ערב רב
על פי הזוהר והאריז"ל וספרי קבלה מוסר וחסידות ח"י כרכים
EREV RAV
BY THE ZOHAR HA'KADDOSH
& THE ARIZ"L & THE SIFREI KABALAH & MUSAR & CHASIDUT
18
volumes
|
הערב רב וכל המסתעף חלק שישי [6] על פי ספר הקדוש - תיקוני זוהר, - יצא לאור ע"י ועד גילוי פני הערב רב, מנחם אב תשס"ד לפ"ק – פ"ט עמודים
|
ספר "הערב רב"
וכל
המסתעף
חלק ו' - [6]
על פי ספר הקדוש
תיקוני זוהר
בו יבואר גודל ענין חיוב הלימוד ולחקור מעשי וענין ה"ערב רב", ואיך שצריכים ללחום נגדם, שמקלקלים את כל עם ישראל בכל העולם כולו, ועוקרים כל המצות שבתורתינו הקדושה, כמו שכתב הגאון הקדוש מווילנא זיע"א, שישנם חמשה מיני ערב רב, והם: א)בעלי מחלוקת ובעלי לשון הרע, ב)הרודפים אחר התאוה כמו זנות וכדומה, ג)הרמאים שמראים עצמם כצדיקים ואין לבם שלם, ד)הרודפים אחר הכבוד ובונים חרבות לעשות להם שם, ה)הרודפים אחר הממון. והמחלוקת תחילה, כי המחלוקת כנגד כולם, והם נקראים "עמלקים", ואין בן דוד בא עד שיעברו מן העולם, ועליהם נאמר (דברים כה, יט): "תמחה את זכר עמלק" כמבואר בזוהר. (אדרת אליהו פרשת דברים)
גם יבואר בו השכר הגדול למי שעוסק להציל את עם ישראל מן הערב רב, ומעורר את הרבים שלא יפלו ברשתם ח"ו.
עוד יבואר, שהערב רב הם רמאים כנחשים ועקרבים, כמבואר בזוהר חדש וז"ל (זוהר חדש פרשת יתרו מאמר ז' ימי בראשית):
"אבל נחשים ועקרבים יש בו – ונחשין ועקרבין דילה אינון ערב רב".
עוד יבואר בו העונשים הגדולים אשר מענישים את האדם בזה ובבא, ושאין אדם יכול לשער עד כמה שיסבול בזה ובבא על זה שעזר את הערב רב, והפגם הגדול הנעשה על ידי אלו העוזרים להם, וגודל החיוב שמוטל על כל איש ואיש להיות בקי בהם בפרטותיהם ודקדוקיהם, כדי שלא יכשלו חס ושלום לבנות בתי עבודה זרה של דור הפלגה של הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם (בראשית יא, ד), כי בזה תלוי יסוד קדושת ישראל, ובו תלוי גם כן ביאת משיח בן דוד, כמו שגילה לנו רבינו חיים וויטאל זיע"א תלמיד האריז"ל בספרו הקדוש עץ חיים בהקדמתו.
* * *
הספר נדפס לזכות את הרבים - ונחלק בחנם לכל דורש ומבקש
הרשות נתונה לכל מי שברצונו להדפיס קטעים מספר זה או כל הספר בכל לשון שהוא בכל מדינה ומדינה, כדי להרבות תורה ויראת שמים בעולם, ולעורר לבות אחינו בני ישראל בתשובה שלימה
אוסף ענקי כעין זה עדיין לא ראה אור הדפוס עד היום הזה ועכשיו באחרית הימים נתגלה האור הגדול הזה לאור החזיון הנורא שנתגלה אצל הכותל המערבי שריד בית מקדשינו בחודש ניסן דהאי שתא שנת תשס"ד לפ"ק.
אם אתה רוצה לדעת מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעכב את גאולתינו ופדות נפשינו רחמנא ליצלן, תלמוד בעיון בספר הזה.
* * *
במקום הקדמה
וְהִנֵה מַה שֶּכָּתַב בִּתְּחִילַת דְבָרָיו וַאֲפִילוּ כָּל
אִינוּן דְמִשְׁתַּדְלֵי בְּאוֹרֵיְיתָא כָּל חֶסֶד דְעָבְדֵי
לְגַרְמֵייהוּ וכו', עם היות שפשטו מבואר ובפרט בזמנינו זה
בעו"ה אשר התורה נעשית קרדום לחתוך בה אצל קצת בעלי תורה אשר
עסקם בתורה על מנת לקבל פרס והספקות יתירות וגם להיותם מכלל
ראשי ישיבות ודייני סנהדראות להיות שמם וריחם נודף בכל הארץ
ודומים במעשיהם לאנשי דור הפלגה הבונים מגדל וראשו בשמים.
ועיקר סיבת מעשיהם היא מה שכתב אחר כך הכתוב ונעשה לנו שם.
ככתוב בספר הזוהר בפרשת בראשית דף כ"ה ע"ב וזה לשונו על פסוק
אלה תולדות השמים והארץ. שחמשה מינים יש בערב רב ומן הג' מינים
מהם הוא הנקרא כת גבורים דעלייהו אתמר המה הגבורים אשר מעולם
אנשי השם ואינון מסטרא דאילין דאיתמר בהון הבה נבנה לנו עיר
ומגדל וגו' ונעשה לנו שם בבנין בתי כנסיות ובתי מדרשות ושוין
בהון ס"ת ועטרה על רישיה ולא לשמה אלא למעבד לון וכו' והנה על
הכת הזאת אמרו בגמרא כל העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שנהפכה
שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם.
|
תוכן עניני "ערב רב" מספר הקדוש תיקוני זוהר להרשב"י כד. ישראל בגלות עובדי עבודה זרה בטהרה הם מה. המנסה להקדוש ברוך הוא בכל מצוה ומעשה, בוודאי זה הוא מאלו ערבוביה רעה, שנאמר בהם היש ה' בקרבנו אם אין נ. לא תלין וכו', זה גר שלא התגייר לשם הקדוש ברוך הוא, לא תלוי בו בישראל שהם עץ נג. בגאולה האחרונה יהיה לה חירות ולבניה מכל חליים רעים של העולם שהם ערב רב ספר תיקוני זוהר
הוא דאמר קרא (שמות כ"א) וכי ימכור איש את בתו לאמה, איש דא קודשא בריך הוא, בתו דא שכינתא, לאמה בת זוגיה דמטטרו"ן, דאיהי מיטטרו"ן בתוספת יו"ד, דשפחה בישא היא אמה דערב רב, ובגין דההיא שפחה בישא ובנהא לא אשתמודעין בה, איהי מתכסיא בעבדא דילה, כנשמתא בגופא. ובגלותא קדמאה דלא חזרת למלכותהא ברתא דמלכא, ולא נפקת מההוא גופא, לא נפקת חפשית, ובגינהא אתמר בהון, עבדים היינו לפרעה במצרים בגין דהוו תחות רשו דההוא עבד, ובגין דא אמר פרעה בהאי אתר לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח, ובגין דא נפקו במנוסה, כעבדא דלית ליה כתב חירו וברח מרבוניה. [וזה הוא שאמר הפסוק וכי ימכור איש את בתו לאמה, איש זה הקדוש ברוך הוא, בתו זו שכינה. לאמה בת זוגו של מטטרו"ן בתוספת יוד, ששפחה רעה היא אמה של ערב רב, ומפני שאותה שפחה רעה ובניה לא ניכרים בה, היא מתכסה בעבד שלה כנשמה בגוף, ובגלות ראשונה שלא חזרה למלכות בת המלך, ולא יצאה מאותו גוף, לא יצאה חפשית, ובגללה נאמר בהם עבדים היינו לפרעה במצרים, מפני שהיו תחת רשות אותו עבד, ומפני זה אמר פרעה בזה המקום לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח, ומפני זה יצאו במנוסה, כעבד שאין לו כתב חירות ובורח מאדונו].
בפורקנא בתראה לא נפקת ברתא, בהאי עבדא כשפחה, אלא בקודשא בריך הוא, בגין דאורייתא דאיהי חירו, איהי עמה בגלותא בתראה, דאיהי חירו דילה, מה דלא הוה הכי בגלותא קדמאה, דלא הוה לה ולבנהא אורייתא דאיהי חירו, דאורייתא ודאי איהי חירו, במלכותא דילה ביקרא דילה, הדא הוא דכתיב (משלי ג') יקרה היא מפנינים, ובגין דא לא תצא כצאת העבדים, ודא הוא דאמר כי לא בחפזון תצאו, ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה', יקו"ק ודאי איהו יוקים לון מעפרא, ואיהו נהיר על אנפוי דישראל, וביה אשתמודעין כל עלמין דאינון זרע ברך ה'. [אבל בגאולה האחרונה, לא תצא הבת, בזה העבד כשפחה, אלא בקדוש ברוך הוא, מפני שהתורה שהיא חרות, היא עמה בגלות אחרונה, שהיא חירות שלה, מה שלא היה כך בגלות ראשונה, שלא היה לך ולבניה תורה, שהיא חרות, שהתורה וודאי היא חירות במלכות שלה ביקר שלה, זה הוא שכתוב יקרה היא מפנינים, ומפני זה לא תצא כצאת העבדים, וזה הוא שאמר כי לא בחיפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה', יקו"ק וודאי, הוא יקים אותם מעפר, והוא מאיר על פני ישראל, ובו מכירים כל עולמות שהם זרע ברך ה']. * * *
כה וכה וירא כי אין איש, אלא איש לדרכו פנו, בעסקין דילהון, באורחין דילהון, איש לבצעו מקצהו, בבצעא דהאי עלמא, לירתא האי עלמא, ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון, אנשי חיל, יראי אלקי"ם, אנשי אמת, שונאי בצע, אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים, הב, הב לנא מזונא, וסליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים, ואינון עזי נפש ככלבים, דאינון אומין דעלמא דצווחי לגביה ולית לון בשת אנפין, דלא אית מאן דקרא ליה בתיובתא, דיחזור שכינתיה לקודשא בריך הוא, דאיהי מרחקא מיניה, למהדר לגביה, ואדמיין לכלבים, דאתמר בהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ואינון ערב רב, דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין. [ויפן כה וכה, אם יש מי שיתעורר בתשובה לשבור בית (נ"א בה) אסורים שלהם, צאו ולאשר בחושך הגלו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, אלא איש לדרכו פנו, בעסקים שלהם בדרכים שלהם, איש לבצעו מקצהו, בבצע זה העולם, לרשת זה העולם, ואין הם מצד אלו שנאמר בהם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע, אלא כולם צווחים בתפילות ביום הכיפורים ככלבים, הב הב לנו מזון וסליחה וכפרה וחיים, כתבנו לחיים, והם עזי נפש ככלבים, שהם אומות העולם שצווחים לגביו ואין להם בושת פנים, שאין מי שקורא לו בתשובה, שתחזור שכינתו להקדוש ברוך הוא, שהיא רחוקה ממנו, לחזור אצלו, ודומים לכלבים, שנאמר בהם ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם, ואלו ערב רב, שכל חסד שעושה לעצמם עושים].
אינון שאלין מזונא וכסויא ועונה, דאיהי עונת זוגייהו, דאתמר בה שארה כסותה ועונתה לא יגרע, ולא אית מאן דשאיל מזונא דאיהי תורה, שארה דשכינתא, ואיהי אימא עלאה, דאתמר בה ואל תטוש תורת אמך. כסותה, דא כסויא דציצית, ועטיפו דיליה, ותפלין דיד, דאתמר בה תפלה לעני כי יעטף, ועונתה דא קריאת שמע בעונתה, דאם שלש אלה לא יעשה לה לשכינתא, ויצאה חנם אין כסף, לית ליה כסופא מן שכינתא, חציף איהו, ועוד אין כסף לא יהא ליה כסופא לעלמא דאתי. [ועוד, הם שואלים מזון וכסות, ועונה, שהיא עונת זוגם, שנאמר בה שארה כסותה ועונתה לא יגרע, ואין מי ששואל מזון שהיא תורה, שארה השכינה, והיא אימא עליונה, שנאמר בה ואל תטוש תורת אמך, כסותה זו כסוי של ציצית, ועטיפה שלו, ותפילין של יד, שנאמר בה תפלה לעני כי יעטוף, ועונתה זו קריאת שמע בעונתה, שאם שלש אלה לא יעשה לה לשכינה, ויצאה חנם אין כסף, אין לו כיסוף, (בושה) מן השכינה, חצוף הוא, ועוד אין כסף, לא יהיה לו כסוף (בושה) לעולם הבא]. * * *
תריסר. בראשית מאמר קדמאה דכלא, כלילא מעשר אמירן, ואיהי ל"ב אלקי"ם דעובדא דבראשית, (ס"א דברית אש), ומסטרא דשמאלא אתייהיבת, דאיהי גבורה אשא סומקא, ובגין דא בלבת אש, ומשה הוה מסטרא דליואי מסטרא דיליה ממש, ואמאי אתגליא ליה בסנה, לאחזאה דהוות בדוחקא בין הקוצים, ועם כל דא והסנה איננו אכל, בגין שושנים דאינון בנהא, דאינון ישראל, דהוו עתידין למהוי בגלותא בין ערב רב דאינון קוצים, ודא איהו רזא כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה, ואותך לא אעשה כלה. [תיקון שנים עשר. בראשית מאמר ראשון של הכל, כלול מעשר אמירות, והיא ל"ב אלקים של מעשה בראשית (ס"א של ברי"ת א"ש), ומצד השמאל ניתנה, שהיא גבורה אש אדומה, ומפני זה בלבת אש, ומשה היה מצד הלוים מצד שלו ממש, ומדוע נגלה לו בסנה, להראות שהיתה בדוחק בין הקוצים, ועם כל זה והסנה איננו אוכל, מפני שושנים שהם בניה, שהם ישראל, שהם עתידים להיות בגלות בין ערב רב שהם קוצים. וזהו הוא סוד כי אעשה כלה בכל הגויים אשר הדחתיך שמה ואתך לא אעשה כלה]. * * *
ליה אגרא דכלה (נ"א דשכינתאה), דאיהי לבת אש בין הקוצים דאינון חייביא, כד דחקין לשכינתא וישראל, אגרא דילהון כלה, נפקא שכינתא כלה מבינייהו, וייתי חתן בגינה, ודא איהו אגרא דכלה דוחקא, ויפרוק לון מן גלותא בגינה, ודוחקא דגלותא דערב רב לישראל ממהר לון פורקנא, ורפיון דילהון מעכב לון לישראל פורקנא, בגין דא אתחזי ליה למשה בלבת אש מתוך הסנה, מגו כובין. [הראה לו שכר הכלה (נ"א השכינה), שהיא לבת אש בין הקוצים שהם הרשעים, כאשר דוחקים את השכינה וישראל, השכר שלהם כלה, יוצאת שכינה כלה מביניהם, ויבוא חתן בשבילה, וזה הוא שכר הכלה הדוחק, ויגאל אותם מן הגלות בשבילה, ודוחק גלות הערב רב לישראל ממהר להם הגאולה, ורפיון שלהם מעכב להם לישראל הגאולה, משום כך נראה לו למשה בלבת אש מתוך הסנה, מתוך קוצים]. * * *
תליסר בראשית תמן אשר"י, ודא איהו אשרי האיש, ואיהו אהי"ה אשר אהי"ה, רישא לכל רישין, ועלה אתמר ראשך עליך ככרמל ודא תפילין דרישא, ודלת ראשך כארגמן דא תפלין דיד, וביה משבחין לבת בהאי אשרי, הדא הוא דכתיב באשרי כי אשרוני בנות. [תיקון שלשה עשר. בראשית, שם אשר"י, וזה הוא אשרי האיש, והוא אהי"ה אשר אהי"ה, ראש לכל ראשים, ועליה נאמר ראשך עליך ככרמל, וזה תפילין של ראש, ודלת ראשך כארגמן, זו תפילין של יד, ובו משבחים לבת בזה אשרי, זה הוא שכתוב באשרי כי אשרוני בנות].
זכי לאעלא תמן, אשר לא הלך בעצת רשעים, דאיהי עצה בישא מסטרא דעץ הדעת טוב ורע, ובדרך חטאים לא עמד, מאן דרך חטאים ההיא דאתמר בה כן דרך אשה מנאפת, אכלה ומחתה פיה וגומר, ובמושב לצים לא ישב, מאן מושב לצים, דא לילי"ת אימן דערב רב, דאיהי מטמאה כנדה במושבה, וכן ערב רב מטמאין במושבם לצדיקיא דיתבין בינייהו כנדה. [מי זוכה להכנס שם, אשר אל הלך בעצת רשעים, שהיא עצה רעה מצד של עץ הדעת טוב ורע, ובדרך חטאים של עמד, מי זה דרך חטאין, אותה שנאמר בה כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגו'. ובמושב לצים לא ישב, מי זה מושב לצים זו לילי"ת אמם של ערב רב, שהיא מטמאה כנדה במושבה, וכן ערב רב מטמאים במושבם את הצדיקים שיושבים ביניהם, כנדה]. * * *
הללויה הללוהו ודא ה"ו, עליה אתמר ליל שמורים הוא לה', ודא איהו עמודא דאמצעיתא, ורזא דמלה השמיעו הללו, ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל, לקיים קרא (מיכה ו') כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. [ששי הללויה הללוהו וזה ה"ו. עליו נאמר ליל שמורים הוא לה', וזה הוא עמוד האמצע, וסוד הדבר השמיעו הללו ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל, לקיים הפסוק כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות].
