ספר הערב רב וכל המסתעף חלק י"ח [18]
לחץ להורדת הספר בפורמט PDF

מנהיגי הערב רב והסטרא אחרא – ילקוט מאמרים דיבורי נבואה ורוח הקודש מהזוהר הקדוש ומהאר"י הקדוש והמבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו הקדושים שבאחרית הימים יהיו רוב המנהיגים והראשים מהערב רב, וסימנים איך להכירם, וגודל החיוב להתרחק מהם ומהמונם, והצורך להתפלל ולהנצל מהם, וביאורים רבים בענינים אלו. – יוצא לאור בעזהשי"ת על ידי הוצאת "ועד גילוי פני הערב רב" טבת תשס"ה לפ"ק, עיה"ק ירושלים תובב"א

דף 4 PAGE

1  2  3  4  5  6  7  8  9  10

המשך הספר מדף הקודם

הליכת ישראל במדבר היה, שהכניסם הקב"ה בהנסיון הנורא הזה שהכניס אותם בתוך משכן הס"מ וחיילותיו וכל הרשעה כולה ונתנסו בכל פיתוייו ותחבולותיו וראו אותו וידעו אותו מכל וכל, ועכ"ז הנה שם גופה קבלו את כל התורה כולו ונעשו לחלק ה' עמו כמ"ש ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון, וכן כתוב לכתך אחרי במדבר כו' קודש ישראל לה' כו', ולא נכשלו אלא רק בהעשרה נסיונות, כי המקום היה גורם להם – וחטא העגל שהוא החטא הקשה יותר מכולם, הנה בזה, ישראל עצמן לא חטאו בזה מאומה אלא רק הערב רב, וכל חטא ישראל בזה היה רק על שלא מיחו בהם – בדרך כלל הנה נשארו כל אותו הדור קיים באמונתו של הקב"ה ונשארו קודש לה' גם אחר הנסיון העצום והנורא הזה

ונחזור להענין כי הליכת ישראל במדבר הנה היה. שהכניסם הקב"ה בהנסיון הנורא הזה שהכניס אותם בתוך משכן הס"מ וחיילותיו וכל הרשעה כולה ונתנסו בכל פיתוייו ותחבולותיו וראו אותו וידעו אותו מכל וכל ועכ"ז הנה שם גופה קבלו את כל התורה כולו ונעשו לחלק ה' עמו וכמ"ש ימצאהו בארץ מדבר ובתוהו יליל ישימון. וכן כתוב עוד. ירמיה ב'. לכתך אחרי במדבר כו' קודש ישראל לה' כו'. ולא נכשלו אלא רק בהעשרה נסיונות. כי המקום היה גורם להם כנ"ל. וחטא העגל שהוא החטא הקשה יותר מכולם הנה בזה. ישראל עצמן לא חטאו בזה מאומה אלא רק הערב רב וכל חטא ישראל בזה היה רק על שלא מיחו בהם וכמו שיתבאר כ"ז לפנינו לקמן בארוכה בעה"י ע"ש ותמצא נחת. ועכ"פ הוא כי בדרך כלל הנה נשארו כל אותו הדור קיים באמונתו של הקב"ה ונשארו קודש לה' גם אחר הנסיון העצום והנורא הזה.

סוד הענין דאלף נשים שנשא שלמה, הם היו מקליפת נוגה שהוא בסוד אלף, ת"ק חסדים ות"ק גבורות, והם אלף יומין דחול, ובסוד האלף לך שלמה שהוא חול – והיה כוונת שלמה לתקן את קליפת נוגה להחזירה לקדושה ולכך נשא אותן האלף נשים כדי לכלול אותן בקדושה, והיה כוונתו ע"ד האשת זנונים דהושע – אבל באמת שגה בזה כי האשת זנונים דהושע הרי היתה ישראלית ובשלמה היו כולן נכריות, ואפי' למ"ד שגיירן, הנה לא נתגיירו בלב שלם והטעו אותו, וכ"ז היה כי רצה לכבוש את כל הקליפה כולה ולתקנה כולה כי לכך נשא אלף, שהוא כנגד הקליפה כולה שהיא אלף יומין דחול – ומשום שרצה לתקן את כל הקליפה כולה לכן לא עלתה בידו כי זה אי אפשר רק בביאת המשיח – והוא ג"כ הענין דערב רב אשר לקחם משה רבינו ע"ה ומשה רצה לתקן את הזכר דנוגה ושלמה הנוק' – כי שלמה המלך ע"ה העמיק בזה הרבה מאד, ונכנס בזה גם מה שהוא נגד התורה כמ"ש בזוה"ק נח יהב חכמתא עילאה לשלמה מלכא לבתר מה כתיב ביה כו' נאום הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל אמר שלמה אתי אל ואוכל למעבד רעותי והיה מתחכם על דברי תורה ובזה שגה ונכשל

וזהו ג"כ סוד הענין דאלף נשים שנשא שלמה ואמר האריז"ל בשער הפסוקים וכן בלק"ת מלכים א' י"א כי הם היו מקליפת נוגה שהוא בסוד אלף. ת"ק חסדים ות"ק גבורות. והם אלף יומין דחול שאמרו בזוה"ק פקודי רכ"ז ובסוד האלף לך שלמה שהוא חול. והיה כוונת שלמה לתקן את קליפת נוגה להחזירה לקדושה ולכך נשא אותן האלף נשים כדי לכלול אותן בקדושה והיה כוונתו ע"ד האשת זנונים דהושע כנ"ל ענף כ' סימן ג' ע"ש. אבל באמת שגה בזה כי האשת זנונים דהושע הרי היתה ישראלית ובשלמה היו כולן נכריות ואפי' למ"ד שגיירן (ע' במדבר רבה פ' י' סימן ד' ובשה"ש רבה פ"א פסוק א' סימן י'. וע' עוד שבת נ"ו ב' ויבמות ע"ו א' ב') הנה לא נתגיירו בלב שלם והטעו אותו. וכ"ז היה כי רצה לכבוש את כל הקליפה כולה ולתקנה כולה כי לכך נשא אלף. שהוא כנגד הקליפה כולה שהיא אלף יומין דחול כנז'. ע' שער קיצור אבי"ע ספ"ג. ומשום שרצה לתקן את כל הקליפה כולה לכן לא עלתה בידו כי זה אי אפשר רק בביאת המשיח. והוא ג"כ הענין דערב רב אשר לקחם משה רבינו ע"ה ומשה רצה לתקן את הזכר דנוגה ושלמה הנוק' וכמ"ש הרב בשער קליפת נוגה ספ"ג. וע' עוד בענין אלף נשים שנשא שלמה ברקאנטי פ' שופטים בפסוק ולא ירבה לו נשים. ועכ"פ הוא כי שלמה המלך ע"ה העמיק בזה הרבה מאד ונכנס בזה גם מה שהוא נגד התורה וכמ"ש בזוה"ק פ' נח ע"ו א' יהב חכמתא עלאה לשלמה מלכא לבתר מה כתיב ביה כו' נאום הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל אמר שלמה אתי אל ואוכל למעבד רעותי והיה מתחכם על דברי תורה ובזה שגה ונכשל. וע' בשמו"ר ר"פ וארא ובירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו ובכ"מ.

השלמת התיקון הרי הוא מוכרח להיות תיקון כללי דוקא – הגם שמשה רבינו ע"ה הוא היה שורש נשמת כלל ישראל כולם, שכולם היו ענפיו והוא היה שורשם ופנימיותם, וזהו שאמר העם אשר אנכי בקרבו, ועכ"ז הרי לא נתקן על ידו – אך שם היה הסיבה במה שקיבל משרע"ה את הערב רב ועל ידיהם נכשלו ישראל בכל העשרה נסיונות שניסו אבותינו להקב"ה, וזה היה הסיבה למניעת התיקון אז, כי אלולא זה היו נתקן באמת כל העולמות כולם כמו קודם החטא – כי מניעת התיקון אשר היה בהד' שנכנסו לפרדס, משום שלא היו בבחי' מרכבה להחגת"מ הכלליים אלא רק להפרטים שבהם לבד, אמנם עכ"ז הנה באם שהיה אפשר לכ"א מהם לתקן את כל הד' פרטים כולן היו יוצאים כולם לשלום כמו ר' עקיבא והיו גורמים תיקון הרבה – אך מאחר שלקח כ"א רק התיקון דפרט אחד והרי נשאר לכ"א שאר הג' פרטים בכח הקליפה שבהם הנה התגבר הקליפה בכח זה להכשיל את כ"א גם במה שנכנס, ואטבעו כלהו ביסודא דיליה כמה דעאלו בר ההוא שלימא חסידא דאתיא בסטרא דימינא

וכן אלו הד' שנכנסו לפרדס הגם שהיו מבחי' חגת"מ כנ"ל ענף כ"ב עכ"ז הנה לא היו מחגת"מ הכלליים כמו האבות ודוד אלא רק מהפרטים שבהם ולכן לא היה אפשר שיושלם התיקון ע"י ארבעתן מאחר שהם רק פרטיים לבד. והשלמת התיקון הרי הוא מוכרח להיות תיקון כללי דוקא. והגם שמשה רבינו ע"ה הוא היה שורש נשמת כלל ישראל כולם. שכולם היו ענפיו והוא היה שורשם ופנימיותם. וזהו שאמר העם אשר אנכי בקרבו וכמ"ש הרב בשער הארת המוחין פ"א וכן בשער הפסוקים פ' שמות דף נ"ו. ועכ"ז הרי לא נתקן על ידו. אך שם היה הסיבה במה שקיבל משרע"ה את הערב רב ועל ידיהם נכשלו ישראל בכל העשרה נסיונות שניסו אבותינו להקב"ה וזה היה הסיבה למניעת התיקון אז. כי אלולא זה היו נתקן באמת כל העולמות כולם כמו קודם החטא וע' בזוהר בראשית כ"ח ב' ובכ"מ וכנודע. ועכ"פ הוא כי מניעת התיקון אשר היה בהד' שנכנסו לפרדס. משום שלא היו בבחי' מרכבה להחגת"מ הכלליים אלא רק להפרטים שבהם לבד. אמנם עכ"ז הנה באם שהיה אפשר לכ"א מהם לתקן את כל הד' פרטים כולן היו יוצאים כולם לשלום כמו ר' עקיבא והיו גורמים תיקון הרבה אך מאחר שלקח כ"א רק התיקון דפרט אחד והרי נשאר לכ"א שאר הג' פרטים בכח הקליפה שבהם הנה התגבר הקליפה בכח זה להכשיל את כ"א גם במה שנכנס. ואטבעו כלהו ביסודא דיליה כמה דעאלו בר ההוא שלימא חסידא דאתיא בסטרא דימינא וכנ"ל ענף כ"ב סי' ב' ע"ש.

(ספר הדע"ה ח"ב דרוש ד' ענף כ"ד סימן ב').

כל ענין הליכת ישראל דרך הים והנס שנעשה בו היה הענין למעלה ולמטה – זה סוד מה שכתוב ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף, כי נודע הוא כי כל מקום שנאמר העם הוא לשון גנאי, וכל מקום שנאמר ישראל הוא לשון שבח – כי היו ישראל אז בבחי' קטנות בלא זכות ומעשים טובים ולא היו ראוים כלל מצד מעשיהם לכל הנסים הגדולים שנעשו אז ולכל מעלתם הגדולה שזכו אז – אך בעת הגאולה נתעלו ונתגדלו והוא ביום א' של פסח ולכן כתיב וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים, והוא מסטרא דאילנא דחיי דאינון נ' שנין דיובלא, ולכן נזכרו שם בשם בני ישראל – אבל אח"כ הנה חזרו לקטנותן ונזכרו רק בשם העם, והעיקר הוא ע"י הערב רב, כי עי"ז נתקטנו ונתחשכו ביותר וביותר, ולכן נקראו אז בשם העם, וכן היה ג"כ בז"א למעלה, כי חזר להקטנות דיניקה הנקרא רק בשם אלהים, וזהו שנאמר ויסב אלהים את העם

ה) והנה נתבאר מדברינו כי כל ענין הליכת ישראל דרך הים והנס שנעשה בו היה הענין למעלה ולמטה. וזה סוד מ"ש ויסב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף. כי נודע הוא כי כל מקום שנאמר העם הוא לשון גנאי וכל מקום שנאמר ישראל הוא לשון שבח כמ"ש ברמב"ן שם סוף פסוק י'. כי היו ישראל אז בבחי' קטנות בלא זכות ומעשים טובים ולא היו ראוים כלל מצד מעשיהם לכל הנסים הגדולים שנעשו אז ולכל מעלתם הגדולה שזכו אז אך בעת הגאולה נתעלו ונתגדלו והוא ביום א' של פסח ולכן כתיב וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. והוא מסטרא דאילנא דחיי דאינון נ' שנין דיובלא כמ"ש בזוה"ק פ' נשא קכ"ה ע"א ולכן נזכרו שם בשם בני ישראל. אבל אח"כ הנה חזרו לקטנותן ונזכרו רק בשם העם. והעיקר הוא ע"י הערב רב וכמ"ש בפ' בשלח מ"ה ע"ב כי עי"ז נתקטנו ונתחשכו ביותר וביותר ולכן נקראו אז בשם העם. וכן היה ג"כ בז"א למעלה כי חזר להקטנות דיניקה הנקרא רק בשם אלהים וזהו שנאמר ויסב אלהים את העם (ע' שער החשמל ספ"א. וע' עוד במבו"ש שער ה' ח"א פ' ט"ו שהמוחין דקטנות דאלהים הם לא יחסר לעולם וכן היה ג"כ בגלות מצרים. אלא שהאותיות יה דאלהים היו דוממין בו בסוד נאלמתי דומיה דום יה).

על דרך זה מתנהג ג"כ בכל האישים כולם וכן גם בצדיקים, כי ע"י התערבות רע בטוב הרי יש סיגים בכולם, והנה נעשה בהסיגים כל מה שנעשה, והם העונשים והתלאות אשר בעוה"ז וכן בעולם הנפשות, וכן כ"ז הרי הוא כל ענין המיתה והקבורה שהוא כדי לעכל את הזוהמא, והוא ג"כ הענין מה שמצינו בדור המדבר כי גם אחר כל רוממות מעלתם הנאמר עליהם כי חלק ה' עמו גו' יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו, ישאהו על אברתו, ה' בדד ינחנו, ואמרו בפדר"א כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת ובמותם לא שלטה בהם רימה ותולעה אשריהם בעולם הזה ואשריהם בעולם הבא ועליהם הכתוב אומר אשרי העם שככה לו – ועכ"ז הנה גם אחר כל השבח הזה הרי נאמר עליהם ג"כ בפ' שלח, במדבר הזה יפלו פגריכם כו' ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה, והרי נאמר עליהם לשון קשה ולשון גנאי כזה אחר גודל רוממות מעלתם הנז' (כי פגר הוא לשון פיגול, רש"י בפ' לך)

ב) ודע כי כ"ז הנה הוא מתנהג עד"ז ג"כ בכל האישים כולם וכן גם בצדיקים כי ע"י התערבות רע בטוב הרי יש סיגים בכולם, והנה נעשה בהסיגים כל מה שנעשה, והם העונשים והתלאות אשר בעוה"ז וכן בעולם הנפשות, וכן כ"ז הרי הוא כל ענין המיתה והקבורה שהוא כדי לעכל את הזוהמא, והוא ג"כ הענין מה שמצינו בדור המדבר כי גם אחר כל רוממות מעלתם הנאמר עליהם כי חלק ה' עמו גו' יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו, ישאהו על אברתו, ה' בדד ינחנו, ואמרו בפדר"א ס"פ מ', כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה בהר סיני זכו להיות כמלאכי השרת ובמותם לא שלטה בהם רימה ותולעה אשריהם בעולם הזה ואשריהם בעולם הבא ועליהם הכתוב אומר אשרי העם שככה לו, ועכ"ז הנה גם אחר כל השבח הזה הרי נאמר עליהם ג"כ בפ' שלח, במדבר הזה יפלו פגריכם כו' ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה, והרי נאמר עליהם לשון קשה ולשון גנאי כזה אחר גודל רוממות מעלתם הנז' (כי פגר הוא לשון פיגול כמ"ש רש"י בפ' לך ט"ו י"א).

