ניסיון הערב רב לפני הגאולה

מנהיגים מהערב רב ישלטו חמישה במינם [סימנם נג"ע ר"ע] ויבנו בתי כנסיות, רק כדי להתגבר בכך על העם

מובא בזוהר בראשית: וחמש מינין אנון בערב רב ואנון [סימן נג"ע ר"ע] נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים... ומאלין שאשתארו מנהון בגלותא רביעאה, אנון רישין בקיומא סגי ואנון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר (שם ו'): "כי מלאה הארץ חמס מפניהם..." "גבורים" מינא תליתאה עלייהו אתמר: "המה הגבורים... אנשי השם", ואנון מסטרא דאלין דאתמר בהון (בראשית י"א): "הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם", ובנין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ספר תורה ועטרה על רישוי ולא לשמא דייה אלא למעבד לון שם, הדא הוא דכתיב: "ונעשה לנו שם", ובסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא וגזלין לון...

פירוש הזוהר: המתמנה על הצבור ומנהיגם ברחמים, בידוע שנשמתו מכנסת ישראל, אבל המתמנה בכלי חמס, נשמתו משורש נחש. הבונים מוסדות תורה לקנות להם שם ולהתגבר בזה על העם, למשול עליהם ביד חזקה, המה ה"גבורים" מהערב רב. "... וזה להם האות כי כל המתמנה על הצבור ומנהיגם ברחמים ונותן נפשו עליהם, בידוע, שנשמתו מכנסת ישראל, כי מרחמם ינהגם. אמנם המתמנים על ישראל בכלי חמס, נפשותיהם באה משורש נחש... כי לא יבנו הם בתי כנסיות ובתי מדרשות רק להיות חרב בידם לעשות חפצם ורצונם להתגבר על העם..." ("כתם פז" מהגאון המקובל האלוקי עיר וקדוש כמורנו הרבי רבי שמעון לביא זצוק"ל בעל מחבר זמר "בר יוחאי" בדף פ"ה)

אין מוכיח – כולם אנשים חטאים

אין לך אדם שיוכל להוכיח – שכולם נכשלים בחטא, וכשמוכיחו, אומר לו: "אתה כמוני...", שכלו החכמים ואין לומד תורה. (רש"י) פני הדור כפני הכלב וכן מנהיגיהם

רוצה לומר שיהיו עזי פנים, כדכתיב: "והכלבים עזי נפש המה", כי פרנס לפי הדור – שחוצפא יסגי... ומנהיגי הדור יהיו מערב רב כי ג' סמנים יש באומה זו. (עין יעקב סוטה אות קלא)

פני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת

 רבן גמליאל אומר דור שבן דוד בא בית הועד יהיה לזנות הגליל יחרב ואנשי הגליל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו פני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת וסר מרע משתולל. - רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא נערים ילבינו זקנים זקנים יעמדו לפני נערים בת קמה באמה כלה בחמותה ואין הבן מתבייש מאמו. (מסכת דרך ארץ זוטא פרק עשירי)