דמלה מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה, וביה מ'מכון ש'בתו ה'שגיח, בגין דאיהו דיוקנא דעמודא דאמצעיתא, בההוא זמנא אתקיים רזא דמתניתין דאמר אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש דהיינו אלף חמשאה, ושורפין בתחלת שש דאיהו אלף שתיתאה. [וסוד הדבר מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה. ובו מ'מכון ש'בתו ה'שגיח. מפני שהוא דיוקן עמוד האמצע, באותו זמן מתקיים סוד המשנה שאמר אוכלים כל ארבע, ותולים כל חמש שזהו אלף חמישי, ושורפים בתחילת שש שהוא אלף ששי].
דלא יפרישו בין שש דאיהו עמודא דאמצעיתא, ובין שבע דאיהי בת זוגיה, צריך לבערא שאור וחמץ דאינון ערב רב, דלא יתחזיין בין שש דאיהו ו', ובין שבע דאתמר בה שבע ביום הללתיך, בגין דערב רב אפרישו בין שש לשבע במתן תורה, כמה דאת אמר (שמות ל"ב) וירא העם כי בשש משה, ואוקמוהו בשש, באלין שית שעתין עבדו ית עגלא, ואפרישו בין ו"ק דאינון שש לשבע, הכי יפריש לון קודשא בריך הוא בין שש לשבע. [וכדי שלא יבדילו בין שש שהוא עמוד האמצע ובין שבע שהיא בת זוגו, צריך לבער שאור וחמץ שהם ערב רב, שלא יראו בין שש שהוא ו', ובין שבע שנאמר בה שבע ביום הללתיך, מפני שערב רב הבדילו בין שש לשבע במתן תורה, כמו שאתה אומר וירא העם כי בשש משה, והעמידוהו בשש, באלו שש שעות עשו את העגל, והפרישו בין ו"ק, שהן שש לשבע, כך יפריש אותם הקדוש ברוך הוא בין שש לשבע]. * * *
הוות מצה פרוסה לחם עני עני ודאי, ובההוא זמנא תהא שלימה כגוונא דחברתה דאיהי מצה שלימה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה, ואמאי הוות מצה פרוסה, בגין דאסתלק מנה ו' רגל דילה למהוי לה מצוה, ומצה פרוסה אשתארת ד', ובגין דא מצה פרוסה ד', מצה שלימה ה', ובגין דא אמרין הלל גמור והלל שאינו גמור בפסח, לקבל מצה שלימה ומצה פרוסה. [שבגללם היתה מצה פרוסה לחם עוני וודאי, ובאותו זמן תהיה שלימה כמו חבירתה שהיא מצה שלימה, זה הוא שכתוב והיה אור הלבנה כאור החמה, ומדוע היתה מצה פרוסה, מפני שהסתלק ממנה ו' רגל שלה להיות בה כמצוה, ומצה פרוסה נשארה ד', ומפני זה מצה פרוסה ד', מצה שלימה ה', ומפני זה אומרים הלל הלל גמור והלל שאינו גמור בפסח, כנגד מצה שלימה ומצה פרוסה].
מרור, על שם ו' דאתפרש מן ה', ודא גרים לון דוימררו את חייהם, איהו מרור ואיהי מרה, הדא הוא דכתיב (רות א') קראן לי מרה כי המר שד"י לי, בעבודה קשה בקשיא, בחמר בקל וחמר, בין אומין דעלמא. [ואומרים מרור, על שם ו' שנבדלת מן ה', וזה גרם להם שוימררו את חייהם, הוא מרור והיא מרה, זה הוא שכתוב קראן לי (מרה) [מרא] כי המר שד"י לי, בעבודה קשה, בקושיה, בחומר, בקל וחומר, בין אומות העולם]. * * *
גרים דא, י' מן שדי רשימו דברית, דיהיב משה בערב רב, בגין דא נחית משה מדרגיה, הדא הוא דכתיב (שמות ל"ב) לך רד כי שחת עמך, עמך ולא עמי, ועל ידיה עתידה שכינתא לייחדא עם קודשא בריך הוא, בגין דאיהו אפריש לון, צריך לייחדא לון, לתקנא במה דחאב, קמו כלהו חבריא ונשקו ליה, ואמרו אי לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא די. [ומי גרם זה, י' מן שד"י רושם הברית, שנתן משה בערב רב, משום כך ירד משה ממדריגתו. זה הוא שכתוב לך רד כי שחת עמך, עמך ולא עמי. ועל ידו עתידה שכינה להתייחד עם הקדוש ברוך הוא. מפני שהוא הבדיל אותם, צריך לייחד אותם. לתקן במה שחטא. קמו כל החברים ונשקו לו, ואמרו אם לא באתי לעולם אלא לשמוע זה דיי]. * * *
בגין דלא הוה ביה פסולת, אתמר בזרעיה בגלותא, וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב, אתמר הכא בטח בדד, ואתמר התם ביה במפקנו דגלותא ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, לא אתערבון בבנוי ערבוביא דגיורים, ובגין דא אין מקבלים גרים לימות המשיח, דעלייהו דזרעא יעקב אתמר, גפן ממצרים תסיע, מה גפן לא מקבלא הרכבה ממין אחרא, כן זרעיה הוו נטרין אות ברית, ולא מקבלין הרכבה ממין אחרא, וכל מאן דנטיר אות ברית זכי למלכו, כגוונא דיוסף. וישראל בגין דנטרין ברית זכו למלכותא, ואתמר בהון כל ישראל בני מלכים, ומשה בגין דנטר אות ברית, אתמר ביה ויהי בישורון מלך, זכאה איהו מאן דנטר ברית. [יעקב מפני שלא היתה בו פסולת, נאמר בזרעו בגלות וישן ישראל בטח בדד, ונאמר שם ביציאת הגלות בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, לא מתערבים בבניו ערבובית גרים, ומפני זה אין מקבלים גרים לימות המשיח, שעל זרע יעקב נאמר גפן ממצרים תסיע, מה גפן לא מקבלת הרכבה ממין אחר, כן זרעו הם שומרים אות ברית ולא מקבלים הרכבה ממין אחר. וכל מי ששומר אות ברית זוכה למלכות, כמו יוסף. וישראל מפני ששומרים ברית זכו למלכות ונאמר בהם כל ישראל בני מלכים, ומשה מפני ששמר אות ברית, נאמר בו ויהי בישורון מלך, זכאי הוא מי ששומר ברית].
רב שאילו בשרא ויהיב לון, ומה כתיב (במדבר י"א) הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' כו', והאי בשר הא אוקמוהו מארי מתניתין בבשר היורד מן השמים, דא מנא דאכלו ערב רב, ועם כל דא אמרו עלה אין דבר טמא (ס"א רע) יורד מן השמים. [וערב רב שאלו בשר ונתן להם, ומה כתוב הבשר עודנו בין שיניהם טרם יכרת ואף ה' וכו'. וזה הבשר הרי העמידוהו בעלי המשנה בבשר היורד מן השמים. זה המן שאכלו ערב רב, ועם כל זה אמרו עליו אין דבר טמא (ס"א רע) יורד מן השמים].
דהאי בשר מאי ניהו, אלא כמה דאת אמר בשגם הוא בשר, ורזא דא לחכימי לבא אתמסר, והאי בש"ר בהפוכא שב"ר, ועליה אתמר שבר רעבון בתיכם, אם זכו בשר קדש, דאתמר ביה ומבשרי אחזה אלו"ה, ואם לא נטרין בהאי בש"ר, אות ברי"ת, אתהפך לון בשב"ר. [וסוד זה הבשר מה הוא, אלא כמו שאתה אומר בשגם הוא בשר, וסוד זה לחכמי לב נמסר, וזה בש"ר בהיפוך שב"ר. ועליו נאמר שבר רעבון בתיכם, אם זכו בשר קודש, שנאמר בו ומבשרי אחזה אלוק. ואם לא שומרים בזה בש"ר אות ברי"ת, נהפך להם בשב"ר]. * * *
ליה הא ודאי אתגליא לי מה דלא ידענא עד השתא, ולא עתיד לאתגליא עד יומין דייתי מלכא משיחא, אמר ליה אי הכי אשתמודע דאית אדם קדמון לכל קדומים, ואית אדם אחרא. [אמר לו, הרי וודאי נגלה לי מה שלא ידעתי עד עכשיו ולא עתיד להתגלות עד ימים שיבוא המלך המשיח, אמר לו אם כך ניכר שיש אדם קדמון לכל קדומים ויש אדם אחר, אמר לו, בני, כך הוא וודאי, אדם שברא אותו עלת העילות בדיוקן שלו סתום וגנוז, זה גרם שהסתלק עלת העלות, אדם שני חטא במחשבה, ואדם שלישי חטא במעשה, ששלשה אדם הם, אדם של בריאה, אדם של יצירה, אדם של עשיה, שאין כל חטאים שווים].
ליה ברי הכי הוא ודאי, אדם דברא ליה עלת העלות בדיוקנא דיליה סתים וגניז, האי גרם דאסתלק עלת העלות, אדם תניינא חאב במחשבה, ואדם תליתאה חאב במעשה, דתלת אדם אינון, אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה, דלאו כל חובין שוין. אמר ליה ברי עם כל דא הוה ה' קיימא קמיה דאדם, בתר דאתו ערב רב ועבדו ית עגלא, גרמו דאסתלק ה' לגבי ו"י, ואתעביד הו"י, ומאן גרם דא, הוי גוי חוטא, ואשתארת ה' בתראה יחידה, הדא הוא דכתיב איכה ישבה בדד, דבקדמיתא ותלכנה שתיהן ה"ה, לבתר אסתלקת ה' עלאה, אשתארת ה' תתאה בתראה יחידה, בתר דאתערבו טוב עם רע, מה דאפריש קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב ויבדל אלקי"ם בין האור ובין החשך, גרמו דגלת שכינתא ואתערבת בין אומין דעלמא, (ס"א בין אומין דעלמא ובנהא עמה) ומנטרא לון (ס"א לנטרא לה) בגלותא, בההוא זמנא נחית קודשא בריך הוא בכל אתווי דאסתלקו בגלותא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ב) אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן כו'. [אמר לו, בני, עם כל זה היתה ה' קיימת לפני האדם, אחר שבאו ערב רב ועשו את העגל, גרמו שעלתה ה' לגבי ו"י ונעשה הו"י, ומי גרם זה הוי גוי חוטא, ונשארה ה' אחרונה יחידה, זה הוא שכתוב איכה ישבה בדד. שבתחילה ותלכנה שתיהן, ה' ה', אחר כך הסתלקה ה' עליונה, נשארה ה' תחתונה אחרונה יחידה, אחר שהתערבו טוב עם רע מה שהבדיל הקדוש ברוך הוא, זה שכתוב ויבדל אלוקים הין האור ובין החושך, גרמו שגלתה שכינה והתערבה בין אומות העולם (ס"א בין אומות העולם ובניה עמה), ושומרת אותם (ס"א לשמור אותם) בגלות, באותו זמן יורד הקדוש ברוך הוא, בכל אותיותיו שהסתלקו בגלות, זה הוא שכתוב אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן וכו']. * * *
אזל"א גרי"ש, שכינתא אמרת לקודשא בריך הוא, גרש האמה הזאת ואת בנה אלין ערב רב, דגרשוני מהסתפח בנחלת ה', גרש לון מן עלמא דין ומעלמא דאתי, דלא יהא לון חולקא עם ישראל, שופ"ר הול"ך, רבי"ע, שנ"י גרישי"ן, שלשל"ת, בההוא זמנא נטל קודשא בריך הוא רומ"ח, דאיהי רמ"ח תיבין דאית בקריאת שמע ושית תיבין דיחודא, ובה וידקר את שניהם, דכר ונוקבא, דא סמא"ל ונחש, ורבי"ע דיוקנא דומיא דרומ"ח. [ועוד אזל"א גר"ש השכינה אומרת להקדוש ברוך הוא גרש האמה הזאת ואת בנה, אלו ערב רב, שגרשוני מהסתפח בנחלת ה', גרש אותם מן העולם הזה ומהעולם הבא, שלא יהיה להם חלק עם ישראל, שופ"ר הול"ך, רבי"ע, שנ"י גרישי"ן, שלשל"ת, באותו זמן נוטל הקדוש ברוך הוא רומ"ח, שהיא רמ"ח תיבות שיש בקריאת שמע ושש תיבות היחוד, ובו וידקור את שניהם זכר ונקיבה, זה סמא"ל ונח, ורבי"ע דיוקן כמו הרומח].
גרישי"ן, תריך לון קודשא בריך הוא מן שמיא וארעא, בההוא זמנא שקר הסוס לתשועה וכו', דקודשא בריך הוא רדיף אבתרייהו, ונטיל לון בשלשל"ת על צואריהון, ולבתר קטיל לון ברומחא דאיהו רבי"ע, בקדמיתא תריך לון, ולבתר רדיף אבתרייהו ותפיס לון, ולבתר קטיל לון. [שנ"י גרישי"ן, גרש אותם הקדוש ברוך הוא מן שמים וארץ, באותו זמן שקר הסוס לתשועה וכו', שהקדוש ברוך הוא רודף אחריהם, ולוקח אותם בשלשל"ת על צוואריהם, ואחר כך הורג אותם ברומח שהוא רבי"ע, בראשונה מגרש אותם, ואחר כך רודף אחריהם ותופס אותם, ואחר כך הורג אותם]. * * *
אית לה רישא וגופא ולבא ופומא ואברין, כגוונא דאית בישראל, דאינון רישין רישי עמא, ומנהון עיינין הדא הוא דכתיב והיה אם מעיני העדה, ואית מנהון לבא, דאינון לקבל שבעין סנהדרין ומשה ואהרן על גבייהו, דלא חסרין בעלמא כוותייהו, ודא איהו ללבי גליתי, אבל אחרנין דאינון כשאר אברין אתמר בהון ולאברי לא גליתי, וכן באורייתא שבעין אנפין תליין מתרין תורות, אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה. [והתורה יש לה ראש וגוף ולב ופה ואיברים. כמו שיש בישראל, שהם ראשים ראשי עם, ומהם עינים, זה שכתוב והיה אם מעיני העדה, ויש מהם לב, שהם כנגד שבעים סנהדרין, ומשה ואהרן על גביהם, שלא חסרים מהעולם כמותם, וזה ללבי גליתי, אבל אחרים שהם כשאר איברים נאמר בהם ולאיברי לא גליתי, וכן בתורה שבעים פנים תלוים משתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה].
חלק לב"ם, דאינון ע"ב צדיקים דאינון כגוונא דסנהדרין, ורזא דמלה (ישעיה ל') אשרי כל חוכי לו, ל"ו בחושבנא סליק תלתין ושית, ואינון ל"ו בארעא דישראל, ול"ו לבר מארעא דישראל, ודא איהו חלק לב"ם, ומאן חלק לבם, שאור וחמץ דאינון ערב רב, ורזא דמלתא ויהי מבדיל בין מים למים, דעלייהו אתמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, אך חלק, ואומאה דיתמחון בי"ד, דאינון ארבע סרי יומי דפסחא, לקיימא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, (ודא שבעה יומי דפסחא דגלותא קדמאה, ושבעה יומי דפסחא דגלותא בתראה,) הדא הוא דכתיב חג שבעת ימים מצות יאכל. [ובגלות חל"ק לבם, שהם ע"ב צדיקים שהם כמו הסנהדרין, וסוד הדבר אשרי כל חוכי לו, ל"ו בחשבון עולה שלשים ושש, והם ל"ו בארץ ישראל, ול"ו בחוץ לארץ ישראל, וזה הוא חל"ק לב"ם, ומי חלק לב"ם, שאור וחמץ שהם ערב רב, וסוד הדבר ויהי מבדיל בין מים למים, שעליהם נאמר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, אך חלק, ושבועה שימחו בי"ד, שהם ארבעה עשר ימי הפסח, לקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, (וזה שבעה ימי הפסח של גלות ראשונה, ושבעה ימי הפסח של גלות אחרונה), זה הוא שכתוב חג שבעת ימים מצות יאכל].
דא אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, ודא אור הנר דאיהי אורייתא ופקודיא, דאתמר בהון כי נר מצוה ותורה אור, נר בלבא, אור בעיינין, דאיהו אור הנר, בדחילו ורחימו בי"ה, מתעברין חשוכא וקדרותא מנייהו, ובגין דא כי יום נקם בלבי. [ומפני זה אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר, וזה אור הנר שהוא תורה ומצוות, שנאמר בהם כי נר מצוה ותורה אור, נר בלב, אור בעינים, שהוא אור הנר, ביראה ואהבה בי"ה, נעברים חושך וקדרות מהם, ומפני זה כי יום נקם בלבי]. * * *
אחר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה, ולא כאשר שנאתי מפקודין דלא תעשה, פקודין דלא תעשה תליין מדחילו דיראה, ואינון לרחקא השטן מנייהו, דלא יתקריב לגבי כורסיא דאיהו לבא, לתבעא דינין על אברין קדישין דאינון ישראל, ולבא שכינתא בינייהו. [דבר אחר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי ממצות עשה, ולא כאשר שנאתי ממצות לא תעשה, מצוות לא תעשה תלויות מיראת היראה, והן לרחק השטן מהם, שלא יתקרב אצל הכסא שהוא הלב, לתבוע דינים על איברים קדושים שהם ישראל, ולב שכינה ביניהם].