וגם יד ה' היתה בהם להומם מקרב המחנה עד תומם, הוא לשון קשה מאד, וכן קורא אותם שם בשם אנשי המלחמה, הכוונה בזה על הערב רב – אך הלשון יפלו פגריכם שהוא ודאי על הדור המדבר עצמו כמבואר שם, הוא ודאי קשה – אך הכוונה הוא על הסיגים והפסולת והרע שהיה מעורב בהם מחלאת מצרים ואח"כ מחטא העגל – על זה מבטיח להם הקב"ה שזה יפרש מהם ולא ישאר בהם ח"ו – והוא מה שאמר במדבר הזה יפלו פגריכם, וכן עד תם פגריכם במדבר, ור"ל על הרע שהיה מעורב בהם מחלאת מצרים, שהוא פגר מובס, הנה זה יתברר מהם, והוא יפול וישאר במדבר, ועי"ז ישארו הם כסולת נקיה קודש ישראל לה' בטח בדד עין יעקב – בזוה"ק פ' שלח, כי זהו מה שכתוב יפלו. ולא כתיב תפלו ח"ו, ועל דא במדבר הזה יתמו אינון פגרים ושם ימותו, בגין דרעותא דקב"ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם

אמנם מה שנאמר בפ' דברים, וגם יד ה' היתה בהם להמם מקרב המחנה עד תומם, והוא ג"כ לשון קשה מאד, וכן קורא אותם שם בשם אנשי המלחמה. הנה שם הוא הכוונה בזה על הערב רב. אך הלשון יפלו פגריכם שהוא ודאי על הדור המדבר עצמו כמבואר שם בהענין. הוא ודאי קשה. אך הכוונה הוא. על הסיגים והפסולת והרע שהיה מעורב בהם מחלאת מצרים ואח"כ מחטא העגל. הנה על זה מבטיח להם הקב"ה שזה יפרש מהם ולא ישאר בהם ח"ו. והוא מה שאמר. במדבר הזה יפלו פגריכם. וכן שם. עד תם פגריכם במדבר. ור"ל על הרע. שהיה מעורב בהם מחלאת מצרים. שהוא פגר מובס. הנה זה יתברר מהם. והוא יפול וישאר במדבר. ועי"ז ישארו הם כסולת נקיה קודש ישראל לה' בטח בדד עין יעקב. וכמ"ש כ"ז בזוה"ק פ' שלח קס"ב רע"ב. ואמרו שם כי זהו מה שכתוב יפלו. ולא כתיב תפלו ח"ו. ועל דא. במדבר הזה יתמו אינון פגרים ושם ימותו. בגין דרעותא דקב"ה. לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם. (ספר הכללים כלל ח"י ענף ח' אות ט')

משה רבינו ע"ה היה מוכן ומזומן לקיים מצידו כל ציוויו של הקב"ה, וזהו שנאמר ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צוהו, שלקח את המטה בכוונת מחשבה, שיהא קשור ומיוחד בהאור דעד"א בשמא קדישא גליפא קדישא – וזהו שנאמר כאשר צוהו – אמנם הנה תיכף באותו המעמד נעשה שינוי גדול בקהל ישראל – כי הס"מ הצורר היה אורב עליהם תמיד להכשילם בכל רגע – וכן היה כאן – כי הרי הקב"ה אמר ודברתם אל הסלע – שהוא הסלע הידוע – והוא אותו הסלע דבאר של מרים אשר ממנו הסתפקו כל הארבעים שנה – והוליך אותם משרבע"ה להקהילם אל פני הסלע הזה – אבל היה נמצא בהם כתות שהתחילו להתרעם ולהתלונן בדברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן – ואמרו כי מה שמוליך אותם לסלע ידוע הוא מסתמא שיודע אותו הסלע שיש מעיין תחתיו ויוצא משם מים, ואמרו לו הרי הקב"ה הוא בכל מקום, א"כ הרי אפשר להעשות הנס מאיזה סלע שהוא

והנה משה רבינו ע"ה היה מוכן ומזומן לקיים מצידו כל ציוויו של הקב"ה. וזהו שנאמר ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צוהו. שלקח את המטה בכוונת מחשבה. שיהא קשור ומיוחד בהאור דעד"א בשמא קדישא גליפא קדישא וכנז'. וזהו שנאמר. כאשר צוהו. אמנם הנה תיכף באותו המעמד נעשה שינוי גדול בקהל ישראל. כי הס"מ הצורר היה אורב עליהם תמיד (כנ"ל ענף ב') להכשילם בכל רגע. וכן היה כאן כי הרי הקב"ה אמר ודברתם אל הסלע שהוא הסלע הידוע והוא אותו הסלע דבאר של מרים אשר ממנו הסתפקו כל הארבעים שנה. והוליך אותם משרבע"ה להקהילם אל פני הסלע הזה. אבל היה נמצא בהם כתות שהתחילו להתרעם ולהתלונן. בדברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן. ואמרו כי מה שמוליך אותם לסלע ידוע. הוא מסתמא שיודע אותו הסלע שיש מעיין תחתיו ויוצא משם מים. ואמרו לו הרי הקב"ה הוא בכל מקום א"כ הרי אפשר להעשות הנס מאיזה סלע שהוא.

ובאמת הנה כן היה למשה רבינו ע"ה לעשות – ולכן נאמר על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל, ר"ל להוציא להם מים מאיזה סלע שהיו מבקשים – הגם שהקב"ה הרי אמר לו אל הסלע, שמשמעותו הוא הסלע הידוע – אמנם משמעותו הוא ג"כ אל הסלע שיבקשו ממנו – ובאמת הנה לא היה נעלם כ"ז ממשה רבינו ע"ה ג"כ – אך כאן היה ענין אחר אשר עי"ז שגה בזה משרבע"ה – ויצא מזה כל מה שיצא ע"ד שגגה היוצא מלפני השליט – והיה כ"ז באמת בגזירת נורא עלילה על בני אדם שהוא מנפלאות תמים דעים ית"ש, כמ"ש בתנחומא וישב בפסוק ויוסף הורד מצרימה וכן במדרש חוקת על אותה המאורע, כי הקב"ה לוכד חכמים בערמם, ומסבב סיבות שונות כדי לקיים גזרתו ית"ש

ובאמת הנה כן היה למשה רבינו ע"ה לעשות ולכן נאמר (בסוף פ' האזינו) על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל. ור"ל להוציא להם מים מאיזה סלע שהיו מבקשים. וכמבואר כ"ז בילקוט פ' חוקת ע"ש. והגם שהקב"ה הרי אמר לו אל הסלע. שמשמעותו הוא. הסלע הידוע. אמנם משמעותו הוא ג"כ. אל הסלע שיבקשו ממנו. ובאמת הנה לא היה נעלם כ"ז ממשה רבינו ע"ה ג"כ. אך כאן היה ענין אחר אשר עי"ז שגה בזה משרבע"ה. ויצא מזה כל מה שיצא ע"ד שגגה היוצא מלפני השליט. והיה כ"ז באמת בגזירת נורא עלילה על בני אדם שהוא מנפלאות תמים דעים ית"ש. כמ"ש בתנחומא פ' וישב. פסוק ויוסף הורד מצרימה ע"ש. וכן הוא ג"כ במדרש פ' חוקת על אותה המאורע. כי הקב"ה לוכד חכמים בערמם. ומסבב סיבות שונות כדי לקיים גזרתו ית"ש.

עיקר הסיבה מה ששגה בזה משרבע"ה, הנה הוא ע"פ מה שאמר רבינו יהודה חסיד כי ראה משרבע"ה שנסתלק כבוד השכינה מהסלע, כי בתחילה היה השכינה שורה שם, כמ"ש בתיקונים דשכינתא הוא נח על טירנא. וראה מרחוק את כבוד השכינה על הסלע ולכן הקהיל את העדה שם – אבל כשהגיע קרוב להעשות הנס, לא ראה עוד שם כבוד השכינה – והנה נבהל ונשתומם על המראה ולא ידע מה לעשות – ובאמת הנה אפשר הוא כי לכך נסתלק אור השכינה משם, כי היה רצונו ית"ש שיוציא להם מים מאיזה סלע שמבקשים הם, ואם היה מחליט משרבע"ה בדעתו להוציא מאיזה סלע אחר, היה מתגלה אור השכינה על אותו הסלע אחר, כמ"ש התיקונים דבכל אתר דבעי קב"ה למעבד נס שכינתא אקדימת לההוא אתר, ולאיזה סלע שהיה מדבר, היה מתגלה שם אור שכינתו ית"ש והיה נותן מימיו – ולכך נסתלק משם אור הכבוד, כי היה ממתין על דיבורו של משה, והרי לא נסתלק באמת אלא שהיה עומד מוכן עכ"פ

והנה עיקר הסיבה מה ששגה בזה משרבע"ה. הנה הוא ע"פ מה שאמר רבינו יהודה חסיד. הובא בספר הציוני פ' חוקת. כי ראה משרבע"ה שנסתלק כבוד השכינה מהסלע. כי בתחילה היה השכינה שורה שם. וכמ"ש בתיקונים הנ"ל דשכינתא הוא נח על טירנא. וראה מרחוק את כבוד השכינה על הסלע ולכן הקהיל את העדה שם. אבל כשהגיע קרוב להעשות הנס. לא ראה עוד שם כבוד השכינה. והנה נבהל ונשתומם על המראה ולא ידע מה לעשות. ובאמת הנה אפשר הוא כי לכך נסתלק אור השכינה משם. כי היה רצונו ית"ש שיוציא להם מים מאיזה סלע שמבקשים הם. ואם היה מחליט משרבע"ה בדעתו. להוציא מאיזה סלע אחר. היה מתגלה אור השכינה על אותו הסלע אחר. וכמ"ש התיקונים הנ"ל דבכל אתר דבעי קב"ה למעבד נס שכינתא אקדימת לההוא אתר. ולאיזה סלע שהיה מדבר. היה מתגלה שם אור שכינתו ית"ש והיה נותן מימיו. ולכך נסתלק משם אור הכבוד כי היה ממתין על דיבורו של משה. והרי לא נסתלק באמת אלא שהיה עומד מוכן עכ"פ.

אמנם משרבע"ה ע"י שלא ראה את אור הכבוד על הסלע כבתחילה, היה סבור כי נסתלקה לגמרי ח"ו ע"י החטא מדברי נרגן הנז' – וזהו שאמר שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים, ור"ל וכי אפשר לנו להוציא מים מן הסלע בלתי אור שכינתו ית"ש – וזהו שאמר המן הסלע הזה, ר"ל כמו שהוא עתה בלתי אור שכינתו ית"ש

אמנם משרבע"ה ע"י שלא ראה את אור הכבוד. על הסלע כבתחילה. היה סבור כי נסתלקה לגמרי ח"ו ע"י החטא מדברי נרגן הנז'. וזהו שאמר שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. ור"ל וכי אפשר לנו להוציא מים מן הסלע בלתי אור שכינתו ית"ש. וזהו שאמר. המן הסלע הזה. ר"ל כמו שהוא עתה בלתי אור שכינתו ית"ש.

הנה זהו ג"כ ענין מה שנאמר ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע, והנה נמצא שינוי כאן, כי מקודם נאמר הקהל את העדה וקורא אותם בשם עדה, ואמרו רז"ל במדרש אין עדה אלא סנהדרין, כי היו אז כולם גדולים וצדיקים – אבל אח"כ עירב השטן ונעשו כיתות כיתות בדברי נרגן כמתהלמים – ולכן שינה הכתוב וקורא אותם תיכף בשם קהל, שהוא ירידת מדריגה משם עדה – וזהו שנאמר כאן ויקהילו משה ואהרן את הקה"ל אל פני הסלע, ולא ראה שם אז את אור הכבוד כבתחילה, ולכך ויאמר להם שמעו נא המורים כו' – ור"ל ראו נא מה שגרמתם, המן הסלע הזה נוציא לכם מים, וכי אפשר לנו להוציא לכם מים מן הסלע בלתי אורו ושפעו ית"ש

והנה זהו ג"כ ענין מה שנאמר ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע. והנה נמצא שינוי כאן. כי מקודם נאמר הקהל את העדה. וקורא אותם בשם עדה. ואמרו רז"ל במדרש פ' בהעלותך סי' כ"ד. אין עדה אלא סנהדרין. כי היו אז כולם גדולים וצדיקים אבל אח"כ עירב השטן ונעשו כיתות כיתות בדברי נרגן כמתהלמים כנ"ל ולכן שינה הכתוב וקורא אותם תיכף בשם קהל. שהוא ירידת מדרגה משם עדה. ע' רמ"ל מלבים בתו"כ פ' ויקרא סי' רמ"א. וזהו שנאמר כאן ויקהילו משה ואהרן את הקה"ל אל פני הסלע. ולא ראה שם אז את אור הכבוד כבתחילה. ולכך ויאמר להם שמעו נא המורים כו'. ור"ל ראו נא מה שגרמתם. המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וכי אפשר לנו להוציא לכם מים מן הסלע בלתי אורו ושפעו ית"ש וכנז'.

הלשון הזה מורה כי עלה בדעת משה רבינו ע"ה ע"י הסתלקות אור השכינה אשר לפי סברתו, שימנע מעתה הנס מכל וכל ח"ו – אמנם הנה הגם שכן עלה בדעתו לכאורה – אך מאחר שראה ענין נס אחד גדול מאד שהיה עומד לפניו באותו המעמד עצמו ג"כ, והוא במה שכתוב ויקהילו כו' את הקהל אל פני הסלע. ואמרו ע"ז במדרש כמלא פי כברה קטנה היתה בה וכל ישראל עומדין בה אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה – והוא נס נפלא מאד – וכאשר ראה משה את הנס הגדול הזה הנעשה באותו מעמד הרי ידע היטיב ששכינתו של הקב"ה הוא בתוכם, והרי ידע והבין שיעשה הנס מ"מ, אך באשר שלא ראה את אור הכבוד על הסלע, הנה עלה בדעתו כי בודאי נשתנה הענין עכ"פ ע"י החטא אשר מדברי נרגן הנז', ונתחלף הסלע ונשתנה מהאור דהעה"ח סיהרא קדישא מעין גנים דלית לה פסק, וירד למדרגת האור דעץ הדעת שהוא סלע דמטט' קשה כאבן מסטרא דעבד אשר הרע כרוך סביבו ונעשה מהסלע צור וכמו הצור שבחורב – ולכן חשב כי חלילה הוא להתנהג בו עתה בדיבור כהראוי ופיוסא כהראוי לברתא דמלכא חלילה וחלילה, כי הרי צריך להבדיל בין הקודש ובין החול, ואין חולקין כבוד למי שאינו ראוי – ומה גם כי הרי בדברים לא יוסר עבד, והרי לא יועיל הדיבור כלל ויתחלל שם שמים ח"ו, אלא שראוי הוא לעשות כמו בהצור שבחורב

והנה הלשון הזה הוא מורה כי עלה בדעת משה רבינו ע"ה. ע"י הסתלקות אור השכינה אשר לפי סברתו. שימנע מעתה הנס מכל וכל ח"ו. אמנם הנה הגם שכן עלה בדעתו לכאורה. אך מאחר שראה ענין נס אחד גדול מאד שהיה עומד לפניו באותו המעמד עצמו ג"כ. והוא במה שכתוב ויקהילו כו' את הקהל אל פני הסלע. ואמרו על זה במדרש כאן פ' חוקת סי' ט' ובב"ר פ"ה ס' ז'. כמלא פי כברה קטנה היתה בה וכל ישראל עומדין בה אלא מכאן שהחזיק מועט את המרובה. והוא נס נפלא מאד וכאשר ראה משה את הנס הגדול הזה הנעשה באותו מעמד הרי ידע היטיב ששכינתו של הקב"ה הוא בתוכם וכמ"ש בב"ר שם ע"ש. והרי ידע והבין שיעשה הנס מ"מ אך באשר שלא ראה את אור הכבוד על הסלע הנה עלה בדעתו כי בודאי נשתנה הענין עכ"פ. ע"י החטא אשר מדברי נרגן הנז'. ונתחלף הסלע ונשתנה מהאור דהעה"ח. סיהרא קדישא מעין גנים דלית לה פסק. וירד למדרגת האור דעץ הדעת שהוא סלע דמטט' קשה כאבן מסטרא דעבד אשר הרע כרוך סביבו ונעשה מהסלע צור וכמו הצור שבחורב. ולכן חשב כי חלילה הוא להתנהג בו עתה בדיבור כהראוי ופיוסא כהראוי לברתא דמלכא חלילה וחלילה. כי הרי צריך להבדיל בין הקודש ובין החול ואין חולקין כבוד למי שאינו ראוי. ומה גם כי הרי בדברים לא יוסר עבד וכנ"ל סי' ב' ג'. והרי לא יועיל הדיבור כלל ויתחלל שם שמים ח"ו. אלא שראוי הוא לעשות כמו בהצור שבחורב.