פני הדור כפני הכלב והאמת נעדרת

הלוא כבני כושים (ברמז קנ"ו). ביום ההוא אקים את סוכת דוד וגו', א"ל רב נחמן לרב יצחק מי שמיע לך אימת אתי בר נפלי, א"ל מאן בר נפלי, א"ל משיח, משיח בר נפלי קרית ליה, א"ל אין דכתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת, אמר ליה הכי א"ר יוחנן דור שבן דוד בא ת"ח מתמעטין והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות בעולם עד שראשונה פקודה שניה ממהרת לבא. תנו רבנן שבוע שבן דוד בא שנה ראשונה יתקיים מקרא זה והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר. שניה חצי רעב משתליחין, שלישית רעב גדול ומתים אנשים ונשים וטף וחסידים ואנשי מעשה ותורה משתכחת מלומדיה. ברביעית שובע ואינו שובע. חמישית שובע גדול ותורה חוזרת על לומדיה. בששית קולות. בשביעית מלחמות. במוצאי שביעית בן דוד בא, אמר רב יוסף הא כמה שבועי דהוה הכי ולא אתא אמר ליה אביי בששית קולות בשביעית מלחמות מי הוה ועוד כסדרן מי הוה. רבי יהודה אומר דור שבן דוד בא בו בית הועד יהיה לזונות והגליל יחרב והגבלן יאשם ואנשי גבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו ופני הדור כפני כלב והאמרת נעדרת הולכת ויושבת עדרים עדרים במדבר שנארמ ותהי האמת נעדרת. רבי נהוראי אומר דור שבן דוד בא נערים ילבינו הזקנים, וזקנים יעמדו בפני נערים, בת קמה באמה כלה בחמותה, פני הדור כפני הכלב, ואין הבן מתבייש מאביו. ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא העזות תרבה והיוקר יעוות. והגפן (לא) תתן פריה והיין ביוקר ונהפכה כל העולם לאפיקורסות, מסייע ליה לרבי יצחק דא"ר יצחק אין בן דוד בא עד שתהפך כל העולם לאפיקורסות שנאמר כלו הכלב, ואין הבן מתבייש מאביו. ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא העזות תרבה והיוקר יעוות. והגפן (לא) תתן פריה והיין ביוקר. (ילקוט שמעוני עמוס - פרק ט - רמז תקמט).

הערב רב רמאים כנחשים ועקרבים

מובא עוד ב"רעיא מהימנא": רמאים כנחשים ועקרבים דעקרין מלי דרבנן, ודיינין לשקרא. עלייהו אתמר (איכה א'): "היו צריה לראש". נאמר (שמות ב'): "וירא כי אין איש" - דישראל באלין רשיעיא ערב רב, ודא בסוף גלותא.

כל הדור יהיו חצופים ועזי פנים ותשתכח תורה ואין דורש ואין מבקש

באותה שעה בכה ר' עקיבא, אמר לו: "על מה קא בכית?" אמר לו: "אוי לדור שיהיו יתומים ממך!" אמר לו: "אל תאמר כך, אלא וי לדור, שיהיו יתומים בלי אב, בלי חכם מורה ובלא תלמיד הוגה, וימים יבואו, שכל הדור יהיו חצופים ועזי פנים ותשתכח תורה ואין דורש ואין מבקש, והמתעורר ליבו בתורה יהיה נבזה וחדל אישים. וי לדרא ההוא כד ייתי ההוא דרא". אמר לו: "לית דרא ההוא מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, כד אנון רכיכין בלבד, וכד אנון קשישין אורייתא משתכחת מנהון". (מדרש הנעלם שבזוהר חדש פרשת בראשית).

וי לדור, שלא ידעו להיכן לפנות!

שם נאמר: אבל וי לדרא כד רעיין לא משתכחין וענא סאטן [והצאן סוטה] ואזלין ולא ידעין לאן אתר אזלי לא לימינא ולא לשמאלא. (מדרש הנעלם שבזוהר חדש פרשת ויקרא)

דור שלא יהיה להם מגן

וזמין עלמא דלא ישתכח מאן דיגן עלייהו וכל אנפין חציפין ישתכחון בין לעילא בין לתתא... וזמינין בני עלמא דצווחין ולית מאן דישגח עלייהו, יהדרו רישא לכל סטרי עלמא ולא יתובון באסותא... ואשתכח בינייהו (ויקרא ע"א א') ספר תורה דלא משתקר... (מדרש הנעלם שבזוהר חדש פרשת ויחי, זוהר חלק א דף רכה ע"א)

וי למי שימצא בעת בוא הגאולה,
ואשרי מי שימצא באותה שעה כשר ביהדותו

איתא בזוהר הקדוש (שמות ז'): זקף רבי שמעון ידיו ובכה ואמר: וי מאן דיזדמן בההוא זמנא, וזכאה חולקיה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא... זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא, בגין דההוא דיתקיים בההוא זמנא במהימנותא, יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא...