איהו סמא"ל, שלטנותא דיליה בכבד, דעליה אתמר עשו הוא אדום, ערקין דכבדא חיילין ומשריין דיליה, וכבד נטיל כל לכלוכין וחובין דערקין, הדא הוא דכתיב (ויקרא ט"ז) ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה, עונות תם, דההוא איש תם, אל ארץ גזירה, אתר דגזרת עירין. [השטן הוא סמא"ל, השלטון שלו בכבד, שעליו נאמר עשו הוא אדום, עורקי הכבד, צבאות ומחנות שלו, וכבד נוטל כל לכלוכים וחטאים של העורקים, זה הוא שכתוב ונשא השעיר עליו את כל עוונותם אל ארץ גזירה, עוונות תם של אותו איש תם, אל ארץ גזירה מקום גזירת מלאכים].
חרבא דיליה, עלה אתמר ועל חרבך תחיה, ומנלן דמרה איהי חרבא דמלאך המות, דכתיב (משלי ה') ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, איהי חיים לכבד, וסם המות ללבא, מרה איהי גיהנם, ואית לה תרי פיות דאמרין הב הב, הדא הוא דכתיב (שם ל') לעלוקא שתי בנות הב הב, שתי בנות דאמרין הב חייבין לגיהנם. [מרה, החרב שלו, עליה נאמר ועל חרבך תחיה, ומנין לנו שמרה היא חרב של מלאך המות, שכתוב ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, היא חיים לכבד וסם המות ללב, מרה היא גיהנם, ויש לה שתי פיות שאומורות הב הב, זה הוא שכתוב לעלוקה שתי בנות הב הב, שתי בנות שאומרות תן רשעים לגיהנם].
ערקין אינון בכבדא, לקבל שבעין ממנן, כבד ויותרת ע"ב, יותרת דיליה איהי נחש אשת זנונים, בגין דשיורין דיליה (נ"א דילה) נטלא טחול דאיהו חשך, ועלה אתמר ולחשך קרא לילה, דשלטנותה בגלותא דאיהו לילה, ובגלותא שעתא קיימא ליה, דאיהי לילי"ת אימא דערב רב, ואיהי שחוק הכסיל (ס"א הטחול), ובגינה אתמר כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה. [שבעים עורקים הם בכבד, כנגד שבעים ממונים, כבד ויותרת ע"ב, יותרת שלו היא נחש אשת זנונים, מפני ששירים שלו (נ"א שלה) נוטל טחול שהוא חושך, ועליו נאמר ולחושך קרא לילה, ששלטונו בגלות שהוא לילה, ובגלות השעה עומדת לו, שהיא לילי"ת, אימא של ערב רב, והיא שחוק הכסיל (ס"א הטחול), ובגללה נאמר כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה]. * * *
איהו צדיק ממנו בולע, דרשע ודאי דאיהו כסיל, עליה אתמר למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו, ואוקמוהו מארי מתניתין, צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע, ובגיניה אתמר מוריד שאול ויעל, ווי לנשמתא כד בלע לה טחול, ווי לישראל כד אתבלעו בערב רב, דעלייהו אתמר ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומראיהן רע כאשר בתחלה. [וזה הוא, צדיק ממנו בולע, שרשע וודאי שהוא כסיל, עליו נאמר למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו, והעמידוהו בעלי המשנה, צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע, ובגללו נאמר מוריד שאול ויעל, אוי לנשמה כאשר בולע אותה טחול, אוי לישראל כאשר נבלעים בערב רב, שעליהם נאמר ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה].
דגלותא כל ממנן דאומין דעלמא וערב רב, אתמר בהון היו צריה לראש אויביה שלו, צריה ודאי אינון ערב רב, עלייהו אתמר שריך סוררים וחברי גנבים כלו, אהב שחד וגומר, אויביה שלו אלין עשו וישמעאל ושבעין ממנן, דאינון כלהו בשלוה בעותרא, וישראל בדוחקא בעניותא, ובגין דא ווי לעלמא כד אתבלעו בערבוביא בישא, ומאן גרם דאתבלעו במעייהו ולא נודע כי באו אל קרבנה, בגין דעובדיהון בישין בידיהון, הדא הוא דכתיב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, כגוונא דא נשמתא איהי כנסת ישראל, כד איהי שלימא בפקודין דעשה, אתמר בה כלך יפה רעיתי ומום אין בך, בההיא זמנא שריא שם ה' עלה, ואתמר בה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, וממנן דכבד וערקין דיליה וממנן דטחול וערבוביא בישא דיליה, מתכפיין תחות לבא דתמן נשמתא. ואם נשמתא איהי מתטנפא (ס"א פגימא) בחובין, או גרע מינה אפילו פקודא חדא מאינון פקודין, כמה דאוקמוה מארי מתניתין עבירה מכבה מצוה, בההוא אתר (נ"א אבר) דשריא עבירה ואסתלק מצוה מניה, ההוא אבר איהו פגים, ואיהו מום דנשמתא, בגיניה לא שריא קודשא בריך הוא על נשמתא, הדא הוא דכתיב כל אשר בו מום לא יקרב, נשמתא דאית בה מום בחד מרמ"ח פקודין דילה לא אתקריב בגיניה לגבי קודשא בריך הוא. [בזמן הגלות, כל ממוני אומות העולם וערב רב, נאמר בהם היו צריה לראש אויביה שלו, צריה וודאי הם ערב רב, עליהם נאמר שריך סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד וגו'. אויביה שלו, אלו עשו וישמעאל ושבעים ממונים, שהם כולם בשלוה ועושר, וישראל בדוחק בעניות, ומפני זה, אוי לעולם כאשר נבעלו בערבוביה רעה, ומי גרם שנבלעו במעיהם ולא נודע כי באו אל קרבנה, מפני שמעשיהם רעים בידיהם, זה הוא שכתוב ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם, כמו כן הנשמה היא כנסת ישראל, כאשר היא שלימה במצוות עשה, נאמר בה כולך יפה רעיתי ומום אין בך, באותו זמן שורה שם ה' עליה, ונאמר בה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, וממוני הכבד ועורקים שלו, וממוני הטחול וערבוביה רעה שלו, נכפים תחת הלב ששם הנשמה. ואם הנשמה היא מטונפת (ס"א פגומה) בחטאים, או נגרע ממנה אפילו מצוה אחת מאלו מצוות, כמו שהעמידוהו בעלי המשנה עבירה מכבה מצוה, באותו מקום (נ"א איבר) ששורה עבירה ומסתלקת מצוה ממנו, אותו אבר הוא פגום, והוא מום הנשמה, בגללו לא שורה הקדוש ברוך הוא על הנשמה, זה הוא שכתוב כל (איש) אשר בו מום לא יקרב, הנשמה שיש בה מום באחד מרמ"ח מצוות שלה, לא מתקרבת בגללו אצל הקדוש ברוך הוא].
נשמתא מסטרא דשכינתא לית בה מום, הדא הוא דכתיב כלך יפה רעיתי ומום אין בך, אם יצר הרע בעי לקרבא לההוא אתר, כיון דשכינתא שריא תמן דאיהי נשמתא, אתמר בה והזר הקרב יומת, בגין דעלה אתמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, דהיינו אל אחר אל זר, דנשמתא איהי יקריה, ואיהי תושבחתיה, דבה משבח בר נש לקודשא בריך הוא בצלותא בכל יומא בכמה תושבחן והודאן, ובגין דא אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, אלין שבעין ממנן, דלא יהיב לון קודשא בריך הוא רשו לשלטאה עלה, דאינון ערקין דכבד דאיהו אל אחר, טחול נחש יותרת הכבד אשת זנונים, בתר דעבידת זיופא (נאופא) עם אלקים אחרים, ופליגת דמא דילה דאיהי תמצית דילה לכל ערקין, שיורא קריבת לגבי טחול דאיהו בעלה כסיל, דלא נטיל טחול אלא תמצית (נ"א שמרים) דדמא, ולא יהיב ליה מדמא אחרא, ובגין דא אתקריאת יותרת הכבד, בגין דלא יהיב ליה אלא שיורין, וכבד איהו קטרוגא דריאה, דסליק לגבי לבא נורא מניה, ואי לאו דנשיב ביה כנפי ריאה, הוה אוקיד ללבא (ס"א והוה אוקיד כל גופא נורא דלבא), הדרא דכנתא לויתן, לקבל חלב טמא, ועליה אתמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אבל עקרב פוסק, שרף איהו מרה קטרוגא דריאה, בגין דמרה איהי שריפת כל גופא. [אבל הנשמה מצד השכינה אין בה מום, זה הוא שכתוב כולך יפה רעיתי ומום אין בך, אם יצר הרע רוצה להתקרב לאותו מקום, כיוון שהשכינה שורה שם שהיא הנשמה, נאמר בה והזר הקרב יומת, מפני שעליה נאמר אני ה' הוא וכבודי לאחר לא אתן, שזהו אל אחד אל זר, שהנשמה היא כבודו, והיא תשבחתו, שבה משבח בן אדם לקדוש ברוך הוא בתפילה בכל יום בכמה תשבחות והודאות, ומפני זה אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים, אלו שבעים ממונים, שלא נותן להם הקדוש ברוך הוא רשות לשלוט עליה, שהם עורקי הכבד, הוא אל אחר, טחול נחש, יותרת הכבד אשת זנונים, אחר שעושה זיוף (ס"א ניאוף) עם אלהים אחרים, ומחלקת הדם שלה שהיא תמצית שלה לכל עורקים, השיור מקריבה אצל טחול שהוא בעלה כסיל, שלא נוטל טחול אלא תמצית (נ"א שמרי) הדם, ולא נותנת לו מדם אחר, ומפני זה נקראת יותרת הכבד, מפני שלא נותנת לו אלא שירים, וכבד הוא קטרוג הריאה, שעולה לגבי הלב אש ממנו, ואם לא שנושב בו כנפי הריאה, היה שורף הלב, (ס"א והיתה שורפת כל הגוף אש של הלב). המעי הדק לויתן, כנגד חלב טמא, ועליו נאמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, אבל עקרב פוסק. שרף הוא מרה קיטרוג הריאה, מפני שמרה היא שריפת כל גוף]. * * *
וימן ה' דג גדול דא טחול לילית דאיהי ערב רב מההוא רב החובל (נ"א דא סמא"ל, דגה דא נח"ש לילי"ת בת זוגיה מההוא רב החובל טחול דאיהו ערב רב) דאתמר ביה וגם ערב רב וכו', וטחול איהו שחוק הכסיל, עליה אתמר כי הכעס בחיק כסילים ינוח, לבלוע את יונה דא נפשא, מסטרא דיליה ולא שמעו אל משה מקצר רוח, ומעבודה קשה מסטרא דכבד, דאתמר ביה כבד לב פרעה, תכבד העבודה, מסטרא דמרה וימררו את חייהם. [ועוד, וימן ה' דג גדול, זה טחול לילי"ת שהיא ערב רב מאותו רב החובל (נ"א זה סמאל, דגה זה נח"ש לילי"ת בת זוגו מאותו רב החובל טחול שהוא ערב רב), שנאמר בו וגם ערב רב וכו', וטחול הוא שחוק הכסיל, עליו נאמר כי (ה) כעס בחיק כסילים ינוח, לבלוע את יונה זו הנפש, מצד שלו ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, מצד הכבד שנאמר בו כבד לב פרעה, תכבד העבודה, מצד המרה, וימררו את חייהם].
גדול איהו ערב רב, דאינון (נ"א דאיהו) רב החובל, מאן חובל אלא רב מכל מלאכי חבלה, איהו חובל, ואיהי חבלה, ערב רב בנין דלילית חייבא, דבהון חאבו ישראל וחבילו ית בשרייהו באת ברית, אינון רב עלייהו בגלותא, ואינון דגה לישראל, ובגין דא אמרו זכרנו את הדגה וכו'. [דג גדול הוא ערב רב, שהם (נ"א שהוא) רב החובל, מי הוא חובל, אלא גדול מכל מלאכי חבלה, הוא חובל, והיא חבלה, ערב רב בני לילית הרשעה, שבהם חטאו ישראל והשחיתו את בשרם באות ברית, הם גדולים עליהם בגלות, והם דגה לישראל, ומפני זה אמרו זכרנו את הדגה וכו'].
דנפקו ישראל ממצרים קטיל מנייהו סגיאין, ובגלותא בתראה עתיד הקדוש ברוך הוא לקטלא לון, ודא איהו והדגה אשר ביאור מתה, ויבאש היאור דא אורייתא, דאתמר בה ותורה אור, סרחת לגבייהו, ואתמר בישראל כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אור איהו ר"ז, היאורה בת זוגיה דההוא אור, דאתמר בה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, כגוונא דא בגלותא בתראה (היאורה) הזוהר ביה הוה ר"ז, דאיהו אור דפורקנא בתרייתא, לקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ודא איהו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, וכל הבת תחיון, אלין דמשתדלין באורייתא דבעל פה. [ובזמן שיצאו ישראל ממצרים הרג מהם הרבה, ובגלות אחרונה עתיד הקדוש ברוך הוא להרוג אותם, וזה הוא והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור זו התורה, שנאמר בה ותורה אור, באשה אצלם, ונאמר בישראל כל הבן הילוד היארה תשליכהו, אור הוא ר"ז, היאורה בת זוגו של אותו אור, שנאמר בה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, כמו כן בגלות האחרונה (היאורה) הזוהר בו יש ר"ז שהוא אור הגאולה האחרונה, לקיים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, וזה הוא כל הבן הילוד היארה תשליכהו, וכל הבת תחיון, אלו שעוסקים בתורה שבעל פה]. * * *
דאינון ערב רב אתמר בהון סו"ף פסו"ק, דאינון מזרעא דעמלק דאתמר ביה ויאמר כי יד על כס י"ה, ואינון חמש מינים עמלקים גבורים נפילים ענקים רפאים, דכלהו מסתלקין ומתגברין על ישראל בגלותא, הדא הוא דכתיב (בראשית ז') ויגברו המים וירבו מאד על הארץ, ארבע זמנין כתיב ויגברו וגברו, לקבל ארבע גלוון, ועלייהו אתמר סו"ף פסו"ק, דפסיק לון קודשא בריך הוא לסוף יומיא מעלמא. [ורשעים שהם ערב רב נאמר בהם סו"ף פסו"ק, שהם מזרע עמלק שנאמר בו ויאמר כי יד על כס י"ה, והם, חמשה מינים עמלקים גיבורים נפילים ענקים רפאים, שכולם עולים ומתגברים על ישראל בגלות, זה הוא שכתוב ויגברו המים וירבו מאוד על הארץ, ארבע פעמים כתוב ויגברו וגברו, כנגד ארבע גליות ועליהם נאמר סוף פסו"ק, שפוסק אותם הקדוש ברוך הוא לסוף ימים מהעולם].
זמנא הקטן יהיה לאלף מסטרא דשמאלא, והצעיר לגוי עצום מסטרא דימינא, אני ה' בעתה אחישנה מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ומיד יתפסקון עמלקים מן עלמא, וקודשא בריך הוא יתיב על כורסייה, ודא איהו שופ"ר הול"ך אתנ"ח יתי"ב, בההוא זמנא דיתמחון עמלקים מעלמא, יהא קודשא בריך הוא נח נייחא לישראל, ויתיב על כורסייה, כמה דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב, לבושיה כתלג חוור, לקיימא אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. [ובאותו זמן הקטן יהיה לאלף, מצד השמאל, והצעיר לגוי עצום, מצד הימין, אני ה' בעתה אחישנה מצד עמוד האמצע, ומיד יכרתו עמלקים מן העולם, והקדוש ברוך הוא ישב על כסאו, וזה הוא שופ"ר הול"ך אתנ"ח יתי"ב, באותו זמן שימחו עמלקים מהעולם, יהיה הקדוש ברוך הוא מניח מנוחה לישראל, וישב על כסאו, כמו שנאמר בו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור (פי' ועתיק ימים יושב, לבושו לבן כשלג), לקיים אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו].
עשו וישמעאל כתיב כרסייה שביבין די נור, ומאינון שביבין דכורסייה יוקדון כל טעוון דילהון, גלגלוהי נור דליק, דנחתין מיניה עשר גלגלין מסטרא דאת י', ושביבין מסטרא דאת ה', תרין אתוון יתערון בנורא לאוקדא טעוון דילהון, בההוא זמנא והיה החסן לנעורת וכו'. [ולגבי עשו וישמעאל כתוב כרסיה שביבין די נור (פירוש כסאו שביבי אש). ומאלו שביבים של כסאו נשרפים כל אלילים שלהם, גלגלוהי נור דלק (פירוש גלגליו אש דולקת) שיורדים ממנו עשרה גלגלים מצד האות י', וניצוצות מצד האות ה'. שתי אותיות יתעוררו באש לשרוף אלילים שלהם. באותו זמן והיה החסן לנעורת וכו']. * * *
אחר באשר תלכי אלך בגלותא, דאתמר בה ובפשעיכם שלחה אמכם, ובאשר תליני אלין דמשכבה דילך בגלותא, הדא הוא דכתיב על משכבי בלילות, עמך עמי אלין ישראל, ואלקי"ך אלק"י דא קודשא בריך הוא, אלימלך דא י', נעמי דא ה', מחלון ו', רות בה אתדבקת ה' ואתעבידת תורה, ועלה אתמר וקול התור נשמע בארצנו. [דבר אחר, באשר תלכי אלך בגלות, שנאמר בה ובפשעיכם שלחה אמכם, ובאשר תליני אלין שהמשכב שלך בגלות, זה הוא שכתוב על משכבי בלילות עמך עמי אלו ישראל, ואלוקיך אלוקי זה הקדוש ברוך הוא, אלימלך זו י'. נעמי זו ה'. מחלון ו'. רות בה נדבקה ה' ונעשתה תור"ה, ועליה נאמר וקול התורה נשמע בארצנו].
