות והוא כלל כלם. ולפי שהוא כלל כלם הוא עומד להאיר להשכינה. כי יעקב עמד לתקן תפלת ערבית. וכל תקון ההוא כראוי לו[קג] וכל אותן הצדדים הקדושים כלם בתקון התקין בצדו[קד] והפריש חלקו מחלק שאר העמים. אלה צדדים עליונים הקדושים בקדושה העליונה. ואלה צדדים הטמאים בטומאת הטומאה. והרי ביארנו שכתוב וישת לו עדרים לבדו. וישת לו. שהתקין תקונים להאמונה. לבדו. כמש"כ ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים וגו'. ולא שתם על צאן לבן. שלא השים חלקו וגורלו עמהם. ועל כן יעקב המובחר שבאבות תיקן סוד האמונה. והפריש חלקו וגורלו מחלק וגורל של שאר העמים. ועל זה כתוב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום.

זוהר דף קס"ז ע"א

ואביכן התל בי והחליף את משכרתי עשרת מונים ולא נתנו אלהים להרע עמדי. א"ר אבא כתוב (במדבר כ"ג) כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. עשרה מינים כשפים וקסמים הן בכתרים התחתונים. שכתוב (דברים י"ח) קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש את המתים. הרי הן עשרה. ובכל העשרה מיני כשפים וקסמים פעל לבן כנגד יעקב ולא יכל לו. זש"כ והחליף את משכרתי עשרת מונים ולא נתנו אלהים להרע עמדי. מהו מונים. כתרגומו זינין[קה] וכתוב (ויקרא י"ז) לשעירים אשר הם זונים אחריהם. מונים. מינים כמשמעו. וכלם פעל לבן כנגד יעקב ולא עלתה בידו להרע לו. זש"כ כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. כי לא נחש ביעקב בתחלה בימי לבן. ולא קסם בישראל. אח"כ בימי בלעם.

זוהר דף קסד ע"א

ולבן הלך לגזז את צאנו ותגנב רחל את התרפים. א"ר יוסי מהו תרפים. אלא ע"ז היתה. ולמה נקראת תרפים. על שם גנאי. כמו שלמדנו במקום התורף. ומניין שע"ז היתה. שכתוב למה גנבת את אלהי. וכתוב עם אשר תמצא את אלהיך וגו'. ולבן הי' מכשף של כל הכשפים שבעולם. ובזה הי' ידוע בכל מה שבקש לדעת. א"ר חייא בקסם נעשה. רבי יוסי אמר בנחש. א"ר יהודה לא נעשו אלא בשעות הידיעות. ולמה נקראין תרפים. לפי שמנקשים בהם בשעה ידוע. ובשעה ידוע מסלקים היד מהם. כמש"כ הרף ידך. הוא מן כשעושה לו. זה היודע ענין הרגעים והשעות עומד אצלו ואומר. עתה הרף ועתה עשה. ולא נמצאה מלאכה הנצרכת לפסוק ממנה אלא זו. והוא מדבר תמיד ונותן עצות רעות להרע לנפש האדם. ורחל פחדה מזה שלא יתן עצה להרע לו ליעקב. ובשביל בזיון העבודה זרה הניחתו תחתיה שלא יוכל לדבר. שכאשר מכינים אותו לדבר מכבדים ומרביצים לפניו בכבוד. ועתה מה כתוב ותשב עליהם. צלם של זכר ונקבה היה. והרבה עבודות עושים להם טרם שמדברים. ולפיכך נתעכב לבן ג' ימים שלא ידע שברח יעקב. שכתוב ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח  יעקב.

ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו. א"ר יהודה הכין עצמו בשני דברים. הזדיין בכל כשפים שהי' לו והזדיין בכלי זיין. כדי להאבידו מן העולם. שכתוב (דברים כ"ו) ארמי אובד אבי. כיוןש ראה הקב"ה שרוצה להאביד ליעקב מה כתוב. השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע. וזהו שכתוב יש לאל ידי לעשות עמכם רע. במה בטח. בכשפים שהיו בידו. בוא וראה לבן הלך ביום אחד דרך שבעת ימים שהלך יעקב. בשביל לעקור אותו מן העולם. אחד על שברח. ואחד על אותן תרפים. ואע"פ שרחל עשתה כך לעקור לאביה מאחרי העבודה זרה. מ"מ נענשה שלא גדלה את בנימין. ולא נתקיימה עמו שעה אחת. בעבור הצער שגרמה לאביה. אע"פ שהתכונה לטוב.

זוהר דף קיא ע"ב

ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה וגו'. וכי הקב"ה בא אצל רשעים. אלא זהו השליח הממונה ההוא שנפקד עליו היה. לפי שכל אלו כאשר עושים שליחות לוקחים זה השם. ומצד הדין הם באים. (דף קס"ז.) א"ר אבא כתיב השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע. פן תדבר. פן תעשה ליעקב רעה צריך לומר. אלא לבן לא רדף אחר יעקב בכח גבורים להתגר בו מלחמה. שהרי כח יעקב ובניו גדול ממנו. אלא שרצה להרגו בפיו ולהכרית הכל. זש"כ ארמי אובד אבי. ולפיכך כתוב פן תדבר. ולא כתיב פן תעשה. וכתוב יש לאל ידי לעשות עמכם רע. מניין היה ידוע שיכולת הי' בידו. אלא כמו שנאמר אלהי אביכם אמש אמר אלי וגו'. וזהו העדות שפקד הקב"ה להעיד. שכתוב וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי וגו'. וענית. כמש"כ לא תענה ברעך.