בעקבתא דמשיחא מלחמות יתעוררו בעולם וצרות תבאנה בצרורות

מובא בזוהר חדש: אמר רבי חזקיה לרב יוסף: בוא ואראה לך דכך הוא גאולתן של ישראל, בעדנא דינהר להון שמשא דגאולתא יתי להון עקא בתר עקא וקדרותא בתר קדרותא, עד דאנון בה ינהר עליהון נהורא דקודשא בריך הוא... ובזמנא ההוא מלחמות יתעוררו בעולם, גוי בגוי ועיר בעיר, וצרות רבות יתחדשו על שונאיהם של ישראל, עד שיקדרו פניהם כשולי הקדרה, ואחר כך תתגלה עליהן גאולתן מתוך שאגת לחצם ודחקם...

כל מעשה טוב, ואפילו קטן, בדור זה – שקול ככמה מצוות, שקיימו בדורות ראשונים

פעם אחת שאלתי למורי, זכרונו לברכה, איך היה אומר לי, שבנפשי יש מעלה כל כך, והרי קטן שבדורות ראשונים היה צדיק וחסיד, שאין אני מגיע לעקבו. ויאמר אלי: דע, כי גדולת הנפש אינה תלויה כפי מעשה האדם הנראה לעיניים, כי בוחן לבות וכליות ה' יתברך, וכפי הזמן והדור ההוא מעשה קטן מאוד בדור הזה שקול ככמה מצוות בדורות ראשונים, כי בדורות אלו הקליפה שולטת והרע מתגבר מאוד מאוד, עד אין קץ. מה שאין כן בדורות ראשונים, ואילו הייתי אני היום באותן הדורות, היו מעשי וחכמתי נפלאים ועולים מכמה צדיקים הראשונים תנאים ואמוראים, אשר על כן לא אצטער על זה כלל, כי בלי ספק יש לנפשי נפש בניהו וזכריה ורבי עקיבא מעלה יתרה על כל הצדיקים ראשונים מזמן התנאים ואמוראים. עד כאן לשונו, ואם כן מה נענה בדור הזה אשר עם כמה אלפים ורבבות מדרגות נתקטן הדור מאז ועד עכשיו, בודאי הוא חשוב מקצת העבודה גבי קודשא בריך הוא בזמן הזה מאוד מאוד בלי שעור. (שבחי רבי חיים ויטאל זי"ע, שער הגלגולים דף ס"ב עמ' ב')

שאלה? מה השייכות להתיבות שמע ישראל
עם מלחמת העירוב רב?

בספר הקדוש דרושי ונתת הכסף וגו' להרמח"ל ז"ל וזה לשון קדשו:

כלך יפה רעיתי, מצד צדיק חי עולמים, להתעטר למעלה על ראשיהם של ישראל, דכתיב, "כי רועה היא". "ומום אין בך", זה פיסול של קרבן, שפחה רעה, בה, "כל אשר בו מום לא יקרב", שהרי בשעה שצדיק שולט לא נמצא אלא קרבן תמים, וזה ישראל גוי אחד בארץ, שאין שם ערב רב. וזה, "שמע ישראל" וגו', ישראל ודאי מצד יעקב, שבו תהיה מחדש אותה להיות זרע אמת, דכתיב, "תתן אמת ליעקב". וזה - וישק יעקב לרחל, שהיא עקרת הבית, ובנשיקה זו היה מפריד ממנה כל רע, להזדמן היא וכל שאר הנשים להוציא משם זרע אמת ודאי. ולפי שערב רב היה מזדמן להתערב אח"כ - "וישא את קולו ויבך", בכמה בכיות של הגלות להתקיף אותו הקול שלו, שבו. "והאלקים יעננו בקול". שהרי לא נתנה תורה אלא מצד יעקב, תורת אמת ודאי, בה, "כי מן השמים דברתי עמכם", [ובזה] תהיה מחדש אותה לעתיד לבא, דכתיב - כי יקח איש אשה חדשה, זה כנסת ישראל. אימתי תהיה חרשה, אלא בזמן "שלא יצא בצבא". שהרי באותו הזמן נאמר, "וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני", שכן כנסת ישראל נאמר בה, "אל תבוז כי זקנה אמך". . . כמה. . . הזקן, אלא בזמן שלא יצא בצבא, מיד, "אחרי בלותי היתה לי עדנה". "ולא יעבור עליו לכל דבר", בזמן אחר שנאמר בו, "ונהר יחרב ויבש", אלא, "אשר לא יכזבו מימיו", לפי שאימא עלאה שהיא מוצא מים תהיה מתדבקת בו תמיד, ולא כמו שנשאר יוסף יתום מאמו, שאז שלטה אותה הזונה לקטרג עליו, אלא, "יהי מקורך ברוך". מיד, "ושמח מאשת נעוריך", ולא להתעצב באותה הזונה שהיא עצבון ודאי, ובה, "ויתנהו אל בית הסוהר". אלא, "נקי יהיה לביתו", נקי מצד אי', "שנה אחת", לכלול שם י"ב שבטים, הה"ד, "ששם עלו שבטים שבטי יק עדות לישראל", שהרי לא נשלם בנינה של שכינה אלא בי"ב אלה, מיד "ושמח את אשתו אשר לקח" – במשיח.