אימא דערב רב, דאתמר בהון כי עם קשה עורף הוא, דחזרת לסרחנה, וחזרת ערף לגבי חמותה, כליון בעלה דערפה, יצר הרע דאתיא כלייה מניה לעלמא, ואיהו כליון, ואתתיה לילית כלייה. [ערפה אימא של ערב רב, שנאמר בהם כי עם קשה עורף הוא, שחזרה לסרחונה, והחזירה עורף לגבי חמותה. כליון בעלה של ערפה. יצר הרע שבאה כליה ממנו לעולם, והוא כליון. ואשתו לילי"ת כליה]. * * *
רבי שמעון ווי לון לאינון דמניחין לאשתדלא באורייתא דאתמר בה ולקח גם מעץ החיים, ובפקודין דילה דאינון איבא דאילנא דאתמר ביה ואכל וחי לעולם, ואזלין בתר אלין דמפתי לון מסטרא דנחש הקדמוני, דאמרי לון השתדלון במלאכיא דממנן על ככביא ושמשא וסיהרא, ועל אלין דממנן על רוחין ושדין, למיהוי כאלקי"ם יודעי טוב ורע, ועלייהו אתמר, כה אמר ה' למזבחים ולמקטרים לככבים ולמזלות ולשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר לא צויתי, ודא איהו דמני קודשא בריך הוא לאדם ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגומר, ויש"ו חייבא בהאי הוה משתדל, ודור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, וקודשא בריך הוא אעקר לון מעלמא דין ומעלמא דאתי, ודא איהו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, מות בעלמא דין ותמות בעלמא דאתי, וחובא דא גרים חורבן בי מקדשא וגלות ישראל בין אומין דעלמא ואתקטילו מנייהו. [אמר רבי שמעון, אוי להם לאלו שמניחים לעסוק בתורה שנאמר בה ולקח גם מעץ החיים. ובמצוות שלה שהם פרי האילן שנאמר בו ואכל וחי לעולם, והולכים אחר אלו שמפתים אותם מצד הנחש הקדמוני, שאומרים להם התעסקו במלאכים שממונים על הכוכבים והשמש והלבנה, ועל אלו שממונים על רוחות ושדים. להיות כאלוקים יודעי טוב ורע, ועליהם נאמר כה אמר ה' למזבחים ולמקטרים לכוכבים ולמזלות ולשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר לא צויתי, וזה הוא שצוה הקדוש ברוך הוא לאדם ומעץ הדעת טוב ורע אל תאכל ממנו וגו'. ויש"ו הרשע בזה היה מתעסק, ודור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, והקדוש ברוך הוא עקר אותם מהעולם הזה ומהעולם הבא, וזה הוא כי ביום אכלך ממנו מות תמות, מות בעולם הזה ותמות בעולם הבא. וחטא זה גרם חורבן בית המקדש וגלות ישראל בין אומות העולם ונהרגו מהם].
חד הוה מזבח ומקטר, והוו נחתין חיילין דלעילא, וכד הוה נביא מייסר לון, מה כתיב בהון ולא שמעו לקול נביא וחוזה, ובמה הוה מייסר לון נביא, הוה אומר להון דיהון חזרין בתיובתא, ואי לאו ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה, ואינון הוו מזלזלין ביה, והוו אמרין אנן אומינן לאלין דממנן על מטרא, וכפינן להון לנחתא מטרא, וקודשא בריך הוא אחליף להון לממנן בשליחותייהו בגינייהו, וקטיל לון וחריב בי מקדשא בגינייהו, וגלו ישראל בין אומין דעלמא, ודא איהו חובא דאדם דגרם ליה חויא מיתה ליה ולאתתיה, דפתי לון בההוא אילנא, הדא הוא דכתיב כי יודע אלקי"ם וכו', ובגין דא מני קודשא בריך הוא לבר נש במה שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות. [שכל אחד היה מזבח ומקטר, והיו יורדים צבאות שלמעלה וכאשר היה נביא מייסר אותם מה כתוב בהם ולא שמעו לקול נביא וחוזה, ובמה היה מייסר אותם נביא, היה אומר להם שיהיו חוזרים בתשובה, ואם לא ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה. והם היו מזלזלים בו, והיו אומרים אנחנו משביעים את אלו שממונים על המטר וכופים אותם להוריד מטר, והקדוש ברוך הוא החליף את הממונים בשליחותם בגללם, והרג אותם והחריב בית המקדש בגללם. וגלו ישראל בין אומות העולם, וזה הוא חטא האדם שגרם לו הנחש מיתה לו ולאשתו, שפיתה אותם באותו אילן זה הוא שכתוב כי יודע אלוקים וכו', ומפני זה צווה הקדוש ברוך הוא לבן אדם שהורשת התבונן אין לך עסק בנסתרות]. * * *
רבי אלעזר במה הוה נחתין אלין חיילין, אמר ליה ברי מה את חשיב דהוו נחתין, ודאי הא רזא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע, דלא עתיד קודשא בריך הוא לגליא ליה מפורסם לעלמא אלא ביני חבריא, עד דייתי דרא דמלכא משיחא, אמר ליה כיון דאיהו אתגליא ביני חבריא מאי ניהו, אמר ליה בני, ממראה מתניו ולמעלה הוה טוב, ממראה מתניו ולמטה הוה רע, נבוכדנצר הוה ידע ביה, והכי עביד צלמא דיליה, וביה אשתמודע אילנא דטוב ורע, הדא הוא דכתיב (דניאל ב') רישיה די דהב טב, חדוהי ודרעוהי די כסף, עד הכא הוה מסטרא דטוב, ובגין דא אמר די דהב טב, ממראה מתניו ולמטה רע, הדא הוא דכתיב מעוהי וירכתיה די נחש מסטרא דנחש הקדמוני. [אמר רבי אלעזר, במה היו יורדים אלו צבאות, אמר לו, בני, מה אתה חושב שהיו יורדים, וודאי זה סוד האילן של עץ הדעת טוב ורע, שלא עתיד הקדוש ברוך הוא לגלות אותו מפורסם לעולם אלא בין החברים, עד שיבוא הדור של מלך המשיח, אמר לו, כיוון שהוא גלוי בין החברים, מה הוא, אמר לו, בני, ממראה מתניו ולמעלה היה טוב, ממראה מתניו ולמטה היה רע, נבוכדנאצר היה יודע בו, וכך עשה הצלם שלו, ובו ניכר האילן של טוב ורע, זה הוא שכתוב ראשה די דהב טב, חדוהי ודרעוהי די כסף (פירוש ראשו של זהב טוב, חזהו וזרועותיו של כסף), עד כאן היה מצד הטוב, ומפני זה אמר די דהב טב, ממראה מתניו ולמטה רע, זה הוא שכתוב מעוהי וירכתה די נחש (פירוש מעיו ויריכותיו של נחושת), מצד הנחש הקדמוני]. * * *
אילנא נחתין נשמתין דערב רב דאינון דערבוביא דטוב ורע, וכמה נימין תליין מהאי אילנא דאינון צבא השמים, די ממנן על כוכביא ומזלי, וכלהו מעורבין טוב ורע, והוו ענפין תליין מהאי סטרא ומהאי סטרא, אלין ממיתין ואלין מחיין, אלין שדים מסטרא דשמאלא, ואלין מלאכיא מסטרא דימינא, והוו ידעין כל גוונין דענפין דאילנא דאינון מזלות וככבים, והוו לקטין עשבין כגוונא דאלין גוונין, והוו עבדין דיוקנין כפום ההוא מזל דהוו בעאן לנחתא ליה, כגון טלה או שור או בתולה או תאומים דאיהו צורת אדם דו פרצופין, דאיהי דיוקנא דנוקבא, או סרטן או אריה או מאזנים או עקרב או קשת או גדי או דלי או דגים, והוו מקטרין לון באלין עשבין בכל גוון, לכל חד כפום גוון דיליה לעילא, והכי הוו עבדין דיוקנין דצורת חמה ולבנה ושבעה ככבי לכת, והוו מקטרין לכל צורה דהוו בעאן לנחתא לעלמא, ובגין דא אתמר עלייהו כה אמר ה' למקטרים ולמזבחים לככבים ולמזלות ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי. [ומזה האילן יורדות נשמות הערב רב שהם ערבוביה של טוב ורע, וכמה נימים תלויות מזה האילן שהם צבא השמים, אשר ממונים על כוכבים ומזלות, וכולם מעורבים טוב ורע, והיו ענפים תלויים מזה הצד ומזה הצד, אלו ממיתים ואלו מחיים, אלו שדים מצד השמאל, ואלו מלאכים מצד הימין, והיו יודעים כל גוונים של ענפי האילן שהם מזלות וכוכבים, והיו לוקטים עשבים כמו אלו הגוונים. והיו עושים דיוקנים כפי אותו מזל שהיו רוצים להוריד אותו, כגון טלה או שור או בתולה או תאומים שהוא צורת אדם שני פרצופים, שהיא דיוקן נקיבה, או סרטן או אריה או מאזנים או עקרב או קשת או גדי או דלי או דגים, והיו מקטרים באלו עשבים בכל גוון, לכל אחד כפי גוון שלו למעלה, וכך היו עושים דיוקני צורת חמה ולבנה ושבעה כוכבי לכת, והיו מקטרים לכל צורה שהיו רוצים להוריד לעולם, ומפני זה נאמר עליהם כה אמר ה' למקטרים ולמזבחים לכוכבים ולמזלות ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי].
ליה מאי למזבחים, אמר ליה לכל דיוקנא הוו עבדין, דנטלין בעירן או עופין כפום ההוא מזל, והוו דבחין עלייהו, ודא איהו למזבחים, והוו נחתין לון וממללין עמהון והוו עבדי רעותהון, והוו סגדין לון והמנין בהון, אמר ליה במאי הוו נחתין לון, אמר ליה ברי הוו ידעין כל שמהן דשמא מפרש, והוו משביעין לון, ולבתר עאלין שמא מפרש. בפומיהון דאלין דיוקנין והוו ממללן, ודא איהו רזא דקרא (ירמיה נ"א) והוצאתי את בלעו מפיו, נפל שמא מפרש ומיד נפלת צלמא על אנפוהי, אמר ליה רבי אלעזר וכי איך הוה שמא דקודשא בריך הוא מליל בהון, אמר ליה ברי על האי אתמר לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי לא ינקה וכו', אמר ליה וכי יכיל בר נש לאוליף שמא דקודשא בריך הוא למגנא, אמר ליה אין. [אמר לו, מהו למזבחים, אמר לו, לכל דיוקן היו עושים, שנוטלים בהמות או עופות כפי אותו מזל, והיו זובחים עליהם, וזה הוא למזבחים, והיו מורידים אותם ומדברים עמהם והיו עושים רצונם, והיו משתחוים להם ומאמינים בהם. אמר לו, במה היו מורידים אותם, אמר לו, בני, היו יודעים כל שמות השם המפורש, והיו משביעים אותם. ואחר כך מכניסים השם המפורש בפי אלו הדיוקנים, והיו מדברים, וזה הוא סוד הפסוק והוצאתי את בלעו מפיו, נפל שם המפורש, ומיד נפל הצלם על פניו, אמר לו רבי אלעזר, וכי איך היה שם הקדוש ברוך הוא מדבר בהם, אמר לו, בני, על זה נאמר לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא כי לא ינקה וכו', אמר לו, וכי יכול בן אדם ללמוד שם הקדוש ברוך הוא לחנם, אמר לו, כן].
דא מאן דנפיק מרשות היחיד ועאיל ברשות הרבים, או דאפיק זרע מניה מאות ברית קדש ואעיל ברשות נוכראה, כאלו האי נטע אילנא דטוב ורע, ובגין האי בר דנטע בזונה או שפחה או גויה או נדה, אתמר לא תעשה לך פסל, ועל ברתא דאתעבידת בגוונא דא אתקריאת מסכה, ועלייהו אתמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגומר, ושם בסתר, מאי בסתר בסתרו דעלמא, ובגין דא אמר קודשא בריך הוא לא תעשון (אתי) אלקי כסף ואלקי זהב, והכי אוקמוה חבריא לא תעשון אתי כדמות שמשי שמשמשין אותי (נ"א לפני) במרום, לציירא בסתר דילי שום ציור או דמיון, דכל מאן דצייר לעיל לקודשא בריך הוא, בסתר (דאיהי שכינתיה, כלילא מעשר ספיראן), שום ציור וצלם ודמות כגוונא דמציירין בשמשין דיליה, נשמתיה אתלבשא בההוא צלמא, כד נפקת מהאי עלמא, קלא נפקת לגבה לצלמא תוקדון בנורא, ובגין דא אמר קודשא בריך הוא (ישעיה מ') ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, ואל מי תדמיון א"ל ומה דמות תערכו לו. [וכמו כן מי שמוציא מרשות היחיד ומכניס ברשות הרבים, או שמוציא זרע ממנו מאות ברית קודש ומכניס ברשות זרה, כאילו זה נטע אילן של טוב ורע, ומפני זה הבן שנטע בזונה או שפחה או גויה או נדה, נאמר לא תעשה לך פסל, ועל הבת שנעשית באופן זה נקראת מסכה, ועליהם נאמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו' ושם בסתר, מהו בסתר, בסתר העולם, ומפני זה אמר הקדוש ברוך הוא לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, וכך העמידוהו החברים לא תעשון אתי כדמות שמשי שמשמשים אותי (נ"א לפניו) במרום, לצייר בסתר שלי שום ציור או דמיון, שכל מי שמצייר למעלה לקדוש ברוך הוא, בסתר (שהיא שכינתו, כלולה מעשר ספירות), שום ציור וצלם ודמות כמו שמציירים בשמשים שלו, נשמתו מתלבשת באותו צלם, כאשר יוצאת מזה העולם, קול יוצא אצלה את הצלם תשרפו באש, ומפני זה אמר הקדוש ברוך הוא ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, ואל מי תדמיון א"ל ומה דמות תערכו לו].
