ויגש
על ידי
התקרבות יהודה ליוסף בא שפע טוב לכל העולם
ויגש
אליו יהודה ויאמר בי אדוני. רבי יהודה פתח ואמר כי הנה המלכים נועדו.
זה יהודה ויוסף. לפי ששניהם מלכים ונתקרבו זה בזה להתוכח שניהם אצל
אביו עליו בעולם הזה ובעולם הבא. ועל כן נגש לפני יוסף להתוכח עמו על
דבר בנימין. שלא יהיה בנדוי בעולם הזה ובעולם הבא. כמ"ש אנכי אערבנו
מידי תבקשנו אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים.
בעולם הזה ובעולם הבא. ולכך כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו. רגזו יחדו
והכעיסו זה את זה בשביל בנימין. מה כתוב. המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו
רעדה אחזתם שם. לכל אותן שהיו שם. חיל כיולדה. לפי שהיו יראים להרג
וליהרג. והכל בשביל בנימין. שהרי יוסף נמכר בפקודת יהודה ונאבד מאביו.
ועתה ערב על בנימין ונתירא שלא יהיה נאבד. ובשביל זה ויגש אליו יהודה.
לפי שכך נצרך כי הוא ערב. כמ"ש כי עבדך ערב את הנער. וסוד הדבר שיהודה
ויוסף כך נצרכו להתקרב יחדו. לפי שיוסף הוא צדיק. יהודה הוא מלך ועל כן
ויגש אליו יהודה. לפי שהתקרבות שלהם שנתקרבו יחדו גרמה כמה טובות
לעולם. גרמה שלום לכל השבטים. גרמה שלום ביניהם. גרמה ליעקב שנתקיים
רוח שלו. כמש"כ ותחי רוח יעקב אביהם. ולכן התקרבות של זה עם זה נצרכה
בכל הצדדים למעלה ולמטה.
הנוטר
בריתו זוכה למלכות
ויאמר
יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו. וכי למה קרא להם והרי קרובים עמדו
אצלו. אלא בשעה שאמר יוסף להם אני יוסף אחיכם תמהו. שראוהו במלכות
העליונה. אמר יוסף מלכות הזאת בשביל זה הרוחתי לה. גשו נא אלי ויגשו.
שהראה להם ברית מילה. אמר זאת גרמה לי מלוכה זו לפי שנטרתי הברית. מכאן
למדנו מי שהוא נוטר אות הברית מלכות שמורה לו. מניין מבעז שכתוב חי ה'
שכבי עד הבקר. שהיה מסית לו יצרו עד שנשבע שבועה והיה נוטר לזה הברית.
לפיכך זכה שיצאו ממנו מלכים מושלים על כל שאר מלכים. ומלך המשיח שנקרא
בשם הקב"ה.
סבת
בכית יוסף על צוארי בנימין
ויפל
על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו. א"ר יצחק הרי ביארו
שבכה על מקדש ראשון ועל מקדש שני. צואר זה בית המקדש שלמטה שהוא עומד
בתקון של יופי כמו הצואר להגוף. מה צואר הוא היופי של כל הגוף. כן גם
בית המקדש הוא היופי של כל העולם. מה צואר כל תכשוטי האשה עליו תלוים.
כך בית המקדש כל תקוני העולם בו תלוים ובו שרוים. והרי ביארו שכתוב על
צוארינו נרדפנו. על בית המקדש שהוא הצואר והיופי של כל העולם נרדפנו.
יגענו לבנותו ב' פעמים ולא הונח לנו. שהרי לא הניחו לנו ונחרב ולא נבנה
אח"כ. מה צואר כיון שנכרת כל הגוף נכרת עמו. כן גם בית המקדש כיון שהוא
נכרת ונחשך. כל העולם גם כן נחשך. ואין מאיר השמש ולא שמים וארץ
וכוכבים לפיכך בכה יוסף על זה. ולאחר שבכה על זה בכה על השבטים שיגלו.
שכאשר נחרב בית המקדש כל השבטים גלו מיד ונתפזרו בין האומות. זש"כ
וינשק לכל אחיו ויבך עליהם. עליהם ודאי. על הכל בכה. על בית המקדש
שנחרב שני פעמים. ועל אחיו עשרת השבטים שהגלו בגלות ונתפזרו בין
האומות. ואחרי כן דברו אחיו אתו. ולא כתוב ויבכו. שהרי הוא בכה כיון
שנצנצה בו רוח הקודש. והם לא בכו שלא שרתה עליהם רוח הקודש.
