ספר אור הזוהר

בו יבואר גודל החיוב ללמוד וללמד הזוהר

הקדוש והתיקונים, וחכמת האמת

שחיבר התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, שבו גילה סודות נפלאים אשר בתורתו ושמותיו הקדושים בהם העולם קיים, ועי"ז תמלא הארץ דעה את ה' באמונה.

פרק יט. ליקוט מאמרי חז"ל אודות לימוד סתרי תורה לפני התגלות הזוהר קל

פרק כ. דברי גדולי הראשונים המתארים את הקבלה. קלג

פרק כא. סדר השתלשלות מסירת סתרי התורה בספרי הקדמונים קלז

פרק כב. התגלות ספר הזוהר............................. קמג

פרק כג. מדוע לא נתגלה ספר הזוהר להקדמונים........ קמו

פרק יט

לימוד מאמרי חז"ל אודות לימוד ס"ת לפני התגלות הזוהר

א. ליקוט מאמרי חז"ל, ראשונים ואחרונים אודות לימוד סתרי-תורה עד להתגלות ספר הזוהר קל

פרק כ

דברי הראשונים המתארים את הקבלה

א. דברי גדולי הראשונים המתארים את חכמת הקבלה קלג

ב. תרגום וביאור הזוהר מפירוש "הסולם" .............. קלו

פרק כא

סדר השתלשלות ומסירת סתרי התורה בספרי הקדמונים

א. ספר יצירה .................................................. קלח

ב. בכח ספר יצירה אפשר לברוא אדם, בהמה, חיה ועוף קמ

ג. ספרי ה"היכלות" .......................................... קמא

ד. ספר הבהיר ................................................ קמב

פרק כב

התגלות ספר הזוהר

א. קדמות ספר הזוהר הק' ................................. קמג

ב. סדר גילוי ספר הזוהר הק' ............................. קמה

פרק כג

מדוע לא נתגלה ספר הזוהר להקדמונים

א. רבי יהודה חייט מבאר מדוע בדורו נתגלה ספר הזוהר קמו

פרק יט

ליקוט מאמרי חז"ל אודות לימוד סתרי תורה לפני התגלות הזוהר

א) ליקוט מאמרי חז"ל, ראשונים ואחרונים אודות לימוד סתרי-תורה עד להתגלות ספר הזוהר

א. אין דורשין . . ולא במעשה בראשית בשנים, ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. כל המסתכל בארבעה דברים רתוי [ראוי] לו כאילו לא בא לעולם: מה למעלה, מה למטה, מה לפנים ומה לאחור.

(משנה חגיגה דף י"א ע"ב)

ב. מעשה מרכבה הוא, שעל ידי הזכרת שמות של קדושה משתמשים בכתר, וצופין איך משמרות המלאכים במעמדן, ואיך היכל לפנים מהיכל, כעין הסוכין ברוח הקודש.

(רע"ב למשנה חגיגה שם)

ג. אין ספק שהמכוון מה שאסרו מללמדו הוא על כח פעולתו ומעשה שעל ידו נעשה, דאילו ידיעת אותיות ומלותיו בלבד הרי נודע, וחלילה למחברים הקדושים שהיו כותבין אותו ומפרסמין אותו אילו היה זה בכלל האיסור, אלא שהאיסור הוא על ידיעת הפעולה והמעשה שעל ידו. וכפירש"י בפרק ד' דקידושין (דף ע"א ע"א): שם בן י"ב כו' משרבו הפריצים המשתמשים בו וכו'.

(תוס' יו"ט למשנה חגיגה שם)

ד. תנו רבנן, מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל, והיה מבין בחשמל (לדרוש מהו, רש"י), ויצאה אש מחשמל ושרפתו.