ודאי כל מאן דנפיק מרשות הרבים ואעיל ברשות היחיד או מרשות היחיד ואעיל ברשות הרבים, כאלו ערב שמא דקודשא בריך הוא בעבודה זרה, ועביד אילנא דטוב ורע, ודא הוא רזא דהוה נפיק בלעו מפיו, דביה הוה אמר צלמא דנבוכדנצר אנכי ה' אלקיך, ובגין דא לא תשא את שם ה' אלקי"ך לשוא, ועתיד הקדוש ברוך הוא לאעקרא האי אילנא מעלמא ולאוקדא ליה בגיהנם, הדא הוא דכתיב (שם א') והיה החסן לנעורת וגומר. [ובני, וודאי כל מי שמוציא מרשות הרבים ומכניס ברשות היחיד או מרשות היחיד ומכניס ברשות הרבים כאילו ערב שם הקדוש ברוך הוא בעבודה זרה, ועושה אילן של טוב ורע, וזה הוא סוד שהיה יוצא בלעו מפיו, שבו היה אומר צלם נבוכדנאצר אנכי ה' אלקיך, ומפני זה לא תשא את שם ה' אלוקיך לשוא, ועתיד הקדוש ברוך הוא לעקור זה האילן מהעולם ולשרוף אותו בגיהנם, זה הוא שכתוב והיה החסון לנעורת וגו']. * * * ישראל בגלות עובדי עבודה זרה בטהרה הם
ליה רבי אלעזר, אם כן אסיר לעמא לאשתמשא בשום מלאך ולא בשמא בעלמא בתר דאית ערבוביא, אמר ליה ברי לאו הכי, דהא אמר קודשא בריך הוא לאדם מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, אמר רבי אלעזר האי הוה קדם דחאב, בתר דחב נחית מאתריה ואתערב באילנא דטוב ורע, אמר ליה ודאי הכי הוא, ובזמנא דישראל אינון בגלותא, כאלו הוו מעורבין באילנא דטוב ורע, ובגין דא אוקמוהו קדמאין, ישראל בגלותא עובדין עבודה זרה בטהרה הם. [אמר לו רבי אלעזר, אם כן אסור לעם להשתמש בשום מלאך ולא בשם בעולם אחר שיש ערבוביה, אמר לו, בני, לא כך, שהרי הקדוש ברוך הוא לאדם מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, אמר רבי אלעזר, זה היה לפני שחטא, אחר שחטא וירד ממקומו והתערב בעץ של טוב ורע, אמר לו, וודאי כך הוא, ובזמן ישראל הם בגלות, כאילו הם מעורבים בעץ של טוב ורע, ומפני זה העמידוהו קדמונים ישראל בגלות עובדי עבודה זרה בטהרה הם]. * * *
אלין דידעין אילנא דקודשא בריך הוא דאיהו עץ החיים, נטוע בגן דיליה דאיהי שכינתא דיליה, דאתמר בה לא יגורך רע, יכלין לנחתא חילא מתמן לגבי שכינתיה בלא ערבוביא כלל, בכל פקודא ופקודא, איהו עץ פרי עושה פרי למינו, נטוע בגן בלא ערבוביא כלל, ובגין דא אמר למינו, אבל עץ הדעת טוב ורע לא אתמר ביה למינו, אבל מעורב מין דלא במיניה, ובגיניה אתמר שדך לא תזרע כלאים וכו', שעטנז לא יעלה עליך. [אבל אלו שיודעים האילן של הקדוש ברוך הוא שהוא עץ החיים, נטוע בגן שלו שהיא השכינה שלו, שנאמר בה לא יגורך רע, יכולים להוריד כח משם לגבי שכינתו בלי ערבוביה כלל, בכל מצוה ומצוה, הוא עץ פרי עושה פרי למינו, נטוע בגן בלי ערבוביה כלל, ומפני זה אמר למינו, אבל עץ הדעת טוב ורע לא נאמר בו למינו, אבל מעורב מין שלא במינו, ובגללו נאמר שדך לא תזרע כלאים וכו'. שעטנז לא יעלה עליך]. * * *
איהו מאן דסליק אמונה דקודשא בריך הוא דאיהי שכינתיה כלילא מעשר אמירן, במחשבתא חדא ברעותא חדא בלא ערבוביא כלל, דכל ספירה וספירה נטועה ביה, ואיהי גן דכלהו ספירן בה אינון חד, וכל חד עביד בה פרי למינו, איהי מין דכל חד וחד, לא נפיק מניה זרעין לבר, הכי צריך בר נש דלא אפיק זרעא לבר מבת זוגיה, דאיהי מין דיליה יחודא דיליה, ובההוא זמנא דצריך בר נש לייחדא לקודשא בריך הוא בשכינתיה, צריך להפשיט מניה כל מחשבין דאינון קליפין, דאתמר בהון רבות מחשבות בלב איש, ולסלקא שכינתיה לגביה במחשבתא חדא, הדא הוא דכתיב ועצת ה' היא תקום, כגוונא דבר נש דמתיחד בבת זוגיה, ואתפשט מלבושוי למהוי עמה חד, הדא הוא דכתיב והיו לבשר אחד, הכי צריך לאפשטא מניה כל מחשבין אחרנין, בזמנא דמייחד לקודשא בריך הוא בכל יומא תרין זמנין, שמע ישראל ה' אלקינ"ו ה' אחד. [זכאי הוא מי שמעלה אמונת הקדוש ברוך הוא שהיא שכינתו כלולה מעשר אמירות, במחשבה אחת ברצון אחת בלי ערבוביה כלל, שכל ספירה וספירה נטועה בו, והיא גן, שכל הספירות בה הן אחת, וכל אחד עושה בה פרי למינו, היא מין שכל אחד ואחד לא מוציא ממנו זרעים לחוץ, כך צריך בן אדם שלא מוציא זרע לחוץ מבת זוגו, שהיא מין שלו יחוד שלו, ובאותו זמן שצריך בן אדם לייחד את הקדוש ברוך הוא עם שכינתו, צריך להפשיט ממנו כל מחשבות שהן קליפות שנאמר בהן רבות מחשבות בלב איש, ולהעלות שכינתו אצלו אחת, זה הוא שכתוב ועצת ה' היא תקום. כמו האדם שמתייחד עם בת זוגו, ומתפשט מלבושיו להיות עמה אחד, זה הוא שכתוב והיו לבשר אחד, כך צריך להפשיט ממנו כל מחשבות אחרות בזמן שמייחד את הקדוש ברוך הוא בכל יום שתי פעמים, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד]. * * *
מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה', מאן אתר אייתי ליה מקץ ימים, משיורין דיליה, כגון בר נש דאיהו בסוף יומוי חזר בתיובתא, כד לא אית ליה חילא למעבד טב וביש, ובעולמוי בתוקפיה לא תב, כמה דאוקמוהו מפני שיבה תקום, ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה, אבל הבל מבכורות צאנו אייתי ליה קרבנא משפירו דיליה, ובגין דא וישע ה' אל הבל. ועוד אל קין ואל מנחתו לא שעה, בגין דקרבנא דיליה הוה מההוא אתר דאקרי ערוה, ומאי הוה פשתים, דאתמר ביה (שמות כ"ח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. [ויהי מקץ ימים ויבא פרי האדמה מנחה לה', מאיזה מקום הביא לו, מקץ ימים, משיירים שלו, כגון בן אדם שהוא בסוף ימיו חוזר בתשובה כאשר אין לו כח לעשות טוב ורע, ובנערותו בחזקו לא שב, כמו שהעמידוהו מפני שיבה תקום, ומפני זה ואל קין אל מנחתו לא שעה, אבל הבל מבכורות צאנו הביא לו קרבן, מיופי שלו, ומפני זה וישע ה' אל הבל, ועוד אל קין ואל מנחתו לא שעה, מפני שהקרבן שלו היה מאותו מקום שנקרא ערוה, ומה היה פשתים, שנאמר בו ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה].
ליה רבי אלעזר, (אם כן) דאתכסי ביה בשר ערוה טב איהו, אמר ליה ברי לאו כל עריות שוין, הא לא קריב קרבנא דא אלא לקרבא ערוה דיליה לה', דאתמר ביה איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה', ומאי ערוה דיליה זוהמא בישא ערלה, נוקבא דערלה, ההיא דאתמר בה אדם הראשון מושך בערלתו הוה, ומאי ניהי אימא דערבוביא בישא, איבא דאילנא דטוב ורע, דאתמר בה ותקח מפריו ותתן גם לאישה עמה, ומאי ניהו לילי"ת, מתמן קא אתיין ערב רב דאינון מעורבין בישראל, דאתמר בהון הוי גוי חוטא, דאינון זרע מרעים בנים משחיתים וכו', ואמרו אלה אלקיך ישראל לעגלא, ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה. [אמר רבי אלעזר, שמתכסה בו בשר ערוה טוב הוא, אמר לו, בני, לא כל עריות שוות, זה לא הקריב קרבן זה אלא להקריב ערוה שלו לה', שנאמר בו איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה', ומהי ערוה שלו, זוהמא רעה ערלה, נקיבה של ערלה אותה שנאמר בה אדם הראשון מושך בערלתו היה, ומה היא אימא של ערבוביה רעה, פרי האילן של טוב ורע, שנאמר בה ותקח מפריו (ותאכל) ותתן גם לאישה עמה, ומה היא, לילית, משם באים ערב רב שהם מעורבים בישראל, שנאמר זרע מרעים בנים משחיתים וכו', ואמרו אלה אלהיך ישראל לעגל, ומפני זה ואל קין ואל מנחתו לא שעה].
קודשא בריך הוא אתמר (בהון) ביה ורחמיו על כל מעשיו, ואתמר ביה כי לא אחפוץ במות המת, וקביל לון, כל שכן לקרבנא דקין, אלא דהוה רעותיה לביש כמה דאתמר, אבל הבל הוה רעותיה בקרבנא דיליה, לקרבא שכינתא לההוא דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חוור ושער רישיה כעמר נקי, במאי, בההוא דקריב מבכורות צאנו ומחלבהן, ובגין דא וישע ה' אל הבל והא אתמר. [והרי הקדוש ברוך הוא נאמר בו ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר בו כי לא אחפוץ במות המת, ומקבל אותם, כל שכן את קרבן קין, אלא שהיה רצונו לרע כמו שנאמר, אבל הבל היה רצונו בקרבן שלו, לקרב השכינה לאותו שנאמר בו ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא (פירוש ועתיק ימים יושב לבושו כשלג לבן, ושער ראשו כצמר נקי), במה, באותו שהקריב מבכורות צאנו ומחלביהן, ומפני זה וישע ה' אל הבל והרי נאמר].
דלא אתקבל קרבנא דקין, ויחר לקין מאד, ויאמר ה' לקין למה חרה לך דלא מתקבל קרבנך, אם תטיב עובדך בגלגולא, שאת לך בעלמא, ותתקבל בתיובתא, ואם לאו לפתח חטאת רובץ, אמר רבי אלעזר הכא לא צריך לאתכסיא רזא, מאי שא"ת, ולא אתינא לדרשא בהאי קרא, אלא דהא שאת משא איהו ובהפוך אתוון, שאת איהי אש"ת, הכא רמיז דעבר על ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וכו', דאתא על תאומתו של הבל, ודא איהו ויקם קין אל הבל, קם על תאומתו, ולבתר קטיר לבעלה, כגוונא דמצרי, ורזא דמלה ויפן כה וכה, ואמרו קדמאין מאי ויפן כה וכה, אלא ראה מה עשה בבית. ומה עשה בשדה, ולית שדה אלא אשה, כמה דאת אמר כי בשדה מצאה, הדא הוא דכתיב ויהי בהיותם בשדה, ויפן כה וכה, אסתכל אם הוה ביה מסטרא דטוב, דלזמנין אתפרש טוב מן רע ומתמן אינון גרים, ובגין דא אסתכל מכל סטרא עד שתין רבוא, ולא חזא תמן גיורא דנפיק מניה, ויך את המצרי. [ומיד שלא התקבל קרבן קין, ויחר לקין מאוד, ויאמר ה' אל קין למה חרה לך שלא מתקבל קרבנך, אם תיטיב מעשיך בגלגול, שאת לך בעולם ותתקבל בתשובה, ואם לא לפתח חטאת רובץ, אמר רבי אלעזר, כאן לא צריך להתכסות סוד, מהו שא"ת, ולא באתי לדרשה בזה הפסוק, אלא שהרי שאת משא הוא, ובהיפוך אותיות שא"ת הוא אש"ת, כאן רמוז שעבר על ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וכו' שבא על תאומתו של הבל, וזה הוא ויקם קין אל הבל, קם על תאומתו, ואחר כך הרג את בעלה, כמו המצרי, וסוד הדבר ויפן כה וכה, אלא ראה מה עשה בבית ומה עשה בשדה, ואין שדה אלא אשה, כמו שאתה אומר כי בשדה מצאה, זה הוא שכתוב ויהי בהיותם בשדה, ויפן כה וכה, הסתכל אם היה בו מצד הטוב, שלעיתים נפרוש טוב מן רע ומשם הם גרים, ומפני זה הסתכל מכל צד עד ששים רבוא, ולא ראה שם גר שיוצא ממנו, ויך את המצרי]. * * *
מה כתיב ואם לא תיטיב, אל תקרי ואם אלא ואם, דאיהו יתר שאת ויתר עז, לפתח חטאת רובץ, מאי רובץ, אלא כי תראה חמור שנאך רובץ כו', דאיהו לא יכיל למסבל על כתפוי חמרא דאורייתא, לא יכיל למסבל עליה עול מלכות בגלותא, וחדלת מעזוב לו, הכא אחזי לקין דעתידין למהוי ישראל בדוחקא בגלותא, עני ורוכב על חמור, דיהון כחמור משאוי על כתפוי, מעול המס בגלותא ומכובד המלאכה, ודא איהו רובץ תחת משאו בגלותא, ובנוי דקין דהוו עתירין ותקיפין כמלכים בתוקפא סגיא, ובגין דא אמר הלא אם תטיב שאת, הלא אם תטיב למהוי שאת לעניי ישראל דאינון כבדים במשא כבד (יכבדו ממנו), אנא אסביל לבריך בעלמא, ומאריך עלייהו, ואם לאו לפתח חטאת רובץ, לתרעא דגיהנם אתפתחת, לנטלא נוקמא מינך ומברך. [ואחר כך מה כתוב ואם לא תיטיב, אל תקרא ואם אלא ואם, שהוא יתר שאת ויתר עז, לפתח חטאת רובץ, מהו רובץ, אלא כי תראה חמור שונאך רובץ אלא כי תראה חמור שונאך רובץ וכו'. שהוא לא יכול לסבול עליו עול מלכות בגלות, וחדלת מעזוב לו, כאן הראה לקין שעתידים להיות ישראל בדוחק בגלות, עני ורוכב על חמור, שיהיו כחמור משא על כתפיו מעול המס בגלות ומכובד המלאכה, וזה הוא רובץ תחת משא בגלות, ובני קין שהם עשירים וחזקים במלכים בחזק רב, ומפני זה אמר הלא אם תיטיב שאת, הלא אם תיטיב להיות שאת לעניי ישראל שהם כבדים במשא כבד (יכבדו ממני). אני אסבול לבניך בעולם, ומאריך עליהם, ואם לא, לפתח חטאת רובץ, שער הגיהנם נפתח, לקחת נקמה ממך ומבניך]. * * *
רבי שמעון, בריך ברי לעתיק יומין, דהא רוח קודשא אתער לגבך, לגלאה הכא חידושים דלא אשתמודעו עד השתא, אמר ודאי דא איהו קול דמי אחיך צועקים אלי, אינון דמים דישראל, דעתידין למגזל לון בנוי דקין ערב רב רשיעיא חייביא בגלותא, ודא איהו כי מלאה הארץ חמס מפניהם, ודא הוא קטולא דקין להבל, דעני חשוב כמת. [אמר רבי שמעון, ברוך בני לעתיק ימים, שהרי רוח הקודש התעורר אצלך לגלות כאן חידושים שלא נודעו עד עכשיו, אמר, וודאי זה הוא קול דמי אחיך צועקים אלי, אלו דמי ישראל, שעתידים לגזול אותם בני קין ערב רב רשעים בגלות, וזה הוא כי מלאה הארץ חמס מפניהם, וזה הוא הריגת קין את הבל, שעני חשוב כמת]. * * *
מקץ ימים וגומר, פתח רבי שמעון ואמר מאי מקץ ימים, אלא מההוא אתר דעתיד למימר ביה קץ כל בשר בא לפני, קץ שם לחשך, ותרגם יונתן בן עוזיאל קץ כל בשר, חבילו דכל בשרא, מלאכי חבלה, חמא דעתידין למיפק מניה מחבלים כרמים, דאינון ישראל דאתמר בהון כי כרם ה' צבאות בית ישראל, בגין כך ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וחמא דעתידין למיפק מהבל כמה צדיקיא, בגין דא וישע ה' אל הבל ואל מנחתו. [ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. פתח רבי שמעון ואמר, מהו מקץ ימים, אלא מאותו מקום שעתיד לומר בו קץ כל בשר בא לפני, קץ שם לחושך, ותרגם יונתן בן עוזיאל קץ כל בשר, השחתת כל בשר, מלאכי חבלה, ראה שעתידים לצאת ממנו מחבלי כרמים, שהם ישראל שנאמר בהם כי כרם ה' צבאו"ת בית ישראל, משום כך ואל קין ואל מנחתו לא שעה, וראה שעתידים לצאת מהבל כמה צדיקים, משום כך וישע ה' אל הבל ואל מנחתו]. * * *
קול דמי אחיך צועקים אלי, מאי דמי, דם מבעי ליה, אלא מאי דמי ד"ן כחושבן דמ"י, ודא איהו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ועוד מאי קול דמי, קול דם מבעי ליה, אלא תרגם אנקלוס, קל זרעין דעתידין למיפק מן אחוך, אינון שתין רבוא דעתידין למיפק מהבל, בההוא דאתמר ביה בשגם זה הבל, כלהו צווחין מן ארעא, הכא רמיז ענוי הדין ועוות הדין וחמס ושוד ושבר דעתידין בנוי דקין למעבד לבנוי דקודשא בריך הוא, ודא איהו קול דמי אחיך, אחיך אתקרי מסטרא דאינון דאתמר בהון והרגו איש את אחיו. [ויאמר (וגו') קול דמי אחיך צועקים אלי, מהו דמי, דם היה צריך לו, אלא מהו דמי, ד"ם כחשבון דמ"י, וזה הוא דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ועוד מהו קול דמי, קול דם היה צריך לו, אלא תרגם אונקלוס, קול הזרע שעתיד לצאת מן אחיך, אלו ששים רבוא שעתידים לצאת מהבל, באותו שנאמר בו בשגם זה הבל, כולם צווחים מן הארץ, כאן רמוז עינוי הדין ועוות הדין וחמס ושוד ושבר שעתידים בני קין לעשות לבניו של הקדוש ברוך הוא, וזה הוא קול דמי אחיך, אחיך נקרא מצד אלו שנאמר בהם והרגו את איש את אחיו].
רבי אלעזר אם כן אשתמודע דכל עאקו דא יהא בגלותא בתראה, אמאי אתמר קניתי איש את ה', אי תימא בגין קני דנפיק מניה זרעא מעליא, בתר דיתכניש איהו יתערון בני דקין לחרבא עלמא, ומנייהו קול דמי אחיך צועקים, הדא הוא דכתיב (תהלים י"ג) משוד עניים מאנקת אביונים וכו'. [אמר רבי אלעזר, אם כן נודע שכל צרה זו תהיה בגלות האחרונה, מדוע נאמר קניתי איש את ה', אם תאמר מפני קני שיוצא ממנו זרע מעולה, אחר שיאסף הוא, יתעוררו בני קין להחריב העולם, ומהם קול דמי אחיך צועקים, זה הוא שכתוב משוד עניים מאנקת אביונים וכו'].