היאך
צריך להתפלל כדי שתתקבל תפלתו
והקל
נשמע בית פרעה. רבי אבא פתח ואמר נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי
ובשרי ירננו אל אל חי. בוא וראה כל אדם שמתפלל תפלתו לפני רבונו. צריך
להקדים לו ברכות בכל יום ויום. ולהתפלל תפלתו לפני רבונו בזמן הנצרך.
בשחרית להתדבק במדת ימין של הקב"ה. במנחה להתדבק במדת שמאל ותפלה ובקשה
נצרך לאדם בכל יום ויום. בשביל להתדבק בו. וביארנו מי שמתפלל תפלתו
לפני רבונו נצרך לו שלא ישמע קולו בתפלתו. ומי שמשמיע קולו בתפלתו אין
תפלתו נשמעת. מפני מה. לפי שהתפלה איןהיא קול הנשמע. שהקול ההוא שנשמע
אין הוא תפלה. ומה היא תפלה. זה קול אחר התולה בקול הנשמע. ואיזה הוא
קול הנשמע. זה קול ההוא שהוא בוא"ו. קול התולה בו זה קל ההוא בלא וא"ו
ולפיכך לא נצרך לו לאדם להשמיע קולו בתפלתו. אלא להתפלל בלחש בקול ההוא
שאינו נשמע. וזאת היא התפלה שמתקבלת תמיד. וסימנך והקל נשמע. קל בלא
וא"ו נשמע. זאת היא התפלה בלחש. שכתוב בחנה וקולה לא ישמע. זאת היא
התפלה שהקב"ה מקבלה. כאשר היא עם הרצון והכונה והתקון הראוי. וליחד
היחוד של רבונו כראוי בכל יום. בית פרעה. זה רמז על למעלה. הבית שנחשפו
ונתגלו ממנו כל האורות וכל המנורות וכל מה שהיה נעלם משם נתגלה.
מדוע
שלח יוסף עגלות ליעקב אבינו?
ויתן
להם יוסף עגלות על פי פרעה. א"ר אלעזר רמז הי' מרמז לו יוסף ליעקב על
עגלה ערופה. כי בפרק ההוא נפרד ממנו. ועגלה ערופה הרי היא באה על שנמצא
הרוג. ולא נודע מי הכהו. ובוא וראה יוסף כאשר נפרד מאביו. בלי לויה
ובלי אכילה נשלח. והיה מה שהיה. וכאשר אמר יעקב טרף טרף יוסף. אמר כי
ארד אל בני אבל שאולה. כי אני גרמתי לו. ועוד שהייתי יודע שאחיו שונאים
לו ושלחתי אותו. ועל זה הי' מרמז לו זה הרמז. א"ל ר' יהודה הרי אותן
העגלות על פי פרעה שלחן. שכתוב ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה. א"ל
דקדוק התבה שכתוב ואתה צויתה זאת עשו. ואת צויתה דוקא ולפיכך כתוב
בה"א. שנשמע מזה שיוסף תבע מפרעה העגלות. ולפיכך כתוב ויתן להם יוסף
עגלות על פי פרעה. ויעקב לא האמין בדבר עד שראה אותן. שכתוב וירא את
העגלות וגו' ותחי רוח יעקב אביהם.
אין
השכינה שורה אלא במקום שמחה
ותחי
רוח יעקב אביהם. א"ר שמעון בתחלה ותחי רוח יעקב. ואח"כ ויאמר ישראל רב
עוד יוסף בני חי. אלא בתחלה קראה לו התורה יעקב. בשביל השותפות שהשתתפו
השכינה בחרם ההוא כאשר נמכר יוסף. ועתה שהשכינה עלתה מן החרם. אז ותחי
רוח יעקב אביהם. וזה רוח יעקב הוא סוד השכינה ולאחר שעמדה השכינה בקיום
אז מדרגה שלמעלה נתעורר אליה. שהיא המדרגה שנקראת ישראל מכאן שמדרגה
העליונה אין מתעורר למעלה עד שנתעורר תחלה למטה שרי כאן ותחי רוח יעקב
תחלה. אח"כ ויאמר ישראל. ובוא וראה כיון שנאבד יוסף מאביו. אבד יעקב זה
תוספת הרוח שהיה לו. ונסתלקה ממנו השכינה. אח"כ מה כתוב ותחי רוח יעקב
אביהם. וכי עד עתה היה מת. אלא שזה תוספת הרוח לא היה בתוכו ונסתלקה
ממנו נשכינה. לפי שהעצבות שלא גרמה לו שלא היה רוחו מתקיים בו. ולפיכך
ותחי רוח יעקב אביהם. רבי חייא אמר הרי נראה שהשכינה אינה שורה במקום
עצב. אלא במקום שמחה. אם אין שם שמחה אין השכינה שורה במקום ההוא.