(חגיגה דף י"ג ע"א)

ה. תנו רבנן, משה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך, ורבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו. אמרו לו: רבי, שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה. אמר לו: לא כך שניתי לכם, "ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם מבין בדעתו". אמר לו: רבי, תרשני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו: אמור. מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור, ונתעטף וישב על האבן תחת הזית. אמר לו: רבי, מפני מה ירדת מעל החמור, אמר לו: אפשר אתה דורש במעשה מרכבה, ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו, ואני ארכב על החמור? מיד פתח רבי אלעזר בן ערך במעשה המרכבה ודרש, וירדה אש מן השמים וסיבבה כל האילות שבשדה, פתחו כולן ואמרו שירה . . נענה מלאך מן האש ואמר: הן הן מעשה המרכבה.

א] עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו, ואמר: ברוך ה' אלקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה.

ב] כשנאמרו הדברים לפני רבי יהושע, היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך, אמרו: אף אנו נדרוש במעשה מרכבה. פתח רבי יהושע ודרש. ואותו היום תקופת תמוז היה, נתקשרו שמים בעבים נראה כמין קשת בענן, והיו מלאכי השרת מתקבצין ובאין לשמוע, כבני אדם שמתקבצין ובאין לראות במזמוטי (בשמחת) חתן וכלה.

ג] הלך רבי יוסי הכהן וסיפר הדברים לפני רבן יוחנן בן זכאי, ואמר: אשריכם ואשרי יולדתכם, אשרי עיני שכך ראו.

(חגיגה דף י"ד ע"ב)

ד] מהנ"ל אנו למידים על קיום סודות שנמסרו להחכמים, המכילים רזים מופלאים.

ו. תנו רבנן, ארבעה נכנסו בפרסה (עלו לרקיע על ידי שם, רש"י), ואלו הן: בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו "מים מים", משום שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. בן עזאי הציץ ומת . . בן זומא הציץ ונפגע . . אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום.

(חגיגה דף י"ד ע"ב)

ואכן, רבי עקיבא שיצא בשלום היה רבו של רבי שמעון בן יוחאי (ראה מנחות דף כ"ט ע"ב).

ז. מדברי חז"ל שנעתקו בפרק שלפנינו מוכח, שבתורה שבעל פה כלולים גם סתרי-תורה - "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה", שהם כללות העולמות וסודות ההוויה.

פרק כ

דברי הראשונים המתארים את הקבלה

א) דברי גדולי הראשונים המתארים את הקבלה

א. משה רבינו כתב . . התורה כולה מפיו של הקב"ה . . הודיעו תחילה ענין בריאת השמים והארץ וכל צבאם . . וגם כן כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית . . והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז . . וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה, הכל נכתב בתורה בפירוש או ברמיזה בתיבות או בגימטריאות או בצורת האותיות . . או בקוצי האותיות ובכתריהן . . כי הרמזים האלו לא יתבוננו אלא מפה אל פה עד משה מסיני . . ומנין יבוא יחזקאל ויגלה להם סתרי המרכבה . . כלומר שהכל נלמד מהתורה . . עוד יש בידינו קבלה של אמת, כל התורה שמותיו של הקב"ה (עיין זהר ח"ב דף פ"ז ע"א) . . ומפני זה ספר תורה שטעה בו באות אחת במלא או בחסר פסול...

ב. ואני הנני מביא בברית נאמנת . . לכל המסתכל בספר הזה, לבל יסבור סברה ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה, כי אני מודיעו נאמנה, שלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה, זולתי מפי מקובל חכם, לאוזן מקבל מבין . . אל יהרסו אל ה' לראות, כי ה' אלקינו אש אוכלה הוא, אל קנאות, והוא יראה את רצוייו מתורתו נפלאות.

(רמב"ן בהקדמתו לפירושו על התורה)

ג. ראה שו"ע האר"י ז"ל (מהדורת שער השמים, תשכ"א, עמוד צ"ג), שעל ספרי הרמב"ן בדברי הסוד ראוי לסמוך, היות והוא קיבל מאליהו. וז"ל שם: "ודע כי מרמב"ן ז"ל עד היום הזה לא נגלה אליהו כי אם למורי [האר"י] ז"ל".