ליה רבי שמעון, ברי, קין מסטרא דאילנא דטוב ורע הוה, ואתפשטותא דטוב הוה בגלגולא עד קני חותן משה, מתמן ואילך אתפשטותא דרע, ובגין דאחזי ליה קודשא בריך הוא מה דעתידין למעבד בנוי לישראל בכל דרא ודרא, דכלא אחזי ליה, אמר גדול עוני מנשוא, ומנלן דאחזי ליה גלגולא דיליה בכל דרא ודרא, הדא הוא דכתיב הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ, נע ונד ודאי, הכא רמיז גלגולא דיליה ובנוי, הדא הוא דכתיב (קהלת ח') ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, והא אוקימנא לון, ומשלם לשנאיו וכו', הן גרשת אותי דא גלגולא קדמאה, היום כההוא דאתמר ביה היום אם בקולו תשמעו, והייתי נע ונד תרין גלגולין אחרנין, אסתר הכא רמיז ויאמר אסתירה פני מהם וכו', והן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר, ועלייהו אתמר על שלשה פשעי ישראל, ועל ארבעה לא אשיבנו, דלא אהדר לון בגופא רביעאה, ולאו בפורקנא רביעאה, אלא אתמר בישראל (דברים ל"ב) ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, בגין דא אוקמוה מארי מתניתין אין מקבלים גרים לימות המשיח. [אמר לו רבי שמעון, בני, קין מצד האילן של טוב ורע היה, והתפשטות של טוב היה בגלגול עד קני חותן משה, משם ואילך התפשטות של רע, ומפני שהראה לו הקדוש ברוך הוא מה שעתידים לעשות בניו לישראל בכל דור ודור, זה הוא שכתוב הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד וודאי, כאן רמוז הגלגול שלו ובניו, זה הוא שכתוב ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, והרי העמדנו אותם ומשלם לשונאיו וכו'. הן גרשת אותי זה גלגול ראשון, היום, כאותו שנאמר בו היום אם בקולו תשמעו, והייתי נע ונד שני גלגולים אחרים, אסתר, כאן רמוז ויאמר אסתירה פני מהם וכו', והן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר, ועליהם נאמר על שלשה פשעי ישראל, ועל ארבעה לא אשיבנו, שלא מחזיר אותם בגוף רביעי, ולא בפדיון רביעי, אלא נאמר בישראל ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. משום כך העמידוהו בעלי המשנה אין מקבלים גרים לימות המשיח]. * * *
אחר והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, ידע ודאי, כגון ומרדכי ידע, אית ידיעה לטב ואית ידיעה לביש, בזמנא דאולידת לקין ידע את כל אשר נעשה ההוא זוהמא, ועד ההוא אתר דמטי ואתפשט ההוא זוהמא בכל דרין, (ותלת גלגולי עלייהו אתמר הן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר בתר דיתגבר ביצריה דלא עביד חטאה), והאי ידיעה דקין איהו דאתגלי ליה, עד ההוא אתר דאתפשט, דעליה אתמר כי משרש נחש יצא צפע, בגין דאיהו משרש נחש דאטיל זוהמא בחוה, מלאך המות דגרם מיתה לאדם ולכל דרין דיליה, הכי האי דרכיה לקטלא, ובגין דא קטיל להבל. [דבר אחר והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין, ידע וודאי כגון ומרדכי ידע. יש ידיעה לטוב ויש ידיעה לרע, בזמן שהולידה את קין ידע את כל אשר נעשה אותה זוהמא, ועד אותו מקום שמגיעה ומתפשטת אותה זוהמא בכל דורות, ושלשה גלגולים, עליהם נאמר הן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר. אחר שיתגבר על יצרו שלא עושה חטא, וזו הידיעה של קין היא שהתגלתה לו עד אותו מקום שמתפשט, שעליו נאמר כי משורש נחש שהטיל זוהמה בחוה, מלאך המות שגרם מיתה לאדם ולכל הדורות שלו, כך, זה דרכו להרוג, ומפני זה הרג את הבל]. * * *
זוהמא דאתנטיל מניה איהי לילי"ת אימא דערב רב, עלה אתמר רגליה יורדות מות וכו', דאיהו סם מות דאל אחר דאיהו סמא"ל, ואיהי איבא דיליה, גם לרבות אל אחר נחש, בגינה אתמר ותקח מפריו ותאכל, הכא רזא דחוה, ותתן גם לאישה עמה ויאכל, גם לרבות, ולבתר חזא ליה דאתחרט כמה דאת אמר גדול עוני מנשוא, ובגין דא קניתי איש את ה', הכא רמיז קני חותן משה דעתיד לאהדרא בתשובה ולקבלא אות ברית, הדא הוא דכתיב וישם ה' לקין אות, אות ברית מילה לאגנא עלייהו. [וזו הזוהמא שנלקחה ממנו היא לילי"ת אימא של ערב רב, עליה נאמר רגליה יורדות מות וכו'. שהיא סם המות של אל אחר שהוא סמא"ל, והיא פרי שלו, גם לרבות אל אחר נחש בגללה נאמר ותקח מפריו ותאכל, כאן הסוד של חוה ותתן גם לאישה עמה ויאכל, גם לרבות, ואחר כך ראה אותו שמתחרט כמו שאתה אומר גדול עווני מנשוא, ומפני זה קניתי איש את ה' כאן רמוז קני חותן משה, שעתיד לחזור בתשובה ולקבל אות ברית, זה הוא שכתוב וישם ה' לקין אות, אות ברית מילה להגן עליו]. * * *
דא ותוסף ללדת את אחיו את הבל, מאי ותוסף אלא רזא דמלה ולא יסף עוד לדעתה, בגין ההוא זוהמא דנפיק מניה, וחמא אתפשטותיה בכל דרא, כיון דחמא להבל דאתפשטותיה בכל דרא לטב, אמר ותוסף ללדת, אוסיפת איהי כמה קרבנין וכמה תחנונין וכמה בכיין בגיניה, כיון דאיהו הוה עתיד לדכאה זוהמא דיליה מעלמא, (והא קהלת אמר (קהלת ח') יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים הכא אתגלי צדיק ורע לו רשע וטוב לו, אית הבל ואית הבל ועלייהו אתמר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו), בשגם זה הבל, והא אוקמוהו בשגם זה משה, משה זה שת, ואיהו שם, ואיהו הבל, והן כל אלה יפעל א"ל פעמים שלש עם גבר. [ומפני זה ותוסף ללדת את אחיו את הבל, מהו ותוסף, אלא סוד הדבר ולא יסף עוד לדעתה, מפני אותה זוהמא שיוצאת ממנו, וראה התפשטותו בכל דור, כיוון שראה את הבל שהתפשטותו בכל דור לטוב, אמר ותוסף ללדת, הוסיפה היא כמה קרבנות וכמה תחנונים וכמה בכיות בשבילו, כיוון שהוא היה עתיד לטהר הזוהמא שלו מהעולם, והרי קהלת אמר יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, כאן מתגלה צדיק ורע לו רשע וטוב לו, יש הבל ויש הבל, ועליהם נאמר לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, בשגם זה הבל, והרי העמידוהו בשגם זה משה, משה זה שת, והוא שם, והוא הבל, והן כל אלה יפעל א"ל פעמים של עם גבר]. * * *
אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו, ש"ת סיומא דאלפא ביתא, ועליה אמר איוב (איוב ל"ח) מי שת בטוחות חכמה, מאי חכמה דא דחסר מניה י', דבה הוה שית, דאיהו ברא שית, ואיהו ראשית, והוה אתמר ביה מגיד מראשית אחרית, הוה משמש שת באתר דהבל, ובגין דחסר מניה י' אתקרי אחר, בגין דכד חב אדם פרח מניה י', ועבד שת בלא י' דאיהי חכמה, ובגין דא שירותא הוה מן ח', דאינון ח' יומין דברית מילה, כמה דאת אמר אז הוחל לקרא בשם ה', ומתמן עברו ברית מילה, ואעברו מניה ערלה ופריעה למעלה בד' ולא בח', דשירותא דח' איהי בינה, למנצח על השמינית, ועלה אתמר אז הוחל, ועוד אז הוחל לישנא דצלותא, כמה דאת אמר אז תקרא וה' יענה, דא הוא נטורא טבא, דאף על גב דהבל קטיל ליה קין, דמניה הוה נפיק מאן דנוקים ליה, הדא הוא דכתיב (שמות ט"ו) אז ישיר משה, רועה נוקים לרועה, ולבתר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה', אבל כד עמלק דאינון בכורי מצרים ערב רב מעורבין בישראל, עלייהו אתמר תמחה את זכר עמלק, דלא אשתאר מנהון שריד, דאלין אינון ערבוביא מכל אומין ואפילו מקין, ומיד דיתמחון מעלמא אז הוחל לקרא בשם ה'. [וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו ש"ת, סיום האלף בית, ועליו אמר איוב מי שת בטוחות חכמה. מה חכמה זו שחסר ממנו י'. שבה היה שית. שהוא ברא ששה, והוא ראשית. והיה נאמר בו מגיד מראשית אחרית, היה משמש שת במקום הבל, ומפני שחסר ממנו י' נקרא אח, מפני שכאשר חטא אדם פרחה ממנו י', ועשה שת בלי י' שהיא חכמה, ומפני זה ההתחלה היתה מן ח', שהם ח' ימים של ברית מילה, כמו שאתה אומר אז הוחל לקרוא בשם ה', ומשם עברו ברית מילה, והעבירו ממנו ערלה ופריעה למעלה בד' ולא בח' שהתחלה של ח' היא בינה למנצח על השמינית, ועליה נאמר אז הוחל לשון תפילה, כמו שאתה אומר אז תקרא וה' יענה, זו היא שמירה טובה, שאף על פי שהבל הרג אותו קין, שממנו היה יוצא מי שיעמיד אותו, זה הוא שכתוב אז ישיר משה, רועה יעמיד רועה, ואחר כך אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה', אבל כאשר עמלק שהם בכורי מצרים ערב רב מעורבים בישראל, עליהם נאמר תמחה את זכר עמלק, שלא נשאר מהם שריד, שאלו הם ערבוביה מכל אומות ואפילו מקין, ומיד שימחו מהעולם אז הוחל לקרא בשם ה']. * * *
בתוספת, תרין כיסות פומא ולבא, דהכי אוקמוהו מארי מתניתין עלייהו, מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש, דודאי איהו מאילנא דטוב ורע, דאיהו יימא חד בלב וחד בפה, מאן דאיהו מאילנא דחיי איהו תוכו כברו, פומא ולבא שוים, ועלייהו אתמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, אבל אחרא דאין תוכו כברו דלאו פומיה ולביה שוין, עליה אתמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, דודאי דא איהו ערבוביא בישא, דמשקר מוניטא דמלכא, דמערב כספא בעופרת. ודא הוה חטא דחוה דהטיל בה נחש זוהמא, דאיהו עופרת דאתערב בטפה (נ"א בכספא) חוורא כספא מזוקק, ולא אתדכי זוהמא מניה עד דאתא אברהם ועאל בנורא ואתלבן כספא, ונפיק עופרת לבר דאיהו ישמעאל, ואתמר באדם מושך בערלתו הוה, אתערב ערבוביא בדהבא, אצטריף ביצחק, ואפיק זוהמא לבר ודא עשו, ביעקב נח ואשתרש ואפיק תולדין, ואתרבי עץ החיים בענפוי ושרשוי. [ב' בתוספת, שני כיסים פה ולב, שכך העמידוה בעלי המשנה עליהם, מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש, שוודאי הוא מעץ של טוב ורע, שהוא יאמר אחד בלב ואחד בפה, מי שהוא מעץ החיים הוא תוכו כברו, פה ולב שוים, ועליהם נאמר ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, אבל אחר שאין תוכו כברו שאין פיו ולבו שוים, עליו נאמר ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, שוודאי זה הוא ערבוביה רעה שמשקר מטבע המלך שמערב כסף בעופרת, וזה היה חטא של חוה שהטיל בה נחש זוהמא, שהיא עופרת שהתערבה בטיפה לבנה (נ"א בכסף לבן) כסף מזוקק, ולא נטהרה הזוהמא ממנו עד שבא אברהם ונכנס באש, והתלבן הכסף, ויצאה עופרת לחוץ שהוא ישמעאל, ונאמר באדם מושך בערלתו היה, התערבה ערבוביה בזהב, נצרף ביצחק, והוציא הזוהמא לחוץ וזה עשו, ביעקב נח והשתרש והוציא תולדות, וגדל עץ החיים בענפיו ושרשיו]. * * *
חזי ואתה תחזה מכל העם, הכא אוקימנא למנדע תקונין אלין, אנשי חיל עיינין, יראי אלקי"ם אודנין, הדא הוא דכתיב (חבקוק ג') ה' שמעתי שמעך יראתי, אנשי אמת חוטמא, שונאי בצע פומא, אם חוטמא לאו איהו בשוה עם תקונין אחרנין, דעיינין אריכין, ואנפין אריכין, ואודנין אריכין, ופומא אריכא, וחוטמא עבה, תמן אתגליא גלגולא דנפשא, ואם עיינין לא בשוה מאחרנין, תמן אתגליא גלגולא דנשמתא, ואם אודנין לאו בשוה, תמן אתגליא גלגולא דרוחא, פומא בגין דאיהי כללא דכלא, אם לאו איהי בשוה, הא אתמר ביה פקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, ואם על ארבע גלגולין לא אתתקנת, אתמר בההיא שעתא ועל ארבעה לא אשיבנו. [בא ראה, ואתה תחזה מכל העם, כאן העמדנו לדעת תיקונים אלו, אנשי חיל עינים, יראי אלוקים אזנים, זה הוא שכתוב ה' שמעתי שמעך יראתי, אנשי אמת החוטם, שונאי בצע הפה, אם החוטם הוא לא בשוה עם תיקונים אחרים, שעינים ארוכות, ופנים ארוכים, ואזנים ארוכות, והפה ארוך, והחוטם עבה, שם מתגלה גלגול הנשמה, ואם אזנים לא בשוה, שם מתגלה גלגול הרוח, הפה מפני שהוא הכלל של הכל, אם אין הוא בשוה, הרי נאמר בו פקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים, ואם על ארבעה גלגולים לא נתקנת, נאמר באותם שעה ועל ארבעה לא אשיבנו].
נשמתין דאתיין תלת זמנין ולא מתתקנין, אתקריאו פושעי ישראל ערב רב, אבל צדיקיא דבכל זמנא דייתון מתתקנין, יתון עד ארבעה, אפילו עד שתין דור, ודא איהו דור הולך ודור בא, ודא נשמתא דאיהי משה רבינו, כלילא משתין רבוא, ושכינתא עלאה דאיהי נשמת חיים כד שריא במשה, אתחשב ליה כאלו אתא בשתין רבוא, ובגינה אתמר אשה אחת ילדה ששים רבוא בכרס אחד. [וכל נשמות שבאות שלש פעמים ולא נתקנות, נקראות פושעי ישראל ערב רב, אבל צדיקים שבכל פעם שיבואו נתקנים, יבואו עד ארבעה, אפילו עד ששים דור, וזה הוא דור הולך ודור בא, וזו הנשמה שהיא משה רבינו כלולה מששים רבוא, והשכינה העליונה שהיא נשמת חיים כאשר שורה במשה, נחשב לו כאילו בא אשה אחת ילדה ששים רבוא בכרס אחד]. * * *
מרעין דבני נשא, דאתמר בהון וחלים רעים, רפאות תהי לשרך, כד אינון ברישא דצדיקיא, אבל כד אינון ברישא דרשיעיא, כנסת ישראל אמרת לגבייהו אל תראוני שאני שחרחרת, דאלין שריין לון לפתאה לבני נשא, כמה דהוו מפתי לישראל בעגלא בשית שעתין, הדא הוא דכתיב (שמות ל"ב) וירא העם כי בשש משה, הא אוקמוהו בשית שעתין עבדו ית עגלא, בין שש לשבע, אפרישו בין עמודא דאמצעיתא לשבע, דגופא ושכינתא, ובגין דא מני קודשא בריך הוא לאפרשא לון משבע, הדא הוא דכתיב (שם י"ב) אך ביום הראשון, אך חלק בין שית לשבע, בגין דא אמרה כנסת ישראל ששזפתני השמש, שש זפתני השמש, דאסתלק מני ו' דאיהו השמש, דנהיר בשית תיבין דאינון שמע ישראל ה' אלקינ"ו ה' אחד. [ואלו חליים של בני אדם, שנאמר בהם וחליים רעים, רפאות תהי לשרך, כאשר הם בראש הצדיקים, אבל כאשר הן בראש הרשעים, כנסת ישראל אומרת אצלם אל תראני שאני שחרחרת, שאלו מתחילים להם לפתות בני אדם, כמו שהיו מפתים את ישראל בעגל בשש שעות, זה הוא שכתוב וירא העם כי בש"ש משה, הרי העמידוהו בשש שעות עשו את העגל, בין שש לשבע, הפרידו בין עמוד האמצע לשבע, של הגוף והשכינה, ומפני זה ציווה הקדוש ברוך הוא להבדיל אותם משבע, זה הוא שכתוב אך ביום הראשון, אך חילק בין שש לשבע, משום כך אמרה כנסת ישראל ששזפתני השמש, ששזפתני השמש, שהסתלק ממני ו' שהוא השמש, שמאיר בשש תיבות שהם שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד].
רבי שמעון ברי, ועוד ברזא דקרבנין, לבא איהו מזבח דביה דם דקרבנין, ועל דא אתמר וזבחת עליו, אם זכו אריה הוה נחית למיכל קרבנא, ואי לא כלבא נחית, ובאן אתר בכבד, דתמן מרה גיהנם, דאיהי עלוקה דאית לה תרי בנות הב הב, כמה דאת אמר לעלוקה וכו', וכלבא בהון צווח הב הב, ומרה איהי גיהנם, חרבא דמלאך המות דאית לה תרי פיות כגוונא דגיהנם, דאתמר בה לעלוקה שתי בנות הב הב, כגוונא דא אתמר בחרבא ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות. [אמר רבי שמעון, בני, ועוד בסוד הקרבנות, הלב הוא מזבח שבו דם הקרבנות, ועל כן נאמר וזבחת עליו, אם זכו, אריה היה יורד לאכול הקרבן, ואם לא, כלב יורד, ובאיזה מקום, בכבד, ששם מרה גיהנם, שהיא עלוקה שיש לה שתי בנות הב הב, ומרה היא גיהנם, חרב של מלאך המות שיש לה שתי פיות, כמו הגיהנם שנאמר בה לעלוקה שתי בנות הב הב, כמו כן נאמר בחרב ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות].