זוהר דף קע"ה ע"א

עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה וגו'. א"ר יוסי כתוב (משלי כ"ו) קללת חנם לא תבוא. ויפורש לו בוא"ו. שאם קללת צדיק היא. הגם שלא נתכוין בה. כיון שיצאה מפיו. לוקח אותה השטן ומקטרג בה בשעת הסכנ.ה יעקב אמר עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. ואע"פ שהוא לא ידע. לקח השטן הנמצא תמיד אצל האנשים את הדבור ההוא לקטרג בו. וע"כ למדנו לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן. לפי שהוא לוקח זה הדיבור ומקטרג בו למעלה ולמטה. כל שכן דיבור החכם או הצדיק. ועל ב' דברים נענשה רחל. על קללת חנם של יעקב. ועל שלא שילם יעקב נדרו. וזה נתבאר.

זוהר דף קסד ע"ב

ראה אלהים עד ביני ובינך. א"ר יצחק כל הוכוח ההוא שהיה לו ליעקב עם לבן החזיר לו ללבן להודות להקב"ה. שכתבו ראה אלהים עד ביני ובינך. בוא וראה כתוב אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו. חזר רשע ההוא לסרחונו. כיון שאמר אלהי אברהם חזר ואמר ואלהי נחור.

זוהר דף קכה ע"א

וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. מה הטעם בפחד יצחק ולא באלהי אברהם. אלא שלא רצה להטריח לבחינת הימין בשביל לבן. ולא עוד אלא שאין לו לאיש. אע"פ שנשבע באמת. לישבע במקום העליון מהכל. א"ר יוסי ודאי לקיום הראוי נשבע יעקב כך. וכן ראוי להיות. ויעקב הסתכל בדבר ואמר. הרי הוא אמר אלהי אברהם ועזב לאבי. אני אשלים הכל. מיד וישבע יעקב בפחד אביו יצחק. ד"א כדי להתכלל בדין ולעמוד על לבן[קו]:

זוהר פנחס רכה ע"ב

ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים. א"ר אלעזר מהו ויפגעו בו. אלא יש פגיעה לטוב. ויש פגיעה לרע. ויש פגיעה לתפלה. בשעה שהלך לחרן מה כתוב ויפגע במקום. תפלת ערבית הי' מתפלל במקום ההוא. כמש"כ הנה מקום אתי[קז] ותפלת ערבית ראויה למקום ההוא. ועוד ויפגע במקום. דברי פיוסים הם. שבא השמש הקדוש אצל הלבנה[קח] הבעל אל האשה. מכאן שאין נאה לבעל לבא אל האשה. אם לא הקדים בדברי פיוסים לפייסה. שכתוב ויפגע במקום ואח"כ וילן שם. כשבא יעקב מחרן מה כתוב ויפגעו בו. שלחה היא אליו לפייס לו שיבא אליה. ויאמר יעקב כאשר ראם. מהו כאשר ראם. אלה מלאכי היום ומלאכי הלילה היו. ונעלמו ממנו ואח"כ נתגלו אליו. וע"כ כאשר ראם כתוב מחנה אלהים זה. מכאן שהיו מחנה של יום ומחנה של לילה. על של לילה כתוב בהם מחנה אלהים. ועל של יום כתוב בהם זה[קט] וע"כ ויקרא שם המקום ההוא מחנים. ב' מחנות. (מצורע נה :) ועוד א"ר אלעזר בוא וראה כל זמן שיעקב נמצא אצל לבן לא דבר עמו הקב"ה. ואם תאמר הרי כתוב ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך וגו'. זה הי' לבסוף בזמן שרצה להפרד מלבן. וכאשר נפרד ממנו באו לנגדו מלאכים האלה וליווהו בדרך. בוא וראה כתוב ויפגעו בו. ויפגע במלאכי אלהים צריך לומר. מהו בו. אלא שהם באו להתכלל בו. שהם מצד בחינת גבורה באו. שכתוב מלאכי אלהים. וראה מצד אחד מלאכי רחמים. והתכללו בו רחמים ודין. בוא וראה בתחלה מחנה אלהים זה. אחד. אח"כ ויקרא שם המקום ההוא מחנים. שנים. אחד מצד הדין. ואחד מצד הרחמים. מלאכים מצד זה ומלאכים מצד זה. וע"כ כתוב ויפגעו בו. בו דוקא. ויאמר יעקב כאשר ראם. ראה אותם צריך לומר. מהו ראם. אלא שראה אותם נכללים כאחד. דבקים זה בזה. מתחברים זה בזה. וע"כ כתוב ראם[קי] וכלם באו ללותו ולהצילו מיד של עשו. (דף קסה .) רבי אבא אמר בוא וראה כאשר יצא יעקב ללכת לחרן. בלבדו היה שלא נשא אשה. מה כתוב ויפגע במקום וגו'. ולא נענה אלא בחלום. עתה שהי' נשוי ובא עם כל השבטים. כביכול מחנות עליונים היו מבקשים ממנו והתחננו אליו. שכתוב ויפגעו בו. הם חזרו לבקש ממנו. בתחלה היה הוא ויפגע במקום. עתה הם ויפגעו בו. לפי שבעבור יעקב עם אלה השבטים הם שותים אותן המים של הים הגדול[קיא] ולא עוד אלא שבתחלה ראה בחלום הלילה. ועתה ראה בעין ממש וביום. זש"כ ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה וגו'. במה הכיר אותם. אלא שראה שאלה היו אותן שכבר ראה בחלום. ולפיכך קרא להם מחנים. מחנות שנראו אליו למעלה. ומחנות שנראו אליו למטה. ולמה נגלו אליו לבקש ממנו. אלא שהשכינה הלכה אצלו לקחת לביתו. והיתה מחכה לו לבנימין ליקח הבית עם יעקב כראוי. ואז כתוב (ירמי' ל') ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.