ולכן וירם משה את ידו ויך את הסלע – ואמר וירם משה את ידו, ור"ל כי כוון בזה להמשיך האור ממקור העליון שהוא חכמה י' של שם, כמ"ש בתיקונים למי נושאין כפים לרום השמים, שהוא י' של שם, עשר אתוון דשמא מפרש – והיה כוונתו בזה להסיר ולהעביר את המסך ע"י ההכאה ולהמשיך שם השפע מהאור דהעה"ח – כי אחר שיוסר ממנו המסך המבדיל סטרא דעבד שהוא בחי' דעץ הדעת ע"י ההכאה, אז יחזור להאיר בו אור הכבוד שהיא סיהרא קדישא דעץ החיים אשר היא מעין גנים דלית ליה פסק, טפה דאתמשכא מן מוחא שהוא חכמה, והיא ברתא דמלכא, אבא יסד ברתא, ויתוקן להעשות כ"ז ע"י כוונתו ומחשבתו בהרמת ידו כנז', וכמ"ש בזוה"ק כי כל הרמת יד אשר לשם שמים הוא תיקון גדול לנטלא מאינון ברכאן דלעילא ולארקא לתתא כו', וכן בתיקונים בסוד והיה כאשר ירים משה ידו כו', לסלקא ליה לגבי חכמה כו' – וכן היה כוונת משרבע"ה כאן – וזהו שאמר וירם משה את ידו ויך את הסלע, להסיר את קליפתו ולהעביר את כל המסכים שבו וכדי שיומשך שם השפע דאור עה"ח – והרי כזאת וכזאת התחבט וטרח הרעיא מהימנא משה רבינו ע"ה על תקנתן של ישראל והיה כל כוונתו וכל מעשיו לשם שמים ולטובה

ולכן וירם משה את ידו ויך את הסלע. ואמר וירם משה את ידו. ור"ל כי כוון בזה להמשיך האור ממקור העליון שהוא חכמה י' של שם. וכמ"ש בתיקונים תיקון י"ט ט"ל ע"א. למי נושאין כפים לרום השמים. שהוא י' של שם. עשר אתוון דשמא מפרש. ע"ש בהגר"א. והיה כוונתו בזה להסיר ולהעביר את המסך ע"י ההכאה ולהמשיך שם השפע מהאור דהעה"ח כי אחר שיוסר ממנו המסך המבדיל סטרא דעבד שהוא בחי' דעץ הדעת ע"י ההכאה אז יחזור להאיר בו אור הכבוד שהיא סיהרא קדישא דעץ החיים אשר היא מעין גנים דלית ליה פסק. טפה דאתמשכא מן מוחא שהוא חכמה. כמ"ש בתיקונים מ"ו סע"ב. והיא ברתא דמלכא. אבא יסד ברתא. ויתוקן להעשות כ"ז ע"י כוונתו ומחשבתו בהרמת ידו כנז'. וכמ"ש בזוה"ק ריש פ' יתרו כי כל הרמת יד אשר לשם שמים הוא תיקון גדול לנטלא מאינון ברכאן דלעילא ולארקא לתתא כו' ע"ש וכן בתיקונים תיקון כ"ב ע"ו א' בסוד והיה כאשר ירים משה ידו כו'. לסלקא ליה לגבי חכמה כו'. וכן היה כוונת משרבע"ה כאן וזהו שאמר וירם משה את ידו. ויך את הסלע. להסיר את קליפתו ולהעביר את כל המסכים שבו וכדי שיומשך שם השפע דאור עה"ח. והרי כזאת וכזאת התחבט וטרח הרעיא מהימנא משה רבינו ע"ה על תקנתן של ישראל והיה כל כוונתו וכל מעשיו לשם שמים ולטובה.

אמנם כבר אמרו במדרש כי בזה נתקיים במשרבע"ה שהקב"ה לוכד חכמים בערמם – כי באמת הנה שגה בסברתו בזה במה שחשב שנתהפך הסלע מעה"ח לעץ הדעת, וכן היא שגגה גדולה בידו במה שהכה את הסלע, כי גם לפי סברתו אשר חשב שנתהפך הסלע לעץ הדעת, עכ"ז מאחר שאמר לו הקב"ה ודברתם, לא היה לו להתחכם ולחשוב מחשבות כלל, אלא היה לו לעשות ציוויו של הקב"ה עכ"פ בלי התחכמות כלל – וזהו שאמר לו הקב"ה אח"כ יען לא האמנתם בי, כמ"ש רז"ל (בילקוט) ארבע חטאות כתובין כאן, לא האמנתם בי, לא קדשתם, מעלתם, מריתם, לא האמנתם, שלא אמרתי לכם להכות והכית אותו, לא קדשתם להוציא להם מים מכל סלע שרוצים – והרי לנו כי מה שאמר לא האמנתם בי הוא על ההכאה, כי גם לפי סברתו של משרבע"ה שנשתנה הסלע למדרגת עץ הדעת, היה לו ג"כ לקיים מאמרו של הקב"ה בלי התחכמות כלל – ומה גם כי הרי באמת לא היה נשתנה הסלע ח"ו ולא היה נסתלק אור השכינה משם אלא שהיה ממתין על דיבורו של משה – וזהו שאמרו בתיקונים וכיון דשכינתא הות תמן לא הוה ליה למחאה בסלע דקלנא הות כו' – וכן הוא בילקוט, מעלתם, אמרת המן הסלע הזה, ור"ל הרי עשית קודש חול, מריתם, ודברתם אל הסלע, שנה עליו פרק אחד ועברתם על דברי – ור"ל כי הרי לכאורה היה צ"ל וצוית אל הסלע ונתן מימיו, ואמר ודברתם, הכוונה הוא על איזה דיבור שהוא, כי גם אם שנה עליו פרק אחד היה נותן מימיו, וכ"ז משום ששכינתו ית"ש היה שורה שם, אלא שהיה ממתין על דיבורו של משה באיזה דברי תורה, ואז היתה נתגלה והיה נותן מימיו

אמנם כבר אמרו במדרש פ' חוקת סי' ט' כי בזה נתקיים במשרבע"ה שהקב"ה לוכד חכמים בערמם. כי באמת הנה שגה בסברתו בזה במה שחשב שנתהפך הסלע מעה"ח לעץ הדעת. וכן היא שגגה גדולה בידו במה שהכה את הסלע. כי גם לפי סברתו אשר חשב שנתהפך הסלע לעץ הדעת. עכ"ז מאחר שאמר לו הקב"ה ודברתם. לא היה לו להתחכם ולחשוב מחשבות כלל. אלא היה לו לעשות ציוויו של הקב"ה עכ"פ בלי התחכמות כלל. וזהו שאמר לו הקב"ה אח"כ. יען לא האמנתם בי. וכמ"ש רז"ל (בילקוט חוקת רמז תשס"ד) ארבע חטאות כתובין כאן. לא האמנתם בי. לא קדשתם. מעלתם. מריתם. לא האמנתם. שלא אמרתי לכם להכות. והכית אותו. לא קדשתם. להוציא להם מים מכל סלע שרוצים. כו' ע' ילקוט שם (ויש שם ט"ס וכצ"ל שם. לא האמנת היה לו לומר ואמר לא האמנתם. אהרן מה חטא כו') והרי לנו כי מה שאמר. לא האמנתם בי. הוא על ההכאה. כי גם לפי סברתו של משרבע"ה שנשתנה הסלע למדרגת עץ הדעת היה לו ג"כ לקיים מאמרו של הקב"ה בלי התחכמות כלל וכנז'. ומה גם כי הרי באמת לא היה נשתנה הסלע ח"ו ולא היה נסתלק אור השכינה משם אלא שהיה ממתין על דיבורו של משה וכנ"ל. וזהו שאמרו בתיקונים הנ"ל מ"ו ב' וכיון דשכינתא הות תמן לא הוה ליה למחאה בסלע דקלנא הות כו'. וכן הוא בילקוט הנז'. מעלתם. אמרת המן הסלע הזה ור"ל הרי עשית קודש חול. מריתם. ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד ועברתם על דברי. ור"ל כי הרי לכאורה היה צ"ל וצוית אל הסלע ונתן מימיו. ואמר ודברתם. הכוונה הוא על איזה דיבור שהוא. כי גם אם שנה עליו פרק אחד היה נותן מימיו. וכ"ז משום ששכינתו ית"ש היה שורה שם אלא שהיה ממתין על דיבורו של משה באיזה דברי תורה ואז היתה נתגלה והיה נותן מימיו.

אמנם ע"י ההכאה הנה נשתנה באמת הענין הרבה, כי הרי מקודם היה הן המטה והן הסלע שניהם בהאור דהעץ החיים, והיו הזו"ן שניהם בהמוחין דגדלות והיה מוכן שיתייחדו שניהם בהזווג דפב"פ העיקרי ע"י משה ואהרן, שושבינין דמלכא ומטרוניתא, וע"י עיני כל ישראל שהיה עומד מוכן שיתקדשו הם ג"כ כולם בקדושת האור דעה"ח, ואז היה גורם הסתכלותם בשכינה, יחוד דפב"פ העיקרי ובסוד וראיתיה לזכור ברית עולם, כי היה נעשה יחודם אז לאור עולם בהתחלת הגילוי דתיקון הנצחי – אמנם ע"י כי בא שטן וערבב העולם שהכשיל אותם ונתקלקלו בדברי נרגן כמתלהמים, ונסבב עי"ז הכאת הסלע וכנז', הנה נשתנו עי"ז הן המטה והן הסלע לסוד העץ הדעת, כמ"ש ברע"מ בענין המטה זה לשונו, וההוא רע שותפא דעבד גרם לך למחטי בסלע בגין דמטה דאתמסר בידך (ר"ל כי ע"י ההכאה נעשה בידו) הוה (ר"ל נעשה) דאילנא דטוב ורע מטט' טוב ס"מ רע, ר"ל שהרע כרוך סביבו – וכן בענין הסלע אמר ברע"מ כי ע"י ההכאה נעשה הסלע, ר"ל שנתחלף ונשתנה לשפחה נוקבא דעבד אשר עליה נאמר בדברים לא יוסר עבד – וכן בתיקונים ובגין דא (ר"ל ע"י ההכאה) אסתלק שכינתא מן הסלע דאיהי י' מן מיטט' ואשתאר מטט' יבשה כו'

אמנם ע"י ההכאה הנה נשתנה באמת הענין הרבה. כי הרי מקודם היה הן המטה והן הסלע שניהם בהאור דהעץ החיים. והיו הזו"ן שניהם בהמוחין דגדלות והיה מוכן שיתייחדו שניהם בהזווג דפב"פ העיקרי ע"י משה ואהרן. שושבינין דמלכא ומטרוניתא. וע"י עיני כל ישראל שהיה עומד מוכן שיתקדשו הם ג"כ כולם בקדושת האור דעה"ח ואז היה גורם הסתכלותם בשכינה. יחוד דפב"פ העיקרי ובסוד וראיתיה לזכור ברית עולם. כי היה נעשה יחודם אז לאור עולם בהתחלת הגילוי דתיקון הנצחי וכנ"ל. אמנם ע"י כי בא שטן וערבב העולם שהכשיל אותם ונתקלקלו בדברי נרגן כמתלהמים. ונסבב עי"ז הכאת הסלע וכנז' הנה נשתנו עי"ז הן המטה והן הסלע לסוד העץ הדעת. וכמ"ש ברע"מ משפטים בענין המטה אמר שם זה לשונו. וההוא רע שותפא דעבד גרם לך למחטי בסלע. בגין דמטה דאתמסר בידך (ר"ל כי ע"י ההכאה נעשה בידו) הוה (ר"ל נעשה) דאילנא דטוב ורע. מטט' טוב ס"מ רע. ר"ל שהרע כרוך סביבו. וכן בענין הסלע אמר ברע"מ תצא רע"ט וב'. כי ע"י ההכאה נעשה הסלע. ר"ל שנתחלף ונשתנה. לשפחה נוקבא דעבד. אשר עליה נאמר בדברים לא יוסר עבד ע"ש. וכן אמרו בתיקונים מ"ו ב'. ובגין דא (ר"ל ע"י ההכאה) אסתלק שכינתא מן הסלע דאיהי י' מן מיטט' ואשתאר מטט' יבשה כו' ע"ש.

והיה כאן ענין הב' נשיכין כמבואר בזוה"ק זמנא קדמאה נפיק דמא ואיהו לחיך, זמנא תניינא נפיק מייא כו' ואתפתחת ואולידת, ונעשה כ"ז ע"י ב' הנשיכין, כמ"ש שם ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני, וסימנך ויך את הסלע במטהו פעמים, ויצא בפעם ראשונה דם ובפעם ב' מים

והרי לנו עכ"פ כי ע"י ההכאה נשתנו הן המטה והן הסלע למדרגת עץ הדעת. וזהו הענין מה ששינה הכתוב כאן ואמר. ויך את הסלע במטהו ולא כתיב במטה. סתם. אלא במטהו. כי מטה סתם הוא מטה ה' מסטרא דעד"א עה"ח אבל מטה משה הוא דינא בדינא נחש עלי צור וכמ"ש בזוה"ק ח"ב מ"ח א' ושם בסופו רע"א ב' ורע"ב א' ע' שם ושם וכנ"ל סי' ב' ג'. וכן אמרו בזוה"ק ח"א דף ו' סע"ב ומטה האלהים בידי כו' וחקוק ביה שמא קדישא כו' ובהאי חב בסלע כד"א ויך את הסלע במטהו פעמים. אמר ליה קב"ה. משה לא יהבית לך מטה דילי להאי. חייך לא יהא בידך מכאן ולהלאה. מיד וירד אליו בשבט בדינא קשיא כו' ע"ש כל הענין. והנה חזרו אז הזו"ן תיכף לקטנותן וזהו שנאמר ויך את הסלע במטהו פעמים ואמר האריז"ל בלק"ת וכן בספר הליקוטים פ' חוקת כי בהכאת המטה בהסלע נעשה אז הזווג דקטנות כי המטה כאשר שהוא בדרגא דעץ הדעת אז עומד בו הארת היסוד דקטנות הנקרא נחש והוא בבחי' דינין והנוק' נקרא אז בשם צור שהוא דינא תקיפא וזהו שאמרו במדרש שמות רבה פ"ד סי' י"ג כי בהכאה ראשונה יצא דם. וכן הוא במדרש תהלים ע"ח סי' ב' וק"ה סי' י"ב. והוא מצד הדינין שבהם והגם שהם דינין טהורים אך כשמתפשטים למטה יש מהם יניקה לחיצונים רח"ל והרי נעשה כאן הזווג בסוד דרך נחש עלי צור והיה כאן ענין הב' נשיכין וכמבואר כ"ז בזוה"ק פנחס רמ"ט ב' ואמר שם זמנא קדמאה נפיק דמא ואיהו לחיך. זמנא תניינא נפיק מייא כו' ואתפתחת ואולידת. ונעשה כ"ז ע"י ב' הנשיכין. וכמ"ש שם ונשיך לה בההוא אתר תרי זמני. וסימנך ויך את הסלע במטהו פעמים. ויצא בפעם ראשונה דם ובפעם ב' מים.