שאלה? מה הם הסימנים לדעת מי הם העירוב רב?

תשובה: 1. מכחישים בביאת משיח. 2. מכחישים בעיקרי תורה שבעל פה ורוצים לעקור יסודותי' ותחומיה, כמו שמכחישים במצות עירוב שתיקון שלמה המלך ע"ה. 3. הם השולטים על תלמידי חכמים שבדור שלא יאמרו את האמת. 4. מבזים אותם.

בספר פתחי שערים נתיב פרצופי לאה רחל פתח ט' וזה לשונו: ולכן נק' נפילה בגלותא, והוא סוד האמונה בתורה שבעל פה דנפלת בגלותא בין ערב רב בדרא בתראה בעקבות משיחא, שרבו הרשעים המינים הרוצים לעקור תחומי תורה שבע"פ ומכחישים באמונתה, וע"ז נאמר (עמוס ה ב) נפלה לא תוסיף וכו', שהיא בתולת ישראל הלכה למשה מסיני מאורסה דילי', שהלכה היא בדעת דידה ו"ק דידה הם ו' סדרים. וברגלין דילה בסוף יומייא היא נפלת, וכמ"ש ברע"מ פ' כי תצא (ד' רעט ע"א) גלותא רביעאה תהום רבה חלל דאגוזא והאי איהו וחושך וכו' ואתקרי בור דנפל שמה שור דא דכתי' ביוסף בכור שורו וכו' והבור רק וכו' ריק בלא תורה אבל נחשים ועקרבים יש בו ודא גלותא רביעאה דור דרשעים מלא נחשים ועקרבים וכו' דעקרין מילי דרבנן וכו' עלייהו אתמר היו צריה לראש וכו' דישראל באילין רשיעייא ערב רב ודא בסוף גלותא וכו' יעו"ש באריכות. וסוד שור וחמור הם ב' משיחין דאחידין בב' רגלין דילה ובהם נפילת שכינתא תמן בע"ר, והם המכחישים בביאת משיח ובעיקרי תורה שבע"פ ורוצים לעקור יסודותי' ותחומיה, כאשר אנו רואים בעוה"ר חדשים מקרוב באו זה שנה ושנתיים שהוא בסוד נאמן כפוף נ' כפופה דנפלת בגלותא. ונ' הוא בסוד לויתן תנינא דאורייתא שהוא רע"מ ו' דגחון שהוא נאמן פשוט עד"א איש האלקים בעלה דמטרוניתא התנין הגדול וכו' דבלע כל נוני ימא שהם תלמידי חכמים, דנשמתו מתלבשת בהם בכל דור והוא נחש בריח. ובגלותא בתראה נפל תמן בגלותא ביני ע"ר שהם השולטים על תלמידי חכמים שבדור ומבזים אותם והוא מחולל מפשעינו וכו', והוא בסוד הנפילה, הני כרעי דרבנן דמוקפי מנייהו הוי, ונעשה בסוד נ' כפופה שהוא בנחש עקלתון, ורע"מ נק' נאמן כמ"ש (במדבר יב ז) בכל ביתי נאמן הוא, והוא נאמן כפוף בגלותא ונאמן פשוט בגאולה עד כי יבוא שיל"ה וכו' כידוע.