איהו סמא"ל, מרה סם המות דיליה, כד שלטא מרה על ערקין דילה ומתגברא בחובין, אתמר בפרקין דכבד ומרה, ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, בההוא זמנא אינון ערקין דלבא בדוחקא ומתטמרין בלבא, כגוונא דנח ואתתיה ובנוי וחיוון ובעירין ועופין דמתטמרין בתיבה, ולבא איהו בדוחקא בהון, דאם מרה מטא ללבא מיד ימות בר נש, ומרה לא מתגברה על ישראל דאינון לבא אלא בחובין, אי חזרין בתיובתא דאיהי נשמת חיים שכינתא עלאה, הא אסוותא תהא ללבא ולערקין דילה, ואתמר בהון וימתקו המים ואתסין ערקין (גופא) ואברים דיליה. [וכבד הוא סמא"ל, מרה סם המות שלו, כאשר שולטת מרה על עורקים שלה ומתגברת בחטאים, נאמר בפרקים של כבד ומרה ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, באותו זמן הם עורקי הלב בדוחק, ונחבאים בלב, כמו נח ואשתו ובניו וחיות ובהמות ועופות שנחבאו בתיבה, והלב הוא בדוחק בהם, שאם מרה מגיעה ללב מיד ימות בן אדם, ומרה לא מתגברת על ישראל שהם הלב אלא בחטאים, אם חוזרים בתשובה שהיא נשמת חיים שכינה עליונה, הרי רפואה תהיה ללב ולעורקים שלו, ונאמר בהם וימתקו המים, ונרפאים עורקים (הגוף) ואיברים שלו].
דא לילי"ת אימא דערב רב, שחוק הכסיל, מאן כסיל דא אל אחר סמא"ל, וערב רב אינון בנהא, דאינון מעורבין בישראל רשעים גמורים, ועלייהו אתמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, עלייהו אתמר למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו, רשע דא כסיל, ערב רב בגלותא אינון רשע, בבלע צדיק ממנו דא ישראל, ומאן גרים דבלע לון, בגין דלאו אינון צדיקים גמורים, כמה דאתמר צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע. [טחו"ל זו לילי"ת אימא של ערב רב, שחוק הכסיל, מי כסיל, זה אל אחר סמא"ל, וערב רב הם בניה, שהם מעורבים בישראל רשעים גמורים, ועליהם נאמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, עליהם נאמר למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו, רשע זה כסיל, ערב רב בגלות הם רשע, בבלע צדיק ממנו, זה ישראל, ומי גורם שבולע אותם מפני שאין הם צדיקים גמורים כמו שנאמר צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע]. * * *
איהי לילי"ת, מארת ה' בבית רשע, ואיהי אסכרה לרביי דאינון חייביא, חייכת בהון בעותרא בהאי עלמא, ולבתר קטילת בהון, ואמאי אתקריאו רביי, בגין דלית בהון דעת לאשתזבא מניה, אבל לב מבין אשתזב מניה, דתמן צדיק, ורזא דמלה טוב לפני האלקי"ם ימלט ממנה, וחוטא ילכד בה. [וטחול הוא לילי"ת, מארת ה' בבית רשע, והיא אסכרה לתינוקות שהם הרשעים, צוחקת בהם בעשירות בזה העולם, ואחר כך הורגת בהם, ומדוע נקראו תינוקות, מפני שאין בהם דעת להנצל ממנה, ששם צדיק, וסוד הדבר טוב לפני האלוקים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה].
אינון יועצות, אם זכו עאל בהון נבואה דאיהי נר ה' נשמת אדם, ואתעבידו נביאים, ואינון יועצים לטב, ואית בהון עצה ותושיה. [כליות הן יועצות, אם זכו, נכנסת בהן נבואה שהיא נר ה' נשמת אדם ונעשים נביאים, והם יועצים לטוב, ויש בהם עצה ותושיה].
ריאה, אם זכו שריא בהון רוח קודשא, ואתמר בהון ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה', ועלייהו אתמר והיו הכרובים פורשי כנפים, הכרובים כגון צורת אדם, פרשי כנפים לקבל תלת חיוון דפרשין גדפין לקבליה דאדם, ואינון שית גדפין, תרין לכל חיה, מסטרא דשכינתא גדפין דחיוון מרובעים, שית גדפין לקבל שש מעלות לכסא, ארבע גדפין לקבל כורסיא מרובע, פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת, דא כפרת דלבא קדש קדשין, ודא לבא. [כנפי ריאה, אם זכו שורה בהם רוח הקודש, ונאמר בהם ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגברה רוח דעת ויראת ה', ועליהם נאמר והיו הכרובים פורשי כנפים, הכרובים, כגון צורת אדם, פורשי כנפים, כנגד שלש חיות שפורשות כנפים כנגד האדם, והן שש כנפים שתים לכל חיה, מצד השכינה כנפי החיות מרובעות, שש כנפים כנגד שש מעלות לכסא, ארבע כנפים כנגד כסא מרובע, פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת, זו כפרת הלב קודש קדשים, וזה הלב].
רוח נשמה, כהן לוי וישראל, כהן איהו נשמה, אם זכה נר ה' נר הוה נהיר ביה מלבא כשמש זורחת, ורוחא דקודשא הוה נפיק מבין גדפוי דכרובין דאינון כנפי ריאה, והוה ממליל עמיה, ואם לאו נורא, ודא נפש הוה דליק, ונפיק אשא מלבא ואוקיד ליה. קרקבנא וקיבה כד נאים אתקרי קיבה ישן. [נפש רוח נשמה, כהן לוי וישראל, כהן הוא נשמה, אם זכה נר ה', נר היה מאיר בו מהלב כשמש זורחת ורוח הקודש היה יוצא מבין כנפי הכרובים שהם כנפי ריאה, והיה מדבר עמו, ואם לא, אש, וזו נפש היתה דולקת, ויוצאת אש ה' ושורפת אותו, קורקבן וקיבה, כאשר ישן נקראת קיבה ישנה].
שינה לטב ואית שינה לביש, לטב כגון חלום דאיהי סלם (נ"א כגון חלום) דחזא יעקב, וביה דביק קנה, ושית עיזקין דקנה איהו שית דרגין דנבואה, וסלקין לשתין נשמי, דהוה נאים בהון דוד, דהכי אוקמוה, דוד הוה מתנמנם כסוס, וסוס לא נאים אלא שתין נשמי, ואית שינה לביש חלמא בישא, דאתמר ביה לגבי אברהם ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נפלת עליו, והא אוקמוה בארבע גליות, ובגין דחלום ייתי בתרין דרגין, אוקמוה קדמאין, כמה דאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלמא בלא דברים בטלים, בגין דייתי חלמא כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד, בגין דחלמא איהו מסטרא דאילנא דטוב ורע, אבל סטרא דאילנא דחיי לא אתיא (עליה אלא דקיבה) אלא על ידי קיבה (דקב"ה) דאיהי שכינתא דיליה, ולית תמן קיבה רע דאיהו שד. [ויש שינה לטוב ויש שינה לרע, לטוב, כגון חלום שהוא סולם (נ"א כגון חלום) שראה יעקב, ובו דבק קנה, ושש טבעות הקנה הוא שש דרגות הנבואה, ועולים לששים נשימות, שהיה מתנמנם בהם דוד, שכך העמידוהו דוד היה מתנמנם כסוס, וסוס לא מתנמנם אלא ששים נשימות, ויש שינה לרע, חלום רע, שנאמר בו לגבי אברהם ותרדימה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, והרי העמידוהו בארבע גליות, ומפני שחלום יבוא בשתי דרגות, העמידוהו קדמונים כמו שאי אפשר לתבואה בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, מפני שיבוא כלום כאן על ידי מלאך, כאן על ידי שד, מפני שחלום הוא מצד האילן של טוב ורע, אבל מצד עץ החיים לא בא (עליו אלא של קיבה) אלא על ידי קיבה (הקדוש ברוך הוא) שהיא השכינה שלו, ואין שם קיבה רעה שהוא שד].
טוחן, אי בר נש זכאה איהו טוחנת מן לצדיקים, דאינון אברים קדישין בפקודין דעשה, ואי לא אזלין בפקודין טבין, מתפרנסין בלחם הקלוקל מזונא (הקלוקל) קלא בקלון. וושט שטו העם ולקטו, שטין (שטיין) לקטין בשטותא, וטחנו בריחים בדוחקא, אלין אינון טוחנות בפומא, או דכו במדוכה דא חיך, ובשלו בפרור דא אצטומכא. [קורקבן טוחן, אם בן אדם זכאי הוא טוחן מן לצדיקים, שהם איברים קדושים במצוות עשה, ואם לא הולכים במצוות טובות, מתפרנסים בלחם הקלוקל מזון (הקלוקל) קל בקלון, ושט, שטו העם ולקטו, שטים (נ"א שוטים) לוקטים בשטות, וטחנו בריחים, בדוחק, אלו הן טוחנות בפה, או דכו במדוכה, זה חיך, ובשלו בפרור זו קיבה]. * * *
רזא עלאה הכא, אם זכו ישראל הוה נחית לון אורייתא מן שמיא בלא דוחקא, ולא הוו צריכין לאלפא חד לחבריה, הדא הוא דכתיב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, דלית לחם אלא אורייתא, לא זכו בגין ערב רב דאינון שטין, אתמר בהו שטו העם ולקטו, דיטרחון לאולפא דא לדא, לפרנסה כל חד בדוחקא, ולחכימיא ברמיזא. אבל לעתיד לבא יתמחון ערב רב מעלמא, ואתמר בהון ולא ילמדו עוד איש את אחיו וגומר, ובגין דא וושט איהו לביש ואיהו לטב, חוור וסומק, דינא ורחמי. [בני, סוד עליון כאן, אם זכו ישראל היתה יורדת להם תורה מן השמים בלי דוחק, ולא היו צריכים ללמד אחד לחבירו, זה הוא שכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, שאין לחם אלא התורה, לא זכו מפני ערב רב שהם שוטים, נאמר בהם שטו העם ולקטו, שיטרחו ללמד זה לזה, לפרנסה כל אחד בדוחק, ולחכמים ברמז, אבל לעתיד לבוא ימחו ערב רב מהעולם, ונאמר בהם ולא ילמדו עוד איש (רעהו ואיש את) אחיו וגו'. ומפני זה ושט הוא לרע והוא לטוב, לבן ואדום, דין ורחמים]. * * *
בודאי אינון שלוחיא דצבורא, צריכין כד קראן ספר תורה דיחתכון מלין, ולא יימרון להון בהלעטה, כגוונא דערב רב דאתמר בהון הבשר עודנו בין שיניהם, והוו אכלין בהלעטה, (וכגוונא דעשו דאתמר ביה הלעיטני נא), ולא הוו טחנין ליה, אתמר בהון ואף ה' חרה בעם. הדרא דכנתא דא איהו נחש בריח נחש עקלתון, דזמינין צדיקיא למיכל ליה. ואית חלב טמא דאיהו נחש, דאיהו אסיר למיכל עמא קדישא, בגין דעליה אתמר ארור אתה מכל הבהמה. [ובני, בוודאי הם שלוחי הציבור, צריכים כאשר קוראים ספר תורה שיחתכו דברים, ולא יאמרו אותם בהלעטה, כמו הערב רב שנאמר בהם הבשר עודנו בין שניהם, והיו אוכלים בהלעטה, (וכמו עשו שנאמר בו הלעיטני נא), ולא היו טוחנים אותו, נאמר בהם ואף ה' חרה בעם. המעי הדק זה הוא נחש ברח, נחש עקלתון, שעתידים הצדיקים לאכול אותו, ויש חלב טמא שהוא נחש, שהוא אסור לאכול העם הקדוש, מפני שעליו נאמר ארור אתה מכל הבהמה]. * * *
רביעאה. בראשית תמן י"ש, להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ובגין דתמן אוצר דאיהי יראת ה', מניה אתמליא לצדיקיא, ואינון דחלין לקודשא בריך הוא ירתין האי יש, וערבוביא בישא לא הוו דחלין לקודשא בריך הוא אלא בגין עותרא, והוו מנסין ליה, כגוונא דא היש ה' בקרבנו אם אין, וכל אינון דמנסין לקודשא בריך הוא ודחלין ליה בעותרא ולא דחלין מניה בעניותא כמו בעותרא, לאו אינון אלא ערבוביא בישא. [תיקון רביעי (זהו תיקון כ"ה). בראשית, שם י"ש להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, ומפני ששם אוצר שהיא יראת ה', ממנו מתמלא לצדיקים, ואלו יראים לקדוש ברוך הוא יורשים זה היש, וערבוביה רעה לא היו יראים להקדוש ברוך הוא אלא בשביל עושר, והיו מנסים אותו כמו זה היש בקרבנו אם אין, וכל אלו שמנסים את הקדוש ברוך הוא ויראים לו בעשירות ולא יראים ממנו בעניות כמו בעשירות, אין הם אלא ערבוביה רעה]. * * * המנסה להקדוש ברוך הוא בכל מצוה ומעשה, בוודאי זה הוא מאלו ערבוביה רעה, שנאמר בהם היש ה' בקרבנו אם אין
יראה ואית יראה, אית אהבה ואית אהבה, אית מאן דדחיל לקודשא בריך הוא בגין דיחון בנוי או דלא נחית לעניותא, או דרחים ליה בגין דיהיב ליה עותרא, ומנסה ליה כגון נעביד האי פקודא הכי, ונחזי היש ה' בקרבנו ויהיב לן אגרא בגיניה אם אין, דאי לא יהיב ליה אגרא בגינהא לא רחים ליה, ולא יהיב ליה צדקה ולא יעביד פקודא, ומנסי לקודשא בריך הוא בכל פקודא ועובדא, בודאי האי איהו מאלין ערבוביא בישא, דאתמר בהון היש ה' בקרבנו אם אין. [שיש יראה ויש יראה, יש אהבה ויש אהבה, יש מי שירא לקדוש ברוך הוא בשביל שיחיו בניו או שלא ירד לעניות, או שאוהב אותו מפני שנתן לו עושר, ומנסה אותו כגון נעשה זו המצוה כך, ונראה היש ה' בקרבנו ויתן לנו שכר בגללה אם אין, שאם לא יתן לו שכר בגללה לא אוהב אותו, ולא יתן לו צדקה ולא יעשה מצוה, ומנסה להקדוש ברוך הוא בכל מצוה ומעשה, בוודאי זה הוא מאלו ערבוביה רעה, שנאמר בהם היש ה' בקרבנו אם אין]. * * *
רחימו ודחילו דקודשא בריך הוא, שלים בכל פקודא ופקודא דעביד, בין דיהיב ליה אגרא בטיבו בין דלא יהיב ליה, ובגין דא מני באורייתא, ואהבת את ה' אלהי"ך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ואוקמוהו קדמאין, אם חביב עליך נפשך מממונך לכך נאמר בכל נפשך, ואם חביב עליך ממונך מנפשך לכך נאמר בכל מאדך, דאית בר נש דצלי ואזיל בכל פקודין דלא יהיב עלייהו אגרא, ואם הוה יהיב אגרא עלייהו לא הוה עביד לון, דודאי סגיאין אינון מבני נשא דאינון עתירין בעותרא סגיא, ואינון חביבין עותרא דלהון יתיר מנשמתא דלהון, דעותרא דנפשא איהו פקודין טבין בעלמא דאתי, ועותרא דגופא ממונא ועדונא בעלמא דין. [אלא אהבה ויראה של הקדוש ברוך הוא, שלימה בכל מצוה ומצוה שעושה, בין שנותן לו שכר בטובה בין שלא נותן לו, ומפני זה ציווה בתורה ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, והעמידוהו קדומים, אם חביב עליך נפשך מממונך לכך נאמר בכל נפשך, ואם חביב עליך ממונך מנפשך לכך נאמר בכל מאודך, שיש בן אדם שמתפלל והולך בכל מצוות שלא נותן עליהם שכר, ואם היה נותן שכר עליהם לא היה עושה אותם, שוודאי הרבה הם מבני אדם שהם עשירים בעשירות גדולה, והם מחבבים העושר שלהם יותר מהנשמה שלהם, שעושר הנפש הוא מצוות טובות בעולם הבא, ועושר הגוף ממון ועדון בעולם הזה]. * * *
דמחבבין ממונא מנפשא, אם הוו יהבין ליה כל אורייתא במאה זוזי לא הוו יהבין להו בגינה, בגין דממונא חביב עלייהו מנפשא, ומה דדחיל ורחים ליה לאו איהו אלא בגין ממונא, האי דשוי ממונא עקרא ואורייתא דרחים קודשא בריך הוא טפל, האי רחימו ודחילו לא חשיב ליה קודשא בריך הוא, אלא עקרא דרחימו ודחילו דקודשא בריך הוא, דאף על גב דאיהו רחים ממוניה מנפשיה, דירחים ליה בממוניה, במה דאיהו חשיב עליה, ולא בטפל דיליה, לכך נאמר בכל מאדך, וכן מאן דחשיב נפשיה מממוניה, והוה יהיב כל ממונא דעלמא ולא הוה נזיק אפילו באבר זעירא דאית ביה, לכך נאמר בכל נפשך במאי דרחים ליה. [ואלו שמחבבים הממון מהנפש, אם היו נותנים לו כל התורה במאה זוזים לא היו נותנים אותם בשבילה, מפני שהממון חביב עליהם מהנפש, ומה שירא ואוהב אותו אין הוא אלא מפני הממון, זה ששם הממון עיקר והתורה שאוהב הקדוש ברוך הוא טפל, זו האהבה והיראה לא מחשיב לו הקדוש ברוך הוא, אלא עיקר האהבה והיראה של הקדוש ברוך הוא, שאף על פי שהוא אוהב ממונו מנפשו, שיאהב אותו בממונו, במה שהוא חשוב עליו, ולא בטפל שלו, לכך נאמר בכל מאודך, וכן מי שמחשיב נפשו מממונו, והיה נותן כל ממון העולם ולא היה ניזק אפילו באיבר קטן שיש בו, לכך נאמר בכל נפשך במה שאוהב אותו]. * * *
אחר לא תלין וגומר, העץ אלין ישראל דאתמר בהו כימי העץ ימי עמי, חובא דעבדו עם נבל, לא תהא תליא ליה בישראל, דכד עבדו ית עגלא חשיב משה דישראל עבדו ליה, ואמר למה ה' יחרה אפך בעמך, אמר ליה קודשא בריך הוא לך רד כי שחת עמך, מיד נחית וחזא עגל דיוקנא דשור וחמור, שאיל ליה מאן עבד לך, אמר חמור, ערב רב אשר בשר חמורים בשרם, שור אמר נמי הכי, טבעת דעלה מזל שור, בזמנא דאתמר בערב רב ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, אזדמנת תמן, וארמי כלא אהרן בנורא, ונפקת עגלא דיוקנא דשור וחמור, בההוא זמנא צווחת רוח הקדש ואמרת, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע עמי לא התבונן. [דבר אחר לא תלין וגו', העץ אלו ישראל שנאמר בהם כימי העץ ימי עמי, חטא שעשו עם נבל לא יהיה תלוי לו בישראל, שכאשר עשו את העגל חשב משה שישראל עשו אותו ואמר למה ה' יחרה אפך בעמך, אמר לו הקדוש ברוך הוא לך רד כי שחת עמך, מיד ירד וראה עגל דיוקן שור וחמור, שאל אותו מי עשה אותך, אמר חמור, ערב רב אשר בשר חמורים בשרם, שור אמר גם כך, טבעת שעליה מזל שור, בזמן שנאמר בערב רב ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, נזדמנה שם, והשליך הכל אהרן באש, ויצא עגל דיוקן שור וחמור, באותו זמן צווחה רוח הקודש ואמרה ידע שור קונהו וחמור ואבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן]. * * *
מה חזו למעבד עגל, אלא ודאי אינון הוו מכשפין דפרעה, יונו"ס וימברו"ס בני בלעם, דאתמר בהון ויעשו כן החרטומים בלטיהם, וחזו דלא הוה ממשו בהון, אתחזרו עמיה דמשה וקבילו ברית מילה, וקודשא בריך הוא דידע גלויים וסתירין, דהוה ידע בהון דאינון מגזעא בישא, כד הוה נחתא שכינתא אתמר בה ויסע מלאך האלקי"ם ההלך לפני מחנה ישראל, ולא אמר לפני העם, ובגין דא נטלו קנאה בלבייהו, ואמרו קום עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו, כגוונא דהוה אזיל קדמייכו, ובגין דא עבדו ית עגלא בחרשין דלהון, ודא איהו ידע שור קונהו וכו', ישראל לא ידע חרשין, עמי אהרן ומשה בני עמרם לא התבוננו, ודא איהו לא תלין נבלתו על העץ, חובא דא דעם נבל לא תלין נבלתו על העץ דאינון ישראל. [והרשעים מה ראו לעשות עגל, אלא וודאי הם היו מכשפי פרעה, יונו"ס וימרו"ס בני בלעם, שנאמר בהם ויעשו כן החרטמים בלטיהם, וראו שלא היתה ממשות בהם, חזרו עם משה וקבלו ברית מילה, והקדוש ברוך הוא שיודע גלויות ונסתרות, שהיה יודע בהם שהם מגזע רע, כאשר היתה יורדת השכינה נאמר בה ויסע מלאך האלוקים ההולך לפני מחנה ישראל, ולא אמר לפני העם, ומפני זה נטלו קנאה בלבם, ואמרו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כמו שהיה הולך לפניכם, ומפני זה עשו את העגל בכישופים שלהם, וזה הוא ידע שור קונהו וכו' ישראל לא ידע כשפים, עמי אהרן ומשה בני עמרם לא התבוננו, וזה הוא לא תלין נבלתו על העץ שהם ישראל וכו']. * * * לא תלין וכו', זה גר שלא התגייר לשם הקדוש ברוך הוא, לא תלוי בו בישראל שהם עץ
אחר לא תלין וכו', דא גיורא דלא אתגייר לשמא דקודשא בריך הוא, לא תליא ביה בישראל דאינון עץ, כמה דאוקמוהו כימי העץ ימי עמי. [דבר אחר לא תלין וכו', זה גר שלא התגייר לשם הקדוש ברוך הוא, לא תלוי בו בישראל שהם עץ, כמו שהעמידוהו כימי העץ ימי עמי]. * * *
חזי, דודהא כד יתי לגבה, יימא לגבי תרין משיחין נשכימה לכרמים דאינון ישראל, די בהון אתמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל, נראה הפרחה הגפן דאיהי שכינתא בהון, הנצו הרמונים אלין אינון דמליין מצות כרמון. [בא וראה, דודה כאשר יבוא אצלה, יאמר לגבי שני משיחים נשכימה לכרמים שהם ישראל, אשר בהם נאמר כי כרס ה' צבאות בית ישראל, נראה (הפרחה) [אם פרחה] הגפן שהיא השכינה בהם, הנצו הרימונים אלו הם שמלאים מצוות כרמון].