ע"י אלו ב' הנשיכין נעשה כאן פגם גדול בהמים – ז"ש המה מי מריבה כו' – כי בפעם ראשונה שהוא בהצור שבחורב הנה נאמר שם ויקרא שם המקום מסה ומריבה והרי נאמר שם הפגם רק על המקום אבל כאן נאמר הפגם על המים גופה כמ"ש בזוה"ק נח המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל כו' וכי באתר אחרא לא רבו כו' מ"ש הכא דקאמר המה מי מריבה ולא אחרנין, אלא הני מי מריבה הוו ודאי דיהבו חילא ותוקפא למאריהון דדינא לאתתקפא בגין דאית מיין מתוקין ואית מיין מרירן אית מיין צלילן ואית מיין עכירן אית מיין שלם ואית מיין קטטו וע"ד המה מי מריבה כו' ע"ש – ונעשה כ"ז ע"י ב' הנשיכין – כי ע"י החטא דדברי נרגן הנ"ל נכללו החיצונים בשרשם שהוא בהק"כ צירופי אלהים דקדושה, וכשמזדווגים הזו"ן אז בסוד דרך נחש עלי צור שהוא הזווג דקטנות, הנה ע"י כלילותם למטה כנז' אטעמת טעם מרירא למעלה, והוא סוד ביאת נחש על חוה, והוא סוד הנשיכין, ועי"ז הנה יש להם אחיזה ויניקה באותה השפע אחר שמתפשט למטה, וזהו ענין דמי מריבה כי נעשה פגם גם בהמים עצמן

והנה ע"י אלו ב' הנשיכין נעשה כאן פגם גדול בהמים ג"כ. וז"ש המה מי מריבה כו' כי בפעם ראשונה שהוא בהצור שבחורב הנה נאמר שם ויקרא שם המקום מסה ומריבה והרי נאמר שם הפגם רק על המקום אבל כאן נאמר הפגם על המים גופה. וכמ"ש בזוה"ק פ' נח ס"ו א'. המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל כו' וכי באתר אחרא לא רבו כו' מ"ש הכא דקאמר המה מי מריבה ולא אחרנין. אלא הני מי מריבה הוו ודאי דיהבו חילא ותוקפא למאריהון דדינא לאתתקפא בגין דאית מיין מתוקין ואית מיין מרירן אית מיין צלילן ואית מיין עכירן אית מיין שלם ואית מיין קטטו וע"ד המה מי מריבה כו' ע"ש. ופ' לך לך דף פ' ע"א ופ' ויקרא י"ב א'. ונעשה כ"ז ע"י ב' הנשיכין. וכמו שכתבנו לעיל ענף ב' בארוכה ע"ש מסי' ז' עד סוף סי' י'. כי ע"י החטא דדברי נרגן הנ"ל נכללו החיצונים בשרשם שהוא בהק"כ צירופי אלהים דקדושה. וכשמזדווגים הזו"ן אז. בסוד דרך נחש עלי צור שהוא הזווג דקטנות. הנה ע"י כלילותם למטה כנז' אטעמת טעם מרירא למעלה כמ"ש בפ' אחרי מות ע"ד א'. והוא סוד ביאת נחש על חוה. והוא סוד הנשיכין. ע' מאמרי רשב"י דף מ' מדפוה"ח ושעה"ק דף ל"ו. ועי"ז הנה יש להם אחיזה ויניקה באותה השפע אחר שמתפשט למטה. וזהו ענין דמי מריבה כי נעשה פגם גם בהמים עצמן.

ענין הפגם שנעשה כאן היה באמת ג"כ ע"ד פגם הנשיכין שהיה בליל ז' של פסח – כי באותו העת גופה והוא כל זמן שמשה רבינו ע"ה היה קיים לא היה כח להחיצונים להאחז באותן המים כלל וכלל ח"ו, והוא משום כי הנה הגם שמתחילה שהוא בעת ההכאה נסתלקה השכינה מהסלע ונסתם פתחה וחזרו הזו"ן לקטנותן ונעשה כל ענין הנשיכין, אבל אח"כ הנה חזרה תיכף אור השכינה על הסלע ונתעלו הזו"ן לגדלותן – וזהו מה שאמרו, עלי באר ענו לה, ואמרו בזוה"ק עלי באר כלומר סק לאתריך לאתאחדא בבעליך, וחזרו פב"פ בהזווג דגדלות, ואז הרי מסתלקים כל החיצונים משם גם מהאחוריים, כי נכוו מגחלתן דרשפי אש שלהבת יה, והוא ענין הבאר שניתן עתה בזכות משרבע"ה שנעשה ג"כ לבאר מים חיים מים מתיקין מים צלילן בלי שום נגיעה ופגם מהחיצונים ח"ו

אמנם הוא כי הנה ענין הפגם שנעשה כאן הנה היה באמת ג"כ ע"ד פגם הנשיכין שהיה בליל ז' של פסח אשר אמרנו לעיל ענף ב'. והיינו כי הנה באותו העת גופה והוא כל זמן שמשה רבינו ע"ה היה קיים לא היה כח להחיצונים להאחז באותן המים כלל וכלל ח"ו. והוא משום כי הנה הגם שמתחילה שהוא בעת ההכאה נסתלקה השכינה מהסלע ונסתם פתחה וחזרו הזו"ן לקטנותן ונעשה כל ענין הנשיכין וכנז' אבל אח"כ הנה חזרה תיכף אור השכינה על הסלע ונתעלו הזו"ן לגדלותן. וזהו מה שאמרו. עלי באר ענו לה ואמרו בזוה"ק ס"פ וילך עלי באר כלומר סק לאתריך לאתאחדא בבעליך. וחזרו פב"פ בהזווג דגדלות. ואז הרי מסתלקים כל החיצונים משם גם מהאחוריים כי נכוו מגחלתן דרשפי אש שלהבת יה וכנודע. והוא ענין הבאר שניתן עתה בזכות משרבע"ה שנעשה ג"כ לבאר מים חיים מים מתיקין מים צלילן בלי שום נגיעה ופגם מהחיצונים ח"ו.

אך ענין הנשיכין שהוא אחיזת החיצונים הנה היה רק בתחילה שהוא בעת ההכאה אשר נעשו אז זווגם בסוד דרך נחש עלי צור, ועי"ז ר"ל ע"י כלילותם אז, נעשה להם אחיזה להיות להם יניקה מאותה השפע מרחוק – והגם שבהשפע המגיע לישראל עצמן לא נגעו בה והיה כולו קודש – אך ע"י הנשיכין היה להם ג"כ יניקה ממנו עכ"פ מרחוק, והרי נתחדש להם כח ג"כ עכ"פ, ועי"ז הנה נתבטל כל ההכנה שהיה עומד מתחילה להעשות זה לראשית ולהתחלת לכל תקות חמדת ישראל ולתיקון נצחי, הנה נתבטל מעתה כל ההכנה הזה ע"י הכח חדש שנתחדש להם ג"כ – כי אלולא הנשיכין, הרי היה כל השפע והגילוי אור דהבאר של עתה לרוח משפט ולרוח בער לכל הרע כולו והיה כל הרשעה כולה כעשן תכלה – אך עתה ע"י הנשיכין הרי אדרבא הוא כי נתחדש להם ג"כ איזה שפע וכח ונתבטל כל ההכנה נז', והיה להם כל הבאר של עתה אשר ניתן להם בזכות משה ואהרן ג"כ רק לצורך שעה בלבד – ומשום אותו הכח חדש והיניקה אשר נתחדש להם ג"כ מזה לכך נקראו מי מריבה כי הרי הוא פגם גדול להמים עכ"פ מה שיונקים מהם מרחוק, כמ"ש בזוה"ק נח דיהבו חילא ותוקפא למאריהון דדינא לאתתקפא כו' – הגם שבאמת כי השפע והמים אשר הגיעו אז לישראל עצמן היה כולו קודש

אך ענין הנשיכין שהוא אחיזת החיצונים הנה היה רק בתחילה שהוא בעת ההכאה אשר נעשו אז זווגם בסוד דרך נחש עלי צור ועי"ז, ר"ל ע"י כלילותם אז, נעשה להם אחיזה להיות להם יניקה מאותה השפע מרחוק. והגם שבהשפע המגיע לישראל עצמן לא נגעו בה והיה כולו קודש אך ע"י הנשיכין היה להם ג"כ יניקה ממנו עכ"פ מרחוק. והרי נתחדש להם כח ג"כ עכ"פ ע"ד שאמרנו לעיל ענף ב' בליל ז' של פסח. ועי"ז הנה נתבטל כל ההכנה שהיה עומד מתחילה להעשות זה לראשית ולהתחלת לכל תקות חמדת ישראל ולתיקון נצחי כנ"ל הנה נתבטל מעתה כל ההכנה הזה. ע"י הכח חדש שנתחדש להם ג"כ. כי אלולא הנשיכין. הרי היה כל השפע והגילוי אור דהבאר של עתה לרוח משפט ולרוח בער לכל הרע כולו והיה כל הרשעה כולה כעשן תכלה אך עתה ע"י הנשיכין הרי אדרבא הוא כי נתחדש להם ג"כ איזה שפע וכח ונתבטל כל ההכנה נז'. והיה להם כל הבאר של עתה אשר ניתן להם בזכות משה ואהרן. ג"כ רק לצורך שעה בלבד. ומשום אותו הכח חדש והיניקה אשר נתחדש להם ג"כ מזה לכך נקראו מי מריבה כי הרי הוא פגם גדול להמים עכ"פ מה שיונקים מהם מרחוק. וכמ"ש בזוה"ק פ' נח ס"ו א' הנז' דיהבו חילא ותוקפא למאריהון דדינא לאתתקפא כו' כו' עש"מ. הגם שבאמת כי השפע והמים אשר הגיעו אז לישראל עצמן היה כולו קודש.

כי היה כאן תהלוכות ענין הנשיכין והשפע, על דרך ענין הנשיכין וקדושת השפע אשר בליל ז' של פסח – אמנם עכ"ז הנה היה באמת חילוק גדול ביניהם, כי שם היה הנשיכין בכוונה ורצון ממנו ית"ש כדי שלא תתבטל הבחירה שלא בעונתה ע"י גילוי אורו הגדול שהיה אז רק בחסד ובחנם – ומשום שקב"ה לא עביד דינא בלא דינא, היה הצורך וההכרח להמציא אז את הנשיכין ג"כ כמו שבארנו שם, והרי היה שם כמעט מציאת הנשיכין הסיבה והאפשרית לכל גילוי אורו וטובו ית"ש שנתגלה אז, כי אלולא הנשיכין הרי לא היה אפשר לגלות אורו וטובו כ"כ, דהרי לא עביד דינא בלא דינא – אבל כאן הנה הגיע באמת עת דודים לבער את רוח הטומאה מן הארץ ולתקן עולם במלכות שדי בגילוי האור דתיקון הנצחי – וא"כ הרי כאשר נתהפך הדבר ע"י החטא דדברי נרגן כמתלהמים כנ"ל, ונסבב עי"ז שהיה כל גילוי קדושת אותה השפע רק לצורך שעה לבד, והוא ע"י שנעשית כל גילויה רק במציאת הב' נשיכין דוקא, א"כ הרי היה כאן הנשיכין לקלקול ופגם גדול

והרי לנו כי היה כאן תהלוכות ענין הנשיכין והשפע. ע"ד ענין הנשיכין וקדושת השפע אשר בליל ז' של פסח וכנ"ל ענ"ב ע"ש. אמנם עכ"ז הנה היה באמת חילוק גדול ביניהם כי שם היה הנשיכין בכוונה ורצון ממנו ית"ש כדי שלא תתבטל הבחירה שלא בעונתה. ע"י גילוי אורו הגדול. שהיה אז רק בחסד ובחנם. ומשום שקב"ה לא עביד דינא בלא דינא היה הצורך וההכרח להמציא אז את הנשיכין ג"כ כמו שבארנו שם. והרי היה שם כמעט מציאת הנשיכין. הסיבה והאפשרית לכל גילוי אורו וטובו ית"ש שנתגלה אז. כי אלולא הנשיכין הרי לא היה אפשר לגלות אורו וטובו כ"כ דהרי לא עביד דינא בלא דינא כנז'. אבל כאן הנה הגיע באמת עת דודים לבער את רוח הטומאה מן הארץ ולתקן עולם במלכות שדי בגילוי האור דתיקון הנצחי וכנ"ל בכל דברינו וא"כ הרי כאשר נתהפך הדבר ע"י החטא דדברי נרגן כמתלהמים כנ"ל ונסבב עי"ז שהיה כל גילוי קדושת אותה השפע רק לצורך שעה לבד והוא ע"י שנעשית כל גילויה רק במציאת הב' נשיכין דוקא א"כ הרי היה כאן הנשיכין לקלקול ופגם גדול.

הענין מה שלא השתתף משה רבינו ע"ה בשירת הבאר וכן גם ישראל לא אמרו אותה השירה אלא רק בסוף המ' שנה ואחר המעשה דנחלי ארנון – משום שידעו והבינו היטיב מפגם הנשיכין שנעשה בה עתה, וכן גם בהצור שבחורב, ולכן לא אמרו שירה על הבאר ביחוד אלא רק אחר המעשה דנחלי ארנון אשר נתגלה להם אותו הנס ע"י הבאר, אז אמרו שירה על הבאר ג"כ בשיתוף הנס דנחלי ארנון, אבל מקודם לזה הנה לא אמרו שירה על הבאר ביחוד, משום פגם הנשיכין – אך משרבע"ה הוא לא השתתף באותה השירה כלל, משום שהרי הנשיכין נעשו ע"י ההכאה – זהו מה שנמצא במדרש תהלים שדרשו בפסוקי השירה, ממתנה נחליאל, שנחלו עבו"ז, ומנחליאל במות, משנחלו עבו"ז בא להם מלאך המות, ומבמות הגיא, שגרמו לאותו צדיק שיקבר בגיא כו' – ולכאורה יפלא מה ראו לדרוש פסוקי השירה לגנאי – אך דבריהם ז"ל הנה הוא על סוד הנשיכין שהיה כאן, כי עי"ז נעשה אח"כ כל הקלקולים כולם, ואין לנו עתה אלא לייחל ולצפות לרחמי שמים ולהחיש ביאת משיחנו למען שמו יתברך ויתעלה לעד בב"א

וזהו הענין מה שלא השתתף משה רבינו ע"ה בשירת הבאר וכן גם ישראל לא אמרו אותה השירה אלא רק בסוף המ' שנה ואחר המעשה דנחלי ארנון. כמ"ש בברכות נ"ד סע"א. והוא משום שידעו והבינו היטיב מפגם הנשיכין שנעשה בה עתה. וכן גם בהצור שבחורב כנ"ל סי' ד'. ולכן לא אמרו שירה על הבאר ביחוד אלא רק אחר המעשה דנחלי ארנון אשר נתגלה להם אותו הנס ע"י הבאר אז אמרו שירה על הבאר ג"כ בשיתוף הנס דנחלי ארנון אבל מקודם לזה הנה לא אמרו שירה על הבאר ביחוד. משום פגם הנשיכין כנז'. אך משרבע"ה הוא לא השתתף באותה השירה כלל משום שהרי הנשיכין נעשו ע"י ההכאה. וזהו ג"כ מה שנמצא בדברי רז"ל במדרש תהלים ריש מזמור ה' שדרשו בפסוקי השירה. ממתנה נחליאל. שנחלו עבו"ז. ומנחליאל במות. משנחלו עבו"ז בא להם מלאך המות. ומבמות הגיא. שגרמו לאותו צדיק שיקבר בגיא כו' ע"ש. ולכאורה יפלא מה ראו לדרוש פסוקי השירה לגנאי אך דבריהם ז"ל הנה הוא על סוד הנשיכין שהיה כאן כי עי"ז נעשה אח"כ כל הקלקולים כולם ואין לנו עתה אלא לייחל ולצפות לרחמי שמים ולהחיש ביאת משיחנו למען שמו יתברך ויתעלה לעד בב"א. (ספר הדע"ה ח"ב דרוש ה' ענף ג' סימן ח').