ועיין בהקדמת הרח"ו לעץ חיים.

ד. יסוד התורה ועיקר האמונה להאמין בתורה שבעל פה, ומי שאינו מודה בה הרי הוא בכלל האפיקורסים . . וכן כל המכחיש בסתרי התורה ובמעשה בראשית ומעשה מרכבה המקובלים מפי רבותינו ז"ל בספרים שחברו בעניני האלקות, ודאי שגם הוא נקרא אפיקורוס, שהרי כל אלו הדברים הלכה למשה מסיני הם עם שאר התורה שבעל פה, וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בתחילת ביאורו לתורה [נעתק לפנ"ז].

(ס' שומר אמונים הקדמון להר"י אירגס, בהקדמתו השניה)

ה. ר"ש אמר, ווי לההוא ב"נ דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי, דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכולהו, אי לאחזאה מלה דעלמא, אפילו אינון קפסירי דעלמא (שרים ושלטונים, ד"א) אית בינייהו מלין עילאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא. אלא כל מלין דאורייתא מלין עילאין אינון ורזין עילאין...

א] אורייתא . . כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל. וע"ד האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו, מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא, תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי. בגין כך אמר דוד (תהלים קי"ט י"ח) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, מה דתחות לבושא דאורייתא.

ב] ת"ח אית לבושא דאתחזי לכולא, ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא, לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא גופא, חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אורייתא אית לה גופא, ואינון פקודי אורייתא דאקרון גופי תורה. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא, ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאית תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עילאה אינון דקיימו בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עיקרא דכולא אורייתא ממש, ולזמנא (ולעלמא) דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא.

ג] ת"ח הכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. שמייא וחיליהון אילין אינון לבושא, וכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל, וע"ד איהו גופא לנשמתא. נשמתא דאמרן דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש, ונשמתא לנשמתא דא איהו עתיקא קדישא, וכולא אחיד דא בדא. ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהו אלא סיפורא בעלמא ואינון מסתכלי בלבושא דא ולא יתיר. זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות.

(זהר ח"ג פ' בהעלותך דף קנ"ב ע"א)

ב) ביאור הזוהר מפירוש "הסולם" מאמר "פסח במועדו"

א] ר"ש אמר, אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות ודברי הדיוט [של עשו ולבן וכדומה], כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם [התורה באה] להראות ד ברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר, אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים.

ב] התורה . . כיון שירדה לעולם הזה, אם לא היתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה [שהם הסיפורים ודברי הדיוט], לא הי' יכול העולם לסבול. וע"כ סיפור הזה שבתורה היא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, [דהיינו להביט] מה שמתחת ללבושה של התורה.

ג] בוא וראה, יש לבוש הנראה לכל, ואלו הטפשים כשרואים אדם לבוש יפה, שנראה להם הדור בלבושו, אין מסתכלים יותר, [ודנים אותו על פי לבושו ההדור], וחושבים את הלבוש כגוף [האדם], וחושבים גוף [האדם כמו] נשמתו. כעין זה היא התורה, יש לה גוף, והוא מצות התורה הנקראות גופי תורה. גוף הזה מתלבש בלבושים שהם סיפורים של עולם הזה, הטפשים שבעולם אינם מסתכלים אלא בלבוש ההוא, שהוא סיפור התורה ואינם יודעים יותר, ואינם מסתכלים במה שיש תחת לבוש ההוא. אלו שיודעים יותר אינם מסתכלים בלבוש אלא בגוף שהוא תחת הלבוש ההוא. החכמים, עבדי המלך העליון, אותם שעמדו בהר סיני, אינם מסתכלים אלא בנשמה [שבתורה], שהוא עיקר הכל, תורה ממש. ולעתיד לבוא עתידים להסתכל בנשמה של נשמה שבתורה.