כמש"כ ועתה קחו לי מנגן והי' כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלהים. שהרי
השכינה בודאי אין שורה במקום עצב. מניין מיעקב שבשביל שהי' נעצב על
יוסף נסתלקה השכינה ממנו. כיון שבאה לו השמחה מבשורת יוסף. מיד ותחי
רוח יעקב אביהם.
משה
רבינו שלם היה מיום הולדו
ויאמר
אלהים לישראל במראת הלילה וגו'. א"ר שמעון במראת כתוב. בוא וראה ויזבח
זבחים לאלהי אביו בתחלה בשביל להמתיק מדת הדין בסוד אהבת חסד. ואז
ויאמר אלהים לישראל במראת הלילה. במדרגה זו שאמרנו שהיא מראת הלילה.
ויאמר יעקב יעקב. בכל מקום שהשם נזכר שני פעמים יש טעם מפסיק ביניהם.
כמו אברהם אברהם. יעקב יעקב. שמואל שמואל. בכלם טעם מפסיק ביניהם. מלבד
משה משה שאין טעם מפסיק ביניהם. ומה הטעם. אברהם אברהם האחרן בשלמות
והראשון אינו בשלמות. שעתה נשתלם בעשרה נסיונות. ולפיכך טעם מפסיק
ביניהם. שעתה אין הוא כבתחלה. יעקב יעקב האחרון בשלמות והראשון אינו
בשלמות. שעתה נתבשר ביוסף ושרתה עליו השכינה. ועוד שעתה נשתלם להיות
בארץ עץ קדוש. כדמיון שלמעלה בי"ב תחומין בשבעים ענפים מה שלא היה כן
בתחלה. ולפיכך האחרון בשלמות והראשון אינו בשלמות. וטעם מפסיק ביניהם.
שמואל שמואל טעם מפסיק ביניהם. מפני מה. שהאחרון בשלמות והראשון אינו
בשלמות. שעתה הוא נביא וקודם לזה לא היה נביא. אבל משה משה אין טעם
מפסיק ביניהם. שמיום שנולד בשלמות היה. שכתוב ותרא אותו כי טוב הוא.
הקב"ה
נדר ליעקב אבינו שני נדרים
ויאמר
אנכי האל אלהי אביך. מה הטעם. לפי שצד הקדושה שלמעלה כך תאמר שהרי צד
הטומאה אין מזכיר שם הקב"ה. וכל צד הקדושה נזכר בשמו. אל תירא מרדה
מצרימה. א"ר ייסא בזמן שנסע ישראל לרדת בגלות מצרים. יראה ואימה גדולה
נפלה עליו. א"ל הקב"ה ליעקב למה אתה נתירא. אל תירא מרדה מצרימה. ממה
שכתוב אל תירא מובן שיראה היה מפחד. א"ל ירא אנכי פן יכלו בני. א"ל כי
לגוי גדול אשימך שם. א"ל ירא אנכי פן לא תשרה עמהם השכינה. א"ל אנכי
ארד עמך מצרימה. א"ל עוד אני ירא שלא אזכה להקבר בין אבותי. ולא אראה
גאולת בני והגבורות שתעשה להם. א"ל ואנכי אעלך גם עלה. אעלך להקבר
בקברי אבותיך. גם עלה. לראות גאולת בניך והגבורות שאעשה להם. א"ר יהודה
בוא וראה שני נדרים נדר הקב"ה ליעקב. אחד שירד עמו לדור עמו בגלות.
ואחד שיעלהו מקברו לראות השמחה של עזרת הקדושה השוכנת עם בניו. זש"כ
אנכי ארד עמך מצרימה. אנכי ארד עמך בגלות. ואנכי אעלך גם עלה. כמש"כ
והעליתי אתכם מקברותיכם עמי. וכתיב ששם עלו שבטים שבטי יה.
ממשיך
דרכו של המת סותם את עיניו
ויוסף
ישית ידו על עיניך. אמר רב מתיבתא סתימת עינים למת למה. לפי שהעינים
תבנית של עולם הזה הן. והמראה והצורה של עולם הזה נמצא בהן. זה שנסתם
ממנו עולם הזה. המראה של זה העולם סותמים מעיניו. שאין לו מראה בזה
העולם משם והלאה. א"ר שמעון יפה הוא תקון הקדמונים. וחכמה שלהם יתרה
ממלאכים הקדושים. א"ל ויוסף למה ישית ידו לפי שבן האהובו היה. ולפיכך
זה נסתם ממנו האור של זה העולם. וזה לוקח אותו האור. מי שסותם עיני המת
[אם הוא] אוהב שלו מורה בזה כך. המראה שלך של עולם הזה נאבד. הרי אני
אהי' מראה שלך במקומך. מכאן ולהלאה יתקנו לך מראה אחר של עולם ההוא-.