רבי שמעון ואמר סבא סבא, נשכימה לכרמים, הא אית כרמים דלאו אינון ישראל, כגון דשמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, ואינון ערבוביא דערב רב, דאינון מעורבין בהון בישראל בגלותא, ובגין דא כד ייתי קודשא בריך הוא לגבי שכינתא, איהו יימא לגבה, נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן בהון, דאתמר בה כי כרם ה' צבאות בית ישראל, הנצו הרמונים אלין ודאי אינון דמליין מצות כרמונים, שם אתן את דודי לך, אלין דאינון רחימין דילך, תמן יהיבנא לון לך, כי הנה הסתו עבר שולטנו דשאר ממנן דאומין, הגשם חלף הלך לו שלטנותא דערב רב. [קם רבי שמעון ואמר, זקן זקן, נשכימה לכרמים, הרי יש כרמים שאין הם ישראל, כגון ששמני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, והם ערבוביה של ערב רב, שהם מעורבים בהם בישראל בגלות, ומפני זה כאשר יבוא הקדוש ברוך הוא אצל השכינה, הוא יאמר לגבה, נשכימה לכרמים, נראה אם פרחה הגפן בהם, שנאמר בה כי כרם ה' צבאות בית ישראל, הנצו הרמונים אלו וודאי אלו שמלאים מצוות כרמונים, שם אתן את דודי לך, אלו שהם אהובים שלך שם אתן אותם לך, כי הנה הסתיו עבר, שלטון שאר ממוני האומות, הגשם חלף הלך לו, שלטון הערב רב].
זמנא יימא לגבה, שובי שובי השולמית, בתרי בתים דאינון בית ראשון, ובית שני לתתא, שובי שובי בבית ראשון ושני לעילא, ונחזה בך. [באותו זמן יאמר אצלה, שובי שובי השולמית, בשני בתים שהם בית ראשון ובית שני למטה, שובי שובי בבית ראשון ושני למעלה, ונחזה בך]. * * *
שביעאה. דא איהו בראשית ברא אלקי"ם, בראשית אבא ואימא, יקו"ק אלקינ"ו, ברא יקו"ק, ברא דאבא ואימא, אלקי"ם ברתא, ועלייהו אתמר איש אמו ואביו תיראו, כבד את אביך ואת אמך, אביך דא קודשא בריך הוא, אמך דא שכינתא, דחילו דילה בפקודין דלא תעשה, אוקירו דילה בפקודין דעשה, וכל אינון דמקיימי פקודי דעשה עלייהו אתמר כי מכבדי אכבד, ואינון דעברין על לא תעשה עלייהו אתמר ובזי יקלו. אמר בוצינא קדישא רבי רבי, ומה הוא אוקירו ובזיון לקודשא בריך הוא בפקודין דעשה ולא תעשה, אלא בודאי כד שכינתא איהי בגלותא, כל מאן דעביד מצוה לאקמא לה מן גלותא, כאלו אוקיר לקודשא בריך הוא. [תיקון שביעי (זה תיקון כ"ז). בראשית ברא אלהים, בראשית, אבא ואימא, יקו"ק אלוקינו, ברא יקו"ק הבן של אבא ואימא, אלוקים הבת, ועליהם נאמר איש אמו ואביו תיראו, כבד את אביך ואת אמך, אביך זה הקדוש ברוך הוא, אמך זו השכינה, יראה שלה במצוות לא תעשה, כבוד שלה במצוות עשה, וכל אלו שמקיימים מצוות עשה, עליהם נאמר כי מכבדי אכבד, ואלו שעוברים על לא תעשה עליהם נאמר ובוזי יקלו, אמר הניצוץ הקדוש, רבי רבי, ומה הוא כבוד ובזיון לקדוש ברוך הוא במצוות עשה ולא תעשה, אלא בוודאי כאשר השכינה היא בגלות, כל מי שעושה מצוה להקים אותה מן הגלות, כאילו מכבד את הקדוש ברוך הוא].
דהוה ליה קטטה עם מטרוניתא, וארמא לה מן היכליה, ואיהי אזלת לגבי שכינהא, והלא כל מאן דמקבל לה בביתיה ואוקיר לה (ודאי אוקיר למלכא), ועאיל שלם בינהא ובין בעלה, הלא כל יקרא דעבד לה למלכא עבד, דאם מלכא כעס עלה זמנא חדא או תרין, יהא ליה שלם עמה ויחזיר לה לביתיה, ואיהו שאיל לה מאן אוקיר לך או מאן זלזל בך, או אם תריך לה למלכותא אחרא. [למלך שהיתה לו קטטה עם המלכה, והשליך אותה מהיכלו, והיא הולכת אצל שכניה, והלא כל מי שמקבל אותה בביתו ומכבד אותה (וודאי מכבד את המלך), ומכניס שלום בינה ובין בעלה, הלא כל הכבוד שעושה לה, למלך עושה, שאם המלך כעס עליה פעם אחת או שתים, יהיה לו שלום עמה ויחזיר אותה לביתו, והוא שואל אותה מי כיבד אותך או מי זלזל בך, או אם גירש אותה למלכות אחרת].
דא קודשא בריך הוא תריך לה לשכינתא, וארמי לה מביתיה, הדא הוא דכתיב (ישעיה ג') ובפשעכם שלחה אמכם, והלא כל מאן דאוקיר לה בגלותא לקודשא בריך הוא אוקיר, או מאן דמזלזל בה לקודשא בריך הוא מזלזל, ובגין דא כי מכבדי אכבד ובזי יקלו, דאף על גב דקודשא בריך הוא זבין לה בחובין דבנהא בגלותא רביעאה, איהו נטיר לה ואיהו יפרוק לה, ורזא דמלה וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים, אלא תפוק בת חורין, בגין דבגלותא קדמאה דלא הוה לה בעלה דאיהי אורייתא חירו דילה, לא נפקת לה בת חורין, ונפקת בחפזון כעבדא דברח מרבוניה ולא אית לה שטר חירו, אבל בפורקנא בתרייתא דאית לה בעלה דאיהו בן חורין, לא תצא בחפזון ולא תצא כעבדין, דאתמר בהון עבדים היינו לפרעה במצרים, אלא תפוק בת חורין, ובגין דא כי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים. [כמו כן הקדוש ברוך הוא גירש את השכינה, והשליך אותה מביתו, זה הוא שכתוב ובפשעיכם שלחה אמכם, והלוא כל מי שמכבד אותה בגלות, את הקדוש ברוך הוא מכבד, או מי שמזלזל בה, את הקדוש ברוך הוא הוא מזלזל. ומפני זה כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו' שאף על פי שהקדוש ברוך הוא מכר אותה בחטאי בניה בגלות הרביעית, הוא שומר אותה והוא יפדה אותה, וסוד הדבר וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים, אלא תצא בת חורין, מפני שבגלות הראשונה שלא היתה לה בעלה שהיא התורה חירות שלה, לא יצאה לה בת חורין, ויצאה בחיפזון כעבד שבורח מאדונו ואין לה שטר חירות, אבל בגאולה אחרונה שיש לה בעלה שהוא בן חורין, לא תצא בחיפזון ולא תצא כעבדים שנאמר בהם עבדים היינו לפרעה במצרים, אלא תצא בת חורין, ומפני זה וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים]. * * * בגאולה האחרונה יהיה לה חירות ולבניה מכל חליים רעים של העולם שהם ערב רב
דאורייתא איהו חירות, הדא הוא דכתיב (שמות ל"ב) והמכתב מכתב אלקי"ם הוא חרות על הלחת, ואיהו יהא לה בפורקנא בתרייתא חירות ממלאך המות, דלא ימות משיח בן אפרים חירות משעבוד מלכיות דלא ישתעבדון בה ובבנהא לעלם, ויהא לה חירו ולבנהא מכל מרעין בישין דעלמא דאינון ערב רב, וישראל דאינון מסטרא דההוא נער או מכורסיא קדישא, אף על גב דהוו מחוייבין בכמה חובין, כמה דאמרין אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכולו זכאי או כולו חייב, אתמר בהון אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה, עם כל דא והפדה בגלותא, ולא ימשול למוכרה בגלותא, בבגדו בה, בגין דבגדו בעבודה זרה. [ומנין לנו שהתורה היא חירות, זה הוא שכתוב והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות, והוא יהיה לה בגאולה האחרונה חרות ממלאך המות, שלא ימות משיח בן אפרים חרות משעבוד מלכיות, שלא ישתעבדו בה ובבניה לעולם, ויהיה לה חירות ולבניה מכל חליים רעים של העולם שהם ערב רב, וישראל שהם מצד אותו נער או מהכסא הקדוש, אף על פי שהיו מחוייבים בכמה חטאים, כמו שאומרים אין בן דוד בא עד שיהיה דור שכולו זכאי או כולו חייב, נאמר בהם אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה, עם כל זה והפדה בגלות, ולא ימשול למכרה בגלות, בבגדו בה, מפני שבגדו בעבודה זרה]. * * *
אחת עשרה. מיד פתח ואמר, בארשית, ברא שית, ואינון שית ימים ברא אלקי"ם מאי אלקי"ם ימא שביעאה, ורזא דמלה כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא. עלאין שמעו, נונין דרחשין בימא דאורייתא, עלה אתמר שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, וכלהו שאגין על טרפין, ושכינתא אתמר בה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, כל הנחלים דאזלין לימא הא שבע אינון, ואינון שבע נערות הראויות לתת לה לאימא קדישא דאיהי בת שבע, ים אוקינוס כלילא משבע ימים, ואמאי אתקריאת אוקיינוס, בגין דכל מיני מיא ונונין ורחשין דלאו אינון דילה, ויתון לאעלא בה, איהי מקיא לון, ומתמן הם שבים ללכת, כגוונא דתיבת נח דלא הוה מקבלא ממינא אחרא, אלא מאלין דמני קודשא בריך הוא, ובגין דא כל הנחלים דאינון תלמידי חכמים כלהו משתדלי באורייתא הולכים אל הים, ובעאן לאעלא לשכינתא, ואיהי לא מקבלא לון בגווה, אלא לאלין דמני קודשא בריך הוא לאעלא לגבה, דאינון שבע רועים, ולשבטין דנפקין מנייהו, ולכל דאתיין מסטרייהו ויתערבון בהון, ימא קבילת לון ויתערבון בגווה, אבל לאחרנין לא קבילת לון, ומתמן אינון שבין ללכת. [מיד פתח ואמר בראשית, ברא שית (פירוש ששה) והם ששה ימים, ברא אלוקים, מהו אלוקים, הים השביעי, וסוד הדבר כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, עליונים שמעו, דגים שרוחשים בים התורה, עליה נאמר שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות, וכולם שואגים על טרפים, והשכינה נאמר בה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, כל הנחלים שהולכים לים הרי שבעה הם, והם שבע נערות הראיות לתת לה לאימא הקדושה שהיא בת שבע, ים אוקוינוס כלול משבעה ימים, ומדוע נקרא אוקינוס, מפני שכל מיני מים ודגים ורמשים שאין הם שלו ויבואו להכנס בו, הוא מקיא אותם, ומשם הם שבים ללכת, כמו שתיבת נח שלא היתה מקבלת ממין אחר אלא מאלו שצוה הקדוש ברוך הוא, ומפני זה כל הנחלים שהם תלמידי חכמים כולם עוסקים בתורה הולכים אל הים ורוצים להכניס לשכינה, והיא לא מקבלת אותם בתוכה, אלא את אלו שצוה הקדוש ברוך הוא להכנס אצלה (נ"א בתוכה) שהם שבעה רועים, ואת השבטים שיוצאים מהם, ואת כל שבאים מצדם, ויתערבו בהם, הים מקבל אותם ויתערבו בתוכו, אבל האחרים לא מקבל אותם, ומשם הם שבים ללכת]. * * *
איהו ה' ימא, נחל דילה ו', כל אינון דירתין נשמתין מן ימא ונחל דילה, בדחילו ורחימו די"ה, איהי קבילת לון, ואחרנין דלאו אינון חלק ה' איהי לא קבילת לון, ודחיא לון מתמן, ומתמן הם שבים ללכת. קמו כלהו ובריכו ליה, ואמרו פומא דשכינתא, סיני סיני, זכאין אודנין דשמעין מלין אלין מפומך. [שוודאי הוא ה' הים, נחל שלו ו', כל אלו שיורשים נשמות מן הים ונחל שלו, ביראה ואהבה של י"ק, הוא מקבל אותם, ואחרים שאין הם חלק ה' הוא לא מקבל אותם, ודוחה אותם משם, ומשם הם שבים ללכת, קמו כולם וברכו אותו, ואמרו, פה של שכינה, סיני סיני, זכאיות אזנים ששומעות דברים אלו מפיך]. * * * |