ד] בוא וראה, אף כך הוא למעלה, שיש לבוש, גוף, נשמה, ונשמה לנשמה. השמים וצבאם אלו הם לבוש, וכנסת ישראל [שהיא המלכות] היא גוף, המקבל הנשמה, שהיא תפארת ישראל, [דהיינו ז"א], וע"כ המלכות היא גלוף לנשמה, [כי ז"א מתלבש בה כמו נשמה בגוף]. הנשמה שאמרנו שזו תפארת ישראל הוא התורה ממש, [דהיינו נשמת התורה הנ"ל בדיבור הסמוך, שבה מסתכלים החכמים], ונשמה לנשמה זה הוא עתיקא קדישא, [שבו יסתכלו לעתיד לבוא, כנ"ל בסמוך], והכל אחוז זה בזה, [שעתיקא קדישא מתלבש בז"א, וז"א מתלבש במלכות, ומלכות בעולמות בי"ע וכל צבאם]. אוי לאלו הרשעים האומרים שהתורה אינה יותר מסיפור בלבד, והם מסתכלים בלבוש ולא יותר. אשרי הם הצדיקים המסתכלים בתורה כראוי.

(פירוש ה"סולם" לזוהר שם)

פרק כא

סדר השתלשלות ומסירת סתרי התורה בספרי הקדמונים

בד בבד עם תושב"כ, שניתנה למשה מסיני, נמסרה גם תושבע"פ, הכוללת גם סתרי תורה, הנק' "מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה". וכשם שהתורה הנגלית טעונה בירור בקשר לפרטיה וכללותיה, כן הוא, ובמכ"ש וק"ו, בנוגע למסורת נסתר דתורה, שנמסרה תמיד מפה לאוזן, ורק ב"ראשי פרקים" ורק לצנועין וראויין בלבד.

מתאים עם הנ"ל, נביא להלן כמה פרטים על ספרי היסוד בתורה הנסתר שהגיעו לידינו.

א) ספר יצירה

א. ספר יצירה נתייחס לאברהם אבינו ע"ה. וכתב הרב של"ה, דאברהם אבינו ע"ה מסרו ליצחק, ויצחק ליעקב אבינו ע"ה, והוא מסרו לבניו הגדולים בני לאה, ויוסף שהי' קטן לא נמסר לו, והשבטים היו מתעסקים ובוראים נערות וטלאים והיו מטיילים עם הנערות ואוכלים אבר מן החי מן הכשבים, ויוסף לא ידע שנעשו בס' יצירה.

(מדבר קדמות להחיד"א מערכת ח' ערך חכמה אות י"ב)

ב. גם בכוזרי (מאמר רביעי אות כ"ה) ייחס את ספר יצירה לאברהם אבינו ע"ה. וז"ל שם: אמר החבר, ספר יצירה והוא לאברהם אבינו כו'.

גם הר"ר חסדאי בספרו אור ה' הזכיר ספר יצירה, וייחסו גם הוא לאברהם אבינו ע"ה.

ג. גם בספר יצירה עצמו נזכר שם אברהם אבינו ע"ה. וז"ל:

כיון שהביט אברהם אבינו וחקר והבין וחקק וחצב וצרף ויצר וחשב ועלתה בידו, ונגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד, וקראו אברהם אוהבו וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם, והאמין בה' ויחשבה לו צדקה . . והקב"ה גילה לו את סודן.

(ספר יצירה פ"ו משנה ח')

ד. אבל הרס"ג כתב, שאברהם אבינו ע"ה הוציא רק את הענינים שבספר יצירה בשכלו, אבל לא הוא כתבו בצורתו הנוכחית. וז"ל:

הקדמונים מסרו, כי ספר זה אברהם אבינו חברו. . ואינם אומרים שהוא קבע מלות הספר הזה כפי הסדר הזה, אלא אומרים שהוא הוציא את הענינים הללו בשכלו . . ולמדם לעצמו ולימדם למייחדים שהיו עמו, ולא חדלו להיות נמסרים בתוך אומתנו בלתי כתובים . . וכאשר היה הזמן אשר נתקבצו בו חכמי האומה ורכזו עניני המשנה והלבישום מלים משלה וקבעום, עשו . . עניני ספר זה בדומה לכך.