התלמידי חכמים האמיתים שבישראל שעל ידם יהיו נשמרים ישראל והתורה, ועומדים בפרץ שהם מניצוצי נשמת משה הנקשרים באמונה שהוא יסוד החכמה העליונה. והוא בעקבות משיחא שרבו המתפרצים והם שבעקב דיעקב ששם ויאבק איש עמו

בספר הקדוש פתחי שערים נתיב גדלות דז"א – פתח ס"ט וזה לשונו: והוא סוד הארת ערב רב בצד ימין של פרצוף יעקב שהוא אינו ביושר רק יוצא בסט"א, ונראה לעיני הבריות שהוא בצד ימין בסטרא דקדושה, שלכך נגזר על נשמת משה להתגלגל בכל דור ולהיות בגלותא ביני ערב רב כמ"ש בזוהר וברע"מ ובתיקונים בכ"מ. והם התלמידי חכמים האמיתים שבישראל שעל ידם יהיו נשמרים ישראל והתורה, ועומדים בפרץ שהם מניצוצי נשמת משה הנקשרים באמונה שהוא יסוד החכמה העליונה. והוא בעקבות משיחא שרבו המתפרצים והם שבעקב דיעקב ששם ויאבק איש עמו כו', וכמו שכתוב בפרשת גיד הנשה (ל"א, א) וריב"ל אמר, אמר קרא בהאבקו עמו כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חברו. רשב"ג אמר, כעכו"ם נדמה לו כו', שהוא סוד פרצוף ערב רב שבצד ימין של יעקב שע"י הוא המלחמה בין סט"א לסטרא דקדושה, כי נופת תטופנה וגו.

למה עשו הערב רב את העגל?

בספר המפואר לרבי שלמה מלכו ז"ל וזה לשונו:

ודע כי מה שאמרתי שגדול עון ישראל בספרם בגנות המן ובקשתם המאכלות גסות המטמטמות את הלב והמעבים את השכל יותר מעון העגל. הטעם הוא שהעגל שאלו ובקשו אותו הערב רב כמו שדרשו ז"ל "שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים". אותם שהוצאת אתה והעלית אותם. כי צבאותי בני ישראל אני העליתי אותם והם לא עשו את העגל ולא בקשוהו. ויש לספק איך ערב רב היו מבקשים עגל אישים מנהיג, אחרי שראו המכות אשר עשה ה' במצרים ושפטים באלהיהם והמופתים והניסים שראו בקריעת ים סוף ובמלחמת עמלק ובירידת המן ובבאר. ועוד איך ישראל לא מחו בידם כי היה להם להרגם לאבדם מן העולם ולא היו ימים רבים ששמעו אנכי ולא יהיה לך, מפי הגבורה. אם כן איך הטו את אזנם ונתפתו ונסתו אחר עצת החטאים האלה בנפשותם כי בבשר חמורים ובשקוציהם נפשם חפצה דבר של תימה שיסכימו ישראל לעצה הרעה הזאת:

ונאמר כי ערב רב גם כן זכו לראות המרכבה בקריעת ים סוף בזמן שכולם אמרו "זה אלי ואנוהו". רמז לזה במה שאמרו רבותינו ז"ל "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". ואמר שפחה לרמוז גם כן לערב רב שהשיגו מעשה מרכבה, ובמרכבה ראו פני ד' חיות. והאחד מהם פני שור וכף רגליהם של ד' חיות ככף רגל עגל כלשון "ויברך ה' אותך לרגלי". לכך באו ערב רב אצל ישראל ודברו באזניהם ואספו מישראל אגודות ותלונות ואמרו להם כבר ידעתם שטלה שרו של מצרי' והוא גדול על כל שרי מעלה. וכשהיינו עובדים אותו עשינו לו דמות של זהב ושמנו אותו בארמון גדול והיינו משתחוים ומקטרים לפניו, והיינו מצליחים במעשנו והיינו מושלים על ממלכות רבות. ועתה שהשפיל הקב"ה אותו וסדר ממשלתו וכדי להוציא את ישראל ממצרים אנחנו הסכמנו לעבוד את אלהי ישראל. ומפני שאין בו תמונה לא ידענו לכוין דעתנו בעבודתו.

עתה דעו כי שני לטלה שהיה הבכור הוא שור. לכך נעשה לו צורה כי עתה הוא הבכור וחשוב לפני הקב"ה ובאמצעותו ישפיע עלינו הקב"ה טובה והצלחה. וגם יש לו מעלה אחרת מלבד היותו רגל המרכבה אחד של ארבעה חיות הוא. ויש לו מעלה ויתרון שכל ד' חיות הן חתומות בחותמו. והוא סבה גדולה מהם כמו שאמר "ככף רגל עגל". אם כן נבקש מאהרן שיעשה לנו צורת שור מזהב, שהוא חכם, תלמידו של משה, ויודע לכוין השעה כדי שיצא לפעל שלם כונתינו. זהו שאמר הכתוב "ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים" צורת שור של מעלה. "אשר ילכו לפנינו", פי' כאשר נבקש איזה דבר אשר אנחנו צריכים אותו, ילך לפנינו, לבקש מהקדוש ברוך הוא אותה בקשה שנצטרך לה. ואמרו "כי זה משה האיש". פי' אל ירע בעיניך בקשתנו זאת שאנו מבקשים דמות. זה אלי ואנוהו. כי לשם ראינו צורת שור וכף רגל עגל, כמו זה אנחנו מבקשים. לכן יש פסק בין "כי זה משה". לומר לא ידענו היכן משה. כי אם היינו יודעים באיזה מקום הוא, ממנו היינו מבקשים מה שאנו מבקשים ממך זש"ה "כי זה משה האיש... לא ידענו מה היה לו".

ובזאת הטענה המזויפת נתפתו ישראל לעצת ערב רב וזאת היתה תשובתו של אהרן כאשר אמר לו מרע"ה "מה עשה לך העם הזה". והוא השיב "אל יחר" בעיניך. תשובתו כי אתה ידעת ערב רב כי לבבם רע וקשה. וספר לו טענותם כאשר כתבנו. אז ראה משה את העם ערב רב כי כבר נתפרסם רוע לבבם. כי אהרן גלהו ופרסמו לשמצה בקמיהם על ישראל לומר אתם עשיתם עגל. כי יש להם תשובה שלא עשאוהו ישראל. וכבר רמזו בב"ר זהו שאמר הכתוב "ידע שור קונהו" וגו' ששאלו לעגל מי עשהו והשיב שעשאוהו הערב רב.