כאשר אמרו היש ה' בקרבנו אם אי"ן, הרי הוא לשון שאינו הגון כלל, כי הרי ודאי הוא שהשם הויה ב"ה אשר כל גילויו הוא בז"א, הוא עמהם לעולם כי אין עוד מלבדו, ולא נמשך השפע למטה רק ממנו לעולם, ולא שייך להסתפק אלא רק באיזה מדרגה שממשיך, אבל לעולם הוא רק ממנו, וא"כ הרי כאשר אמרו היש ה' בקרבינו אם אי"ן, הוא לשון שאינו הגון כלל. זהו שאמרו בזוה"ק דעבידו פרודא כו' אי האי נשאל בגוונא חד ואי האי נשאל בגוונא אחרא – וכ"ז הוא קלקול ופגם גדול רח"ל לחלק זה מזה, כי הרי גם התפילה אשר בקול ודיבור הנה אמרו בהקדמת תיקונים, בין בק"ש בין בצלותא בין בשירות ותשבחות והודאות בכל אזכרה דיפוק מפומוי בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדני קול בהויה ולייחדא לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד נעלם דמחבר לון ומייחד לון כחדא וביה צריך הכוונה דלא תלייא למימר ביה קול ודבור אלא מחשבתא – והרי לנו דגם בתפילה שהוא בקול ודיבור ובזו"ן צריך לעלות בכוונתו למעלה למעלה עד רום המעלות כי אין לזו"ן אלא מה שנמשך להם מלמעלה כי הם כולם אחד

ג) וא"כ כאשר אמרו היש ה' בקרבנו אם אי"ן. הרי הוא לשון שאינו הגון כלל. כי הרי ודאי הוא שהשם הויה ב"ה אשר כל גילויו הוא בז"א. הוא עמהם לעולם כי אין עוד מלבדו. ולא נמשך השפע למטה רק ממנו לעולם ולא שייך להסתפק אלא רק באיזה מדרגה שממשיך אבל לעולם הוא רק ממנו. וא"כ הרי כאשר אמרו היש ה' בקרבינו אם אי"ן הוא לשון שאינו הגון כלל. וזהו שאמרו שם בזוה"ק ס"ד ב' דעבידו פרודא כו' אי האי נשאל בגוונא חד ואי האי נשאל בגוונא אחרא. וכ"ז הוא קלקול ופגם גדול רח"ל לחלק זה מזה כי הרי גם התפילה אשר בקול ודיבור הנה אמרו בהקדמת תיקונים דף ד' א'. בין בק"ש בין בצלותא בין בשירות ותשבחות והודאות בכל אזכרה דיפוק מפומוי בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדני קול בהויה ולייחדא לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד נעלם דמחבר לון ומייחד לון כחדא וביה צריך הכוונה דלא תלייא למימר ביה קול ודבור אלא מחשבתא. והרי לנו דגם בתפילה שהוא בקול ודיבור ובזו"ן צריך לעלות בכוונתו למעלה למעלה עד רום המעלות כי אין לזו"ן אלא מה שנמשך להם מלמעלה כי הם כולם אחד.

ועכ"פ הוא כי כאשר אמרו היש ה' בקרבנו אם אי"ן הוא לשון שאינו הגון כלל כי הוא מורה שהם שני ענינים – וזהו שאמרו דעבידו פרודא – כי לא שייך להסתפק אלא רק באיזה מדרגה שמתגלה להם – אבל ב' המדרגות הם שניהם מהשם הויה ב"ה כי אפס זולתו

ועכ"פ הוא כי כאשר אמרו היש ה' בקרבנו אם אי"ן הוא לשון שאינו הגון כלל כי הוא מורה שהם שני ענינים. וזהו שאמרו דעבידו פרודא. כי לא שייך להסתפק אלא רק באיזה מדרגה שמתגלה להם אבל ב' המדרגות הם שניהם מהשם הויה ב"ה כי אפס זולתו.

והגם כי הרי ראו את כל הנסים נגלים לעיניהם – אך הספק היה אם שזה ישאר עמהם לעולם או לא – וזהו שאמרו בקרבנו, שהוא בתוכם ממש ומיוחד עמהם – וכן הוא כוונת הכתוב בפ' תשא ילך נא אדני בקרבנו, וניתן לו בקשתו, וכמ"ש בפ' שלח אתה ה' בקרב העם הזה – ועל זה היה ספיקותם אם הנהירו דעתיקא אשר אורו הוא למעלה מן הטבע ולמעלה מן המדה הוא בתוכם ממש, בעיקר מציאותם ועצמותם גופה, והרי ישאר עמהם לעולם כי הם תלוים רק עליו – וכן היה באמת, כמ"ש בפ' יתרו ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי כו' והייתם לי סגולה – אך ישראל היו תמיד מסופקים בזה

והגם כי הרי ראו את כל הנסים נגלים לעיניהם אך הספק היה אם שזה ישאר עמהם לעולם או לא וזהו שאמרו. בקרבנו. שהוא בתוכם ממש ומיוחד עמהם. [וכן הוא כוונת הכתוב. בפ' תשא. ילך נא אדני בקרבנו. וניתן לו בקשתו. ע' הגר"א באד"א שם. וכמ"ש בפ' שלח אתה ה' בקרב העם הזה]. ועל זה היה ספיקותם אם הנהירו דעתיקא אשר אורו הוא למעלה מן הטבע ולמעלה מן המדה הוא בתוכם ממש. בעיקר מציאותם ועצמותם גופה והרי ישאר עמהם לעולם כי הם תלוים רק עליו. וכן היה באמת וכמ"ש בפ' יתרו ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי כו' והייתם לי סגולה. אך ישראל היו תמיד מסופקים בזה וכמו שיתבאר עוד למטה בעה"י.

אמנם מה שנאמר על זה לשון נסיון כמ"ש ועל נסותם את ה', ובזוה"ק ועבידו בנסיונא – וכן כל העשרה נסיונות שניסו אבותינו להקב"ה כמ"ש וינסו אותי זה עשר פעמים, ופירש"י וינסו כמשמעו, כי כן הוא בתהלים וינסו אל בלבבם כו' היוכל אל לערוך שולחן כו' הגם לחם יוכל תת כו', וכן אשר נסוני אבותיכם בחנוני כו' – ומכ"ז מוכח שהיו בגדר נסיון ממש – והרי קשה מאד איך אפשר להעלות זאת על הדעת שהיו מסופקים על יכולתו של הקב"ה אחר שראו כל הנסים – ועוד כי התורה העידה ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וכן משבחם הכתוב לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה – ועוד כי הרי כל העשרה נסיונות, הנה כמעט כולם הם חטאים ממש ולא נופל עליהם לשון נסיון כלל אלא לשון חטא או תלונה – ולא עוד כי הנה אמרו בפדר"א וכן במכילתא בפסוק ותקח מרים כו' ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות, ומנין היה להם תופים במדבר, אלא לעולם הצדיקים יודעים ומובטחים שהמקום עושה להם נסים וגבורות, וביציאתן ממצרים התקינו להם תופים ומחולות, והרי לנו כי היו מצפים ובטוחים על הנסים, ואיך שייך לומר עליהם שניסו להקב"ה

אמנם מה שנאמר על זה לשון נסיון וכמ"ש ועל נסותם את ה'. ובלשון זוה"ק הנז' ועבידו בנסיונא. וכן כל העשרה נסיונות שניסו אבותינו להקב"ה וכמ"ש וינסו אותי זה עשר פעמים. ופי' רש"י בחומש שם. וינסו כמשמעו. כי כן הוא בתהלים ע"ח וינסו אל בלבבם כו' היוכל אל לערוך שולחן כו' הגם לחם יוכל תת כו' וכן שם צ"ה אשר נסוני אבותיכם בחנוני כו' ומכ"ז מוכח שהיו בגדר נסיון ממש. והרי קשה מאד איך אפשר להעלות זאת על הדעת שהיו מסופקים על יכולתו של הקב"ה אחר שראו כל הנסים. וכנ"ל בלשון הזוה"ק בשלח ס"ד ב' ע"ש. ועוד כי התורה העידה ויאמינו בה' ובמשה עבדו וכן משבחם הכתוב ירמיה ב' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ועוד כי הרי כל העשרה נסיונות שחושב הגמרא ערכין ט"ו הנה כמעט כולם הם חטאים ממש ולא נופל עליהם לשון נסיון כלל אלא לשון חטא או תלונה וכמו שהעירו גם המפרשים בזה באבות פ"ה ע' עליהם. ולא עוד כי הנה אמרו בפדר"א פ' מ"ב וכן הוא במכילתא בשלח בפסוק ותקח מרים כו' ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. ומנין היה להם תופים במדבר אלא לעולם הצדיקים יודעים ומובטחים שהמקום עושה להם נסים וגבורות וביציאתן ממצרים התקינו להם תופים ומחולות. והרי לנו כי היו מצפים ובטוחים על הנסים ואיך שייך לומר עליהם שניסו להקב"ה.

הענין בזה הוא, כי הנה הגם שבכל אלו העשרה נסיונות היה בכולם חטא ממש, עכ"ז הנה החטא ממש אשר היה בהם לא נכשלו בזה רק המיעוט שבהם, כמו שמצינו על הים שנאמר שם ויצעקו בני ישראל אל ה', ואח"כ נאמר ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים כו' הלא זה הדבר אשר דברנו אליך כו' ואמרו במכילתא שהוא מה שנאמר ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם כו' ויאמרו עליהם ירא ה' עליכם וישפוט. ואמרו בגמ' נדרים כי הם דתן ואבירם – והרי לנו כי אותן שאמרו המבלי אין קברים במצרים היו רק דתן ואבירם, וכן במן ויותירו אנשים ממנו עד בוקר היו ג"כ רק דתן ואבירם, ואמרו בשמות רבה הם שהותירו מן המן, הם היו שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה, הם שהמרו על ים סוף – וכ"ז הוא מהעשרה נסיונות שחשבו בגמ' ערכין  – ולא היו אלא רק דתן ואבירם לבד – אבל שאר כל ישראל הרי נאמר על הים ויצעקו בני ישראל אל ה' ולא המרו ח"ו וכן לא הותירו את המן – וכן אח"כ ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט, הרי כתוב בפירוש, מן העם, שהוא רק מקצת מהעם – וכן התלונות כולם אשר היה, במן. ובמים, במרה, וברפידים, הנה הגם שהתלונה הוא באמת חטא ממש, עכ"ז הנה אין להאשימם על זה ג"כ, ע"ד שאמרו בגמ' ב"ב שאין אדם נתפס בשעת צערו, וכאשר נדקדק בכל העשרה נסיונות שחשבו בגמ' ערכין, הנה נמצא כי ח' מהם הגם שהיו ג"כ חטא או תלונה, עכ"ז הרי אין להאשימם, כי או שלא נכשלו בזה רק מקצת מן העם לבד, או שהיה מחמת לחץ ודוחק גדול אשר אין אדם נתפס על זה, ולא נשאר מכל העשרה כולם רק חטא העגל וחטא המרגלים, וא"כ הרי קשה מה שאמר הקב"ה וינסו אותי זה עשר פעמים וכן מה שאמר לשון נסיון על זה

אך הענין בזה הוא כי הנה הגם שבכל אלו העשרה נסיונות היה בכולם חטא ממש עכ"ז הנה החטא ממש אשר היה בהם. לא נכשלו בזה רק המיעוט שבהם. וכמו שמצינו על הים שנאמר שם ויצעקו בני ישראל אל ה' ואח"כ נאמר ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים כו' הלא זה הדבר אשר דברנו אליך כו' ואמרו במכילתא שם שהוא מה שנאמר שמות ה' כ' ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם כו' ויאמרו עליהם ירא ה' עליכם וישפוט. ואמרו נדרים ס"ד ב' כי הם דתן ואבירם. והרי לנו כי אותן שאמרו המבלי אין קברים במצרים היו רק דתן ואבירם. וכן במן ויותירו אנשים ממנו עד בוקר. היו ג"כ רק דתן ואבירם כמ"ש בשמות רבה פ' כ"ה סי' י'. ואמרו שם פ"א סי' כ"ט. הם שהותירו מן המן. הם היו שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה. הם שהמרו על ים סוף. וכ"ז הוא מהעשרה נסיונות שחשבו בערכין ט"ו. ולא היו אלא רק דתן ואבירם לבד. אבל שאר כל ישראל הרי נאמר על הים ויצעקו בני ישראל אל ה' ולא המרו ח"ו וכן לא הותירו את המן. וכן אח"כ ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט. הרי כתוב בפירוש. מן העם. שהוא רק מקצת מהעם. ע' תרגום יונתן שם. וכן התלונות כולם אשר היה. במן. ובמים במרה וברפידים. הנה הגם שהתלונה הוא באמת חטא ממש עכ"ז הנה אין להאשימם על זה ג"כ וע"ד שאמרו ב"ב ט"ז ב' שאין אדם נתפס בשעת צערו. וכאשר נדקדק בכל העשרה נסיונות שחשבו בערכין ט"ו הנה נמצא כי ח' מהם הגם שהיו ג"כ חטא או תלונה עכ"ז הרי אין להאשימם כי או שלא נכשלו בזה רק מקצת מן העם לבד או שהיה מחמת לחץ ודוחק גדול אשר אין אדם נתפס על זה. ולא נשאר מכל העשרה כולם רק חטא העגל וחטא המרגלים. וא"כ הרי קשה מה שאמר הקב"ה וינסו אותי זה עשר פעמים וכן מה שאמר לשון נסיון על זה וכנז'.