(פירוש הרס"ג לספר יצירה)

ה. יש המייחסים ספר זה לרבי עקיבא ששנה כן מפי הקבלה עד אברהם אבינו ע"ה.

(פירוש "קול יהודה" על הכוזרי שם)

ו. ספר היצירה הוא מפורסם מאד, ושמו ותוכנו נזכר בש"ס, במדרש, בזוהר ובספרי הראשונים והאחרונים. והרבה מגאוני קדמאי חברו עליו פירושים, כגון רב האי גאון, הרס"ג, הראב"ד, דונש בן תמים, שבתי דונולו, יהודה בן ברזילי הברצלוני, רבי יצחק סגי נהור, רבי עזריאל מגירונה, ר' אלעזר מגרמיזא (בעל הרוקח), הרמב"ן, הגאון מוילנא, ועוד רבים.

ב) בכח ספר יצירה אפשר לברוא אדם, בהמה חיה ועוף

א. אמר רבא, אי בעו צדיקי ברו עלמא, שנאמר (ישעיה נ"ט) כי עוונותיכם היו מבדילים (הא אם לא היו בהם עונות אין כאן הבדלה (בינם לבין ה'), רש"י). ופי' רש"י רבא ברא גברא ע"י ספר יצירה, שלמדו צירוף של שם.

(סנהדרין דף ס"ה ע"ב ובפרש"י שם)

ועיין עוד שם בחידושי אגדות מהרש"א, ובס' הבהיר סימן קצ"ו.

ב. ר' חנינא ורב אושעיא הוה יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה, ואיברי להו עגלא תילתא ואכלי ליה. ופי' רש"י: וממילא אברו עגלא תילתא ע"י שהיו מצרפים אותיות השם שבהם נברא העולם, ואין כאן משום מכשפות, דמעשה הקב"ה הן ע"י שם קדושה שלו הוא.

(סנהדרין שם ובפרש"י)

ועיי"ש בדף ס"ו ע"ב, והגירסא שם היא: עסקי בהלכות יצירה.

ג. ואני שמעתי ולא אבין כוונתם ז"ל, דאיך יעלה על הדעת דגברי רבי כי הני הוו עסקי כל מעלי יומי דשבתא במעשה שדים, והיו נהנים ואוכלין הדבר הנעשה ע"י שדים. ותו דבספר יצירה היו עוסקין, ובין שיהיה פירוש "ספר יצירה" הנמצא אצלנו שהוא מיוחס לאברהם אבינו, או כפירש"י ז"ל שהיו מצרפים אותיות השם וכו'.

(שו"ת הרדב"ז ח"ג סימן ת"ב)

ד. א"ר יהושע בן חנניה, יכיל אנא נסיב קריין ואבטיחין ועביד לן (ע"י ספר יצירה) איילין טבין [איילים וצביים] והידנין (וגם הם בעצמם) עבידין איילין וטבין.

(ירושלמי סנהדרין פ"ז הלכה י"ט)

 

ה. כתב הגאון מהר"ר צבי ז"ל בתשובה הנז' [בקונטרס צוארי שלל להחיד"א בהפטרת ואתחנן, הנזכרת לעיל מיני'] שזקנו מהר"ר אליהו ז"ל ברא גברא ע"י ספר יצירה, ע"ש. וראיתי בשו"ת בנו בס' שאילת יעב"ץ ח"ב סי' פ"ב, ששמע מהרב אביו ז"ל מה שקרה באותו הנוצר ע"י זקינו הגאון ר' אליהו בעל שם ז"ל, כי אחר שראהו הולך וגדל מאוד, נתיירא שלא יחריב העולם, ע"כ לקח ונתק ממנו השם שהיה דבוק עדיין במצחו ועל ידי כך נתבטל ושב לעפרו, אבל הזיקו ועשה בו שריטה בפניו בעוד שנתעסק בנתיקת השם ממנו בחזקה, ע"ש.