כלל העולה מכל זה כי חטאת ישראל במה שספרו בגנות המן, ובמה ששאלו מאכלות גסות בשר ודגים ומיני ירקות מאכל בהמות וחיות דורסות ומאסו במזון זך ונקי מזון מלאכי השרת, היה גדול מעון העגל שעשו. שחטאו חטאו של אדם ראשון באכילתו מעץ הדעת טוב ורע. שבעונו נטרד ונגרש מעץ החיים פי' מלהיות חי וקיים לעולם ולהשיג סודות התורה ופירושיה כאשר היא כתובה לפניו יתברך. כך קרה להם במדבר כאשר ספרו בגנות המן ושאלו מאכלות גשמיות. וזו כוונת מרע"ה כשהיה מזהיר ומתרה להם לישראל שיעשו המצות כדין וכההלכה. בפרשת והיה עקב כתיב "כל המצוה וגו' למען תחיון" וגו'. פי' אם אתם הייתם שומרים מצותי תהיו חיים וקיימים ותרבו לרוב בקרב הארץ ואין זר אתכם. תדע שכך היתה כוונתו ית' "וזכרת את כל הדרך וגו' למען ענותך לנסותך". לפי שהוא יודע את אשר בלבבך שאתה מסופק אם תשמור מצות ה', לא שזה החולי בא אליך מלהט החרב המתהפכת כאשר אמרתי. והקב"ה רצה לתקן את אשר עוה חטאו של אדם הראשון. לכך האכילך המן ומזון זך ונקי רוחני כדי שתשוב כימי נעוריך יום הולדה אותך, ותבין ותשכיל תעלומות התורה התמימה כדי להרחיק אותך מתענוגי הגוף הזה המטפשים שכלו של אדם ואתה לא ידעת ולא השגת כי לטובתך ולהנאתך מנעתי אותך ממאכלות גסות והאכלתיך מאכל רוחני אלהיי.

וגם אבותיך שיצאו ממצרים לא ידעו ולא יבינו החסד שאני גומל עמך בהאכילי אותך את המן, כי כוונתו ית' היתה למען הודיעך כי לא באכול לחם גשמיי בתענוגי הגוף הזה יחיה האדם חיים נצחיים. כי אם "על כל מוצא פי ה'". פי' כי אם בשמרו מוצא פי ה' וכשנהנה מאותו מזון רוחני שהקב"ה מזמן לו יחיה האדם חיים נצחיים. וסמך לזה "שמלתך". כשם שבאכילת המן לא היית צריך לשום מזון אחר לפי שהוא אלהיי. כך שום חסרון מחסרונות בני אדם לא חסר לך שהם כסות כל הגוף. זהו שאמר "שמלתך לא בלתה מעליך". כלל העולה כשם שאדם הראשון קודם שחטא לא הרגיש בדבר גופני שהיה נהנה מן האילנות הרוחנייים כי כן הורשה. שנא' "מכל עץ הגן אכול תאכל" ולא היה צריך שום כסות עד שחטא דכתיב "וידעו כי ערומים הם".

כך היה רוצה הקב"ה לעשות לישראל בהאכיל להם המן זמן רב ולמלאת חסרונם בכסותם כדי שישיגו סודות התורה ויחיו חיים נצחיים. וכאשר התאוו תאוות גופניות וישבעו נפשם החיונית. מיד נגזרה עליהם מיתה ונטמטם לבם מלהבין סודות התורה כאשר קרה לאדם הראשון.

הרי ברור לך בראיות אמתיות שעוון שאלת הבשר ששאלו ישראל וספורם בגנות המן האלהי. וזוכרם המאכלות הגסות הבהמיות שאכלו במצרים. היה להם בזה עונש גדול יותר מעון העגל. ששם כפר וסלח להם הקדוש ברוך הוא על ידי תפלת מרע"ה. והחרטה שהם נתחרטו. והתשובה שעשו. ובעון התאוה שהתאוו לא עצר כח מרע"ה להתפלל בעדם וגם לא השיבו פיהם מבלע, אלא בכל עת גדלה תשוקתם להתעסק במותרות ובתענוגי הגוף.

מה שרב אמיתי שאין שייך לערב רב צריך לתקן

הבעל שם טוב הק' זי"ע שומע במתיבתא דרקיע ש"מקוה" ש'חיטה וע'ירוב הם יסודי הדת שהעולם עומד עליהם.

... ויש שאמרו עירובין הוא העיקר כי הלכות שבת כהררים התלויים בשערה (חגיגה דף י' עמוד א') והאיסור חמור מאוד.

לשמור שבת כהלכתו בכל דקדוקים ופרטים, וסימנך תשב אנוש עד דכה (תהלים צ, ג'), "תשב" אותיות "שבת" אנוש היינו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש (צוואת הריב"ש).