ובאמת כי גם בחטא העגל הנה אמרו בילקוט, דכל חטא העגל היו רק הערב רב לבד, וכן בזוה"ק פנחס, ואמרו שם כי מה שנאמר ויפול מן העם כו' כשלושת אלפי איש, היו כולם מן הערב רב – אמנם בזוה"ק תשא אמרו סגיאין הוו מישראל דאשתתפו בהדייהו בלבא, ועליהם נאמר שם וישק את בני ישראל, ואמרו בזוה"ק תשא כי על זה נאמר שם פסוק חג לה' מחר, דאשקי לון משה למחר וביתו בההוא ליליא ולמחר אשתכחו נפיחין, ואינון מיין הוו מכשכשין במעיהון כל ליליא ובצפרא אשתכחו מתין, ועל דא חג לה' מחר, כמ"ש בגמ' ע"ז כי משה רבינו ע"ה בדק אותן כסוטות, וכ"ז היה לאותן דאשתתפו בהדייהו בלבא, כמ"ש בגמ' יומא, שמח בלבבו, בהדרוקן – ועכ"פ הוא, כי גם בעיקר חטא העגל היו רק הערב רב, ולא נכשלו בזה מישראל רק מקצת לבד ובמחשבה לבד, וגם הם הרי קבלו עונשם ומיתו ע"י השקאת המים, והרי נשארו שאר כל ישראל נקיים מזה, וא"כ הרי מהו שאמר הקב"ה וינסו אותי זה עשר פעמים

ובאמת כי גם בחטא העגל הנה אמרו בילקוט פ' עקב רמז תתנ"ב דכל חטא העגל היו רק הערב רב לבד וכן הוא בזוה"ק פנחס רל"ז א' ב' ע"ש ואמרו שם כי מה שנאמר. בפ' תשא ל"ב כ"ח. ויפול מן העם כו' כשלושת אלפי איש. היו כולם מן הערב רב (ע' יומא ס"ו ב') אמנם בזוה"ק פ' תשא קצ"ח סע"ב אמרו סגיאין הוו מישראל דאשתתפו בהדייהו בלבא. ועליהם נאמר שם פסוק כ' וישק את בני ישראל ואמרו בזוה"ק פ' תשא קצ"ג א' כי על זה נאמר שם פסוק ה'. חג לה' מחר. דאשקי לון משה למחר וביתו בההוא ליליא ולמחר אשתכחו נפיחין. ואינון מיין הוו מכשכשין במעיהון כל ליליא ובצפרא אשתכחו מתין וע"ד חג לה' מחר. וכמ"ש בעבו"ז מ"ד רע"א כי משה רבינו ע"ה בדק אותן כסוטות. וכ"ז היה לאותן דאשתתפו בהדייהו בלבא. וכמ"ש ביומא ס"ו ב'. שמח בלבבו. בהדרוקן. ועכ"פ הוא כי גם בעיקר חטא העגל היו רק הערב רב ולא נכשלו בזה מישראל רק מקצת לבד ובמחשבה לבד וגם הם הרי קבלו עונשם ומיתו ע"י השקאת המים והרי נשארו שאר כל ישראל נקיים מזה וא"כ הרי מהו שאמר הקב"ה וינסו אותי זה עשר פעמים.

עומק הענין בכ"ז, כי הנה נעשה אז ההכנה שיהא כל הנהגת ישראל בנהירו דעתיקא קדישא שהוא אור התיקון דלעתיד, וכדי לתקן את העולם כולו מאז ולהלאה בהתיקון הנצחי, והיה צריך לזה אתערותא דלתתא, והוא האמונה והביטחון – אך ישראל היו תמיד בספק על זה אם שיתקיים האור הזה אצלם מחמת שלא מצאו את עצמם כדאי לזה – והספק הזה היה גורם להם פגם גדול – כי הגם שרובם היו צדיקים ולא נכשלו בהחטאים דעשרה נסיונות רק המיעוט שבהם – עם כל זה הנה בזה נכשלו כמעט כולם במה שלא מיחו בעוברי עבירה והעלימו עין מהם, ועשו זה בכוונה ובדרך נסיון, והיינו כי עי"ז יתברר אצלם אם שיעמוד עליהם האור הגדול הזה גם בעת חטא ופגם ח"ו, ואז יתברר להם שיתקיים עליהם האור הזה לעולם, והיה להם העלמת עין מלמחות בעוברי עבירה בכוונה ובדרך נסיון, והתנהגו בכ"ז פעם אחר פעם עד עשרה פעמים, ועל זה מתרעם הכתוב ואמר וינסו אותי זה עשר פעמים, ונמצא כי אין הכתוב מתרעם על החוטאים עצמם, כי החוטאים ממש היו רק קצתם, ואין לענוש בסיבתם את הכלל כולו, כי העולם נידון אחר רובו, אלא שנחתם גזר דינם משום שניסו את הקב"ה, ובזה נכשלו רובם

אך עומק הענין בכ"ז הוא ע"פ דברינו לעיל כי הנה נעשה אז ההכנה שיהא כל הנהגת ישראל בנהירו דעתיקא קדישא שהוא אור התיקון דלעתיד וכדי לתקן את העולם כולו מאז ולהלאה בהתיקון הנצחי והיה צריך לזה אתערותא דלתתא והוא האמונה והביטחון וכנ"ל. אך ישראל היו תמיד בספק על זה אם שיתקיים האור הזה אצלם מחמת שלא מצאו את עצמם כדאי לזה. והנה הספק הזה היה גורם להם פגם גדול. והיינו כי הגם שרובם היו צדיקים ולא נכשלו בהחטאים דעשרה נסיונות הנז' רק המיעוט שבהם. עכ"ז הנה בזה נכשלו כמעט כולם במה שלא מיחו בעוברי עבירה והעלימו עין מהם ועשו זה בכוונה ובדרך נסיון והיינו כי עי"ז יתברר אצלם אם שיעמוד עליהם האור הגדול הזה גם בעת חטא ופגם ח"ו ואז יתברר להם שיתקיים עליהם האור הזה לעולם. והיה להם העלמת עין מלמחות בעוברי עבירה בכוונה ובדרך נסיון. והתנהגו בכ"ז פעם אחר פעם עד עשרה פעמים ועל זה מתרעם הכתוב ואמר וינסו אותי זה עשר פעמים. ונמצא כי אין הכתוב מתרעם על החוטאים עצמם כי החוטאים ממש היו רק קצתם. ואין לענוש בסיבתם את הכלל כולו כי העולם נידון אחר רובו. כמ"ש בקידושין מ' ע"ב. אלא שנחתם גזר דינם משום שניסו את הקב"ה ובזה נכשלו רובם כנזכר.

במשנה אבות פ"ה עשרה נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה, והם אלו העשרה שחשבו בערכין, והם כולם עד חטא המרגלים, וקשה מאד, כי הלא יש עוד חטאים גדולים אשר אחר חטא המרגלים והם מעשה קרח, והחטא דמי מריבה, והחטא דפעור ובנות מואב ומדין, ולמה לא חשבו גם את אלו – והכתוב אשר אמר וינסו אותי זה עשר פעמים הרי לא נאמר זה אלא בחטא המרגלים אבל כל אלו הנזכר הם היו אחר חטא המרגלים ולמה אמר המשנה רק עשרה נסיונות

ובדברינו הללו יהיה ניחא לנו קושיא עצומה אשר יש להקשות במשנה אבות פ"ה עשרה נסיונות ניסו אבותינו להקב"ה. והם אלו העשרה שחשבו בערכין ט"ו. והם כולם עד חטא המרגלים והרי קשה מאד כי הלא יש עוד חטאים גדולים אשר אחר חטא המרגלים והם מעשה קרח. וכמבואר בסדר עולם פ"ח ו' ב"ב קי"ט. ברשב"ם וכן שם י"ז ו'. אתם המיתם את עם ה'. והחטא דמי מריבה והחטא דפעור ובנות מואב ומדין. ולמה לא חשבו גם את אלו. והכתוב אשר אמר וינסו אותי זה עשר פעמים הרי לא נאמר זה אלא בחטא המרגלים אבל כל אלו הנזכר הם היו אחר חטא המרגלים ולמה אמר המשנה רק עשרה נסיונות.

כי הרי בכל אלו החטאים אשר היו אחר חטא המרגלים הרי לא נמצא בתורה עליהם לשון נסיון כלל, כי מאחר חטא המרגלים אשר נגזר הגזרה על כל אותו הדור כולו שלא יכנסו לארץ הנה לא היה להם מה לנסות עוד להקב"ה, כי הרי נתברר להם מעתה שלא יתקיים עליהם האור הגדול הזה דנהירו דעתיקא, כי כבר אבדו אותו ע"י העשרה נסיונות אשר עד חטא המרגלים ואין להם מה לנסות עוד כי הרי נאבד ונסתלק מהם – וכן אמר להם משה רבינו ע"ה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח אל תעלו כי אין ה' בקרבכם, והרי לא היה להם מה לנסות עוד להקב"ה, כי מקודם היה עומד מוכן שע"י האתערותא דלתתא בהאמונה והביטחון יסבבו עליהם הקיום דאור הגדול דנהירו דעתיקא שיתגלה ויאר להם מעילוי לעילוי ויתוקנו מתיקון לתיקון ע"ד התיקון הנצחי דלעתיד – אך מאחר שלא עמדו בזה והיו תמיד מסופקים והלכו בנסיון עד עשרה פעמים – הנה אבדו מעתה הקיום דאור הזה עליהם עד לעתיד לבוא – ולכן לא נזכר עוד בתורה לשון נסיון מהם, כי לא ניסו עוד, כי הרי לא היה להם מעתה מה לנסות – וזהו מה שלא חשב המשנה רק עשרה נסיונות לבד, והם כולם עד החטא דמרגלים – כי כל החטאים אשר אחר החטא דמרגלים לא היה בהם החטא דנסיון כלל, כי אותן שנכשלו בהם הרי הוא חטא ממש ולא נופל עליהם שם נסיון כלל, ואותן שלא נכשלו הרי היו צדיקים גמורים – וגם אותן שנכשלו הרי היו ג"כ רק קצתם וגם נענשו תיכף, ולכן לא חשב המשנה רק העשרה נסיונות לבד אשר עליהם נאמר וינסו אותי זה עשר פעמים, והם כולם רק עד חטא המרגלים – ואין הכוונה על החטאים עצמן, כי הם היו רק קצתם או מחמת לחץ ודוחק אשר אין אדם נתפס על זה, אלא הקלקול והפגם אשר מזכיר הכתוב הוא רק את הנסיון לבד אשר היה בזה, והיה הנסיון מרובם ככולם, וכמו שהעידה התורה ואמר וינסו אותי זה עשר פעמים, וכן הרי נגזרה הגזרה בשביל זה על כולם

אך ע"פ דברינו הוא ניחא כי הרי בכל אלו החטאים אשר היו אחר חטא המרגלים הרי לא נמצא בתורה עליהם לשון נסיון כלל כי מאחר חטא המרגלים אשר נגזר הגזרה על כל אותו הדור כולו שלא יכנסו לארץ הנה לא היה להם מה לנסות עוד להקב"ה כי הרי נתברר להם מעתה שלא יתקיים עליהם האור הגדול הזה דנהירו דעתיקא כי כבר אבדו אותו ע"י העשרה נסיונות אשר עד חטא המרגלים ואין להם מה לנסות עוד כי הרי נאבד ונסתלק מהם. וכן אמר להם משה רבינו ע"ה. בפ' שלח י"ד מ"א מ"ב.למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח אל תעלו כי אין ה' בקרבכם. והרי לא היה להם מה לנסות עוד להקב"ה. כי מקודם היה עומד מוכן שע"י האתערותא דלתתא בהאמונה והביטחון יסבבו עליהם הקיום דאור הגדול דנהירו דעתיקא. שיתגלה ויאר להם מעילוי לעילוי ויתוקנו מתיקון לתיקון ע"ד התיקון הנצחי דלעתיד. אך מאחר שלא עמדו בזה והיו תמיד מסופקים והלכו בנסיון עד עשרה פעמים. הנה אבדו מעתה הקיום דאור הזה עליהם עד לעתיד לבוא. ולכן לא נזכר עוד בתורה לשון נסיון מהם. כי לא ניסו עוד כי הרי לא היה להם מעתה מה לנסות. וזהו מה שלא חשב המשנה רק עשרה נסיונות לבד והם כולם עד החטא דמרגלים. כי כל החטאים אשר אחר החטא דמרגלים לא היה בהם החטא דנסיון כלל כי אותן שנכשלו בהם הרי הוא חטא ממש ולא נופל עליהם שם נסיון כלל. ואותן שלא נכשלו הרי היו צדיקים גמורים. וגם אותן שנכשלו הרי היו ג"כ רק קצתם וגם נענשו תיכף ולכן לא חשב המשנה רק העשרה נסיונות לבד. אשר עליהם נאמר וינסו אותי זה עשר פעמים והם כולם רק עד חטא המרגלים. ואין הכוונה על החטאים עצמן כי הם היו רק קצתם או מחמת לחץ ודוחק אשר אין אדם נתפס על זה. אלא הקלקול והפגם אשר מזכיר הכתוב הוא רק את הנסיון לבד אשר היה בזה. והיה הנסיון מרובם ככולם וכמו שהעידה התורה ואמר וינסו אותי זה עשר פעמים וכן הרי נגזרה הגזרה בשביל זה על כולם. ודי בזה.

גם בחטא המרגלים לא נכשלו בעיקר החטא אלא רק קצתם לבד, אבל רובם היה כל החטא בזה רק במה שלא מיחו ושתקו והיה שתיקתם בכוונה ובדרך נסיון – זהו מה שאמר הכתוב וינסו אותי זה עשר פעמים, ולא הזכיר את עיקר החטא גופא, משום דבזה לא נכשלו גם בחטא דמרגלים אלא רק קצתם, ולכך לא הזכיר אלא את החטא דנסיון, כי בזה נכשלו כולם, שהרי נגזרה הגזרה בשביל זה על כולם, כמ"ש וינסו אותי כו' אם יראו את הארץ כו' – אבל בעיקר החטא גופא הנה לא נכשלו גם בזה רק קצתם לבד – הגם שכתוב שם ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו כו' וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו כו' – אך הוא ע"פ מה שאמרו בגמ' ע"ז כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו – ואמרו בגמ' שבת פרתו של ראב"ע היתה יוצאה ברצועה כו' לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו – בפרט כאן אשר היה שתיקתם בכוונה ובדרך נסיון, לכן מייחס את החטא על כולם וכן נענשו כולם

והנה ע"פ דרכינו למדנו שגם בחטא המרגלים. הנה לא נכשלו בעיקר החטא אלא ג"כ רק קצתם לבד. אבל רובם היה כל החטא בזה ג"כ רק במה שלא מיחו ושתקו והיה שתיקתם בכוונה ובדרך נסיון וכנ"ל. וזהו מה שאמר הכתוב וינסו אותי זה עשר פעמים. ולא הזכיר את עיקר החטא גופא. משום דבזה. לא נכשלו גם בחטא דמרגלים אלא רק קצתם ולכך לא הזכיר אלא את החטא דנסיון כי בזה נכשלו כולם. שהרי נגזרה הגזרה בשביל זה על כולם וכמ"ש וינסו אותי כו' אם יראו את הארץ כו' אבל בעיקר החטא גופא הנה לא נכשלו גם בזה רק קצתם לבד. והגם שכתוב שם. י"ד א' ב'. ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו כו' וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו כו'. אך הוא ע"פ מה שאמרו עבו"ז י"ח א'. כל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש עליו. ואמרו בשבת נ"ד ב' פרתו של ראב"ע היתה יוצאה ברצועה כו' לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו. וע"ש עוד נ"ה א'. ובפרט כאן אשר היה שתיקתם בכוונה ובדרך נסיון כנז' לכן מייחס את החטא על כולם וכן נענשו כולם.

באמת הנה עיקר החטא גופא לא היה אלא רק מקצתם לבד גם בחטא המרגלים – לכך לא נזכר בכולם אלא רק הנסיון – ועל זה נגזרה הגזרה על כולם משום שלא מיחו, והיה שתיקתם בכוונה ובדרך נסיון

אבל באמת הנה עיקר החטא גופא לא היה אלא רק מקצתם לבד גם בחטא המרגלים ולכך לא נזכר בכולם אלא רק הנסיון ועל זה נגזרה הגזרה על כולם משום שלא מיחו והיה שתיקתם בכוונה ובדרך נסיון וכנ"ל בכל דברינו.