(מדבר קדמות להחיד"א, מערכת יו"ד, אות כ"ז)

ו. ועיין בפתחי תשובה יו"ד סימן ז', שבהמה שנבראה על ידי ספר יצירה אינה צריכה שחיטה. והשל"ה הביא ראיה ע"ז ממ"ש שאחי יוסף עסקו בספר יצירה ומיברי להו בהמות ואכלו אבר אבר, כנ"ל סעיף א' אות א'. ועיין ג"כ בדרכי תשובה שם סעיף י"א שהאריך בזה.

ג) ספרי ה"היכלות"

ספרי ההיכלות, הנקראים "היכלות רבתי", "היכלות זוטרתי", "פרקי היכלות", "פרקי מרכבה", "אגדת רבי ישמעאל", ועוד, מיוחסים לתקופת התנאים, ובמיוחד לרבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול ולרבי עקיבא.

ספרי ההיכלות כוללים: סודות הרקיע, צבא השמים, כסא הכבוד והיכל ה', ובהם: שיעור קומה של יוצר בראשית, שמותיו של הקב"ה, כיצד דן הקב"ה את עולמו, שמות המלאכים, שירתם ותפילותיהם ועניני משיח וגאולה.

ד) ספר הבהיר

א. ספר הבהיר מיוחס להתנא רבי נחוניא בן הקנה, מחבר תפילת "אנא בכח", ונחשב לספר הראשון שבו נכתבו סתרי תורה על מנת לפרסמם בגלוי. ועיין בחיד"א (שנסמן להלן בסמוך) שמתאר אותו בשם "ראש המקובלים".

ב. הוא התחיל לחבר ספר בקבלה בפרסום. כי האף אמנם שכל דברי רז"ל הם בנויים על חכמת האמת . . מכל מקום הלבישו הדברים מאד, שאינו ניכר כלל כי הם המדברים סודי תורה. אבל רבי נחוניא בן הקנה התחיל לחבר ספר שניכר שהם סודות.

(שם הגדולים להחיד"א מערכת ספרים בערכו)

ג. כל גדולי המקובלים הראשונים שאבו ממעינו והלכו לאורו הבהיר, אשר הבהיק את העולם, טרם הופיע עוד אור הזוהר.

(הרב שמואל לוריא בהקדמתו לספר הבהיר, הוצאת ווילנא תרמ"א)

ד. רבי מאיר בן שלמה אבו-סהולה (ה'צא), תלמיד הרשב"א כתב פירוש רחב לספר הבהיר, שנדפס לראשונה, מכתב-יד, בשנת תרמ"א.

* * *

הספרים הנ"ל, ספר יצירה, ספרי ההיכלות וספר הבהיר, שמשו יסוד לספר הזוהר הקדוש, שנבנה על שני יסודות: על סודות שנתגלו באותם הספרים ובעוד ספרים, ועל סודות חדשים שנגלו להם ע"י אליהו, המלאכים וכו'.

פרק כב

התגלות ספר הזוהר

א) קדמות ספר הזהר הק'

א. מאז שנתגלה ספר הזוהר, כאלף שנים לאחרי שנגמרה עריכתו ע"י רשב"י וחבריא דילי', השפיע לחיזוק האמונה, העמקתה, ביסוסה והפצתה בקרב עם ישראל.

האור הגדול כזוהר הרקיע שהאיר וזרח מן ספר הזוהר, האיר לארץ ולדרים עליה גם בתקופות החושך לעם בני ישראל, בזמנים קשים, כאשר החרב התנוססה מעל ראשי עם בני ישראל, וסבלו מחרפת רעב ומאויבים מבית ומחוץ.

ואין בזה פלא כלל, כי רשב"י וחבריא דיליה, משה רבינו רעיא מהימנא ומלאכי עליון, הטבע והעולמות כולם, שותפים עם ליצירה חשובה זו שנק' ספר הזוהר.

ב. יש הרוצים לאחר את זמן חיבור ספר הזוהר, מפני שלדעתם חלקים מספר הזוהר מחברם היו מאוחרים יותר מזמן רשב"י.