כל מצוה שאין לה דורש ואין מי שיבקש אותה תדרשנה. לפי שהיא כמת מצוה, ומצוה שאין לה רודפים, רדוף אחריה לעשותה שהמצוה מקטרגת ואומרת כמה גרועה אנכי שנתעלמתי מכל וכל... (ספר חסידים אות ק"ה)

הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ראה ברוח קדשו מה שיהיה הנסיון האחרון בעקבתא דמשיחא:

הבעל שם טוב הק' זי"ע שומע במתיבתא דרקיע ש"מקוה" ש'חיטה וע'ירוב הם יסודי הדת שהעולם עומד עליהם

על כן אנו מפרסמים תורת הבעל שם טוב זי"ע אשר למד אותנו מה ששמע במתיבתא דרקיע, אחד מג' דברים שצריכים להיזהר הוא עירובין, כי על ג' דברים הנ"ל זה נלחם הסמ"ך מ"ם. וראה בחק לישראל ערב שבת קודש פרשת בהעלותך שמביא דברי הזוהר הקדוש פרשת ויקהל כי כל מלחמת הערב רב הוא על השבת, וכמו שאנו רואים מי הם ראשי העירוב רב שנלחמים נגד גדולי ישראל זקני הדור שעשו עירובין, והצדוקים האלו [ראה בתשובות הרא"ש] יודעים שהגיע זמן הגאולה והם הם היחידים שמעכבים הגאולה שלימה. ואלו כופרים בתורת משה רבינו ושלמה המלך והבעל שם טוב עליהם השלום, וכופרים בכל ספרי השלחן ערוך ומזייפים כל התורה כולה לעיני כל ישראל בלי שום בושה , [ראה חק לישראל יום פרשת בהעלותך ותבין. 

ספר ביאורי אגדות (אפיקי ים) - סנהדרין דף צח ע"א : ומ"ש אח"כ אמר זעירי וכו' אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל וכו' הם שנק' גבורים כמ"ש שם גבורים מינא תליתאה עלייהו אתמר המה הגבורים אנשי השם ואילין אנון מסטרא דאתמר בהון הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם ובניין בתי כנסיות וכו' ולא לשמא דה' וכו' אלא למיעבד לון שם. ומ"ש אח"כ ר' שמלאי עד שיכלו כל שופטים ושוטרים וכו' הם מינים האחרים, הא' הם עמלקים כמ"ש שם ואילין אנון דאשתארי מאלין דאתמר בהון וימח את כל היקום וכו' ומאלין דאשתארו בהון בגלותא רביעאה אנון רישין בקיומא סגי ואנון קיימין על ישראל כלי חמס ועלייהו אתמר כי מלאה הארץ חמס, והם השופטים הרעים. והמין חמשי הם שוטרים הרעים שהם נק' רפאים כמ"ש שם רפאים וכו' דכד יחזון לישראל בדוחקא מחרפין מנייהו ואית לון רשו לשיזבא לון ולא בעאן ומתרפין מאורייתא ומאילין דמשתדלין בה וכו', שאינם כמו השוטרים שבמצרים דכתי' בהו (שמות ה יד) ויוכו שוטרי ישראל וכו' דבעו לשיזבא לון וכו'.

וקודם שיבוא משיח יכלו כל הה' כתות שהם נג"ע ר"ע, שהם הסיגים דה"ג מה' דמים טמאים, והם הדמים שיוצאים קודם הלידה כדי שיצא הילד מלובן ומזורז, והוא מ"ש ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך וכו'. והרי אתה רואה בעיניך גודל חכמת חז"ל וכמה מרגליות יקרות אשר הטמנו במליצות דבריהם, שכל דבריהם אלו ממש מבוארים בדברי הזוהר הנ"ל, וכל דבריהם כגחלי אש, ונאמר (זכריה יג ט) וצרפתים כצרוף הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וכו' שהם ב' עטרין של הדעת חו"ג, שע"ר הם אחוריים דדעת שהם סוד ער"ב ר"ב, שלכן קבלם משה והוא בגלותא ביניהם כמ"ש בכ"מ.