כבר כתבנו כי כל מה שניסו להקב"ה בכל העשרה נסיונות, היה זה משום שלא האמינו בעצמם שהם כדאי לזה, והיה ע"ד היראה שמא יגרום החטא, וע"ד שאמר אברהם אבינו ע"ה במה אדע כי אירשנה ואמרו בגמ' תענית אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ישראל חוטאין לפניך ואתה עושה להם כו', וכן ע"ד יעקב אבינו ע"ה שהיה ירא מפני עשו מטעם שמא יגרום החטא, וע"ד סרבנותו של משה רבע"ה שהיה מסרב ללכת בשליחותו של הקב"ה והיה סרבנותו ג"כ מחמת יראת החטא, והבין וידע שאינו עדיין גאולה שלימה – אמנם בכל אלו הקדושים הרי היה כ"ז רק קודם שראו חסדו וטובו של הקב"ה בכל אלו הענינים והיה יראתם שמא החטא מעכב – אבל דור המדבר הרי כבר ראו חסדו וטובו ית"ש בהמכות דמצרים ובכל עיקר הגאולה הגם שהיו ערום ועריה, וכן הניסים דקריעת ים סוף – ולכן בהם הנה היה קלקול גדול על נסותם את ה' פעם אחר פעם עד עשרה פעמים, ולא עוד אלא שנסיונם גופה הרי היה ע"י חטא, והוא במה שלא מיחו בעוברי עבירה, ולכן היה נסיונם חטא גדול, ונסתלק ונאבד מהם עי"ז כל טוב שהיה מוכן להם

והנה כבר כתבנו כי כל מה שניסו להקב"ה בכל העשרה נסיונות הנ"ל היה זה משום שלא האמינו בעצמם שהם כדאי לזה והרי היה כ"ז ע"ד היראה שמא יגרום החטא וע"ד שאמר אברהם אבינו ע"ה במה אדע כי אירשנה ואמרו רז"ל תענית כ"ז ב' אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ישראל חוטאין לפניך ואתה עושה להם כו' וכן ע"ד יעקב אבינו ע"ה שהיה ירא מפני עשו מטעם שמא יגרום החטא. וע"ד סרבנותו של משה רבע"ה שהיה מסרב ללכת בשליחותו של הקב"ה והיה סרבנותו ג"כ מחמת יראת החטא והבין וידע שאינו עדיין גאולה שלימה וכנ"ל ענף ד' סי' ד' ה' בארוכה ע"ש. אמנם בכל אלו הקדושים הרי היה כ"ז רק קודם שראו חסדו וטובו של הקב"ה בכל אלו הענינים והיה יראתם שמא החטא מעכב. אבל דור המדבר הרי כבר ראו חסדו וטובו ית"ש בהמכות דמצרים ובכל עיקר הגאולה הגם שהיו ערם ועריה וכן הניסים דקריעת ים סוף. ולכן בהם הנה היה קלקול גדול על נסותם את ה' פעם אחר פעם עד עשרה פעמים ולא עוד אלא שנסיונם גופה הרי היה ע"י חטא והוא במה שלא מיחו בעוברי עבירה וכנ"ל ולכן היה נסיונם חטא גדול ונסתלק ונאבד מהם עי"ז כל טוב שהיה מוכן להם.

אחר כל זה יש באמת זכות גדול על ישראל מב' טעמים העולים שניהם בקנה אחד – טעם הא', כי המקום היה גורם להם ע"ד שאמרו בגמ' סנהדרין וישב ישראל בשטים, שנתעסקו בדברי שטות, עוד שם, מאי לשון רפידים שריפו עצמן מדברי תורה – וע"ד שנאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה וכן ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה, כי בכל חטא וחטא היה המקום גורם להם, כי הזוהמא והטומאה והרע שהיה שוכן באותן המקומות זהו אשר גרם להם התגברות היצ"ר רח"ל, נגד דעתם ורצונם, כמ"ש בזוה"ק בשלח אמר ר' שמעון עד דהוו אזלי במדברא אתגלי עלייהו רשותא אחרא דשאר עמין ההוא דשליט במדברא, ואערעו בהו תמן כו', הה"ד ויבואו מרתה כו' כי מרים הם – והוא כמ"ש בזוה"ק תצוה דלכך הוליכם הקב"ה במדבר דאיהו אתר ושלטנו דס"מ חייבא דאיהו דיליה בגין לתברא תוקפיה וחיליה ולכתתא רישיה כו' ע"ש – ולכן בכמה מקומות אשר היה שם שריית הס"מ גדול מאד הנה נכשלו על ידו – וכן הוא הוראת שמותם כמו מרה רפידים שטים, כי נקראו בשמות הללו ע"ש הטומאה והזוהמא והרע שהיה שורה שם, וזהו אשר גרם להם בכל מה שנכשלו

אמנם הוא כי הנה גם אחר כ"ז הנה יש באמת זכות גדול על ישראל ג"כ מטעם ב' דברים העולים שניהם בקנה אחד. א' הוא כי המקום היה גורם להם. והוא ע"ד שאמרו סנהדרין ק"ו א'. וישב ישראל בשטים. שנתעסקו בדברי שטות. עוד שם מאי לשון רפידים שריפו עצמן מדברי תורה. וכן הוא ע"ד מה שנאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה וכן ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה. כי בכל חטא וחטא היה המקום גורם להם כי הזוהמא והטומאה והרע שהיה שוכן באותן המקומות זהו אשר גרם להם התגברות היצ"ר רח"ל. נגד דעתם ורצונם. והוא כמ"ש בזוה"ק בשלח דף ס' ע"א. אמר ר' שמעון עד דהוו אזלי במדברא אתגלי עלייהו רשותא אחרא דשאר עמין ההוא דשליט במדברא. ואערעו בהו תמן כו'. הה"ד ויבואו מרתה כו' כי מרים הם. והוא כמ"ש בפ' תצוה קפ"ד א' דלכך הוליכם הקב"ה במדבר דאיהו אתר ושלטנו דס"מ חייבא דאיהו דיליה בגין לתברא תוקפיה וחיליה ולכתתא רישיה כו' ע"ש ולכן בכמה מקומות אשר היה שם שריית הס"מ גדול מאד הנה נכשלו על ידו. וכן הוא הוראת שמותם כמו מרה רפידים שטים וכנז' כי נקראו בשמות הללו ע"ש הטומאה והזוהמא והרע שהיה שורה שם וזהו אשר גרם להם בכל מה שנכשלו.

טעם השני הוא, כי הנה ידעו ישראל היטיב את הסוד דקריעת ים סוף וב' הנשיכין, והרי ידעו את סוד לידת הדינין אשר נתחדשו אז ג"כ, ועל זה היו ישראל בפחד ובדאגה תמיד, מאחר שידעו שנתחדש בשבילם דינין חדשים ג"כ – ולכן בכל עת שקרה להם עת לחץ ודוחק, הנה באו בתלונה תמיד, וכמו במרה וילונו העם, וכן ברפידים וירב העם, וכן קודם שניתן להם המן וילונו כל עדת בני ישראל, וכן בעת שחזרו המרגלים והוציאו דבה על הארץ וילונו על משה ועל אהרן – ונאמר אנא אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו, כי כאשר היה קרה להם עת לחץ ודוחק, היו סבורים שימוגו בזה, כי הוא מהדינין דנשיכין שיתגבר עליהם עד כליה רחמנא ליצלן

ענין השני הוא כי הנה ידעו ישראל היטיב את הסוד דקריעת ים סוף וב' הנשיכין אשר כתבנו לעיל ענף ב' ג' ע"ש בארוכה והרי ידעו את סוד לידת הדינין אשר נתחדשו אז ג"כ ועל זה היו ישראל בפחד ובדאגה תמיד מאחר שידעו שנתחדש בשבילם דינין חדשים ג"כ ולכן בכל עת שקרה להם עת לחץ ודוחק הנה באו בתלונה תמיד. וכמו במרה וילונו העם וכן ברפידים וירב העם וכן קודם שניתן להם המן וילונו כל עדת בני ישראל וכן בעת שחזרו המרגלים והוציאו דבה על הארץ וילונו על משה ועל אהרן. ונאמר דברים א' כ"ח. אנא אנחנו עולים אחינו המסו את לבבנו. כי כאשר היה קרה להם עת לחץ ודוחק היו סבורים שימוגו בזה כי הוא מהדינין דנשיכין שיתגבר עליהם עד כליה רחמנא ליצלן.

והגם שהרי ראו את כל הגילוים הגדולים דשפעת החסדים ג"כ מכל הזיו והנועם דטוב הצפון שנולדו ונתחדשו בשבילם בליל ז' של פסח בסוד קריעת ים סוף, כי נולדו ונתגלו אז כל טוב הצפון דתקות חמדת ישראל כולו – אך מאחר שידעו את הענין דב' הנשיכין שהוא לידת דדינין חדשים ג"כ – וכדי לחדש עי"ז את כח הבחירה אשר בזה תלוי כל השכר והעונש, הנה היו ביראה ופחד תמיד שמא יגרום החטא וימכו בעונם רח"ל – ולכן בכל עת צער ודוחק היו באים במריבה ותלונה למה זה הוציאנו ממצרים

והגם שהרי ראו את כל הגילוים הגדולים דשפעת החסדים ג"כ מכל הזיו והנועם דטוב הצפון שנולדו ונתחדשו בשבילם בליל ז' של פסח בסוד קריעת ים סוף וכנ"ל ענף ב' סי' י"א כי נולדו ונתגלו אז כל טוב הצפון דתקות חמדת ישראל כולו. אך מאחר שידעו את הענין דב' הנשיכין שהוא לידת דדינין חדשים ג"כ. וכדי לחדש עי"ז את כח הבחירה אשר בזה תלוי כל השכר והעונש. וכמו שבארנו כ"ז לעיל ענף ב' סי' בג"ד ע"ש. הנה היו ביראה ופחד תמיד שמא יגרום החטא וימכו בעונם רח"ל. ולכן בכל עת צער ודוחק היו באים במריבה ותלונה למה זה הוציאנו ממצרים.

אמנם על זה אמר הכתוב בישעיה כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' כי גבהו כו', ובירמיה כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליהם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה, (ר"ל שגם לידת הדינין שנתחדש אז הם באמת ג"כ לא לרעה, רק) לתת לכם אחרית ותקוה – והעיקר הוא כי כל הדינין כולם הם עצמן יתהפכו לעתיד לשלהובין דרחימו ועל ידיהם גופא יתגלה אז כל טוב הצפון, והרי היה כל לידת הדינין ג"כ רק לאחרית ותקוה – והנה על כ"ז מתרעם הכתוב בתהלים "אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך", כי לא השכילו לדעת על כל סוד לידת הדינין שהוא רק לטובתם, והיו ביראה ופחד תמיד שמא יגרום החטא, והיו באים בתלונה, וגם הצדיקים שבהם אשר לא באו בתלונה, הנה נכשלו הם ג"כ מה שבאו בנסיון, ועי"ז לא מיחו בעוברי עבירה, והוא מה שנודע כי גם במעשה העגל הנה לא מיחה אלא חור בלבד כמ"ש בגמ' סנהדרין, וכן בשמו"ר ובויק"ר – אמנם במדרש בהעלותך מבואר שגם הע' זקנים מיחו בהם ג"כ – ומשמע כי מדרשים חלוקים הם  – אבל עכ"פ הוא, כי שאר כל ישראל הנה לא מיחו בהם, והוא מטעם נסיון

אמנם הנה על זה אמר הכתוב. ישעיה נ"ה. כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' כי גבהו כו'. ובירמיה כ"ט. י"א. כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליהם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה (ר"ל שגם לידת הדינין שנתחדש אז. הם באמת ג"כ לא לרעה. רק) לתת לכם אחרית ותקוה. והיא ע"פ מה שבארנו לעיל ענ"ג סי' ב' ע"ש ותבין. והעיקר הוא כי כל הדינין כולם. הם עצמן יתהפכו לעתיד לשלהובין דרחימו ועל ידיהם גופא יתגלה אז כל טוב הצפון. וכמו שמתבאר סוד הדברים בזה לעיל דרוש ד' וכן בספר הקדו"ש שער ו'. והרי היה כל לידת הדינין ג"כ רק לאחרית ותקוה. והנה על כ"ז מתרעם הכתוב תהלים ק"ו ואמר אבותינו במצרים לא השכילו נפלאותיך כי לא השכילו לדעת על כל סוד לידת הדינין שהוא רק לטובתם והיו ביראה ופחד תמיד שמא יגרום החטא והיו באים בתלונה וגם הצדיקים שבהם אשר לא באו בתלונה הנה נכשלו הם ג"כ מה שבאו בנסיון ועי"ז לא מיחו בעוברי עבירה וכנ"ל סי' א' (והוא מה שנודע כי גם במעשה העגל הנה לא מיחה אלא חור בלבד וכמ"ש סנהדרין ז' א'. וכן הוא בשמו"ר פ' מ"א סי' ז' ויק"ר פ"י סי' ג' ובכ"מ. אמנם במדרש בהעלותך סי' כ"א מבואר שגם הע' זקנים מיחו בהם ג"כ. ומשמע כי מדרשים חלוקים הם וע"ש סי' כ"ד. אבל עכ"פ הוא כי שאר כל ישראל הנה לא מיחו בהם. והוא מטעם נסיון וכנ"ל סי' א').

דע, כי גם בישראל עצמן הנה לא כל מי שאנו רואין בעינינו שהוא מזרע ישראל הוא ראיה שהוא מבני אברהם יצחק ויעקב ושבטי יה ומע' נפש דבית יעקב ומס' רבוא שיצאו מהם שהם צבאות ה' המיוחדים לשמו, אשר רק עליהם נאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, ורק עליהם נקרא ה' אלהי ישראל, ורק עליהם נאמר בנים אתם לה' אלהיכם, ורק עליהם אמרנו שהם בטוחים כולם על השארה הנצחית שהוא לתחה"מ ולחיי העוה"ב, וככל מה שאמרנו – ואלולא החטא דעץ הדעת, לא היה המציאות דעובדי אלילים בעולם כלל, ולא היה יוצא מאדה"ר רק ישראל לבד – אך ע"י החטא דעץ הדעת, הנה לבד מה שיצאו המציאות דעובדי אלילים בהעולם, אלא נתערב הרבה מהם בישראל ג"כ – ואמרו בתיקונים כי נתערב בישראל ה' מינים אשר סימנם הוא נגע רע והם נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים וכל אלו הה' מינים בכלל נקראו בשם ערב רב והוא סוד הכתוב וגם ערב רב עלה אתם, והם נתערבו בישראל וישנם בינינו הרבה מהם וכמ"ש בגמרא ביצה ל"ב עמוד ב', "הני מערב רב קא אתו"

ו) אמנם דע כי גם בישראל עצמן הנה לא כל מי שאנו רואין בעינינו שהוא מזרע ישראל הוא ראיה שהוא מבני אברהם יצחק ויעקב. ושבטי יה. ומע' נפש דבית יעקב. ומס' רבוא שיצאו מהם שהם צבאות ה' המיוחדים לשמו. אשר רק עליהם נאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ורק עליהם נקרא ה' אלהי ישראל ורק עליהם נאמר בנים אתם לה' אלהיכם. ורק עליהם אמרנו שהם בטוחים כולם על השארה הנצחית שהוא לתחה"מ ולחיי העוה"ב וככל מה שאמרנו. ואלולא החטא דעץ הדעת לא היה המציאות דעובדי אלילים בעולם כלל ולא היה יוצא מאדה"ר רק ישראל לבד אך ע"י החטא דעץ הדעת הנה לבד מה שיצאו המציאות דעובדי אלילים בהעולם אלא נתערב הרבה מהם בישראל ג"כ ואמרו בתיקונים תיקון נ' כי נתערב בישראל ה' מינים אשר סימנם הוא נגע רע והם נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים וכל אלו הה' מינים בכלל נקראו בשם ערב רב והוא סוד הכתוב וגם ערב רב עלה אתם (וע' בזוה"ק בראשית כ"ה א' כ"ז ב' כ"ח ב' כ"ט רע"א. משפטים ק"כ ע"ב. פנחס רל"ז א' ב' תצא רע"ז רפ"ב. בהעלותך קנ"ג רע"ב. תשא קצ"א וכל הענין שם. ובדברי הרב בשער הפסוקים פ' שמות בארוכה הרבה) והם נתערבו בישראל וישנם בינינו הרבה מהם וכמ"ש בגמרא. ביצה ל"ב ב'. הני מערב רב קא אתו.