כל
העגלות ששלח יוסף ליעקב בחשבון היו
וישאו
בני ישראל את יעקב אביהם וגו' בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אותו. א"ר
שמעון בוא וראה כמה עגלות היו. שש. כמ"ד שש עגלות צב. ד"א ששים היו
והכל סוד אחד תחלה כתוב בעגלות אשר שלח יוסף. ולבסוף אשר שלח פרעה. אלא
כל העגלות ששלח יוסף היו בחשבון כראוי. ואותן ששלח פרעה יותר מהן לא
היו בסוד זה ולא היו בזה החשבון. ואלו ואלו באו. לפיכך כתוב אשר שלח
יוסף. ואשר שלח פרעה. וכאשר יצאו ישראל מן הגלות מה כתוב והביאו את כל
אחיכם מכל הגוים מנחה לה' וגו'.
עם
ישראל מתקיים בגלות בסוד הברית הקדוש שנקרא חי העולמים
ויאסר
יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה. א"ר יצחק ויאסר יוסף מרכבתו.
זה צדיק ויעל לקראת ישראל אביו. זה סוד האדם גשנה. התקרבות אחת. להתקרב
כאחד בחבור אחד ויחוד אחד. וירא אליו. שכאשר נראה אור השמש בהלבנה אז
מאירה הלבנה ומשפעת האור לכל הנמצאים למטה. וכן כדמיון זה כל זמן
שהקדושה שלמעלה שורה על המקדש שלמטה. מאיר בית המקדש ונתקיים בשלמות.
וכאשר נסתלק ממנו הקדושה ונחרב בית המקדש. אז ויבך על צואריו עוד. שכלם
בוכים על המקדש שנחרב. עוד מהו עוד. זה גלות האחרון. ואז כיון שראה
יעקב והבין שזה התקון שלמטה נתיסד כדמיון שלמעלה. אז אמר אמותה הפעם
וגו' כי עודך חי. שאתה מתקיים בסוד הברית הקדוש שנקרא חי העולמים.
ולפיכך אמר כי עודך חי. ולכן בתחלה אמר רב עוד יוסף בני חי. שנצרך
להתקיים בסוד של חי.
יוסף
השיב את אחיו במיטב ארץ מצרים כדי שישלטו על המצרים עצמם
ואמרתם
אנשי מקנה היו עבדיך וגו'. א"ר חייא וכי מלך שהיה מושל על כל הארץ
ויועץ למלך יעשה כזאת. שעשה לאחיו שישנאו אותם ולא יחשבו אותם. [כמש"כ
כי תועבת מצרים כל רועה צאן.] אלא ודאי תועבת מצרים יראתם ואלהותם נקרא
כך. וע"כ כתוב הן נזבח את תועבת מצרים וגו'. אמר יוסף כל מיטב מצרים
היא ארץ רעמסס. וזאת הארץ הפרישו לאלהותם למרעה. וללכת בה בכל תענוגי
העולם. וכל מצרים היו מחשבים לאותן הרועים לאלהותם כאלהותם. אעשה לאחי
שירשו הארץ הזאת. וישתחוו להם המצרים ויחשבו להם כראוי. וזהו שכתוב כי
תועבת מצרים כל רועה צאן. מחשבים להם כאלהותם. א"ר יוסי הלא למדנו כמו
שנפרע הקב"ה מאותן העובדים לע"ז. כך נפרע מע"ז ממש. וכי יוסף עשה לאחיו
ע"ז. א"ל לא עשה יוסף לאחיו ע"ז. אלא עשה להם שישלטו על ע"ז שלהם.
ולהכניע ע"ז שלהם תחת ידיהם. ולרדותם במקל. אמר יוסף אם ישלטו אחי על
ע"ז שלהם. כל שכן שישלטו על המצרים עצמם. ולפיכך השיבם במיטב הארץ.
והשליטם על כל הארץ.
ויפרו
וירבו מאד לפי שלא היה להם צער
וישב
ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד. א"ר יוסי ויאחזו
בה אחיזת עולם. ויאחזו בה שהרי להם ראויה הארץ כמו שביארו ויפרו וירבו
מאד. בודאי. שהרי צער לא הי' שורה בהם ועמדו במעדני העולם. ולפיכך
ויפרו וירבו מאד. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
|