ג. אמנם כבר כתב על זה הרב ירוחם ליינער, האדמו"ר מראדזין זצ"ל, וז"ל:

מאחר שהטענות כבר נשמעו, ולא חשו להן, אנו מחזיקים שמצאו טעם נכון שלא לחוש להן.

(הקדמת ספר זהר הרקיע להאדמו"ר מראדזין זצ"ל)

ד. וממשיך שם:

שלומי אמוני ישראל המאמינים בה' ובתורתו, וקבלו את התורה הכתוב ביד משה ואת התורה המסורה על פה ביד משה, קבלו את תורת הקבלה והסוד מאת התנא רבי שמעון בר יוחאי.

ומרן האר"י ז"ל הקדוש יסד כל יסודי הקבלה שלו על ספר הזוהר וכתב פירושים עליו. וגאון עוזנו, קדוש ישראל ופארו, מורנו ורבינו רבי ישראל בעל שם טוב זלה"ה, אביהם של חסידים, שהאיר לעולם בתורת שערי החכמה והתבונה והדעת, בנה יסודי החסידות על ספר הזוהר הקדוש וספרי האר"י ז"ל. והוא ותלמידיו הקדושים אחריו למדו את צנועים חכמה בביאור דברי הזהר הקדוש.

ורבינו הגר"א ז"ל אשר היה כאחד מן הראשונים . . וכל רז לא אניס ליה . . כתב פירושים על הזוהר הקדוש והאדרא רבה קדישא והספרא דצניעותא והתיקוני זוהר, ובביאורים על השולחן ערוך מביא מקורות מדברי הזהר . . וכל תמימי דרך הולכים בתורת הזהר ומאמינים בו.

(הקדמת ספר זהר הרקיע להאדמו"ר מראדזין זצ"ל)

ה. רבים מייחסים את עריכתו של ספר הזוהר לדורות שלאחר רשב"י, בימי האמוראים. על נוכחותם של אמוראים בספר הזוהר כותב הר"י נחום מטשרנוביל, וז"ל:

מי שזוכה להשיג אור הגנוז שבתורה, שעל ידי זה מביט מסוף העולם ועד סופו, אז אין חילוק אצלו במה שהוא עתה בהווה מיד, ובין מה שיהי' לדורות. ולכן אמר רשב"י בזוהר מה שאמר [האמורא] רבה בר בר חנה, שהיה אחר כמה דורות, וכן אמרו רבותינו ז"ל על משה רבינו ע"ה, שראה את רבי עקיבא יושב ודורש, אף על פי שהיה אחר דורות הרבה, וכל זה מחמת שעל ידי תורתם באו לאור הגנוז, ושם אין חילוק בין מיד ולדורות.

(מאור עינים פ' צו)

ו. יש הרואים את התקופה שבה נערך הזוהר בצורתו כפי שהוא לפנינו - כתקופת הגאונים, מאות שנים לאחר פטירת רשב"י (הר"א גאלנטי ב"אור החמה" לזוהר פ' וישלח דף קנ"ט ע"א).

ב) סדר גילוי ספר הזהר הק'

א. בספר יוחסין לרבי אברהם זכות נדפס קטע מכתב יד של רבי יצחק דמן עכו (מקובל ידוע ותלמידו של הרמב"ן), המגלה לנו כמה עובדות חשובות ביותר בקשר להתגלות ופירסום ספר הזהר.

כאשר נכבשה עכו בידי המוסלמים (בסוף המאה ה13-, יצא ר' יצחק דמן עכו לספר, "לחקור כיצד נמצא בזמנו ספר הזוהר אשר עשה רבי שמעון ור' אלעזר בנו במערה". וז"ל:

ב. ומפני שראיתי כי דבריו מופלאים, ישאבו ממקור העליון, המעיין המשפיע בלתי מקבל, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, רדפתי אחריו ואשאלה את התלמידים הנמצאים בידם דברים גדולים ממנו, מאין בא להם סודות מופלאים מקובלים מפה אל פה, אשר לא נתנו ליכתב, ונמצאו שם מבוארים לכל קורא ספר, ולא מצאתי תשובותיהם על שאלתי זאת מכוונות, זה אומר בכה וזה אומר בכה...