והגם שאמרו בקידושין דף ע"א עמוד א' שמשפחה שנטמעה נטמעה והם כשרים לעתיד לבא –  עם כל זה הנה כל אלו שהם מנשמתין דילהון שהן גלגול דילהון יש בהם חילוק גדול לבין ישראל גמורים – והוא כמ"ש שם דף ע' ע"א, מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים, דאילו בישראל כתיב בהו והייתי להם לאלהים, [ואח"כ] והמה יהיו לי לעם, שהוא ית"ש מקרב אותם בתחילה, ואילו בגרים כתיב מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאום ה' והייתם לי לעם, [ואח"כ] ואנכי אהיה לכם לאלהים, כי אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמן תחילה להיות טובים

והגם שאמרו בקידושין דף ע"א א' שמשפחה שנטמעה נטמעה והם כשרים לעתיד לבא. עכ"ז הנה כל אלו שהם מנשמתין דילהון שהן גלגול דילהון יש בהם חילוק גדול לבין ישראל גמורים. והוא כמ"ש שם דף ע' ע"א. מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים דאילו בישראל כתיב בהו והייתי להם לאלהים [ואח"כ] והמה יהיו לי לעם. שהוא ית"ש מקרב אותם בתחילה. ואילו בגרים כתיב מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאום ה' והייתם לי לעם [ואח"כ] ואנכי אהיה לכם לאלהים. כי אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמן תחילה להיות טובים (כן פי' רש"י שם).

וכן הוא, כי בכל אלו שנשמתין שלהם הם מערב רב, הגם שנולדו מישראל, הנה הם לא יזכו לכל יעודים העתידים אשר לימות המשיח ולחיי העוה"ב, אלא רק אם יהיו ראויים לכך מצד המעשים טובים שבהם – אבל בלא זה, הנה יכלו גם הם בכלייה גמורה, וככל רשעי אומות העולם, ונאמר עליהם ג"כ ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, כמ"ש בזוה"ק בראשית ופ' תצא – ואמרו בפ' בראשית שם על הערב רב, דנשמתייהו הוא מסטרא דאלין דאתמר בהון כי שמים כעשן נמלחו כו', ואלין אינון דלא בעא נח רחמי עלייהו ואתמר בהון וימחו מן הארץ, בגין דהוא מאלין דאתמר בהון תמחה את זכר עמלק, ומשה לא אסתמר מנייהו כו' כו', ביומא דיתמחון אלין כו', ויתחדש עלמא, הה"ד כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה כו' – ועכ"פ הוא, כי הם מעורבים בישראל הרבה מאד, והרשעים שבהם יתבטלו בביטול גמור עם ביטול הרע והזוהמא כולה – אבל כל מי שהוא מכלל ישראל ממש, יתוקנו כולם, ויזכו כולם לתחיית המתים ולחיי העולם הבא בלי חיסור אחד מהם

וכן הוא, כי בכל אלו שנשמתין שלהם הם מערב רב הגם שנולדו מישראל הנה הם לא יזכו לכל יעודים העתידים אשר לימות המשיח ולחיי העוה"ב אלא רק אם יהיו ראויים לכך מצד המעשים טובים שבהם אבל בלא זה הנה יכלו גם הם בכלייה גמורה וככל רשעי או"ה ונאמר עליהם ג"כ ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו כמ"ש בזוה"ק בראשית כ"ה רע"ב ופ' תצא רע"ז ב'. ואמרו בפ' בראשית שם כ"ה א' על הערב רב. דנשמתייהו הוא מסטרא דאלין דאתמר בהון כי שמים כעשן נמלחו כו' ואלין אינון דלא בעא נח רחמי עלייהו ואתמר בהון וימחו מן הארץ בגין דהוא מאלין דאתמר בהון תמחה את זכר עמלק. ומשה לא אסתמר מנייהו כו' כו' ביומא דיתמחון אלין כו' ויתחדש עלמא הה"ד כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה כו'. וע' בהגר"א בתיקונים תיקון נ' בארוכה. ועכ"פ הוא כי הם מעורבים בישראל הרבה מאד. והרשעים שבהם יתבטלו בביטול גמור עם ביטול הרע והזוהמא כולה. אבל כל מי שהוא מכלל ישראל ממש. יתוקנו כולם ויזכו כולם לתחה"מ ולחיי העולם הבא בלי חיסור אחד מהם וע"פ מה שאמרנו. (ספר הקדו"ש שער ו' פרק ה').

יש להעיר ממה שאנו רואין שיש גם באומות העולם פלחי כוכביא כמה תכונות טובות ג"כ, והרי אנו אומרים שהם כולם מהרע הגמור שהוא היפך הטוב לגמרי, וא"כ איך אפשר שימצא בהם איזה מדה טובה – אך לכאורה נראה פשוט שהוא ע"י התערובות – כי ע"י שבסיבת החטא נתלבש הרע עם זוהמת הנחש באדם וחוה, ויוצאים כל או"ה ג"כ רק מאדם ותולדותיו, והרי נתערבו בו עם שורש נשמת ישראל שבו יחד, ונתערב הרע בהטוב, והטוב בהרע, ועי"ז נמצא כמה תכונות ומדות טובות באומות העולם ג"כ, וכן כמה תכונות ומדות רעות בישראל ג"כ – אמנם נודע הוא שכל ענין אשר סיבתו הוא התערובות, הוא אינו בעצם אלא רק במקרה, כי הרי הוא מתחדש ונעשה בו רק ע"י שנעשה מורכב מזולתו, וא"כ נמצא שכל התכונות טובות הנמצא באו"ה, הוא רק במקרה, כי העצם שלהם הוא רע לגמרי, ובישראל הוא להיפך, שכל התכונות רעות הנמצא לפעמים בהם ג"כ, הוא רק במקרה, אבל העצם שלהם הוא טוב גמור, כי הרי כל שורשם הוא רק בקודש לבד, כמ"ש בישעיה הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, וע' בזוה"ק חיי שרה "ובגין דאברהם ושרה לא אתדבקו ביה" כו'

ז) אמנם מה שיש להעיר ממה שאנו רואין שיש גם באו"ה פלחי כוכביא כמה תכונות טובות ג"כ והרי אנו אומרים שהם כולם מהרע הגמור שהוא היפך הטוב לגמרי וא"כ איך אפשר שימצא בהם איזה מדה טובה אך לכאורה נראה פשוט שהוא ע"י התערובות כי ע"י שבסיבת החטא נתלבש הרע עם זוהמת הנחש באדם וחוה ויוצאים כל או"ה ג"כ רק מאדם ותולדותיו והרי נתערבו בו עם שורש נשמת ישראל שבו יחד ונתערב הרע בהטוב והטוב בהרע ועי"ז נמצא כמה תכונות ומדות טובות באו"ה פ"כ ג"כ וכן כמה תכונות ומדות רעות בישראל ג"כ. אמנם נודע הוא שכל ענין אשר סיבתו הוא התערובות הוא אינו בעצם אלא רק במקרה כי הרי הוא מתחדש ונעשה בו רק ע"י שנעשה מורכב מזולתו וא"כ נמצא שכל התכונות טובות הנמצא באו"ה פ"כ הוא רק במקרה כי העצם שלהם הוא רע לגמרי. ובישראל הוא להיפך שכל התכונות רעות הנמצא לפעמים בהם ג"כ הוא רק במקרה אבל העצם שלהם הוא טוב גמור כי הרי כל שורשם הוא רק בקודש לבד וכמ"ש ישעיה נ"א הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וע' בזוה"ק חיי שרה קכ"ב ב' ובגין דאברהם ושרה לא אתדבקו ביה כו' ע"ש.

אמנם הוא,הגם שכל מה שנמצא בישראל איזה תכונות רעות ג"כ הנה הוא רק בסיבת השאור שבעיסה הנמשך בהם ע"י התערובות רע בטוב שנתערב באדה"ר בסיבת החטא – אך מה שנמצא לפעמים איזה תכונות טובות באו"ה ג"כ, הוא אינו רק בסבת התערובות הנז' לבד, אלא שהוא משרשם ג"כ, והגם שכל מציאותם הוא מתולדות הס"א וזוהמת הנחש הקדמוני שהוא כולו רע גמור ממש – אך באשר שנודע הוא שכל מציאת הרע גופה הנה כל התהוותו וקיומו הוא ע"י שיש לו איזה שורש בקודש אשר משם הוא נמשך ונתהווה למטה ומשם נמשך חיותו ומתקיים כל זמן קיומו ובסוד הכתוב ואתה מחיה את כולם, והנה הוא הנהירו דקיק שאמרו בזוה"ק יתרו דבכל סטרא אחרא אית נהירו דקיק חד דנהיר סחרניה והנה הוא נמשך מהגבורות דהאחוריים דהנוק' ואותו הנהירו דקיק הוא קודש והוא שורש להרע ולכן עומד הוא בבחי' עץ הדעת טו"ר, והנה ע"י אותו אור הנהירו דקיק שמאיר להם מסביב ונכנס הארתו בתוכם הנה מזה נמצא בהם איזה תכונות טובות ג"כ, והוא הטוב שבהם, כי בלתי זה לא היה אפשר להם להתקיים כלל, והנה זהו סוד שחיטת היצר הרע לעתיד לבוא שאמרו בגמ' סוכה – והכוונה הוא שיכרת אותו משורשו, שהוא מאותו הנהירו דקיק שמאיר עליו ויופסק חיותו ממנו ויכלה ויתבטל – והבן ודע כל זה

אמנם הוא הנה הגם שכל מה שנמצא בישראל איזה תכונות רעות ג"כ הנה הוא רק בסיבת השאור שבעיסה הנמשך בהם ע"י התערובות רע בטוב שנתערב באדה"ר בסיבת החטא וכנז' אך מה שנמצא לפעמים איזה תכונות טובות באו"ה פ"כ ג"כ הוא אינו רק בסבת התערובות הנז' לבד אלא שהוא משרשם ג"כ והגם שכל מציאותם הוא מתולדות הס"א וזוהמת הנחש הקדמוני שהוא כולו רע גמור ממש וכנ"ל אך באשר שנודע הוא שכל מציאת הרע גופה הנה כל התהוותו וקיומו הוא ע"י שיש לו איזה שורש בקודש אשר משם הוא נמשך ונתהווה למטה ומשם נמשך חיותו ומתקיים כל זמן קיומו ובסוד הכתוב ואתה מחיה את כולם והנה הוא הנהירו דקיק שאמרו בזוה"ק יתרו ס"ט א' דבכל סטרא אחרא אית נהירו דקיק חד דנהיר סחרניה והנה הוא נמשך מהגבורות דהאחוריים דהנוק' ואותו הנהירו דקיק הוא קודש והוא שורש להרע ולכן עומד הוא בבחי' עץ הדעת טו"ר וכנ"ל והנה ע"י אותו אור הנהירו דקיק שמאיר להם מסביב ונכנס הארתו בתוכם הנה מזה נמצא בהם איזה תכונות טובות ג"כ והוא הטוב שבהם כי בלתי זה לא היה אפשר להם להתקיים כלל. והנה זהו סוד שחיטת היצר הרע לעתיד לבוא שאמרו רז"ל בסוכה נ"ב א' והכוונה הוא שיכרת אותו משורשו שהוא מאותו הנהירו דקיק שמאיר עליו ויופסק חיותו ממנו ויכלה ויתבטל וע' בדברי הגר"א בתיקונים סוף תיקון ל"ב דף פ"ה ריש ע"ב ע"ש. והבן ודע כ"ז. (ספר הדע"ה ח"ב דרוש ד' ענף ד').

ע"י החטא דעץ הדעת נעשה פירוד בין הדבקים שהוא בין העטרין דהחו"ג שבדעת, ויונקין החיצונים מהגבורות, ולכן אוה"ע הם עכשו בגדולה ובטובה מאד, כי הוא תמצית עונג מעין טוב העתיד, הגם שהוא רק מהגבורות לבד והוא בלתי מתוק כלל, אך הוא תמצית ומעין עכ"פ

ח) והוא כי ע"י החטא דעץ הדעת נעשה פירוד בין הדבקים שהוא בין העטרין דהחו"ג שבדעת ויונקין החיצונים מהגבורות ולכן אוה"ע הם עכשו בגדולה ובטובה מאד כי הוא תמצית עונג מעין טוב העתיד הגם שהוא רק מהגבורות לבד והוא בלתי מתוק כלל אך הוא תמצית ומעין עכ"פ. (ספר הדע"ה ח"ב דרוש ג' ענף כ' אות ג').

הגר"א בספרא דצניעותא, דה"מ לא הוו משגיחין אפין באפין, שם מרכיב הגר"א את התתקע"ד דורות עם הערב רב יחד, ואמר שם, התתקע"ד דורות שהן הערב רב כו' ע"ש – אך דע כי משרשם הנה יש להם באמת שייכות זה בזה – כי הערב רב הנה הם ג"כ מסוד הדעת, וכן ערב רב גימטריא דעת, אלא שהטוב שבהם שהוא מסוד הדעת דז"א הנה הוא בהם במיעוט גדול, וזה יתברר מהם לעתיד לבוא, והוא מאותו העצמות גופא שהוא השורש ג"כ דהתתקע"ד דורות, וכן הרע שהם הנה הוא נמשך ג"כ מאותו הרע עצמו דהתתקע"ד דורות, ומזה הם כל הרשעים גמורים וכל המזיקים והקליפות שעליהם נאמר יפול מצדך אלף, וכל זה הנה הוא הולך ומתברר תמיד, כל הרע דהתתקע"ד דורות בהרע דהערב רב, שסימנם נג"ע ר"ע והם מתערבים ומתייחדים עם כל תולדות האדם בליעל כולו – וכל זה הנה יכלו ויתבטלו לגמרי ועליהם נאמר יפול מצדך אלף כו', והטוב שבהם שהוא עצמות העיקרי דהתתקע"ד דורות ושורשם שבעולם הנקודות, הנה הוא הולך ומתברר תמיד בפנ"ע, אם ע"י תורה ומצוות, או ע"י צירוף וליבון כנודע בדברינו, ובזה הנה יתוקנו כל התתקע"ד דורות לעתיד לבוא ג"כ עכ"פ, והבן

ט) אמנם הנה בספד"צ פ"א בהגר"א דה"מ לא הוו משגיחין אפין באפין, הנה שם מרכיב הגר"א את התתקע"ד דורות עם הערב רב יחד, ואמר שם, התתקע"ד דורות שהן הערב רב כו' ע"ש אך דע כי משרשם הנה יש להם באמת שייכות זב"ז כי הערב רב הנה הם ג"כ מסוד הדעת, וכן ערב רב גימט' דעת כמ"ש הרב בשער הפסוקים והלקוטים פ' שמות, אלא שהטוב שבהם שהוא מסוד הדעת דז"א הנה הוא בהם במיעוט גדול וזה יתברר מהם לעת"ל והוא מאותו העצמות גופא שהוא השורש ג"כ דהתתקע"ד דורות, וכן הרע שהם הנה הוא נמשך ג"כ מאותו הרע עצמו דהתתקע"ד דורות, ומזה הם כל הרשעים גמורים וכל המזיקים והקליפות שעליהם נאמר יפול מצדך אלף, וכ"ז הנה הוא הולך ומתברר תמיד, כל הרע דהתתקע"ד דורות בהרע דהערב רב, שסימנם נג"ע ר"ע והם מתערבים ומתייחדים עם כל תולדות האדם בליעל כולו וכ"ז הנה יכלו ויתבטלו לגמרי ועליהם נאמר יפול מצדך אלף כו', והטוב שבהם שהוא עצמות העיקרי דהתתקע"ד דורות ושורשם שבעולם הנקודות הנה הוא הולך ומתברר תמיד בפנ"ע אם ע"י תורה ומצוות או ע"י צירוף וליבון כנודע בדברינו ובזה הנה יתוקנו כל התתקע"ד דורות לעת"ל ג"כ עכ"פ והבן. (ספר הכללים כלל ח"י ענף ח' אות ט').

המשך הספר בדף הבא