שמעתי אומרים לי על שאלתי, כי הרב הנאמן הרמב"ן ז"ל שלח אותו מארץ ישראל לקטלוניא לבנו, והביאו הרוח לארץ ארגון . . ונפל ביד החכם רבי משה די ליאון. ויש אומרים שמעולם לא חבר רשב"י ספר זה, אבל רבי משה זה היה יודע שם הכותב, ובכחו יכתוב רבי משה זה דברים מופלאים אלה.

(ספר יוחסין השלם דף פ"ז ואילך)

ג. על הסברא בספר היוחסין שספר הזהר נתחבר ע"י ר' משה די ליאון, כבר כתב הגאון ר' דוד לוריא בקונטרסו "קדמות ספר הזוהר" להוכיח, שאי אפשר להיות שהרב משה די ליאון חיבר את ספר הזוהר. והוכחותיו לזה: א) ספרי ר' משה די ליאון הידועים לנו (ספר "המשקל" וספר "הרימון) שונים הם באופיים מספר הזוהר, ויש בהם כמה דברים הסותרים לדברי הזהר. ב) בכמה מקומות כשר' משה די ליאון מביא את דברי הזוהר כמקור לדבריו, לפעמים מוכח שלא הבין כראוי את דברי הזוהר. ג) בכמה ספרים שקדמו לתקופת ר' משה די ליאון מובאים כבר דברים המופיעים בזוהר, שמזה מוכח שספר הזהר קדם לר' משה די ליאון.

פרק כג

מדוע לא נתגלה ספר הזוהר להקדמונים

א) רבי יהודה חייט מבאר מדוע בדורו נתגלה ספר הזהר

א. אשרינו מה טוב חלקנו שזכינו אל ספר הזוהר, מה שלא זכו קדמונינו אשר קטנם עבה ממתנינו, כמו רב האי גאון ורב ששת גאון והרב אליעזר מגרמיזא והרמב"ן והראב"ד והרשב"א והחכמים אחרים זולתם, שלא טעמו מדבשו, כי בזמנם לא נתגלה.

ב. ואל תתמה מזה, כי בודאי לא נתגלה עד הדור האחרון אשר אנחנו בו היום. וסיוע לזה מצאתי בספר התיקונים [סוף תיקון ו'] וזה לשונו: אמר ליה אליהו לרבי שמעון: ר' ר' כמה זכאה אנת דמהאי חבורא דילך יתפרנסו כמה עילאי עד דאתגלייא לתתאי בסוף יומיא, ובגינה ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו, עכ"ל.

ג. מבואר מכאן שספר הזוהר היה עתיד להיות גנוז, ובאותו זמן יתהנו ממנו העליונים והם המלאכים עד שיבוא דרא בתראה, שאז יתגלה לתחתונים, ובזכות העוסקים והמטפלים בו יבוא משיח, כי תמלא הארץ דעה את ה' בסיבתו, אשר זה יהיה סיבה קרובה לביאתו...

ד. ואני יהודה בן לאדוני החכם וחסיד ר' יעקב חייט ע"ה, בהיותי בספרד טעמתי מעט דבש ואורו עיני, ונתתי אל לבי לדרוש ולתור בחכמה, והלכתי מחיל אל חיל לאסוף כל מה שימצא מהספר הנזכר [בימיו לא נדפס עדיין ספר הזוהר, והי' נפוץ בצורת קונטרסים], ואספתי מעט פה ומעט פה עד שרובו הי' בידי מהנמצא ממנו. ואני מאמין אמונה גמורה כי זכות זה עמד לי בכל התלאות הרעות אשר מצאוני בגרוש ספרד, אשר כל שומעם תצלנה שתי אזניו.

(הקדמת ר' יהודה חייט לספרו מנחת יהודה)